דיוויד בלאט עשה זאת שוב. במקומות הכי פחות צפויים, וכשהסיכויים נוטים לרעתו - כמו תמיד - הוא הצעיד אמש (שישי) את דרושאפקה לזכייה היסטורית ביורוקאפ, והכניס את שמו לעוד סעיף בהיכל התהילה של הכדורסל האירופי. המאמן הישראלי הוא השלישי בלבד שזכה בשלושת הגביעים היוקרתיים ביבשת, לצד לולו סאינס הספרדי ודושאן איבקוביץ' הסרבי.
מטבע הדברים, ומבלי להפחית בחשיבות ההישג, הזכייה ביורוקאפ אינה פסגת הקריירה של בלאט. הטעם פשוט: האיש קצר הצלחות במעמדים נשגבים בהרבה. זה הזמן לדרג את עשרת התארים וההישגים הגדולים בקריירה שלו.
עוד בנושא
הורנאסק פוטר מהניקס. בארה"ב שוב מדווחים: בלאט בין המועמדים
מקום עשירי: מדליית ארד ביורובאסקט, 2011
מי שחשב שהזכייה של בלאט ורוסיה באליפות אירופה (ראו בהמשך) הייתה מקרית, קיבל תשובה ניצחת כעבור ארבע שנים. הרוסים ניצחו בעשרה מתוך 11 משחקיהם ביורובאסקט בליטא; לרוע מזלם, את ההפסד היחיד ספגו בחצי הגמר מידי צרפת. מאז, בשלושה טורנירים ללא בלאט, הם לא חזרו לפודיום.
מקום תשיעי: 91 אחוזי הצלחה במכבי תל אביב
בלאט השלים שש עונות כמאמן ראשי במכבי תל אביב, שבמהלכן זכה ב-11 מ-12 תארים אפשריים בישראל. בימים שבהם עבד ביד אליהו זה נחשב כמעט למובן מאליו. הפרספקטיבה מוכיחה אחרת: בשלוש השנים מאז עזב, מכבי לא הצליחה אפילו להגיע לגמר האליפות, הפכה לקבוצת תחתית ביורוליג והעונה איבדה גם את מאזנה המושלם בגביע.
מקום שמיני: זכייה ביורופליג, 2005
לאחר שמכבי החזירה אותו לעמדת עוזר המאמן ב-2004 וזכתה עימו ביורוליג, בלאט יצא לראשונה לאירופה כדי להתניע מחדש את הקריירה שלו כמאמן ראשי. סיכוי להתמודד מול צסק"א מוסקבה על אליפות רוסיה לא היה לו, אז הוא הוציא את המיטב מדינמו סנט פטרסבורג: אף שדיוויד בלות'נטל הבריז ועזב באמצע העונה, הקבוצה זכתה במפעל האירופי השלישי בחשיבותו (היורופליג) בתום קמפיין מושלם, עם 20 ניצחונות ב-20 משחקים. הזכייה הזו הקפיצה את מעמדו של בלאט וסידרה לו חוזה בבנטון טרוויזו העשירה והיוקרתית.
מקום שביעי: הגעה לפיינל פור, 2002
גם ההישג הזה, בדומה למה שהוזכר במקום התשיעי, נתפס בזמן אמת כמובן מאליו. פיני גרשון פרש בפעם הראשונה אחרי הזכייה בסופרוליג, ובלאט, שקודם מתפקיד העוזר, סחב בעונתו הראשונה כמאמן ביורוליג את מכבי תל אביב לפיינל פור. הקבוצה הייתה שבעה ובמובן מסוים גם מפורקת מבחינה חברתית לאור הסכסוך שפרץ בין נייט האפמן לאריאל מקדונלד. מעטים המאמנים שהצליחו להגיע כל כך רחוק בעונת בכורה, ועוד כשלחץ "האלופה המכהנת" מונח על כתפיהם.
מקום שישי: זכייה באליפות איטליה, 2006
אנחנו כבר ב-2018, אבל מאז ההישג של בלאט בבנטון לפני 12 שנים לא הצליח עוד מאמן זר לזכות באליפות איטליה. עם דרו ניקולאס, רמונאס שישקאוסקאס ואנדראה ברניאני הוכתרה בנטון טרוויזו לאלופה, ועונה אחר כך המשיכה לזכיות בסופרקאפ ובגביע, במה שהתברר כשירת הברבור של המועדון המרגש הזה. זו הייתה האליפות האחרונה בעידן התמימות של הכדורסל האיטלקי, לפני שסיינה השתלטה על הליגה באמצעים שהתבררו כלא כשרים.
מקום חמישי: זכייה ביורוקאפ, 2018
דרושאפקה הייתה אחת הקבוצות המרעננות של היורוליג בעונה שעברה, וזכייתה ביורוקאפ הייתה אמורה להיות המשך טבעי לבנייתה. אבל בדיוק ההפך הוא הנכון: תאגיד "דואוש" נטש את הקבוצה לטובת פנרבחצ'ה, ובקיץ אחד היא איבדה את בראד וונאמייקר, וויל קלייברן ואנטה ז'יז'יץ'. בלאט, שוב, לקח סגל אפור ולא מוערך, ועשה את הבלתי ייאמן. בלאט, שוב, נהנה מטיפת מזל: במשחק הראשון בחצי הגמר חזרו חניכיו מפיגור ביתי בן 23 נקודות לניצחון משלשה דרמטית; ובגמר הכניעו בסוויפ את לוקומוטיב קובאן, שעמדה עד אז על מאזן מושלם של 0:20 לאורך העונה.
מקום רביעי: מדליית ארד אולימפית, 2012
אולימפיאדת לונדון ב-2012 הייתה היחידה בחצי היובל האחרון שממנה משלחת ישראל חזרה בידיים ריקות. אבל ישראלי אחד דווקא זכה במדליה, במדי רוסיה, וזהו בלאט. אקורד הסיום של שש שנותיו כמאמן הנבחרת היה מושלם: ניצחונות דרמטיים על ברזיל וספרד, ניצחונות מרשימים על ליטא וארגנטינה, ויש מדליית ארד.
מקום שלישי: אליפות המזרח ב-NBA, 2015
אז איך בוחרים את ההישג הגדול מכולם? אין לכך תשובה ברורה, ואין גם תשובה נכונה. המקום השלישי יכול להיות הראשון, או השני. כל טיעון לגיטימי, והמדידה כמעט בלתי אפשרי. אין ספק שמבחינה מקצועית, ההגעה עם קליבלנד לגמר ה-NBA הייתה מעמד השיא בקריירה של בלאט, לאחר שזכתה באליפות המזרח. היא הייתה תופסת את המקום הראשון בקלות לו הייתה נמנעת מכת הפציעות של הקאבלירס (קיירי אירווינג, קווין לאב) ובלאט היה מנצח את סטיב קר וגולדן סטייט בדרך לזכייה באליפות. בכל זאת דירגנו אותה במקום השלישי (והמכובד) בגלל היעדר אפקט ההפתעה, בגלל חלקו של המאמן עצמו - שנתפס ביחס לתארים האחרים כפחות משמעותי - ובגלל שהזכיות בשני המקומות הראשונים השפיעו הרבה יותר על הקריירה שלו ועל מקומו בהיסטוריה.
מקום שני: זכייה ביורוליג, 2014
זו הייתה אליפות של מאמן. מכבי תל אביב נראתה כמו קבוצה מרוסקת בתחילת העונה, ובהנהלת המועדון כבר רצו לפטר אותו, אבל ניצחון כמעט מקרי בבלגרד שינה הכל. הצהובים הגיעו לרבע הגמר בלי יתרון הביתיות, ניצחו במילאנו בהערכה (נס מילאנו הראשון), הדהימו את צסק"א מוסקבה בפיינל פור בתום השתלשלות אירועים בלתי מוסברת (נס מילאנו השני) והכניעו את ריאל מדריד העשירה בגמר לאחר הארכה. הם הפכו לסינדרלה של אירופה, הוציאו עשרות אלפי ישראלים לרחובות כדי לחגוג והוכיחו שלפעמים הרוח הקבוצתית חזקה יותר מכל תקציב ומכל כוכב. בלאט, יותר מכל שחקן אחר (ויסלחו לנו טייריס רייס, דיוויד בלו ואלכס טיוס), היה המאסטרו האמיתי של האלופה בצהוב.
מקום ראשון: זכייה ביורובאסקט, 2007
ההגעה לגמר ה-NBA והזכייה ביורוליג הושגו בתום עונות ארוכות הודות לעבודה קשה, אבל הרגע בו הצטרף בלאט למועדון המאמנים הגדולים התרחש לפני 11 שנים. עד מינויו, רוסיה דשדשה בשולי הצמרת האירופית, וערב פתיחת היורובאסקט איש בכלל לא ספר אותה כמועמדת להגיע למשהו - אבל הוא הפך חבורה חסרת אופי לווינרית. ניצח את סרביה ויוון, הביס את ישראל ב-34 הפרש, הדיח את צרפת וליטא, והפסיד לספרד רק כדי לנקום בה בגמר, מסל ניצחון בלתי נשכח של ג'יי.אר הולדן במדריד. אחרי הזכייה הזאת, כל סימני השאלה לצד שמו של בלאט הפכו לסימני קריאה. אחרי הזכייה הזאת, הוא נתפס כמאמן אחר, שונה והרבה יותר מוערך.
