פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דיוויד בלאט: "יש לי חשבון לא פתור עם ה-NBA"

        הקאמבק שלא היה למכבי ת"א ("לא הסתרתי שום דבר. אם כעסו, הם יכלו להגיד לי"), הזכייה עם דרושפאקה ("היה בה משהו טהור, לא יודע לאן המועדון הולך") והמשבר אחרי הפיטורים מקליבלנד ("זה היה קשה וכואב, אבל לא נתתי לעצב ולדיכאון להשתלט עליי"). אלוף היורוקאפ בראיון

        דיוויד בלאט: "יש לי חשבון לא פתור עם ה-NBA"

        "היו לי בקריירה זכיות גדולות ומשמעותיות יותר, אבל פה הייתה תחושה של כיף, של משהו תמים וטהור. האולם שלנו התמלא עד אפס מקום בגמר, ואני בטוח שלא כל מי שהגיעו היו אוהדי דרושפאקה, כי אין הרבה כאלה. דאצ'קה היא קבוצה קטנה יחסית, בלי גב של אוהדי כדורגל, ואין לה יריבות כמו שיש למשל לגלאטסראיי עם פנרבחצ'ה. אנחנו האח הקטן של כולם, אין לנו אויבים. לא ציפו שנזכה ביורוקאפ, אנחנו לא ידענו אם יש לנו מה שצריך, וזה מה שכל כך יפה בהישג הזה".

        ארבע שנים אחרי שהניף את גביע היורוליג, ושלוש שנים לאחר שהופיע בגמר ה-NBA, דיוויד בלאט שוב אלוף. ביום שישי שעבר הצעיד את דרושפאקה לזכייה היסטורית ביורוקאפ, והפך למאמן השלישי בהיסטוריה שגורף את שלושת התארים היוקרתיים באירופה. עכשיו, בראיון מיוחד לוואלה! ספורט, הוא מנתח מה עבר עליו העונה, חוזר לימים שבהם כמעט חזר למכבי תל אביב, מספר על התקופה הקשה שעבר בעקבות הפיטורים מקליבלנד ומסביר עד כמה הוא נחוש - ומדוע - לשוב ולאמן בליגה הטובה בעולם.

        עוד בנושא:

        דיווח: דיוויד בלאט גם ברשימת המועמדים למאמן הראשי בפיניקס
        דיוויד בלאט: "כבוד גדול להיות מוזכר באותו משפט עם איבקוביץ'"

        מאמן דרושאפקה דיווד בלאט עם גביע יורוקאפ (GettyImages)
        מי היה מאמין שהוא ייקח תואר אירופי עם דרושאפקה. דיוויד בלאט (צילום: GettyImages)

        לאחר שפוטרת מהקבאלירס, חששת שלא תטעם עוד זכייה בתואר?

        "לא. המוטיבציה שלי לעבוד במקצוע הזה לא נובעת דווקא מזכייה בתארים. הפילוסופיה שלי היא שהתוצאות אינן מובילות, הן באות בעקבות דברים אחרים - המחויבות, הדרישות שלך מעצמך ומכל מי שסביבך, הדרך שבה אתה גורם לכולם למצות את הפוטנציאל שלהם".

        "אני רוצה לחזור ל-NBA, כי יש לי שם עניינים לא סגורים שאני צריך לפתור", אומר בלאט, שצפוי להתראיין בקרוב למשרת המאמן בניו יורק ניקס. "אם זה ייצא, יהיה נהדר. אבל אם לא, גם זה יהיה נהדר מבחינתי. ביקשתי מהנהלת דרושפאקה לאפשר לי לנהל מגעים במהלך החודש או החודשיים הקרובים עם קבוצות NBA, תוך כדי שאני עדיין עובד פה. זו בקשה הכרחית".

        ואם תישאר לבסוף באירופה, דרושפאקה תקבל זכות ראשונים מבחינתך?

        "אני לא יכול להגיד את זה. הייתי אומר שזה פתוח לגמרי. ברור שהדלת פתוחה מבחינתי לנהל משא ומתן גם עם דרושפאקה, אם וכאשר תהיה אפשרות ותוצג בפניי תוכנית שתוכל לעניין אותי. יש למועדון הזה פינה חמה בליבי".

        לאן דאצ'קה הולכת מכאן? זו כבר לא הקבוצה היומרנית שנהנית מגב כלכלי אדיר. תאגיד "דואוש" עבר לתמוך בפנרבחצ'ה, והתקציב שלה אמור להיות זעום יחסית. יכול להיות שהיא תוותר על הכרטיס ליורוליג?

        "גם אני, כמו רבים אחרים, מחכה לראות לאן דאצ'קה הולכת. אני מניח שהקבוצה תמצא דרך למציאת ספונסרים או פטרונים, וזה יכול לבוא מכמה וכמה כיוונים. הספורט בטורקיה מאוד מהותי. אני לא רואה ויתור על היורוליג כדבר שיכול לקרות, אבל אני לא יודע הכל. צריך לתת את הזמן לדברים לקרות, בתקווה שזה לא יהיה הרבה זמן כי המועדון צריך להתחיל לבנות את העונה הבאה".

        דיויד בלאט מאמן מכבי תל אביב עם היו"ר שמעון מזרחי (ברני ארדוב)
        אמר לא לשמעון מזרחי. דיוויד בלאט (צילום: ברני ארדוב)

        בלאט, שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-59, כמעט חזר בקיץ החולף לקדנציה שלישית במכבי תל אביב. כל הפרטים כבר סוכמו בין הצדדים, אבל ברגע האחרון החליט המאמן לחזור בו. הצהובים, מצידם, עקצו אותו בהודעה שהוציאו על פיצוץ העסקה והדגישו כי הוא "יאמן גם בעונה הבאה את דרושפאקה הטורקית אשר תשחק ביורוקאפ".

        "לא הסתרתי כלום", חוזר המאמן לימי הקיץ האחרון. "מכבי הייתה פתוחה והוגנת איתי, והיינו קרובים לאיחוד מחודש, אבל ברמה האישית הגעתי למסקנה שזה לא מתאים לי, שאני רוצה לחזור כעבור שנה ל-NBA, ושלא אוכל להתחייב לחוזה ארוך טווח. מכבי הייתה מוכנה לתת לי סעיף יציאה, אבל לא הרגשתי טוב עם זה. הרגשתי שאם אני חוזר, זה כדי לבנות מחדש ולהתחייב, וידעתי שאני לא אוכל להתחייב במאה אחוז. הדברים האלה קורים לא מעט במשאים ומתנים, ואני לא יודע אם הם כעסו עליי. אם כעסו, הם יכלו לבוא ולהגיד לי. אף אחד לא עשה את זה".

        מכבי תל אביב עוררה סערה בשבועיים האחרונים, לאור החלטתה לפצל את הקבוצה בעונה הבאה. באופן עקרוני, איך היית רואה את האופציה לאמן קבוצה שתשחק רק ביורוליג ולא בליגה המקומית?

        "הכל קרה כשהייתי בעיצומו של הפלייאוף ביורוקאפ, אז לא כל כך התעניינתי ואני לא ממש מבין את כל הזוויות ואת כל הגורמים של העניין הזה. אנחנו, כישראלים, רגילים שלכל שני אנשים יש לפחות שלוש דעות, אבל אתה מדבר עכשיו עם בן אדם ששומר את דעתו לעצמו מסיבה פשוטה: אני לא יודע מספיק. אני לא מעורה בחומר, ובמצבים כאלה עדיף לשתוק. כל מה שאני יכול להגיד זה שמכבי תל אביב היא קבוצה מקצוענית, לא רק ברמת הכדורסל אלא גם בפרמטרים אחרים, ואם הגיעו למסקנה כזאת, כנראה יש להם סיבה".

        אחרי שדחית את ההצעה ממכבי, חזרת לדרושפאקה. איבדתם בזה אחר זה את בראד וונאמייקר, וויל קלייברן, ג'יימס אנדרסון, אדריאן מוארמה ואנטה ז'יז'יץ'. בעל הבית, תאגיד "דואוש", נטש לפנרבחצ'ה והתקציב ירד באופן דרמטי. איך מתחילים מחדש את הדרך בנסיבות האלה?

        "כשאני בונה קבוצה, אני לא חושב קודם כל על הכישורים של שחקן שאני מביא, אלא על משהו יותר מהותי ומרכזי - האישיות שלו. ידענו שאנחנו צריכים להביא שחקנים פחות נוצצים ומוכרים, עם פחות רקורד, בגלל המגבלות והנסיבות שציינת, אבל לקחנו כאלה שידענו שאנחנו יכולים לעבוד איתם ולבנות אותם ולהתקדם איתם. לאן להתקדם? לא ידעתי בדיוק לאיזו נקודה".

        מתי הבנת שיש לך משהו מיוחד ביד?

        "אני חושב שלא היה רגע כזה של הבנה לאורך כל הדרך. לא היה מומנט אחד של וואו. בטרום העונה ניצחנו את פנאתינייקוס והתמודדנו בצורה טובה עם צסק"א מוסקבה ואולימפיאקוס, ובליגה ניצחנו את פנרבחצ'ה ובשיקטאש, אז האמנתי שאנחנו מספיק טובים ונוכל להיות תחרותיים מאוד".

        אחד כזה שיכולת לבנות הוא סקוטי ווילבקין. הוא הגיע לדאצ'קה שנה לפניך, חסה אשתקד בצילו של וונאמייקר והשנה פרץ בצורה מדהימה. הוא השחקן הראשון ביורוקאפ שהוכתר לשחקן העונה, למלך הסלים ול-MVP של הגמר. מופע של איש אחד.

        "התהליך הזה היה חשוב בשבילו ועזר לו להיות הכוכב שהוא היום. הייתה לו שנה ראשונה קשה, בעונה שעברה הוא היה כוכב משנה, והעונה הפך למנהיג שלנו על המגרש ומחוצה לו. הוא הבטיח לעצמו עתיד ורוד באירופה או מי יודע היכן"...

        אימנת באירופה גארדים מהשורה הראשונה, דוגמת אריאל מקדונלד, אנתוני פארקר, אלכסיי שבד, ג'יי.אר הולדן, טייריס רייס, ניקוס זיסיס, סקוני פן. איפה ווילבקין נמצא ברשימה הזאת?

        "אני רוצה לראות את סקוטי בעוד חמש שנים. הנקודה שבה הוא נמצא כרגע היא מאוד מאוד מבטיחה. היה לי ברור מההתחלה שהוא צריך להיות המנהיג שלנו, אבל לא יכולתי להגיד שהוא יהיה עד כדי כך משמעותי וגדול. אם אגדיר איפה הוא עומד ביחס לפוטנציאל שלו, אני אשים עליו הגבלות. אני לא רוצה לעשות את זה".

        מאמן קליבלנד, דיוויד בלאט, עם לברון ג'יימס (AP)
        ממש לא ויתר על חלום ה-NBA. בלאט עם לברון (צילום: AP)

        אלא שמבחינתו של בלאט, כאמור, החיים באירופה - טובים, מאתגרים ומוצלחים ככל שיהיו - נמצאים בעדיפות שנייה; הוא רוצה לצאת למסע תיקון ולאמן עוד קבוצה ב-NBA. "בשנה שאחרי קליבלנד ניסיתי להתקבל והייתי קרוב לשני ג'ובים, אבל זה לא יצא", הוא מבאר מה החזיר אותו ליבשת הישנה, "וברגע שזה קרה, להבדיל מהרבה מאמנים שם, החלטתי שלא אשב בצד. החלטתי שאני רוצה לעבוד, ושמחתי על האפשרות שיש לי לאמן באירופה. בקיץ שעבר לא היו שינויים בעמדות המאמן, ולמרות שדרושפאקה אישרה לי לצאת מהחוזה, החלטתי להמשיך".

        עברה עליך תקופה לא פשוטה אחרי הפיטורים.

        "כשאתה מאבד משרה, בכל תחום, זה קשה וזה כואב, ולפעמים זה מאוד מתסכל. כשזה קורה, הכל תלוי בסוג האדם שאתה. אתה יכול להתכנס בתוך עצמך, להפסיק לתפקד ולאפשר לעצב ולדיכאון לעצור אותך ולהשפיע עליך, או שאתה קם, נעמד מול הרוח שעומדת בפניך ונלחם, וממשיך. אלה החומרים שמהם אני עשוי".

        אני מניח שלא היה קל לראות את קליבלנד מסיימת עם אליפות את העונה שאתה פתחת.

        "אני יודע שאני הבאתי את רוב האנשים שנשארו בצוות, ואני יודע שהיה לי איזשהו חלק בזה. צר לי שלא הייתי חלק מהזכייה עצמה ושלא הובלתי את המערכת בסופו של דבר, אבל לפעמים ככה בנוי העולם".

        ואז פורסמו ספרים וביקורות נגדך.

        "אני מנטרל רעשים. אני לא מתעניין במה שכותבים או אומרים עליי, ובגלל זה אני מצליח. בוב גונן אמר לי פעם: 'אם תבלה את זמנך בלהקשיב לאדם שיושב בשורה שלישית, מהר מאוד תמצא את עצמך יושב לידו'".

        התלבטת לפני שהסכמת לקבל את טבעת האליפות?

        "חשבתי על זה, אבל ברגע שאמרו לי שהרווחתי את זה בזכות, ושלא נותנים לי את זה כמתנה. החלטתי להיענות בחיוב. זה יותר בשביל הכיף וההנאה לעתיד של הנכדים שלי, לכשיהיו".

        את יום העצמאות ה-70 חגג בלאט באיסטנבול, אבל הוא עוד זוכר את התחושה שליוותה אותו ביומו הראשון בישראל, אי אז ב-1981. "נחתתי בארץ, והדבר הראשון שאני זוכר זה את החום, תרתי משמע, של המקום ושל האנשים, ואת הריח של ארץ טרייה. לא ידעתי שאשאר ואעבור לחיות בישראל, אבל ידעתי שאני מרגיש טוב. התחושה הזו לא עזבה אותי מאז".