הפתרון נמצא אצלכם מתחת לאף: סיכום מחזור על ההצלחה של בן שהר

בן שהר הוא שחקן שמייצר הרבה שקט, אבל מאחורי הקלעים יש סביבו גם קצת רעש. ולעתים גם תחושה של חוסר הערכה. הערות כמו "פקהארט יותר מחויב" מרגיזות לא פעם את הסביבה שלו, מסירות של מליקסון שהולכות לכתובת אחרת מולידות לעתים מחשבות על המעמד של הקשר בבאר שבע, ומביאות אחר כך תהיות לגבי כמות הפעמים ששהר קיבל ממנו מסירות בימים עברו. לא פעם העונה שהר התגעגע למאור בוזגלו ולצורה שבה הוא נהג לחפש אותו ברחבה. נסתפק בזה בינתיים.

בין אם זה נכון או סתם רגישות, בין אם זו אמת או סתם פארוניה, שהר לא צריך להרגיש ככה. מדובר באחד משחקני הרכש הכי חשובים שהגיעו לבאר שבע, אחת הגניבות הכי קריטיות במאבק על שחקן מסוים מול מכבי תל אביב (שרצתה אותו גם העונה, עוד בטרם חתם על חוזה חדש). בעונה שעברה הוא היה מלך השערים של הקבוצה יחד עם וואקמה, העונה הוא גם הכובש המצטיין יחד עם חנן ממן, אבל אלו הנקודות המשניות בסיפור שלו. הדבר המרכזי הוא פשוט יותר: שהר הוא החלוץ הכי מתאים לסגנון המשחק של באר שבע.
לא פעם באר שבע חיפשה חלוץ בכיר שישחק לצדו, אבל לא כל אחד התאים. ובטח לא כל אחד סיפק את המספרים האלה.

עוד בנושא:

בית"ר ניצחה את הפועל חיפה, הפער בפסגה שוב 4 נקודות
מכבי חיפה תשקול מחדש, קאיו יישאר בקבוצה?
אוהדי הפועל חיפה התעמתו בעקבות קללות לשיימן. חשש מעזיבת דור מלול

אולי המסקנה המתבקשת של באר שבע היא לבנות יותר על שהר כאשר היא מתכננת את משחק ההתקפה שלה לעונה הבאה. זה לא שהעונה הוא לא חלוץ ראשון. אבל תמיד מרחף מעליו הצל של חלוץ הרכש היקר שבאר שבע הביאה או תביא. כמעט תמיד מתקיים דיון בבאר שבע סביב החלוץ הטוב יותר, המושלם יותר, הנוצץ יותר, שאפשר להביא לצד שהר, שזה לא פעם גם במקומו. למרות שבפועל החלוץ שהכי מתאים לבאר שבע נמצא כבר אצלה ביד.

לשהר לא קל לחיות עם המציאות הזו. היא משפיעה על היכולת שלו. לקרוא שרוצים את דמארי, לשמוע שפונים לשכטר, זה בעצם להבין שעדיין לא מסתפקים בטוב שאתה מספק למועדון הזה. שעדיין יש איזה ספק. באר שבע צריכה בעתיד לחשוב מחדש על המעמד של שהר. לתת לו להרגיש יותר בכיר. לתת לו להרגיש קצת מליקסון. או וואקמה. וכל השחקנים האלה שהפכו את באר שבע, יחד עם שהר, למה שהיא היום. בלי שהר, ספק אם כל הטוב הזה היה נוחת במלואו על בירת הנגב. אולי העונה, ואחרי הנפילה עם פקהארט, באר שבע צריכה לחשוב על סידור אחד לפאזל של החלק הקדמי ולהיררכיה של ההתקפה. קודם שהר. אחרי זה החלוץ שישלים אותו.

את הפארסה של שינו זוארץ בכדורגל הישראלי אפשר בקלות להשוות לזו של ג'קי בן זקן. האחרון מנהל את אשדוד מקטן עד גדול כבר הרבה מאוד שנים, אבל עדיין במנהלת ובהתאחדות מדגישים ש"הוא לא רשום כבעלים", בכל פעם שעולה טענה לגבי הפעולות שלו במועדון והעובדה שניהל את ההצגה גם מהכלא.

אבל המקרה של בו זקן ידוע. האש הגיעה אליו לא פעם. הסיפור של זוארץ עובר הרבה יותר בשקט. כולם יודעים שהוא מנהל שתי קבוצות בשתי הליגות הבכירות בישראל וכולם מעלימים עין. טומנים את הראש באותו חול של "אבל ג'קי הוא לא הבעלים של אשדוד". זוארץ, למרות שלא ישב בכלא, חשוב לציין, משחק גם הוא עם ההגדרות: פעם זה ספונסר, פעם זה תורם, פעם זה בעלים, למרות שכולם יודעים שהוא המוציא והמביא בשתי קבוצות בשתי הליגות הבכירות של ישראל. דבר שהוא פסול.

עכשיו רוצים לקחת את הדבר הזה ולהפוך אותו ליו"ר התאחדות לכדורגל. במקום שמישהו יחשוב איך עוצרים את הפארסה הזו, ראשי הענף ובעלי קבוצות מסוימיים חושקים להפוך את זוארץ ליו"ר ההתאחדות. למה? כי אין להם מישהו אחר. ככה הם מתייחסים לסיפורים בעייתיים כמו דהאן בעכו, העונש של טביב בבית"ר, הניהול של אשדוד מהכלא - לאף אחד מאותם אנשים שרוצים לקדם את זוארץ כרגע אין את חוש האחריות כלפי החוק בכדורגל הישראלי, ולכן הוא גם לא נאכף. לכן קבוצות מתפרקות, לכן מועדונים מתבזים. בעלי הקבוצות מרגישים שהם יותר גדולים מהמשחק.

מילא זוארץ היה מתאים. עוד אפשר היה לסבול את הריח. עוד אפשר אפילו היה להשתתף בהעלמת העין מהסעיף הפשוט, המובן מאליו, שאוסר על יו"ר זיקה לקבוצה מסוימת 24 חודשים מאז התפטר ממנה. ניחא. זוארץ הוא אפילו לא עילוי שנסבול זאת. האיש נמצא בליגת העל כבר הרבה מאוד שנים ואף אחד לא יודע מהי טביעת האצבע שלו. מכבי פתח תקוה שלו לא חזרה להיות הקבוצה האלטרנטיבית מספר 1 בישראל כמו שהיתה בעבר, והכישלון שלה העונה, עליו זוארץ חתום מן הסתם, הוא בית ספר באיך לא לנהל קבוצת כדורגל שהצליחה בעונה מסוימת וצריכה להמשיך את זה הלאה.

ראינו בעבר עסקנים ממכבי פתח תקוה שמגיעים לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל. חשבנו שהם יביאו את חוכמת הניהול של הבאים מלמטה לענף שתמיד סבל ממחזור בצניעות ושפיות, וטעינו. אם במקרה של אבי לוזון, עסקן כדורגל הרבה יותר מוכשר מזוארץ, למדנו שהפער בין ניהול קבוצה קטנה לענף בכיר, הוא גדול מדי. אז במקרה זוארץ זה יהיה הרבה יותר חמור. מי שימנה אותו ליו"ר התאחדות לכדורגל יגלה שהפער הזה יכול להיות הרבה יותר כואב ומביך לכולנו.

לא ברור איך מכבי חיפה תיבנה בעונה הקרובה, אבל השם של הקשר שלומי אזולאי חייב להיות גבוה בהיררכיה. אזולאי הוא השחקן הכי טוב וכרגע גם הכי איכותי שיש למכבי חיפה, אבל זה שולי. זה לא באמת המדד הראשון. היתרון המרכזי של אזולאי הוא הלב, הרצון, התשוקה. כאשר אזולאי לא משחק הוא מריר ורעיל, אבל כאשר בונים עליו, מכבי חיפה יכולה לחזות במשהו שהוא לא שגרתי עבורה: שחקן שגאה להיות אצלה. שחקן שנלחם למענה. שחקן שרוצה להוכיח, שרוצה להוביל, שלא מפחד, שלא מתחבא, שחקן ששואף להנהיג ותמיד משחק קדימה. תכונות כאלה, בהנחה שמנהלים אותן נכון, יהיה קשה לאלאך למצוא כאשר הוא משרטט בימים אלו של מכבי חיפה החדשה.

גם בשבוע הבא בית"ר ירושלים תשחק אחרי הפועל באר שבע. וזה לא משהו קל בכלל. לפני שני מחזורים בית"ר צפתה בקאמבק המדהים של האלופה מול הפועל חיפה. השבוע היא חזתה במשחק הכי טוב של המכונה של בכר העונה שחזרה עם חמישיה מנתניה, ועלתה שוב לשחק בתחושה שאין דרך לטפס על ההר הזה שנקרא 'לקחת אליפות מבאר שבע'.

העובדה שבית"ר יצאה משני המשחקים האלה עם ניצחון היא תעודת כבוד סופית לאופי המדהים של הקבוצה הזו. הכדורגל אמנם לא משהו, אבל הגישה של בית"ר למצב שבו היא נמצאת היא נהדרת. בית"ר לא רק מספקת קרב אליפות מכובד מול יריבה הרבה יותר טובה ומנוסה ממנה. היא גם מייצגת את ערכי המועדון בצורה מעוררת הערכה. מועדון שלא מסתפק במאבק אליפות, אלא באמת משתתף בו. מועדון שלא משתכר ממחמאות. מועדון שלא מוותר לעולם. מועדון שלרגע לא מרגיש לא שייך לסיטואציה אותה הוא יצר.

לא ברור איזה שחקנים טביב ישאיר בעונה הבאה, אבל אם האופי הזה ישאר, גם בית"ר תישאר בצמרת. האופי הזה הוא הבסיס הכי טוב של בית"ר להמשיך את מה שהיא התחילה העונה.