פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הליגה הזאת קטנה מדי לשתינו: על המפגש האומלל בין אשקלון להפועל עכו

        זה היה משחק עצוב באיצטדיון עצוב, בין קבוצות שאף אחד לא יודע מי מנהל אותן, ובמלחמה הזו בין אשקלון לעכו, בין עבר לעתיד, ההווה הפסיד וגם אנחנו. אורן יוסיפוביץ על שתי קבוצות שצריכות לרדת, וליגה שאין בה מספיק כישרון ל-14 קבוצות

        הליגה הזאת קטנה מדי לשתינו: על המפגש האומלל בין אשקלון להפועל עכו
        שחקני הפועל אשקלון רודי חדד, אייל משומר מאוכזבים (לירון מולדובן )

        כמה סיגריות.

        2,400 אוהדים נכנסו בחינם לאיצטדיון באשקלון - ונראה שכל אחד החזיק בסיגריה, כל הזמן. פטריית עשן סמיך ריחפה תמידית מעל איצטדיון סלה, ואם היו באזור סוקרים עולמיים, מדינת ישראל - שלא נמצאה בטופ המדינות המעושנות 20 של הטלגרף נכון למאי 2017 - לבטח היתה מבטיחה לעצמה מקום בצמרת, איפשהו בין בלארוס ללבנון. כל כך הרבה סיגריות. אוהד מעשן פרלמנט, אוהד מעשן מרלבורו, אוהד מעשן נובלס, נובלס מעשנת מרלבורו, פרלמנט מעשנת אוהד. כל כך הרבה סיגריות. 1,000 שקל דוח אמורה הייתה להכניס סיגריה אחת, ואם באשקלון היו אוכפים את הנוהל במשחק אחד, היו יכולים לסדר תקציב של פלייאוף עליון.

        כל כך הרבה סיגריות, והמגרש גם ככה רחוק מהיציע, והעשן דופק את המוח, ובראש אתה כבר מדמיין שכל כך הרבה סיגריות באו רק בגלל דודו דהאן. הרי אם סגר לרם שטראוס את רומניה ולגל שיש את אוקראינה ולדניאל סטנצ'ו את ישראל; ואם הוא באמת שולט בהפועל עכו, כמו שלכאורה מספרים - אז הוא באמת מסוגל לעשות הכול. ואז הסיגריה הזו, אם תסחוב טוב, תוכל למצוא מקום בקישור של עכו בליגה הלאומית. ואת ההיא - אם הבדל לא ייתפס בנבדל - יוכל לייצא לאינדונזיה, הבלגיה של הסיגריות. "אם סידרתי לרייכרט שלוש עונות בווארחם אביא אותך גם לקובה", יבטיח, כריזמטי שכמוהו, לסיגריה רזה וגבוהה בפגישת עבודה חשאית במאפרה. ואז יסרק את שיערו לאחור, עם היד, ישאיר כרטיס ביקור שבעוד 10 דקות יהפוך לפילטר, ויבטיח: "יום יבוא ותהיי סיגר".

        עוד בנושא
        המהלך שימנע פירוק? הבקרה מתכננת להגדיל את הערבויות של הקבוצות
        איציק טוויזר מבטיח: "גם אם נרד נשחק עם אופי ונחישות"
        ליגת העל: הפועל עכו דחתה את הקץ וסיבכה את אשקלון עם 0:2 בחוץ
        למרות ההבטחה, שחקני הפועל עכו עדיין לא קיבלו משכורות

        שחקני הפועל אשקלון רודי חדד, אייל משומר מאוכזבים (לירון מולדובן )
        משחק שבו כולם נראים מאוכזבים. שחקני אשקלון (צילום: לירון מולדובן)

        האסימון נפל סופית כשביציאה מהאיצטדיון, כשקומץ אוהדי אשקלון חיכה כדי לקלל את איינוגבה, משומר ומנגה, אחד מהם שאל אותי:

        "אתה שחקן של הפועל עכו?".

        עניתי שלא, אבל מבחינתם יכולתי להיות. מי מזהה הרי את רוב שחקני עכו, למי אכפת? אוהדים בקושי ראינו, וגם באזור הראיונות המאמן טוויזר לא היה מוצר מבוקש. זו ליגת על? זו שממה.

        כשהאוטובוס של השחקנים האמיתיים של הפועל עכו יצא מהמתחם כמה שוטרים הקיפו אותו ובכל זאת אחד האוהדים הצליח להפגיז את השמשה. הנהג עצר בבום, פתח את הדלת, חטף מאחד האוהדים "תעלה בחזרה יא בן זונה" והשוטרים לא עשו דבר ובטח הרגישו גאים. הנהג יצא בכל זאת והראה לשוטרים את השמשה המחוררת. "זה מהשמיים, יא מזדיין", ענה אוהד אחר, ובכך כנראה סגר את התיק.

        זה היה משחק עצוב באיצטדיון עצוב בין שתי הקבוצות הכי גרועות בליגה, וכשהמאבטחת החביבה איחלה "עבודה נעימה" הבנת שמשהו לא בסדר - כדורגל זה לא עבודה, הלו. אבל הפעם זה כן הרגיש ככה. המראות, הריחות ובעיקר העובדה שהבחור מהמזנון לא הביא בורקס שוקולד - גולת הכותרת בימים רגילים.

        ובינתיים, על המגרש, רצו ופחות רצו שכירי החרב של סטנצ'ו או מי שלעזאזל משלם להם, מול פקידי עיריית אשקלון או מי שלעזאזל מחליט. בעכו יש כמה שחקנים שב-2022 יהיו שווים ליגת על, בעוד הסגל של אשקלון מורכב משחקנים שהיו סבירים ב-2012. ואיינוגבה. ובמלחמה הזו בין עבר לעתיד, ההווה מפסיד.

        מאמן הפועל אשקלון מסאי דגו (לירון מולדובן )
        ההיסטוריה חייבת להזכיר: אם לא המינוס תשע של הפועל תל אביב, אשקלון יורדת כבר בעונה שעברה. מסאיי דגו והפוטנציאל (צילום: לירון מולדובן)

        מסאיי דגו היה שבור בסיום. למזלו, הרזומה שלו ממשיך להיכתב בשני העתקים - התוצאות באשקלון והתוצאות בכפר סבא. ואומנם אתמול הוא הפסיד 2:0, אבל ביום שישי הוא ניצח 0:2, שבוע שמיני ברציפות שהוא מנצח. הוא דיבר על מחויבות ועל אנרגיות, אבל אם היה מחובר לפוליגרף היה מחויב לדבר על יכולת. לאשקלון אין את זה. יובל נעים והמוטיבציה, מסאיי דגו והפוטנציאל - שני ניצחונות ב-25 משחקי ליגה. ושוב, ההיסטוריה חייבת להזכיר: אם לא המינוס תשע של הפועל תל אביב, אשקלון יורדת כבר בעונה שעברה.

        הייתה הקורה של דבאלשוילי, היה המשקוף של מגנה, הייתה ההחמצה המטורפת של מנגה, היה הפנדל שלא נשרק על ידי בר נתן (אם זה היה איתי שכטר זה שני פנדלים וכדור מהצד). נכון, אשקלון יכולה הייתה גם לנצח אתמול, אבל זה לא משנה ולא העניין. שתי הקבוצות האלה, וזה העניין, לא צריכות לשחק בליגת העל בכדורגל.

        כמו בכוחות בשכונה או בליגת פנטזי, הכול עניין של מספרים. איך הכישרון מתפזר. בישראל של היום, אין מקום ל-14 סגלים ראויים. פשוט אין. וכשרוב הזרים שנבחרים לא משדרגים - לא באשקלון ולא במכבי תל אביב - לא משנה שמותר לבחור שישה. הם לא טובים והישראלים לא טובים. אין מספיק כדורגלנים טובים. לא ל-14 קבוצות.

        נכון, יש קסם ישראלי באיצטדיון שכזה, במגדלי השידור המאולתרים, בקו הסיד העקום, ברודי פאקינג חדד, בעירום פרונטלי של אחד מצוות השיפוט כי אחד העסקנים פתח את הדלת והמקלחת שלהם ממוקמת מול אזור הראיונות. וכן, רבים מאוהדי הקבוצות הקטנות, בליגות הקטנות, יתעצבנו שהצעה כמו זו גומרת להם את החלום. והם צודקים, ועקרונית, מגיע לתושבי אשקלון ועכו ייצוג ראוי, אבל כרגע הייצוג לא ראוי, ואפילו מעליב. ואם רוצים להיות רציניים, ואם לאנשי המנהלת באמת חשוב המיתוג - זו צריכה להיות הדרישה הראשונה שלהם:

        די, ניסינו 14, זה לא עובד. וברור שגם ב-12 יהיו נמושות, ופערי רמות, וכישרון יחסית מדולל. אבל זה יהיה קצת יותר טוב ממה שיש היום. משחק כמו אתמול - על כל חלקיו - הוא משחק של ליגה שנייה. אתמול הגורל בעצמו התערב, וסידר להפועל עכו ניצחון שכנראה סידר שבעונה הבאה זה אכן יהיה משחק של ליגה שנייה.

        שחקני הפועל עכו גבי קניקובסקי, גל שיש חוגגים (לירון מולדובן )
        תנו לדודו לסדר. שחקני עכו חולמים על החוזה בבגיה (צילום: לירון מולדובן)

        מתחת לעשן אוהדי אשקלון הרשימו בעידוד. עד הגול הראשון, ואז זה נהפך למופע נאצות טרויאני. "איינוגבה סודני מניאק", "משומר אתה בדיחה לך תאכל במסעדות", "דגו יא פחדן תכניס חלוץ דגו אתה פחדן דגו" ושלל שירים נגד עוז ראלי - באמת, מתי לאחרונה ראיתם אוהדים ששרים נגד שחקנים שלהם? מילא לקלל, מילא לטנף, אבל לשיר? אחרי החמצה נוספת של מנגה, אוהד ביציע שאג "תגידו לי, זה לא מכור?!". כמה רוע עצמי היה אתמול, כמעט כמו סיגריות.

        אחד הצווחים הגדולים, לטוב ולרע, התרסק על הכיסא עם שריקת הסיום. "אני לא יכול לצאת החוצה", אמר, "אני חייב להירגע". בחוץ הקללות המשיכו, וכשילדים הגיעו אחד אחרי השני לסלפי עם איינוגבה, חברי הקומץ התעצבנו: "מה אתם מצטלמים איתו? פאק יו, דלה, פאק יו!".

        אחד-אחד זכו השחקנים לבוז ולקללות, והבחור השבור שהתרסק על הכיסא קם לבסוף ועזב אחרון את האיצטדיון, לא לפני שקבע: "לא מגיע לקבוצה הזו אוהדים כמונו".

        orenjos@walla.co.il