עומרי, הרגע הכי גדול בקריירה שלך?
"בלי ספק זהו היום בו נבחרתי בדראפט ה-NBA. האירוע התקיים בניו יורק ואני הייתי בארץ, וזה היה דראפט נהדר, אחד הטובים - בלייק גריפין נבחר ראשון, ג'יימס הארדן שלישי, סטף קרי שביעי ודמאר דרוזן תשיעי. כשוויקטור קלאבר הספרדי נבחר במקום ה-22 הגיע תורה של סקרמנטו, והצמרמורות החלו. כשהקומישנר דייויד סטרן הקריא את השם שלי ידעתי שהחיים השתנו. זה היה רגע מספק, רגע של פורקן, נקודת מפנה בקריירה ובכלל - רגע שחלמתי עליו כל חיי. בום, ברגע: החלום הכי גדול שלי התגשם".
הספורטאים הגדולים בעשור שלי
"מה שערן זהבי עושה זה מדהים, בארץ ובחו"ל - ובמיוחד מוסר העבודה שלו. הוא לא שבע מכלום. וכמובן שאני חייב לפרגן לג'ודו, ענף הייצוג שלנו בעשורים האחרונים - שתי המדליות האחרונות שלנו, בריו, של ירדן ג'רבי ואורי ששון, גרמו לאושר גדול".
ספורטאי ה-70 שהוא לא אני
"גל פרידמן. היו הרבה מצטיינים, אבל מדליית זהב אחת. רגע שלא יישכח".
דמות שהיא מודל לחיקוי עבורי
"כאן אני חייב לבחור בהורים שלי, שהיו מאחוריי ודחפו אותי בכל שלב בקריירה, ולא נתנו לי לוותר לרגע. בזכותם הגעתי לאן שהגעתי. הם המודל לחיקוי שלי - לפני כל ספורטאי".
הדבר שרצית להשיג ולא הצלחת עדיין
"החלום הכי גדול תמיד היה לזכות באליפות ה-NBA, להגיע לטקס ולקבל טבעת שנשארת לכל החיים ומזכירה לך - אתה אלוף. החלום הזה מלווה אותי עד היום".
ספורטאי ענק אחד מכל עשור: כל כתבות הפרויקט
גל פרידמן, נציג העשור הקודם, עונה על השאלון המיוחד שלנו
איל ברקוביץ', נציג שנות ה-90, עונה על השאלון המיוחד שלנו
מיקי ברקוביץ', נציג שנות ה-80, עונה על השאלון המיוחד שלנו
אסתר רוט שחמורוב, נציגת שנות ה-70, עונה על השאלון המיוחד שלנו
מוטל'ה שפיגלר, נציג שנות ה-60, עונה על השאלון המיוחד שלנו
שייע גלזר, נציג שנות ה-50, עונה על השאלון המיוחד שלנו
הספורטאי הבינלאומי האהוב עליי
"מייקל ג'ורדן, ללא מתחרים. הוא זה שהביא את הכדורסל להיכן שהוא היום - ענף גלובלי שמוכר בכל העולם. הערצתי אותו כילד, מודה שניסיתי לחקות את הזריקות שלו, בחצר, ואפשר לומר שתמיד חלמתי לשחק בליגה הזו - בעיקר בזכותו".
מה היית רוצה שיזכרו ממך, מהקריירה שלך?
"שהכל אפשרי. עבודה נכונה, אמונה - והשמיים הם הגבול. אם אני הייתי הראשון להגיע לליגה הטובה בעולם, וזה משהו שחלמתי עליו כילד והגשמתי אותו, באמת שכל אחד מסוגל להגשים את החלום שלו. צריך לרצות את זה, וצריך לעבוד בשביל זה, אבל אף פעם לא לוותר. אני באמת מאמין שהכל אפשרי ומקווה שאנשים יחשבו כמוני".
מתי בכית לאחרונה, ולמה?
"ברגע הבחירה בדראפט, בכיתי. האמת, לא זוכר אותי בוכה לפני, וגם לא אחרי
"
מה הדבר הכי ישראלי בספורט שלנו?
"בארץ לוקחים את הספורט בצורה של חיים ומוות, בניגוד לארצות הברית, שם הספורט הוא בעיקר למען החוויה וההנאה. במשחקים שלנו למשל יכולת לראות בעל ואישה, כשהגבר עם חולצה של גולדן סטייט והאישה עם חולצה של סן אנטוניו, וזה בסדר. הם באים לחוויה, לבידור, ולא למלחמה. אני מבין את שתי הגישות אבל מאוד מתחבר לגישה האמריקאית. מבחינתי, זו המטרה העליונה בספורט - ליהנות".
מה הדבר שמפריע לספורט הישראלי להתקדם?
"הייתי מוסיף הרבה עבודה מנטלית, בכל התחומים. לדעתי בקטע המנטלי אנחנו מפגרים מאוד מאחרי העולם. כל האספקט הפיזי - כאן דווקא התקדמנו מאוד בשנים האחרונות. אבל אני חושב שבצד המנטלי צריך לחפש דרך להשתפר. צריך להפוך חיסרון ליתרון, ולהשקיע בזה הרבה יותר ממה שמשקיעים עכשיו".
