רוברטו קרלוס משופר: מרסלו יהפוך לגדול המגנים השמאליים של ריאל מדריד?

ריאל מדריד לא תסתנוור ולא תשלה את עצמה אחרי הניצחון 1:2 על באיירן מינכן באליאנץ ארנה במשחק הראשון בחצי גמר ליגת האלופות. הזכרונות מהסיוט הביתי מול יובנטוס ברבע הגמר טריים מאוד, וגם באיירן עצמה כבר הפסידה באותה התוצאה בדיוק ללבנים ברבע הגמר בעונה שעברה, ואז גררה את המשחק להארכה בגומלין בסנטיאגו ברנבאו, ולא היתה רחוקה מקאמבק מפואר. המשחק ההוא, בו ניצחה ריאל בסופו של דבר 2:4 לפני שנה פלוס שבוע, זכור בגלל שערוריות השיפוט והשלושער של כריסטיאנו רונאלדו, אבל הגיבור האמיתי שלו היה מרסלו. המגן הברזילאי הצליח למנוע לפחות שני שערים של באיירן, והיה כהרגלו יעיל מאוד גם בחלק ההתקפי. פריצה סוחפת שלו הסתיימה בבישול לכריסטיאנו שהבקיע את השער השלישי הקליל לרשת החשופה והכריעה סופית את ההתמודדות.

עוד בנושא

חצי גמר ליגת האלופות: ריאל מדריד ניצחה 1:2 את באיירן מינכן בחוץ
כריסטיאנו רונאלדו הפך לשיאן הניצחונות, זידאן: "אסנסיו מדהים"

כאשר ריאל הביסה את יובנטוס בגמר, בישל מרסלו את המסמר האחרון למרקו אסנסיו, ואז שתה קצת יותר מדי במסגרת החגיגות. מספרים שהוא שאל ברצינות תהומית מדוע כולם מסביבו לובשים את החולצה שלו עם המספר 12, מבלי להבין שהמועדון פשוט מציין את הזכיה מספר 12 בגביע האלופות. ואולם, אפשר גם לראות בכך משהו סמלי, כי ריאל לא היתה רושמת הצלחה כה מסחררת בזירה האירופית בלעדיו. אפילו אם לוקחים בחשבון רק את משחקי הגמר, תרומתו של מרסלו עצומה. הוא הבקיע את השער השלישי מול אתלטיקו מדריד ב-2014 למרות שנכנס רק כמחליף. הוא דייק בפנדל בדו קרב מול אתלטיקו ב-2016. הוא סיפק משחק מזהיר מול הגברת הזקנה אשתקד. ועם שלוש הזכיות האלה הוא הישתווה לאלילו הגדול, רוברטו קרלוס.

המפציץ המיתולוגי, שנחשב לדעת רבים מאוד למגן השמאלי הטוב בתולדות המועדון, זכה בגביע עם האוזניים הגדולות ב-1998, ב-2000 וב-2002. בניגוד למרסלו, הוא לא מצא את הרשת במשחקי הגמר, אם כי בישל את השער המפורסם של זינדין זידאן מול לברקוזן, אבל ההספק שלו לאורך 11 העונות בסנטיאגו ברנבאו היה עוצר נשימה. קשה עד בלתי אפשרי להיכנס לנעליים של אגדה בסדר הגודל הזה, ולקח הרבה זמן עד שתווית היורש שהודבק למרסלו הפסיקה להעלות חיוך ציני ומזלזל על פני האוהדים והפרשנים. כעת זו כבר ממש לא בדיחה, וגם רוברטו קרלוס טוען: "במובנים מסוימים, מרסלו טוב יותר ממני. יש לו שליטה טובה יותר בכדור". זאת ועוד, מרסלו נמצא במועדון תקופה ארוכה יותר בהשוואה לקודמו.

העובדה הזו מדהימה, במיוחד כי מרסלו יחגוג רק בעוד שבועיים את יום הולדתו ה-30, אבל הוא נחת במדריד בינואר 2007 כנער בן 18. לא כולם זוכרים, אבל הוא עוד הספיק להיות בחדר ההלבשה לצידו של רוברטו קרלוס עצמו במשך חצי שנה, והמאסטרו הוותיק סייע לבחור הצעיר להתאקלם. "תתקשר אלי אם אתה צריך משהו, לא משנה מה", הוא אמר לו בפגישתם הראשונה. מרסלו היה המום, כי זה היה המודל שלו מאז ומתמיד. ילדים אחרים רצו להיות כמו רונאלדו, ריבאלדו או רונאלדיניו, אבל מרסלו חיקה את רוברטו קרלוס. ואז, כרעם ביום בהיר, הם היו חלק מאותה קבוצה.

המעבר לריאל מדריד הפתיע מאוד את מרסלו. הוא היה נרגש כאשר שמע על עניין שמגלות בו סביליה וצסק"א מוסקבה, אבל ריאל מדריד? זה הרגיש כמו הלצה לא ממש מוצלחת. בפועל, זו היתה המציאות. אחרי שנה וחצי בלבד בבוגרים של פלומיננזה, הוא תפס תשומת לב של הסקאוטים של אחד המועדונים הגדולים בתבל, והנשיא דאז ראמון קלדרון החליט לפעול במהירות, לפני שסביליה סוגרת את העסקה. ההד התקשורתי לא היה משמעותי בלשון המעטה. בחלון ההעברות המדובר, החתימה ריאל שני דרום אמריקאים צעירים עם מוניטין גבוה הרבה יותר - גונסאלו היגוואין ופרננדו גאגו. על מרסלו בקושי דיברו, ופאביו קאפלו כמעט ולא השתמש בו בחצי השנה הראשונה של הברזילאי בקבוצה. כאשר נכנס מרסלו בדקה ה-86 במשחק מול חטאפה במרץ 2007, הוא קיבל ארבע דקות פלוס תוספת זמן לצידו של רוברטו קרלוס. בכך הסתכם שיתוף הפעולה שלהם על כר הדשא, אבל החברות באימונים היתה חשובה הרבה יותר.

בשיחות הרבות שניהלו לפני שעזב רוברטו קרלוס לפנרבחצ'ה באותו קיץ, למד המגן הצעיר שיעורים רבים, ובעיקר נאמר לו לא לוותר בשום אופן. כי הרי במועדון על כמו ריאל אי אפשר לשרוד בלי משברים וללא ביקורת. עם הגישה הזו, הוא התגבר על רגעים לא פשוטים, וזה התחיל כבר ב-2007 כאשר סירב בתוקף לצאת להשאלה בוויאדוליד. ראשי ריאל ניסו להסביר לו שהוא חייב לצבור נסיון, ומרסלו השיב: "אצבור אותו כאן". את החוצפה החיובית הזו אפשר לראות בכל פעולה על המגרש. מרסלו דוהר להתקפה, בתקווה שיספיק לחזור לעורף בזמן. הוא מעז ומהמר. וזה הולך לו. כי הרי עצם החתימה בריאל בגיל כה צעיר היוותה הימור. ההתעקשות לא להיות מושאל היוותה הימור גדול עוד יותר. כזה הוא מרסלו. הוא מאמין בעצמו, לפעמים קצת יותר מדי, אבל הוא גם מוכן לעבוד קשה, ללמוד ולהשתפר.

לפי התוכניות של ריאל, היורש המיידי של רוברטו קרלוס היה אמור להיות דווקא רויסטון דרנטה, המבוגר ממרסלו בשנה. ההולנדי הגיע בקיץ 2007 מפיינורד תמורת 14 מיליון יורו, חתם על חוזה לחמש שנים, הוצג על תקן כוכב על פוטנציאלי וכבש שער מרהיב בבכורה. בהמשך הקריירה הוא הלך להרקולס, אברטון, אלניה ולאדיקווקז, רדינג, שפילד וונסדיי, ארצ'ייספור ובניאס מאיחוד האמירויות, לפני שתלה את הנעליים בגיל 29. מבחינת כשרון טבעי, דרנטה לא היה פחות טוב ממרסלו, אבל בכל הקשור למקצוענות, נחישות, התמדה וחוסן מנטלי השוואה ביניהם מגוחכת.

מרסלו ירש את התכונות האלה מסבו האהוב. סבא היה היחיד שהאמין בנכד לאורך כל הדרך, החדיר בו מוטיבציה, ליווה אותו לאימונים, שיבח אותו ללא הרף, ואפילו מכר את רכבו על מנת לממן את כרטיסי האוטובוס כי למשפחה לא היה כסף לדלק. כאשר שקל מרסלו לוותר על אימונים כדי להשתזף בים, שיכנע אותו סבא להתמיד ולהשקיע. הוא גזר ושמר כל אזכור אודותיו בעיתונים. אחרי המעבר למדריד, לא היה בעולם איש מאושר ממנו, ומרסלו הקפיד לדווח לו בשורות טובות. הוא השכיח לא רק את דרנטה. הוא התעלה על מיגל טורס ואלברו ארבלואה, הסכים לשחק כקיצוני במהלך הקדנציה הקצרה של חואנדה ראמוס, השקיע שעות נוספות על מנת לשכנע את ז'וזה מוריניו, ולא התרגש גם כאשר המיוחד הפורטוגלי דרש לשלם הון תמורת פאביו קונטראו שהגיע למשבצת שלו.

אז קונטראו אולי פתח באותו גמר ב-2014, אבל מרסלו אמר את המילה האחרונה. כאשר הכניע את טיבו קורטואה בדקה ה-118 והבטיח את הגביע, חשב הברזילאי בעיקר על סבא שהיה על ערש דווי. הוא מת יומיים לפני חצי המונדיאל, אבל הספיק לראות את נכדו חוגג עם גביע האלופות ומייצג את נבחרתו בגביע העולם הביתי. ובארבע השנים שחלפו מאז, מעמדו של מרסלו בסנטיאגו ברנבאו ממש לא מוטל בספק. הוא אחד השחקנים הוותיקים ביותר בקבוצה, סגן הקפטן, וגם חבר קרוב של רונאלדו. פעם הם שיתפו פעולה לאורך האגף. היום, כאשר הפורטוגלי מתופקד בעיקר כחלוץ, ולברזילאי יש אפילו יותר חופש פעולה על הקו, בין היתר כי קאסמירו תמיד מוכן לסתום את החורים במערך של זידאן.

האם זה תמיד עובד? ברור שלא. מרסלו הודה בזמנו ששכח לחזור להגנה בשנותיו הראשונות בקבוצה, וחטף על כך המון צעקות מפאביו קנבארו. הוא עדיין נסחף לעתים, ולראיה השער של באיירן מינכן שהגיע אתמול מהאגף שלו. למעשה, לא מכבר פורסמה במארקה סקירה לא מחמיאה לפיה ריאל סופגת אחוז ניכר משעריה בגלל מחדלים באגף השמאלי. אלא שגם כאשר מרסלו מתרשל, הוא מסוגל לתקן בעצמו. שער השיוויון המרהיב שלו, על סף השריקה להפסקה, בבעיטת יעף אשר גם רוברטו קרלוס היה גאה בה, אחראי למפנה הגדול. אפשר לסמוך עליו בשלבי ההכרעה - הוא כבש העונה גם מול פריז סן ז'רמן וגם נגד יובנטוס.

כעת רחוק מרסלו שני משחקים בלבד מגביע אירופי רביעי. אם יזכה בו, הוא יחלוף על פני המנטור והעילוי מבחינת מספר הזכיות בליגת האלופות. במחינת משך הקדנציה בקבוצה, הוא כבר ניצח את קודמו. ואולי מרסלו עצמו מעיד כי לא ניתן להתחרות עם רוברטו קרלוס, אבל יש כאלה שעושים זאת. חורחה ולדאנו, למשל, טוען: "רוברטו קרלוס חרש את האדמה, אבל מרסלו זורע פרחים". הסוגיה הזו פתוחה, והיא תהיה רלוונטית אפילו בסיום הקריירה של מרסלו, במיוחד אם יצליח בקיץ הקרוב. לרוברטו קרלוס יש מדליית זהב בגביע העולם. גם מרסלו רוצה אחת ברוסיה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק