בובה פראית: ליברפול הציגה את כל צדדיה במשחקי חצי גמר האלופות

תצפו בשני המשחקים של ליברפול נגד רומא בחצי גמר ליגת האלופות, ותבינו את כל המאפיינים של האדומים.

מצד אחד, זו מכונה התקפית קטלנית במיוחד, אשר מסוגלת להוביל 0:5 מול יריבה מכובדת ולהציג כדורגל מהפנט. מצד שני, זו גם הקבוצה שמסוגלת לבזבז את היתרון הזה, וגם אחרי שנעזרה בטעויות שיפוט לא היתה רחוקה מלהיות בצד הלא נכון של קאמבק היסטורי נוסף. מצד אחד, יורגן קלופ הוא מאמן שגרם לליברפול לשחק בדיוק בסגנון שהוא רוצה ולשבות לבבות ברחבי העולם. מצד שני, הוא גם המאמן שעדיין עובד על ארגון הגנתי בסיסי, והבלמים מרחיקים לעתים כדורים ללא כתובת זה על זה, אפילו כאשר לא מופעל עליהם לחץ. מצד אחד, לליברפול גישה טקטית מסודרת וברורה מאוד. מצד שני, היא נוטה לחילופים בעייתיים מאוד בדקות הסיום, ולא מצליחה לשמור על ריכוז מינימלי. אם לוקחים בחשבון את 80 הדקות הראשונות בכל משחק, ליברפול ניצחה 2:7. ב-10 הדקות האחרונות בשני המשחקים במצטבר, רומא ניצחה 0:4.

עוד בנושא:

מקנדי, דרך בניון ועד רונאלדו: המספרים לקראת גמר ליגת האלופות
בפעם השמינית בתולדותיה: ליברפול העפילה לגמר ליגת האלופות
ליברפול בעננים: "אנחנו יודעים להפוך הכל למעניין, אה?"

סוגיית הדקות האחרונות צריכה להטריד מאוד את קלופ באופן כללי. רק לפני שבוע כבשה ווסט ברומיץ' פעמיים בשלבי הסיום וגנבה 2:2 במשחק שהיה אמור להסתיים בניצחון ליברפולי קל. זוכרים את המהלומה שהנחיתו האדומים על מנצ'סטר סיטי באנפילד בליגה? האדומים הובילו 1:4 בדרך לניצחון ודאי, אבל זה נגמר רק 3:4 עם המון דפיקות לב מיותרות. וויליאן הביא לצ'לסי נקודה באנפילד בדקה ה-85. במחזור הפתיחה, איבדה ליברפול ניצחון מוצדק על ווטפורד וסיימה ב-3:3 בזמן פציעות. ואם זה לא מספיק, הדובדבן שבקצפת היה בשלב הבתים בליגת האלופות, כאשר סביליה חזרה מפיגור 3:0 בהפסקה לתיקו 3:3. זה לא מקרי - זו מגמה.

למעשה, רומא פשוט לא האמינה בעצמה מספיק. נכון, הם היו זקוקים לשלושה שערים כאשר נותרו דקות ספורות לסיום, אבל זה גם היה מצבה של ברצלונה במשחק הגומלין המפורסם בשמינית הגמר מול פריז סן ז'רמן בעונה שעברה. כאשר הכדור החופשי של ניימאר נשק לרשת בדקה ה-88, הקטלאנים מיהרו להחזיר אותו למרכז המגרש. כאשר ראג'ה נאינגולן הכניע את לוריס קאריוס בבעיטה ממרחק בדקה ה-86, הוא לא הביע כל התלהבות. חבל שכך מבחינת ג'אלורוסי. זה קרה זמן אחרי שסאדיו מאנה הוחלף, ומיד לאחר מכן ירד גם רוברטו פירמינו לספסל. כמו במשחק הראשון באנפילד, כאשר ויתר קלופ על מוחמד סלאח לקראת הסוף, ליברפול נותרה ללא נשק התקפי. זה היה הזמן להכות בברזל כשהוא חם. אולי השופט שלא שרק לשני פנדלים קצת הוציא את הרוח מהמפרשים של הקבוצה המקומית, אבל זה לא תירוץ.

ליברפול רשאית להיות מאושרת. היא לא רק העפילה לגמר ראשון מאז 2007 בניגוד לתחזיות, אלא גם הציגה את הכדורגל הסוחף ביותר במפעל. זה התחיל עוד במוקדמות כאשר הופנהיים המצוינת נרמסה 3:6 בסיכום (ואגב, גם אז נכבשו שניים משלושת השערים של הגרמנים בדקות האחרונות של שני המפגשים). שלישיית החוד המופלאה הבקיעה 29 פעמים ושברה שיא של כריסטיאנו רונאלדו, גארת' בייל וקארים בנזמה מעונת 2013/14 - ואתBBC היא מתעתדת לפגוש בגמר על מנת לשפר עוד יותר את המאזן. שלישיית MSN הבקיעה, לצורך העניין, "רק" 25 שערים בעונת 2014/15. זאת ועוד - החלוקה השיוויונית בין סלאח, פירמינו ומאנה ראויה להערכה מיוחדת. הם עובדים זה למען זה אפילו יותר מליאו מסי, לואיס סוארס וניימאר בזמנו. הם משלימים זה את זה, והתנועה שלהם ללא כדור - במיוחד זו של פירמינו הפנומנלי - הופכת את השמירה עליהם לסיוט. זו אחת השלישיות הטובות בעידן הנוכחי, וזו רק העונה הראשונה שלהם ביחד.

מאידך, ללחץ המאסיבי של קלופ בחלק המגרש של היריב, עליו אחראית לא רק השלישיה הקדמית אלא גם שלישיית הקשרים, יש מחיר פיזי ומחיר פסיכולוגי. היכולת להתמיד בו יורדת אחרי ההפסקה, וגם הריכוז המנטלי עלול להיפגע. זה אפיין לא פעם גם את דורטמונד עוצרת הנשימה של המאמן המחויך שהגיעה לגמר ליגת האלופות ב-2013. בחצי הגמר, היא פירקה את ריאל מדריד 1:4 במשחק הביתי עם הרביעייה המיתולוגית של רוברט לבנדובסקי, והחזיקה מעמד מצוין בגומלין בסנטיאגו ברנבאו, אבל אז כבש בנזמה בדקה ה-83, סרחיו ראמוס קבע 0:2 בדקה ה-88, והצהובים-שחורים כמעט הודחו. בגמר, נגד באיירן מינכן של יופ היינקס, הפסידה בורוסיה בגלל שער של אריאן רובן בדקה ה-89. והיה יכול להיות סמלי במיוחד לו היה פוגש שוב קלופ את היינקס במשחק הפרידה האולטימטיבי של המאמן הוותיק, אבל הגורל רצה אחרת. במקום זאת, הוא יתמודד מול זינדין זידאן, וקרב המוחות עשוי להיות מרתק במיוחד.

אם תרצו, ליברפול צפויה פחות ברמת השחקן הבודד, אבל ריאל צפויה פחות ברמת הקבוצה. כאשר יתכוננו שני המאמנים לגמר הגדול בקייב ב-26 במאי, יידע זידאן מראש את המערך, הסגנון והגישה של קלופ. לא צפויות לו הפתעות טקטיות מצד קלופ, אבל שחקניו ייתקלו בהפתעות נקודתיות מגוונות מצד הכוכבים באדום. לעומת זאת, לקלופ לא יהיה מושג כיצד יבחר היריב לנהל את המערכה. הסגל של ריאל עמוק יותר, האופציות הטקטיות רחבות יותר. כפי שדסקסנו כאן אתמול, זיזו לא מפחד לטעות, ולכן הוא מאלתר המון ומחפש פתרונות יצירתיים. האם איסקו יפתח ב-2-4-4? האם מרקו אסנסיו יועדף ב-3-3-4? כיצד תבחר ריאל להתמודד עם הלחץ הגבוה של ליברפול? האם תילחם בה עם לחץ רצחני משלה ותסתכן באיבודי כדור שהופכים למתפרצות מסוכנות, או אולי תעדיף להתרכז בקו הגנה נמוך על מנת לא לאפשר לסלאח וסאנה מרחבים?

באשר לסלאח, הגמר יהווה עבורו הזדמנות לקבע את מעמדו ככוכב על, בקרב ישיר מול כריסטיאנו רונאלדו. המצרי הפגין לשם שינוי יכולת לא מרשימה אתמול, אבל זה לא מוריד דבר מהנסיקה המטאורית שלו העונה. וגם הפורטוגלי היה חלש שלשום במשחק הגומלין מול באיירן, אבל זה לא פוגע בעונה ההיסטורית שלו, עם כיבושים ב-10 משחקים רצופים בליגת האלופות. הם עוד עשויים להיפגש בשמינית גמר המונדיאל, אבל גמר ליגת האלופות הוא המעמד החשוב מכולם. רונאלדו וריאל מייצגים מסורת, נסיון וחוסן מנטלי. ליברפול וסלאח מביאים רוח רעננה ורעב, אבל גם פגיעים יותר, במיוחד כאשר אור הזרקורים עליהם. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בגמר הקלאסי, עם ניחוחות עבר עשירים. הקבוצה הטובה ביותר של סוף שנות ה-50' מול הקבוצה המצליחה ביותר של תחילת שנות ה-80'. יש למה לצפות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק