קלאודמיר: "פתאום מתייחסים אליי כמו כוכב בגלל הגולים"

אחרי ההפסד של בית"ר ירושלים בטרנר בשבוע שעבר, ניגש אחד המאבטחים באצטדיון הדרומי לקלאודמיר פריירה והחל פתאום לדבר איתו. "אני אוהד הפועל באר שבע, אני לא אוהב את בית"ר, אבל אותך כן", אמר איש הביטחון לקשר בית"ר. פריירה לחץ לו יד, הצטלם איתו ועם הסובבים ואיחל לו המשך משמרת נעימה. "ככה צריך להתנהג. זאת זכות עבורי שבן אדם רוצה תמונה איתי. זה לא משנה אם ניצחנו או הפסדנו, זאת העבודה שלי. אנשים הולכים לישון בלילה עם חיוך בגלל התמונות האלה, אז מי אני שלא אסכים?", הסביר קשר בית"ר.

זה קלאודמיר. לא רק בטרנר עוצרים אותו, מחבקים אותו, אוהבים אותו. עבורו זה סוג של שגרה, בטח בעונה הנוכחית. פריירה בן ה-33 סוגר עונה רביעית בישראל. בברזיל הוא גרוש עם ילדה בת 5. לראיון הוא מגיע עם חברתו הישראלית, אורלי, בת ה-26. "מה שמיוחד בו זו כמות הנתינה", מספרת אורלי, "זה משהו מטורף. זה כלפי כולם, חברים, משפחה, אנשים ברחוב. הוא תמיד סבלני. אפילו עם אנשים ברחוב הוא יכול לדבר שעות. כמו בבית"ר, ככה הוא גם בחיים, כולל השטויות. הוא קונה, למשל, נחש גומי וזורק לי למקלחת או מתחת למיטה. שמחת החיים הזאת היא משהו מיוחד. הוא הזמין מאיביי דברים מגומי שהוא יוכל לשים לי בקפה ולהחביא לי בכל מיני מקומות. זה חלק ממנו".

עוד בנושא

הערב: בית"ר ירושלים - בני יהודה (21:00, ספורט 1)
בבית"ר זועמים על זיו אדלר: "שלחו שופט שלא עומד בלחץ"
איתי שכטר זעם, שחקנים בקבוצה: "אסור שהוא ירגיש ככה"

קלאודיו, אומרים שזה באמת מה שמייחד אותך כשחקן. אופטימיות, חיוביות. בכל מצב, מספרים, אתה מחפש לשים מוזיקה בחדר הלבשה, למשל.

"זה חלק ממני. אני אוהב לשים להם מוזיקה. סמבה, פאנק, הם נהנים מזה. כולם בסוף רוקדים וזה הכי חשוב. הרבה פעמים אומרים שאני חשוב בגלל הדברים האלה וזה מחמיא לי. הרבה פעמים בכדורגל כאן אני נתקל בצעירים שנמצאים עם הראש לא במקום. עצובים או עצבנים כי לא שיחקו. אני אומר להם: 'תשמרו את הבעיות הביתה, בואו לאימון ותיהנו, תשמחו. זאת זכות להתאמן ולשחק כדורגל. כל החיים היו ויהיו בעיות. אי אפשר להביא את זה איתך, כי זה רק יפריע לך'".

דיברת על הישראלי שהראש שלו לא במקום. ישראלי שאין לו חוזה לעונה הבאה מאבד את הראש. אתה כבר 3 שנים ללא חוזה בקיץ ואתה אף פעם לא לחוץ.

"כמו שאמרתי, תמיד יהיה דברים שיפריעו, השאלה איך מסתכלים על זה. אני אוהב לשחק וליהנות. אחרי סיום העונה אם ירצו לחדש אז בכיף. אם לא, נמשיך הלאה. אני לא יכול להעסיק את הראש כל הזמן בזה. זה עושה רע לנפש. אני וטביב ביחסים מצוינים, הרבה פעמים כתבו שאני לא אמשיך ותמיד ידעתי מהשיחות איתו שאני ממשיך. גם השנה אני יודע שאני אמשיך".

אגב, הגיבוי שהמועדון נתן לאנתוני וארן בפרשת הסרטון הזכיר את הגיבוי שאתה קיבלת אחרי שנעצרת.

"זה הדבר הכי חשוב שבית"ר עשתה. כולם כבר קראו לזרוק אותו בדיוק כמו שהיה איתי, אבל בית"ר עמדה מאחוריו ונתנה לו גב. זה חשוב מאוד לשחקן כדורגל לקבל את הגב הזה מהנשיא ומאלי אוחנה. אני זוכר שזה קרה איתי. כמה ימים אחרי הגעתי לאימון והגיע האוטובוס לקחת אותנו למלון לקראת משחק מול מכבי חיפה. לפני שעליתי לאוטובוס טביב בא אליי ואמר: 'קלאודיו, תחייך, הכל בסדר. קורה שעושים טעות. אתה בן אדם טוב ואני סומך עליך, לך תיהנה מהמשחק'".

לא נעים להיתפס על נהיגה בשיכרות פעמיים ולהגיע לבתי משפט, זה יכול היה לפגוע בקריירה שלך.

"זה לא נעים להגיע לבית משפט ויש צלמים, אלו דברים שלא קשורים לכדורגל. אני שמח שגם הדברים האלה נגמרו מהר כי באמת לא עשיתי שום דבר רע. אגב, אני אף פעם לא שותה בלילה שלפני משחק וגם בפעמים האלה שקרו, זאת כמות שתייה שבברזיל זה דבר רגיל. יכולתי לנהוג ולא הייתי שיכור, הייתי בשליטה מלאה. למזלי אני לא קורא כאן את התקשורת ואת כל מה שכותבים או אומרים, אז זה עזר לי. פחדתי שזה יזיק לי בקריירה, אבל ברגע שבית"ר נתנה לי את הגב הכל הסתדר".

ואם זה לא הספיק, גם המשטרה נפלה עליך בטעות באיזה לילה וזה יכול היה להסתיים רע מאוד.

"חלק מהחיים. בחור אחד נסע עם הרכב שהמשטרה רדפה אחריו ועשה תאונה מתחת לבית שלי. לא ידעתי במה מדובר. ירדתי לעזור. איך שירדתי הסתכלתי בנייד שלי ושהרמתי את הראש ראיתי שלושה אנשים מולי אומרים לי 'בוא לכאן' והתחילו לרוץ אליי כאילו באים להרוג אותי. אני לא זיהיתי שהם שוטרים עם המדים הכהים והתחלתי לרוץ. מהשלושה ברחתי אבל אז הצטרפו עוד איזה 20 שקפצו עליי ואז הבנתי שאלה שוטרים. הם בעטו בי כדי שאפול, השכיבו אותי על הרצפה ושמו לי אזיקים".

מה קרה אחר כך?

"כשהבנתי שאלו שוטרים צעקתי להם 'אני קלאודימיר פריירה, קלאודימיר פריירה, אני משחק בבית"ר ירושלים'. הם לא כל כך הבינו בהתחלה עד שאחד זיהה אותי. עזרו לי לקום ואמרו לי 'קלאודימיר פריירה? סליחה, אנחנו רודפים כאן אחרי פושע וחשבנו שאתה קשור לזה'. הם עזבו אותי ואז הגיעו אורי מגבו וכמה חברים שלי ושאלו מה קרה, לא ידעתי מה להגיד להם. הייתי מבוהל ואמרתי להם: 'אני אפילו לא יודע מה קרה כאן, האנשים האלה רדפו אחריי ורצו לריב איתי. מזל שאחד זיהה אותי, אחרת זה היה נגמר רע'".

בוא נדבר כדורגל. יש לך עונה מעולה. השנה המספרים שלך ממצבים נייחים שוברים שיאים. היה לך משהו דומה בקריירה?

"הכל זה אימונים. אני נשאר אחרי אימונים לבעוט עשרות בעיטות. היו לי שנים טובות עם 5-6 גולים ממצבים נייחים גם בפורטוגל וגם בברזיל. בפורטוגל הבקעתי באחת העונות 12 שערים מבעיטות חופשיות. כשהיה את חסוס רואדה התחלקנו בבעיטות, אחרי שהוא הלך אני לוקח את הכל ויש לי יותר גולים".

זה מצחיק, אבל עם כל השנים הטובות כאן, את ההכרה האמיתית בישראל קיבלת עם הגולים האלה.

"בתפקיד הזה, העבודה אמורה להיות במרכז המגרש, שם בוחנים אותך. העריכו אותי תמיד כאן, אבל אחרי הגולים השנה פתאום מתייחסים אליי ככוכב כמו שכטר ועידן ורד. אנשים אוהבים גולים. לא באים אליי ברחוב ושואלים על העבודה על המגרש. מחמיאים על הגולים".

יש לך חברה כאן, תרצה להישאר אחרי הקריירה?

"אני אוהב את ירושלים. האנשים כאן טובים, תמיד נחמדים ברחוב וגם עוזרים אם אתה צריך משהו. כשהיה קשה לי מאוד עם השפה עזרו לי תמיד וכולם באו לסייע. אני אשמח, אבל אלו לא דברים שתלויים בי. אני מאוד אוהב את ישראל, את ירושלים, את תל אביב, את האנשים, כל מקום כאן. טוב לי פה והלוואי ואוכל להישאר כאן, אבל אני לא חושב יותר מדי רחוק כרגע. אומרים לי הרבה פעמים שאני ישראלי לכל דבר. אני אוהב את זה".

אגב, על פי הרשתות מגבו זה התאום שלך, לא?

"כן, כל הזמן אומרים את זה ושולחים לי תמונות שלנו. אבא שלי בא פעם אחת לישראל ואמר שמגבו חוזר איתו לקרנבל בברזיל, הוא משלנו".

דיברנו על החברים כאן. החבר הקרוב ז'אורז'יניו נראה קצת עצוב בימים אלה. הוא פצוע ופתאום מדברים עליו עם סימן שאלה לשנים הבאות.

"ז'ורז'י יישאר כאן, יש לו שורשים יהודיים והוא כבר מתחיל להיות ישראלי. עוד מעט הוא שם כיפה. אני מאמין שהוא יישאר בבית"ר, יש לו חוזה, הוא יחזור לעצמו מהפציעה והכל יהיה טוב. הוא עצוב כי הוא מטפל בפציעה שלו וזה לא כיף שהקבוצה מצליחה ואתה לא משחק. הוא מת לשחק כדורגל, זה הכל, כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר".

הוא היה רוצה להיות איתך בחגיגות אחרי הניצחון בחצי גמר הגביע.

"בגלל זה אני אוהב את בית"ר. כשאני עולה למשחק אני תמיד חושב שאם ננצח יהיו את החגיגות אחרי המשחק וזה נותן לי עוד ועוד כוח. אני יכול להיות עייף, אבל ברגע שאני רואה את הקהל אני נכנס לטירוף. זה הכוח של המועדון הזה. אנשים שאין להם מה לאכול קונים כרטיס למשחק אז אתה יכול לא להילחם בשבילם?".

החגיגות של הגביע נגמרו והגעתם לטרנר. קיבלתם מחמאות על הכדורגל, אבל בשורה התחתונה אתם לא מנצחים שם.

"זה מוזר, היו לנו שני משחקים שהיינו יותר טובים מהם בטרנר ולא ניצחנו, והיו לנו בליגה משחקים שהיינו פחות טובים וכן ניצחנו. זאת בית"ר של השנה. הקבוצה של השנה לא טובה יותר מהקבוצות שהיו לנו בשנים קודמות, אבל יש כאן יותר אופי וכוח של קבוצה. אנחנו לא נשברים גם כשאנחנו בפיגור וכולם באים להילחם עד הסוף עם כל מה שיש להם. קח את המשחק מול קרית שמונה. היה חצי חלש, בהפסקה מדברים, עולים חזקים, ומנצחים. כששחקנים משחקים הרבה שנים ביחד החיבור חזק ופתאום אנחנו נלחמים על התארים ולא רוצים לוותר על זה. אנחנו פשוט נותנים יותר במשחקים מאשר בשנים קודמות, לא מוותרים עד הסוף, זה האופי שלנו כקבוצה".

זה, וההתקפה שלא מפסיקה להבקיע.

"אחד הדברים זאת ההתקפה החזקה מאוד שלנו. גם בשנה שעברה היא הייתה חזקה עם עידן, עזרא ושכטר אבל השנה הוסיפו את וארן ובינואר את סילבסטר ומי שלא טוב יוצא החוצה. יש שם עכשיו תחרות קשה וכל שחקן יותר טוב מהשני, כולם איכותיים וזה היתרון של בית"ר ירושלים".

ייתכן שאיתי שכטר לא יישאר בבית"ר בעונה הבאה. כמה הוא חשוב לבית"ר?

"שכטר מאוד חשוב לבית"ר. זה לא רק הגולים או הבישולים, בחדר ההלבשה הוא חשוב לצעירים. יש לו ביטחון, הוא מדבר עם השחקנים, אפילו אני הייתי פעם או פעמיים קצת פחות שמח והוא בא ועודד אותי, שאל אם משהו מפריע לי. הוא דוחף את כולם גם במגרש וגם בחדר הלבשה, זה לא משהו שתלוי בי אבל הוא חשוב מאוד לקבוצה ולמועדון".

למרות ההפסד בבאר שבע, אתה מאמין שאתם יכולים עדיין לקחת אליפות?

"לא חושב קדימה, אלא משחק אחרי משחק. לא חושב מה צריך לעשות כדי לזכות באליפות, חושב על בני יהודה, זאת הדרך שלנו. אני רוצה לנצח משחק אחרי משחק ושבסוף נזכה בתואר. אני קונה עכשיו תואר אחד, העיקר שנסיים את העונה בשמחה גדולה עם האוהדים".

תגיד, בניון, קליימן ודילמוני אספו חתולה פצועה מהרחוב, טיפלו בה, אימצו אותה בבית וגן, למה אתה לא אוהב אותה?

"אני מפחד ממנה, היא כל הזמן באה כשאני אוכל ונצמדת לי לרגל. היא גם משוגעת, היא שורטת ואני לא אוהב את זה. אני מגרש אותה שהיא מתקרבת אליי אבל היא תמיד חוזרת".

שאלה אחרונה. אמרו לי לשאול אותך מי היה ז'בוטינסקי.

"ז'בוטינסקי? זה הפאב שחברה שלי עובדת בו. היה גם בן אדם כזה? הנה, למדתי עכשיו משהו חדש".