אסתר, מה הרגע הכי גדול בקריירה שלך?
"כולם יגידו הגמר האולימפי במונטריאול 1976, אבל אני חושבת שזה הרבה יותר עמוק. זו בכלל היציאה לאולימפיאדת מונטריאול אחרי מה שעברנו במינכן ארבע שנים קודם. זה הדגל שנשאתי בטקס הפתיחה, זה הזיכרון של המאמן שלי שנשאתי איתי. אף אחד לא רצה להמשיך אחרי מינכן. אני החלטתי אחרי שלושה חודשים שאני ממשיכה אבל נשארו משקעים ובאתי למונטריאול לייצג 11 ספורטאים שנשארו שם. כל העולם ידע את זה, כל הפוקוס היה עליי בטקס הפתיחה. הרגשתי שאני עושה משהו בשבילם".
מי היו הספורטאים הבולטים בעשור שלך?
"אני אבחר בכל מכבי תל אביב כדורסל שעשתה את ההישג הענק שלה בשנות ה-70".
מה השתנה בתחום שלך מאז שהתחרית ועד היום?
"נוספו מקצועות באתלטיקה שלא היו אז כמו מרתון נשים, קפיצת משולשת ועוד. מבחינת הנשים השתנה הרבה. היום הכל פתוח ואפשרי בפני הנשים. וכמובן שהספורט אצלנו השתנה אחרי מינכן. עד אז הספורטאי היה חובבן ואחרי מינכן הבינו שצריך לקחת יותר ברצינות את הספורט. אז הביאו מומחה מגרמניה והתפיסה השתנה. התחילו להקים גוף של ספורט הישגי והתחילו לדבר על תכניות, יעדים ומטרות. הכל נהיה יותר מקצועי".
מי ספורטאי ה-70 של מדינת ישראל?
"מיקי ברקוביץ'".
מה הרגע המאכזב של הקריירה שלך?
"שנפצעתי ולא הגעתי לאולימפיאדה במקסיקו סיטי ב-1968. עד היום זה צובט לי בלב כי יכולתי לעשות את ההישג הכי טוב".
מי היה המודל לחיקוי עבורך?
"בתחום הספורט לא היה לי מישהו שיכולתי ללמוד ממנו או ממנה כי אני הייתי הראשונה שעשתה את ההישגים האלה באתלטיקה. כמובן שצריך להזכיר את המאמן שלי, אבל מבחינת ספורטאי לא היה מישהו. בחיים האישיים, אני אבחר באמא שלי. היא החזיקה לבד משפחה. איך היא פירנסה, איך היא סידרה כל ילד במקום, איך היא לא נתנה לאף אחד לראות מה שעובר עליה ותמיד היתה לה שמחת חיים. 15 שנה להיות בדיאליזה והיא החזיקה אותנו".
מה הדבר שלא השגת בקריירה שלך?
"מדליה אולימפית".
מי הספורטאי הבינלאומי האהוב עלייך?
"רוג'ר פדרר. הכל אצלו נעשה בטבעיות וזה משהו בלתי רגיל והכל באיפוק שוויצרי. הוא הפך לאישיות עם תא משפחתי יציב. הוא דמות לחיקוי עבור כל ספורטאי היום".
מה אנשים לא יודעים עלייך?
"בגלל שכל הנושא של מינכן קשור אליי, יש ציפיות שאני כל הזמן אהיה בתחושה של דיכאון, אבל דיכאון זה לא האופי שלי. אנשים לא יודעים שאני לוקחת את החיים כמו שהם. אין לי ציפיות מיוחדות ואני לא בן אדם שכל הזמן נמצא במתח ולחץ של החיים. למעט טרגדיית מינכן מעולם לא בכיתי. בטח לא בגלל תחרות. הכל אצלי טבעי".
מה היית רוצה שיזכרו ממך? מה המסר הנכון שהקריירה שלך מספרת?
"אם הולכים עם המצפון ועם הניקיון הפנימי, מצליחים. לקחת הכל בפרופורציות. אני גם חלמתי חלומות שאי אפשר להשיג והכי חשוב לעשות הכל ביושר כי ברגע שאתה שלם עם עצמך לא משנה מה אחרים יגידו".
מתי בכית בקריירה?
"במינכן. וגם זה שבעלי שהיה המאמן השני שלי פתאום נעלם מהחיים שלי".
מהו ההישג שהיית רוצה שיהיה שלך ואת הכי מקנאה בו?
"אני לא דמות שמקנאה ובטח לא מסתכלת על אחרים. אני שמחה בחלקי".
מה הדבר הכי ישראלי שיש בספורט הישראלי?
"היהדות. העובדה שכספורטאי, בטח כזה שמייצג את ישראל בעולם, אתה מייצג גם את כל היהודים. ואתה מרגיש את זה".
מה הדבר העיקרי שמפריע לספורט הישראלי להתקדם?
"אין תכניות יסודיות. נכון שיש ספורטאים אולימפיים שמטופלים היטב אבל יש קטע שבין ספורטאי לספורטאי אולימפי שהוא בור בו המדינה עדיין לא טיפלה. בטוח שיש לנו כישרונות, אבל כמדינה לא ממש איכפת לנו מהם ואני חושבת שצריך למצוא את האנשים שאיכפת להם. אני רוצה אנשים עם חזון שאיכפת להם והאנשים האלה חסרים".
ספורטאי ענק אחד מכל עשור: כל כתבות הפרויקט
עומרי כספי, נציג העשור האחרון, עונה על השאלון המיוחד שלנו
גל פרידמן, נציג העשור הקודם, עונה על השאלון המיוחד שלנו
איל ברקוביץ', נציג שנות ה-90, עונה על השאלון המיוחד שלנו
מיקי ברקוביץ', נציג שנות ה-80, עונה על השאלון המיוחד שלנו
מוטל'ה שפיגלר, נציג שנות ה-60, עונה על השאלון המיוחד שלנו
שייע גלזר, נציג שנות ה-50, עונה על השאלון המיוחד שלנו