התנגשות הטיטאנים: שבע שאלות לקראת גמר המערב בין גולדן סטייט ליוסטון

הלילה (בין שני לשלישי, 4:00, ספורט 5) יוצא לדרך גמר המערב בין יוסטון לגולדן סטייט. זו כבר קלישאה לטעון שזה הגמר האמיתי, אבל לפעמים קלישאות צודקות. השחקן הטוב בעולם אמנם לא נמצא בסדרה הזאת, אך שתי הקבוצות הטובות בעולם בהחלט כן. הפרוייקט של דריל מורי נבנה בדיוק בשביל הרגע הזה, ורגע לפני הסדרה נדמה שיש לו מה להציע מול קבוצה שעומדת על מאזן של 3:24 בפלייאוף עם קווין דוראנט, ולא הייתה באף סדרה אפילו במצב של שוויון. זו תהיה הסדרה הראשונה בעידן סטיב קר בה לגולדן סטייט אין יתרון ביתיות, יהיה מעניין מאוד לראות איך זה ישפיע על המכונה המשומנת הזאת.

הסדרה הזאת מרתקת במיוחד גם כי קשה מאוד לדעת למה לצפות בה. יוסטון הנוכחית היא קבוצה חדשה, לא רק בגלל כריס פול אלא גם בזכות פי ג'יי טאקר ולוק רישאר מ'בה מוטה שמוסיפים יכולת הגנתית בכנפיים ובזכות השיפור המשמעותי של ג'יימס הארדן וקלינט קאפלה. בעונה הרגילה היו שלושה מפגשים בין הקבוצות, אך תמיד היו כמה היעדרויות והמפגש האחרון היה בינואר, בעידן אחר לחלוטין. ריאן אנדרסון וזאזה פאצ'וליה היו אז עוד שחקני חמישייה שקל מאוד לנצל בהגנה, כיום אנדרסון הוא מחליף שולי וזאזה נעלם מהרוטציה. גולדן סטייט שיחקה בכל שלושת מפגשי העונה הרגילה 17 דקות מצטברות עם הרכבים נמוכים, כשאף הרכב לא מקבל יותר משלוש דקות. הנקודה הזאת מובילה אותנו היישר אל שאלות המפתח לקראת הסדרה, שאלות שנבנות אחת על גבי השנייה.

עוד בנושא

בוסטון הביסה 83:108 את קליבלנד במשחק 1, לברון נעצר על 15 נקודות
כשלברון התחפש לווסטברוק: ניתוח התבוסה של קליבלנד לבוסטון בגמר המזרח
מוריס והסלטיקס חנקו את לברון: "לא אכפת לנו מי הוא, אנחנו חסרי פחד"

בשנים קודמות, קר שמר את ההרכבים הנמוכים לסופי מחציות ולרגעי חירום. השנה, הוא העלה חמישייה נמוכה, עם דריימונד גרין כסנטר, בכל אחד מארבעת הניצחונות מול ניו אורלינס. בשני האחרונים זה כבר היה הרכב המוות המלא: סטף קרי, קליי תומפסון, אנדרה איגודלה, קווין דוראנט ודריימונד. זו לא תהיה הפתעה גדולה אם הוא ימשיך עם החמישייה הטובה ביותר שלו לסדרה הקשה ביותר שמצפה לו, למרות שזה משאיר לו מעט מאוד שחקני חוץ על הספסל.

ההרכב הזה יוכל להיות רלוונטי במיוחד מול יוסטון הנוכחית. לרוקטס אין בעיה להסתמך השנה על בידודים מול חילופים אוטומטיים, ג'יימס הארדן התעלל בכל סוגי השומרים באחד על אחד לאורך העונה. אך הרכב המוות של גולדן סטייט כולל ארבעה שחקנים (פרט לסטף) שעל הנייר אמורים להקשות על הארדן וכריס פול באחד על אחד. מכיוון שגרין ישמור על קלינט קאפלה, הווריירס יוכלו להרגיש ביטחון לבצע חילוף אוטומטי בפיק נ' רול הקטלני בין הארדן לקאפלה. זו עשויה להיות התשובה הטובה ביותר שיש למהלך הזה בכל הליגה.

הסנטר השוויצרי הנהדר של יוסטון יהיה השחקן המסקרן ביותר בהתמודדות מול ההרכב הנמוך של גולדן סטייט. הוא לא שחקן שיודע לנצל מיס-מאצ'ים בעצמו וחילוף יוכל להוציא את העוקץ מהיכולת ההתקפית המרכזית שלו. בהגנה, הוא יצטרך לשמור על שחקן חוץ, מה שירחיק אותו מהטבעת ומהיכולת להגן עליה. ליוסטון יש הרכבים נמוכים מוצלחים משלה וסביר שנראה לא מעט מהם, אבל אם הרכב המוות יצליח להוציא את קאפלה מהסדרה או להקטין משמעותית את התפקיד שלו זה יהיה ניצחון גדול לאלופה, כי מדובר בשחקן השלישי בחשיבותו ביוסטון שמספק לה מימדים שאין להם תחליף בשאר הסגל.

לכן, היכולת של קאפלה להיות אפקטיבי מול הרכבים נמוכים תהיה אחת מנקודות המפתח של הסדרה. אם הוא מקבל את הכדור בעמדות קרובות לסל, יש לו יכולת לבצע מהלכים עם הכדור, ניתן להניח שמייק ד'אנטוני יבחן את היכולת הזאת מול שחקני חוץ שהוא יקבל בחילופים. אפשרות נוספת, שנשמעת מתאימה מאוד לקבוצת האנליטיקס של יוסטון, היא להשאיר אותו קרוב לסל כדי שינצל את יתרון הגובה בריבאונד ההתקפה, תחום בו הוא השחקן המוביל בפלייאוף עד כה. בהגנה, גם יוסטון צפויה לבצע בעיקר חילופים אוטומטיים, מה שגם כך ישאיר אותו לא מעט מול גארדים. קאפלה נחשב לשחקן פנים שמתמודד נהדר באחד על אחד מול שחקני חוץ, השאלה היא איך הוא יתמודד מול כמה מהסקוררים הטובים בעולם. בעצם, השאלה החשובה ביותר בהקשר הזה היא השאלה הבאה.

במהלך פלייאוף 2016 קרי נעדר בגלל פציעה. הוא חזר והיו לו כמה רגעים בלתי נשכחים, אבל בדיעבד ניתן לומר שמשהו בזריזות ובחדות שלו נפגע. זה בא לידי ביטוי בקושי שלו לנער שחקני פנים כמו סרג' איבקה וטריסטן תומפסון באחד על אחד כדי להתפנות לזריקה. במהלך 2017, בעונה הרגילה ובפלייאוף, ניתן היה להבין את ההבדל, כאשר קרי הסתדר בקלילות בדיוק עם השחקנים האלה.

קאפלה מאוד דומה לשניים האלה ביכולות שלו מול שחקני חוץ, הוא הוכיח לאורך העונה והפלייאוף שקשה מאוד לעבור אותו או להשתחרר לקליעה מולו. אבל סטף קרי בשיאו הוא שחקן מסוג אחר, הוא צריך שברירי שניות ושברירי מבט לסל כדי לשחרר שלשה. קרב האחד על אחד שלו מול קאפלה בחילופים עשוי להכריע לא מעט בסדרה הזאת, כולל את האסטרטגיה ההגנתית של יוסטון.

כאמור, בעוד שהסגנון ההתקפי של יוסטון וגולדן סטייט הפוך לחלוטין, הסגנון ההגנתי מאוד דומה ומתבסס על חילופים אוטומטיים ועל היכולת של שחקנים רבים לשמור על כמה עמדות. לכאורה, זה אמור להיות יתרון ליוסטון, שמשחק הבידודים שלה נועד בדיוק בשביל להתמודד עם סוג ההגנה הזה. אבל גולדן סטייט הוכיחה שהיא יודעת לשחק את המשחק הזה, בעיקר דרך קווין דוראנט, והיא בנויה טוב יותר להתמודד בחילופים עם הארדן מאשר יוסטון בנויה להתמודד עם KD. חילופים אוטומטיים מול גולדן סטייט יכולים גם ליצור אי הבנות רבות בהגנה מול התנועה הבלתי פוסקת שמכריחה את שחקני היריבה כל הזמן לקבל החלטות.

לכן, דווקא היכולת להימנע מחילופים לא רצויים יכולה להיות משמעותית מאוד בסדרה הזאת. אצל גולדן סטייט זה בעיקר סטף קרי שלא ירצו לראות על הארדן ופול וסביר שרוב הסדרה הוא יוחבא על מישהו כמו טרבור אריזה או טאקר. אצל יוסטון המצב מסובך יותר: רק טאקר, מ'בה מוטה ואריזה ירגישו בנוח מול דוראנט ועוד לא ברור מי מסתדר עם קרי. יהיו מצבים בהם שתי הקבוצות אמורות לנסות להימנע מחילוף וההתקפה תנסה להכריח חילוף בזכות חסימה חזקה, מתוזמנת או מפתיעה מספיק. סדרה שוויונית, אם תהיה, יכולה להיות מוכרעת בניצחונות הקטנים האלה של מי כופה יותר חילופים לא רצויים.

דרך נוספת להתמודד עם התקפות כל כך איכותיות היא לסמן את הקלעים הפחות טובים ולהכריח אותם לזרוק. בסדרה מול ניו אורלינס ניתן היה לראות את גרין ואיגודלה עומדים פעמים רבות חופשיים לחלוטין על קו השלוש ומוותרים על זריקה, אם הם ירשו לשומרים שלהם להתעלם מהם כדי לעזור על הסקוררים זה יוכל להיות הפתרון ההגנתי הטוב ביותר של יוסטון. בצד השני, ניתן להניח שהווריירס יהמרו לפחות במידה מסוימת על הקליעה של טאקר ומ'בה מוטה. אלה ארבעה מומחי הגנה שיהיה להם תפקיד מאוד חשוב בסדרה.

כל הארבעה הוכיחו בעבר שהם מסוגלים לקלוע שלשות חופשיות באחוזים טובים. טאקר מוכיח את זה בפלייאוף הזה, בו הוא קולע 2.2 שלשות ב-45.8 אחוזים. שאלת הקליעה של שחקני המשנה היא עוד נקודה קטנה וחשובה בסדרה הזאת. מי מהם שיכריח את ההגנה לצאת אליו לקליעה ייצור יתרון חשוב לשחקני ההתקפה הבכירים שלצידו. יש להם דרכים אחרות להשפיע על ההתקפה, למשל בחיתוכים לסל וחסימה לקלע, אבל בסופו של דבר הם יהיו חייבים לזרוק ולקלוע שלשות חופשיות לחלוטין.

במשחק החמישי מול יוטה כריס פול הזכיר למי ששכח שלא חסרות לו הצגות פלייאוף בקריירה. הוא נראה מוכן לסדרה שאולי תגדיר אותו מחדש, הרבה מהדקות שלו בלי הארדן יהיו מול הרכבים משניים יחסית של גולדן סטייט ויוסטון זקוקה לניצחון בדקות האלה. אחת השאלות המעניינות ביותר בהקשר של CP3 קשורה לעבודה ההגנתית שהוא יצטרך לבצע בגיל 33, עם כל מה שהברכיים שלו עברו לאורך השנים.

מכיוון שיוסטון תנסה להחביא את הארדן, פול ישמור או על קרי או על קליי רוב הסדרה. בעוד שהוא עדיין אחד משומרי האחד על אחד הטובים בליגה מול גארדים ובעבר הצליח להקשות גם על דוראנט במאני טיים, גולדן סטייט דורשת הרבה יותר מהגנת אחד על אחד מהיריבות שלה. פול יצטרך להתרוצץ בין חסימות ולזוז ללא הפסקה בהגנה. לא בטוח שיהיה בסדרה הזאת שחקן שיצטרך לעבוד יותר קשה בהתקפה ובהגנה ולא בטוח שבמצבו הוא בנוי לכך, יכול להיות שזה יבוא לידי ביטוי בקושי לרדוף אחרי הספלאש בראדרס.

לסטיב קר יש הרבה מאוד סנטרים על הספסל, אבל רובם לא יהיו רלוונטיים בסדרה הזאת. שון ליבינגסטון יבוא לעבוד, אך חוץ ממנו אין מניה בטוחה בגזרת הגארדים, וקר יקווה לקבל דקות איכותיות או מקווין קוק או מניק יאנג שהיה נהדר נגד הרוקטס בעונה הרגילה. על הספסל של יוסטון יש הרבה יותר שחקנים שבאו לידי ביטוי במהלך העונה, מדובר בספסל טוב ומגוון שבתסריט האופטימי יוכל להיות אחד היתרונות החשובים ביותר של יוסטון.

שחקן המפתח על הספסל הוא כמובן אריק גורדון. הוא שחקן המשנה המגוון ביותר בסדרה, מהבודדים שמסוגלים גם לקלוע שלשות, גם להגיע לטבעת וגם לשמור על כמה עמדות. השאלה היא אם הוא עושה את כל הדברים האלה ברמה של גמר, אם הוא שייך. אם כן, הוא יאפשר לד'אנטוני להשתמש בהרכב של שלושה גארדים שקשה עד בלתי אפשרי לשמור עליו.