המכה הראשונה: אמאדו דיאוורה מככב בנאפולי ורוצה להיות יאיא טורה החדש

אמאדו דיאוורה בחר תזמון מושלם לכבוש את שער הבכורה בליגה האיטלקית. השניות אזלו, התוצאה במשחק הביתי מול קייבו עמדה על 1:1, וגם על כל התכולים הודו לשמיים כי ארקדיוש מיליק הישווה בדקה ה-89. אלא שהשחקנים האמינו ביכולתם להשלים את המהפך, והקשר מגינאה עשה זאת בבעיטה מסובבת ועדינה לחיבורים. אחרי הביצוע המלוטש והבלתי ניתן לעצירה, הוא יצא לריצת אמוק, נשכב על הדשא ופרץ בבכי. נאפולי שרדה במירוץ האליפות ושמרה על פער ארבע הנקודות מיובנטוס. דריס מרטנס, שהחמיץ פנדל מול השוער המצוין סטפאנו סורנטינו, נשם לרווחה.

והנה לכם צירוף מקרים משעשע במיוחד. גם במשחק בו הבקיע דיאוורה את שערו הקודם היחיד בקריירה, באיצטדיונה של מנצ'סטר סיטי בליגת האלופות באוקטובר, החמיץ מרטנס פנדל. אדרסון הדף אז את בעיטתו במחצית הראשונה, והבלגי כבר לא רצה לגשת לנקודה כאשר נשרק פנדל נוסף בדקה ה-73. אז דיאוורה, בסך הכל צעיר בן 20, התנדב. הוא ניגש לקפטן מארק האמשיק, קיבל את אישורו, העז לבצע את הפנדל הראשון בחייו דווקא על הבמה הגדולה, ולא טרח אפילו לחגוג או לחייך. הפיגור הרי רק צומצם ל-2:1, ולכן דיאוורה הוציא בעצמו את הכדור מהרשת ומיהר להחזיר אותו לעיגול האמצע. היש עדות טובה יותר לעצבים מברזל ומחוייבות ומוחלטת?

עוד בנושא

הנכונות להתגבר על המכשולים ולקחת אחריות לא הפתיעה, כי דיאוורה נאלץ להילחם על הקריירה בילדותו. אלא שהעלילה הכאן שונה בתכלית בהשוואה לסיפורים הרגילים של נערים מאפריקה. בדרך כלל, הכדורגל מהווה עבורם הזדמנות להתקדם בחיים ולסדר כלכלית את סביבתם, ולכן הכשרונות זוכים לתמיכה גורפת. דיאוורה דווקא גדל במשפחה ממעמד הביניים הגבוה במונחים של גינאה. אביו, מתמטיקאי ומרצה, בז לכדורגל ואסר על הילד לבזבז את זמנו על ריצות חסרות תכלית על הדשא. התוכניות עבורו היו שונות, ולראיה אחותו הגדולה סירה סיימה תואר ברוקחות.

למזלו של אמאדו, סירה היתה גם זו שהבינה את התשוקה שלו לכדור. היא היתה השותפה היחידה לסוד, רכשה עבורו נעליים, ולעתים אפילו צפתה בו כאשר ייצג קבוצה של כנסיה מקומית. אחרי האימונים והמשחקים, התקלח דיאוורה אצל חבר על מנת שהוריו לא יגלו דבר. וזה היה חשוב, כי כאשר אזר אומץ בגיל 14 וסיפר לאבא על הצלחותיו על המגרש, הוא קיבל סטירה לפניו. אז הוא חזר להסתתר, אבל ממש לא זנח את החלום. כאשר סקאוט איטלקי הבחין בו במקרה, דיאוורה היה מוכן נפשית לשינוי הגדול, במיוחד כי אימו מתה, והאסון המשפחתי רק הדגיש את הצורך בשינוי אווירה. הוא פשוט ברח בשלהי 2014 לאירופה עם שקית אחת, וללא בגדים להחלפה.

בשלב זה היה חשוב למצוא קבוצה שתסכים לתת לו צ'אנס, והסוכן אירגן מבדקים בסן מרינו. לא בנבחרת הזעירה, כמובן, אלא במועדון הצנוע מהעיר סרבאלה שמשחק באופן מסורתי בליגות הנמוכות באיטליה, למרות שממוקם במדינה ריבונית - בדומה למונאקו בליגה הצרפתית. הנשיא לוקה מנצ'יני התרשם עמוקות מיכולותיו של הנער, והספיקו אימונים ספורים כדי לזרוק אותו הישר להרכב הראשון של הקבוצה הבוגרת. "יש לו כוח פיזי עצום, שליטה טובה בכדור בשתי הרגליים, וגם אופי נהדר". אחרי 15 משחקים בלבד בסן מרינו, התפתח מרדף אחריו בקרב קבוצות מהליגה הבכירה, ובולוניה ניצחה בו, כי המנהל הספורטיבי פנטאליאו קורבינו יודע לזהות פוטנציאל של שחקנים צעירים. לא לחינם הוא גילה בזמנו את מירקו ווצ'יניץ' ואת סטבן יובטיץ'.

העונה הראשונה בסרייה A ב-2015/16 היתה מזהירה בכל קנה מידה, במיוחד אחרי שרוברטו דונאדוני חתם כמאמן באוקטובר. "אמאדו הוא כישרון ענק שמתאמן ברצינות ומפגין התלהבות גדולה. רק צריך לתת לו ניסיון, והוא יהפוך לשחקן צמרת", אמר מאמן הנבחרת לשעבר, והקשר מגינאה סיפק הצגות מרשימות על בסיס כמעט שבועי. לא היו באיטליה שחקנים רבים עם אחוזי הצלחה גדולים יותר בתיקולים ובחטיפות. המשימה העיקרית של דיאוורה היתה להרוס את התקפות היריבה ולנווט את המשחק מאחור, אבל הוא שאף מדי פעם גם ליותר. בניצחון 2:3 על נאפולי הוא התכבד בבישול היחיד שלו, במסירת עומק אדירה סטייל אנדראה פירלו, ממחצית המגרש שלו לעברו של מתיה דסטרו. סביר שמאוריציו סארי הכניס אותו לפנקס כבר אז, כי בקיץ 2016 הוא גבר על מתחרים רבים במירוץ אחרי החתמתו.

יובנטוס, רומא, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ובאיירן מינכן - זו רשימה חלקית מאוד של קבוצות שגיששו אז אצל סוכנו המאושר של דיאוורה. בולוניה דווקא שאפה להשאירו בשורותיה לעונה נוספת, אבל הקשר הצעיר הפגין שוב נחישות, והפעם זכה גם לביקורת על התנהלותו. הוא החרים את מחנה טרום העונה של המועדון, ושלח מסר ברור - חייבים לעשות את העסקה עכשיו. נאפולי שילמה כ-16 מיליון יורו, והכניסה בחוזהו סעיף שחרור בגובה 60 מיליון. האם היה זה צעד נבון לקידום הקריירה מצד הכוכב העולה? כאן הדעות יכולות להיות חלוקות.

מצד אחד, דיאוורה הגיע לקבוצת צמרת שנאבקת על סקודטו ומשחקת בליגת האלופות. כבר בעונה שעברה, למשל, הוא התמודד פעמיים מול ריאל מדריד בשמינית הגמר והותיר רושם טוב מאוד, גם אם פרטנופאי הפסידו בשני המפגשים. מצד שני, סארי - על אף ההערכה הרבה שהוא רוכש לדיאוורה - לא נוטה לבצע רוטציה בהרכב. יציבות היא שם המשחק, לטוב ולרע. יש הטוענים שהמאמן דוגל בהמשכיות, יש הגורסים שהוא שוחק את השחקנים, אבל בשורה התחתונה המחליפים לא משחקים הרבה. סארי סומך על ז'ורז'יניו ואלן בקישור, ולכן דיאוורה בקושי רואה דשא. ב-2016/17 הוא פתח ב-10 משחקים, בעוד אתמול היתה זו ההופעה הרביעית בלבד שלו במשחק ליגה העונה - ומשחק בית ראשון.

לפחות כלפי חוץ, משדר השחקן סבלנות. "אני עובד קשה באימונים, מעמיד את עצמי לרשות המאמן, ואסיר תודה כאשר הוא בוחר לתת לי לשחק ולהפגין את יכולתי", הוא אומר. שביעות הרצון היתה גבוהה במיוחד כאשר התכבד להתמודד מול מנצ'סטר סיטי, כי יאיא טורה הוא האליל האולטימטיבי של דיאוורה מאז שהוא זוכר את עצמו. "הוא יודע לעשות הכל על המגרש, הגנתית והתקפית, ואני חולם ללכת בדרכו ולהיות כמוהו", הוא העיד בהזדמנויות רבות. הוא אפילו ביקש בנאפולי את המספר 42, כי זה מספרו של טורה בסיטי.

באוקטובר, כאשר פגש את המודל לחיקוי לראשונה, הוא התאכזב מעט כי טורה יהה רק על הספסל, אבל זהר אל מול עיניו הבוחנות, ולא רק בגלל הפנדל. היכולת של דיאוורה מול הקישור הנוצץ של פפ גווארדיולה שידרגה עוד יותר את המוניטין שלו, ובחודשים האחרונים הוא הוא קושר שוב למעבר לפרמיירליג. טוטנהאם הוזכרה כמועמדת רצינית, וגם ליברפול מביעה לכאורה עניין לא מבוטל. הרעיון נראה הגיוני למי שמכיר אותו, ולוקה מנצ'יני טוען: "הליגה האנגלית תפורה עליו. הוא יצליח בה כמו יאיא טורה".

ואולם, בינתיים נשאר דיאוורה בעיקר על הספסל של נאפולי, תוך שהוא לומד מחבריו המנוסים ומנסה להשתדרג. אם ישפר את המסירה האחרונה ליד הרחבה ויאיים יותר על השער, הוא יתקרב יותר לסגנון של טורה, וזו המטרה. צריך רק לא להסס ולהעז. אתמול, כאשר הקבוצה היתה זקוקה לו יותר מכל, נשבר המחסום הפסיכולוגי, והדמעות זלגו. "אני מקדיש את השער לאמא שלא הספיקה לראות אותי בכדורגל המקצועני", הוא הצהיר, אבל לפחות לאביו הספקן תהיה הזדמנות לצפות בו מקרוב.

למרות הגישושים הזהירים מצד ההתאחדות האיטלקית, מתקבל הרושם שדיאוורה עשה את הבחירה המתבקשת והסכים לייצג את נבחרת גינאה. ביחד עם נאבי קייטה, אחד הקשרים הטובים בעולם שיעבור הקיץ מלייפציג לליברפול תמורת 66 מיליון ליש"ט. שיתוף הפעולה ביניהם עשוי להיות מעניין מאוד. האם כדאי לארגן להם איחוד גם באנפילד? זו עשויה להיות סוגיה מרתקת בחודשים הקרובים, ודיאוורה אמור להיות שם לוהט מאוד בשוק ההעברות. תזכרו אותו אחרי הכל, כמה אפשר להתייבש על הספסל של סארי?

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק