מה שהיה הוא שיהיה? כתבה שנייה בסדרה על מצבה של הפועל תל אביב

את ינואר 2017 אף אחד בהפועל תל אביב לא ירצה לזכור. בית המשפט החליט לפרק את המועדון וברגע האחרון העביר אותו לידי קבוצת ניסנוב, שעליה הוטלה משימה כמעט בלתי אפשרית: להרכיב קבוצה חדשה לגמרי באמצע העונה.

כצעד ראשון, הנהלת הקבוצה החתימה את מנחם קורצקי לתפקיד המאמן. על אף שעברה יותר משנה מאז הגעתו לחודורוב, הטראומה מאותה התחלה בהפועל תל אביב עדיין מבעבעת אצל קורצקי. "הגעתי אז למצב שהייתי מוכן לקחת שכל מה שהיה בשוק", סיפר המאמן. "לא משנה איזה שחקן ובאיזה כושר, פשוט לא הייתה לי ברירה. אף אחד לא רצה להגיע להפועל תל אביב ולא משנה כמה היא נחשבה קבוצה גדולה לפני. השם הפועל ממש, ממש לא עזר. אני מאמין שאם אותה סיטואציה הייתה בבית"ר או במכבי חיפה או במכבי תל אביב, אנשים לא היו מפחדים להגיע ככה".

בעצם מה שקורצקי מנסה להגיד, זו השאלה שמרחפת מעל הפועל תל אביב בשנים האחרונות, ובטח ובטח בעונה הנוכחית בלאומית: האם הפועל תל אביב עדיין שייכת למועדון הגדולות של הכדורגל הישראלי? האם הפועל תל אביב היא עדיין מגנט לשחקנים מוכשרים, בעידן שבו בעלי קבוצות לא מהססים לשלם סכומי עתק? את התשובה הראשונה לכך כנראה נקבל הערב (שני, 19.00) ביציעים, כשהפועל תארח את אחי נצרת למשחק שיכול להחזיר אותה רשמית למקומה הטבעי. אבל כלכלית, מקצועית ואפילו ארגונית, לא בטוח שהפועל תל אביב לא תחזור שוב בדיוק אל המציאות אותה עזבה בליגת העל.

עוד בנושא

הערב: הפועל תל אביב יכולה להבטיח עלייה מול אחי נצרת (19:00, 5+ לייב)
לחלק הראשון בסדרת הכתבות: איך תיראה הפועל תל אביב בליגת העל?

נחזור לסיפור אדי גוטליב, עליו הרחבנו בחלק א' של הפרויקט. הסיבות לחזרתו של הבלם לסגל, אם מדייקים, לא היו רק מקצועיות לגמרי. באופן מאוד מקרי, בהפועל תל אביב גילו שלא משנה מה גוטליב יעשה, הוא יקבל את אותה משכורת. הייבוש שלו לא יחסוך שקל של פרמיות או בונוסים. איך זה קרה? מספר שבועות לפני חזרתו של גוטליב, לבעלי הקבוצה נודע שבחוזהו של הבלם נעשתה טעות. או יותר נכון - המנכ"ל לשעבר, ניר ענבר, שהחתים את גוטליב על חוזה לשנתיים עם אופציה לשלוש נוספות, לא הכניס את הבונוסים והפרמיות שהופיעו בחוזה הראשון. כלומר, גוטליב, למרות היכולת המקצועית שלו, מרוויח העונה כחצי מיליון שקל ברוטו לעונה. עבור שחקן כזה מדובר בכסף קטן, אפילו קטן מאוד. לצורך ההשוואה, אם היה חותם בקיץ במכבי חיפה, היה מרוויח יותר מפי שלושה ממה שהוא מרוויח היום. כלומר, גוטליב אם ישחק או לא, ירוויח בדיוק את אותו שכר בהפועל תל אביב העונה ובשנתיים הבאות.

עבור הפועל תל אביב מודל 2018, מדובר במציאה של ממש. אז נכון, היא העמידה העונה את התקציב הכי גבוה אי פעם בלאומית, משהו בסדר גודל של 18 מיליון שקל, אבל אם מישהו חושב שזה יתורגם לעונות הבאות שיבואו תחת ההנהלה החדשה, טועה ובגדול. למעשה, אם גוטליב היה נשאר עם חוזהו המקורי עם הבונוסים, ספק אם בהפועל תל אביב היו מתקפלים לדרישות של רפואה ומחזירים את הבלם. זו הולכת להיות המתכונת של הפועל תל אביב בשנים הבאות: לחפש מציאות. שחקנים צעירים עם פוטנציאל, או לחלופין שחקנים מוכחים בליגה שיהיו מוכנים לרדת בשכרם בכדי להיות חלק מהמועדון האדום.

"אנחנו ממש לא מתכוונים להילחם מול הכסף הגדול של מכבי תל אביב, מכבי חיפה או הפועל באר שבע", טען השבוע אחד הגורמים הבכירים בהפועל תל אביב. "מי שירצה לבוא לשחק בהפועל ירוויח משפחתיות, יקבל יותר הזדמנויות ויעשה כנראה קפיצת מדרגה שבמקומות אחרים יהיה לו קשה לקבל. יש מספיק דוגמאות בליגה שמראות שהכסף הגדול הוא לא המתכון היחיד להצלחה. אין לנו שום ספק שהרבה מאוד שחקנים יהיו מוכנים לקצץ בשכרם כדי לשחק בהפועל".

רומנטיקה? נוסטלגיה? לא בטוח שהחלומות של האדומים מתכתבים עם המציאות בה כל שחקן כמעט, פרט כנראה לעומר דמארי, לא מוכן לוותר על כספים כדי לשחק בהפועל תל אביב. ואם זה לא מספיק, אז אם זה תלוי בזאב גרינברג, תקציב המועדון לא יעלה על 20 מיליון שקלים בעונה הבאה. ככה זה כשהבעלים רואים את עצמם גם כתחנת מעבר. כזאת שממתינה לרוכש בסדר גודל של מיטש גולדהאר או טייקון ישראלי. גם בשנים הגדולות של הפועל תל אביב זה לא קרה, מה שאומר שזה הולך להיות קשה יותר בשנים הקרובות. עד אז, התקציבים בהפועל יישארו קטנים מאוד יחסית למועדונים העשירים בארץ.

מאותה נקודה שבה גוטליב חזר לסגל, הוא גם הפך להיות הבייבי של המועדון. "כל מה שאדי רצה זה בסך הכול שיתייחסו אליו בהתאם. שייתנו לו להרגיש שהוא מוערך". ובאמת פתאום הבלם קיבל יחס שונה לגמרי. מנהל הקבוצה, מורדי דדון, דאג להעביר אותו לדירה אחרת ולרכב חדש מהקבוצה, ונראה כי משחקן מוקצה הוא הפך להיות את מה שכולם יודעים בהפועל - הנכס המשמעותי היחיד של הקבוצה.

הבעיה - שלא יותר מזה. תחזרו לקיץ ותבינו. בהפועל תל אביב דיברו אז, למי ששכח, לא רק על כוכבים בלאומית כמו עידו אקסברד ופדרו גלבאן. במועדון האמינו כי מספר צעירים יקבלו את הזדמנות שלהם להצעיד את הקבוצה בחזרה לליגת העל והם גם יהוו את הבסיס לעונות הבאות. שחקנים כמו מוטי ברשצקי וג'וזף גנדה היו אמורים להיות הדובדבן שבקצפת האדומה. בפועל מה שנשאר לאדומים הוא בסיס הגנתי לא רע (אריק ינקו, אוראל דגני, אביחי ידין וגוטליב), שגם מעמיד מספרים היסטוריים בליגה הלאומית העונה, אך מעבר לזה, אין ממש בשורה. מלבד פייסל מוליץ' ואולי אמיר עגייב המשתקם, התשתית בסגל האדום שוקמה באופן לא מספק.

"הסגל של הפועל נבנה קודם כל במטרה לעלות ליגה", טוען מנחם קורצקי. "אם הפועל רוצה לחזור לפסגת הכדורגל היא תצטרך לשדרג משמעותית את הסגל הקיים. אין לה מספיק שחקנים יצירתיים ואם לא יגיעו כאלה, יהיה לה קשה להתברג בצמרת. היא גם חייבת לבנות בסיס שחקנים שיהיה שלד של הקבוצה לשנים הבאות. אי אפשר להחליף כל עונה סגל".

הפיכתו של גוטליב לשחקן הרכב קבוע, נגעה בעוד נקודה כואבת בשיקום של הפועל תל אביב. האוהדים. להם, או ליתר דיוק לאולטראס, היה מאוד קשה עם המעמד החדש של הבלם, שבסיום העונה שעברה התקוטט עימם ואף הגיש בוררויות במטרה לעזוב את המועדון. באחד המקרים, עשרות אוהדים הגיעו לשער שמחוץ לחדר ההלבשה באצטדיון רמת גן, אחרי המשחק מול עירוני נשר, וקיללו את ההנהלה ואת השחקן. "גוטליב לא יהיה בהפועל", הם שרו. אל אותם אוהדים יצא שרון ניסנוב. הוא לא ממש חשש להתעמת איתם. "נגמרו הימים שהאוהדים מכתיבים פה מה יהיה", אמרו במועדון השבוע על התקרית.

האמנם כך? האם בעת מצוקה, אחרי מספר הפסדים בליגת העל, אותה מחשבה קרה תישמר? אם נחזור לעזיבת איוניר, נגלה שאחת הסיבות לכך היא לחץ הקהל. בשנים האחרונות חלק נכבד מהכישלונות של הפועל הגיעו בגלל לחץ הקהל שלא הצליח לחבר בין הקבוצה הגדולה שהייתה למועדון בתחילת העשור, לנעשה בהווה ולניהול בהווה. היו אפילו רגעים שלא היה ברור מי מנהל את המועדון. סיפור איוניר, למשל, מוכיח כי הקהל עדיין משפיע בצורה יוצאת דופן על ההנהלה. למרות שיש לא מעט אוהדים שרוצים לראות את גוטליב ממשיך בקבוצה ואף מוחאים לו כפיים ומעודדים ברגע שנשמעות קריאות בוז לכיוונו, עדיין קולם לא מספיק נשמע. עבור ההנהלה זה יהיה מבחן גדול. מבחן אופי מכריע כשההפסדים בליגת העל יערמו. מבחן אופי מול בריונות. אם ההנהלה תתקפל גם בעתיד, הפועל תל אביב תשקע יחד עם האוהדים שלה.

דווקא בשממה של הליגה הלאומית, הקהל של הפועל תל אביב נתן המון כוח והראה כמה עוצמה יש עדיין למועדון. נכון שאצטדיון המושבה לא היה ממש מלא העונה, אבל כ-7,000 איש בממוצע אלה מספרים יפים עבור כמעט כל מועדון בליגת העל. בנוסף לכך, ההנהלה עושה צעדים משמעותיים כדי לקרב את אוהדיה ואף להגדיל אותם, כשהיא למשל דואגת להסעות בחינם לילדים מיפו למשחקיה, אבל התחושה בגדול שהפועל לא מצליחה לייצר כמעט בסיס אוהדים חדש וגדול. ואם לא יגיעו הצלחות בקרוב, לא בטוח שמקומה בין הקבוצות הגדולות בארץ יישמר.

"בלי שום ספק, הפועל באר שבע תפסה את המקום של הפועל", קובע סלים טועמה. "קשה להביא קהל גדול למגרשים כשאין הצלחות ושבכל שנה מחליפים כמעט את כל השחקנים. בשביל שהזהות תחזור חייבים להשקיע יותר במחלקת הנוער, להעלות שחקנים משם ולהחתים שחקנים לשנים במועדון. אם יש משהו שמשאיר את הפועל כמועדון גדול הוא האוהדים. אבל אסור להנהלה גם להיות מושפעת מהם יותר מדי והם גם צריכים להבין שהפועל כרגע לא יכולה להילחם על תארים אלא צריכה לבנות את עצמה מחדש. אני יודע שאותם זה לא מעניין כי הם רוצים הצלחות, אבל אם ייתנו לתהליך לקרות במועדון, כולם ירוויחו בסופו".