מכבי תל אביב צודקת. אנשיה מטפטפים לתקשורת בשבועות האחרונים, בעקבות רצף ההפסדים שנחלה ולאחר שעוד עונה ירדה לטימיון, שהחוקים בליגה הישראלים מטופשים ומכשילים. זה נכון. אין כל הצדקה להכריע עונת כדורסל שלמה בפיינל פור. סדרות, שמתגמלות את מי שמצטיין במשך עונה שלמה, הן הפתרון הנכון והצודק (אף שהעונה מכבי עשויה ליהנות מהשיטה וחולון עשויה להיפגע ממנה). גם החוק הרוסי הוא פיאסקו מתמשך שלא מצדיק את עצמו. רמת השחקנים הישראלים הולכת ויורדת, הנבחרת מקבלת בראש מאסטוניה ומהנבחרת השלישית של יוון והמצב עוד צפוי להיות גרוע יותר. דקות משחק מובטחות לישראלים לא הופכות אותם לשחקנים טובים יותר, אלא אולי למסודרים יותר כלכלית. גם דיבורים על זהות וקהל לא ממש רלוונטיים פה: האוהדים של חולון באים לראות אותה בזכות גלן רייס ג'וניור ולא בגלל שלומי הרוש; אם הצלחת הליגה תימדד באחוזי צפייה בטלוויזיה, מצבה יהיה בכי רע עם ישראלים או בלעדיהם.
אלא שבשורה התחתונה מכבי תל אביב טועה. בענק. נתחיל בהיגיון בריא: זה הסגל שלכם בעונה הנוכחית, ואיתו אתם רוצים לקחת אליפות. הפסד של תואר נוסף, הגם שלא יהיו לו משמעויות מעשיות, עלול להיות הרה אסון ברמה הסמלית והשיווקית. איזה מסר אתם משדרים לצוות המקצועי ולשחקנים, כשאתם מפמפמים להם תירוצים בלי סוף בתקשורת? כשאתם מספרים שהחולשה שלהם נובעת מהשינויים בהרכבים בין אירופה לליגה? יתרה מכך: מה אמורים לחשוב יובל זוסמן, כרם משעור, ג'ון דיברתולומיאו וג'ייק כהן, כשהם שומעים חדשות לבקרים מדוברי המועדון, מבעלי טורים שתודרכו ומארגון האוהדים הממושמע שהישראלים מחלישים את הקבוצה והם האשמים במצבה? איך הם אמורים להרים את עצמם במאבקים בליגה, בידיעה שמבחינת ראשי המועדון הם גורמים נזק לקבוצה?
עוד בנושא
יורוליג: מכבי תל אביב הפסידה 87:84 לוולנסיה במחזור הנעילה
יורוליג: פנאתינייקוס תפגוש את ריאל מדריד ברבע הגמר, אולימפיאקוס - ז'לגיריס
לא רק דונצ'יץ' ודה קולו: חמישה שחקני יורוליג שישדרגו את מכבי תל אביב
שנית, הכבוד העצמי. למה מכבי לא פצחה בקמפיין הזה בסוף עונת 2014, אחרי שזכתה בגביע אירופה? התנאים הבעייתיים היו בתוקף גם אז. אפשר להניח שהדברים לא היו מתקבלים כתירוץ לוזרי של קבוצה כושלת ושל מועדון שאיבד את דרכו. הלו, אתם מכבי. אתם מזוהים עם וינריות וקשיחות, לא עם בכיינות. זהו, זה מה שיש לכם להציע? זו המסקנה? האשמה טמונה בשיטה? למאמן, לשחקנים ולכם אין כל אחריות? מישהו הפריע לכם לנצל את התקציב העצום שלכם, במושגים ישראלים, כדי לרכוש את הישראלים הטובים ביותר ולדרוס את כל מי שנקרה בדרככם גם בחוקים הנוכחיים? אוקיי, אז אתם מזכירים שחולון לא עלתה שלב במפעל מצ'וקמק של פיב"א בזמן שאתם משחקים ביורוליג - אבל זה רק מדגיש את הכישלון שלכם. גם לחולון, אגב, יש חוק רוסי על הראש.
יודעים מה? בואו נזרום לרגע עם התזה של מכבי. בואו נניח שאין חוק רוסי, ומכבי בונה סגל עם עשרה זרים. אולי בסגל כזה למכבי תהיה עונה גדולה אחת, אולי היא אפילו תשתחל לטופ 8. ומה אז? סביר להניח שאם תשים יד על שחקנים טובים באמת, הם ינטשו אחרי עונה אחת לקבוצות עשירות יותר. עם השחקנים הפחות טובים היא ממילא לא תהיה מעוניינת להמשיך, וכך היא תיאלץ להחליף את כל הסגל מדי עונה. לאורך זמן, אף מנהל מקצועי - ותכף נגיע לחשיבות העמדה הזאת - לא יצליח לאתר עשרה שחקנים חדשים ומוצלחים מדי שנה. זו הסיבה שלמרבית הקבוצות האירופאיות הבכירות יש בסיס מקומי - כדי למנוע תחלופה וליצור המשכיות. לצסק"א, לאולימפיאקוס, לריאל מדריד (לוקה דונצ'יץ' הסלובני משחק במועדון מגיל 13) ובטח שלז'אלגיריס יש צוות מקומי איכותי שמשתף פעולה עם זרים. יש גם דוגמאות כמו באסקוניה, שכמעט כל הסגל שלה זר, אבל בניגוד למכבי לבאסקים יש קו פתוח של חיזוק מדרום אמריקה ומיקומם אטרקטיבי לשחקנים אירופאים. לפנרבחצ'ה יש מעט מאוד שחקנים מקומיים - אבל יש לה משאבים כמעט בלתי מוגבלים. למכבי אין.
בשנים הגדולות של מכבי, היה לה בסיס מקומי של לפחות שחקן חמישיה אחד ברמת יורוליג - הנפלד, בורשטיין, הלפרין, פניני או מתאזרחים ברמה גבוהה כמו דרק שארפ ודיוויד בלו (שפרישתו היא אחד האירועים המקצועיים הפחות מדוברים והיותר משמעותיים בנפילה הצהובה בעונות האחרונות). בקיץ האחרון בחרה מכבי לנקות אורוות ולהיפטר מהבסיס המקומי שלה, אבל אין פירוש הדבר שעליה לחדול מהניסיון לבנות בסיס כזה. לא מסיבות ציוניות, לא בגלל קשקושי זהות ואפילו לא בגלל האוהדים: מפני שבלי בסיס מקומי סביר, אין לה כל סיכוי להצליח לאורך זמן. ייתכן שכדי לעמוד בכך עליה להוציא משלחת לעמרי כספי ולהסביר לו שעליו לחזור ארצה ולהפסיק להתפלל לפציעות של חבריו לקבוצה כדי להשתלב במקום שולי בסגל של קבוצת NBA; אולי לפשוט על קמפוסים של מכללות אמריקאיות כדי למצוא יהודים כשרים; ואולי סתם להגדיל את משאבי מחלקת הנוער. כך או אחרת, התבססות מוחלטת על זרים היא לא הפיתרון, היא רק דחיית הקץ.
ונדמה שזה המפתח לקמפיין של מכבי נגד חוקי הליגה: דחיית הקץ. חוסר הרצון להסתכל במראה ולהבין שהיא זקוקה לשינוי אמיתי, גם מקצועי וגם תרבותי. גם בדרך שבה היא בונה קבוצה, וגם באופן שבו היא מתנהלת במהלך העונה; גם באנשים שהיא בוחרת לאמן ולשחק בשורותיה, וגם ביצירת אווירה שגורמת להם לא להתנפל על השופטים בטוויטר אחרי הפסד בגביע המדינה ולאבד צלם של קבוצה בהמשך העונה.
יש כמה מכשולים בדרך לשינוי הזה: הראשון הוא הגביע שמכבי לקחה ב-2014, ושעדיין משכנע כמה אנשים במערכת שהם אחראים לו. רק שטבעת אליפות היא לא שרשרת חסינות. ג'ו דומארס סייע לדטרויט פיסטונס לקחת אליפות ב-2004 בזכות טרייד גדול באמצע העונה, שהביא לקבוצה את ראשיד וואלאס. רק שדומארס גם בחר באותה עונה בדראפט את דארקו מיליצ'יץ' על חשבון כרמלו אנתוני, דווייד וייד או כריש בוש, וכעבור מספר עונות כושלות הוא פוטר.
המכשול השני, וככל הנראה המשמעותי יותר, הוא אנושי. ניקולה וויצ'יץ', הפיל באמצע החדר, יקר ככל הנראה ללבם של אנשי הקבוצה. דיוויד פדרמן שיבח את הציונות שלו ודני פדרמן קרוב אליו באופן אישי. רק שכדורסל מקצועני הוא עסק אכזרי וחסר רחמים. בוסטון סלטיקס שלחה את אייזיה תומאס לקליבלנד אחרי שנתן עבורה את הגוף ואת הנשמה, כששיחק עבורה בפלייאוף לאחר שאחותו נהרגה; קליבלנד פיטרה את דיוויד בלאט למרות מאזן מצוין כי הכוכב שלה לא סבל אותו; ג'יני באס זרקה את הסמכות המקצועית הבכירה בלוס אנג'לס לייקרס - אחיה, ג'ים - כי הוא נכשל. בעסק הזה אין סנטימנטים, והמחויבות היחידה צריכה להיות לתוצאות - ומעל הכל, לאוהדים.
ייתכן שכמה ממקבלי ההחלטות במכבי יצליחו לקנות לעצמם זמן בספין האחרון, אבל בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהסקת מסקנות. אם השינוי לא יגיע גם אחרי עונת יורוליג כושלת שלישית ברציפות, יתברר כנראה שמכבי תל אביב היא לא קבוצת כדורסל הישגית, אלא מועדון חברים.
