לבעיטות מספרת יש קסם מיוחד. יש באקרובטיות הבלתי צפויה הזו משהו שמרגש את אוהדי הכדורגל באופן שונה מכל ביצוע אחר. המספרות נחרתות בזכרון כהבזקים של גאונות. מגדירות טורנירים ושחקנים יותר מכל דבר אחר.
וויין רוני, למשל, יהיה מזוהה לנצח עם המספרת המטורפת לרשת מנצ'סטר סיטי בדרבי ב-2011. הוא אפילו אמר זאת בעצמו: "אני חושב שזה היה השער החשוב ביותר בקריירה שלי, במיוחד כי זה היה משחק קריטי בדרך לזכייה באליפות". ריבאלדו עשה הרבה דברים מופלאים בקריירה, אבל הכל מתגמד אל מול השער הנדיר לרשת ולנסיה במחזור האחרון בעונת 2000/01. ברצלונה היתה זקוקה אז לניצחון על העטלפים על מנת להדיח אותם מהמקום הרביעי ולהעפיל לליגת האלופות, והתוצאה עמדה על 2:2 בדקה ה-88 כאשר הברזילאי התעופף וכבש את אחד השערים היפים ביותר אי פעם. וגם אחרי הזכיה במונדיאל בחלוף שנה, זה עדיין היה הרגע המכונן בחייו, לפחות בעיני האוהדים.
כדי שהמספרת תהפוך למיתולוגית באמת, היא צריכה להיות לזכות הקבוצה המנצחת במעמד חשוב. שנתיים לפני ריבאלדו, כמעט קנה קארסטן יאנקר, החלוץ הגמלוני של באיירן מינכן, את עולמו בקאמפ נואו כאשר ביצע מספרת פנומנלית מול מנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות. הגרמנים הובילו אז 0:1, ולו הכדור היה נכנס, לא היינו מקבלים את כל הדרמה המפורסמת בזמן פציעות. הכדור של יאנקר הלך למשקוף, ומעטים זוכרים אותו כעת. לעומת זאת, הכדור של מריו מנדז'וקיץ' נכנס פנימה בגמר ליגת האלופות בעונה שעברה, אבל יובנטוס הובסה לבסוף 4:1 על ידי ריאל מדריד, אז המספרת של הקרואטי שווה הרבה פחות בראייה ההיסטורית.
עוד בנושא
צמד ומספרת בלתי נשכחת לרונאלדו ב-0:3 של ריאל מדריד על יובנטוס
אפילו שם: תגובות מדהימות בברצלונה למופע האדיר של רונאלדו בטורינו
זלאטן על המספרת של רונאלדו: "גול נחמד, שינסה את זה מ-40 מטר"
כמו מראדונה מול אנגליה
השילוב הנכון הוא המפתח, ואתמול קיבלנו אותו באופן אופטימלי. קצת מגוחך לומר זאת, אבל בדיעבד זה יהיה ככל הנראה השער המתוקשר והזכור ביותר בקריירה של כריסטיאנו רונאלדו. מתוך כל 649 הכיבושים בקריירה, המספרת לרשת יובנטוס תגדיר את רונאלדו בעיני אלה שייוולדו אחרי פרישתו. כאשר ישאלו בעוד עשור אדם ממוצע לגבי הכוכב הפורטוגלי, הוא ייזכר קודם כל בשער הזה. לצורך העניין, תדברו עם מישהו על הרגע הגדול של דייגו מראדונה. בסבירות של 99 אחוזים, הוא יספר לכם על שני השערים מול אנגליה ברבע גמר המונדיאל ב-1986. זה כרטיס הביקור של הגאון הארגנטיני, והביצוע ב-3 באפריל 2018 יהיה כרטיס הביקור של רונאלדו.
הוא ידע והרגיש את זה לפני כולם, כמובן. כריסטיאנו הרי סיגל לעצמו חגיגה מעט משונה של שערים - הוא מסתובב באוויר לאחור, פורש ידיים לצדדים וצוהל. אחרי המספרת, הוא אפילו לא חשב בכיוון. הוא רק חייך ואיפשר לחבריו לקבוצה לחבק ולברך אותו. הוא לא יצא מגדרו עם הורדת חולצה בילדותיות ובהפגנתיות, כפי שעשה אחרי פנדל בגארבג' טיים מול אתלטיקו מדריד בגמר ליגת האלופות ב-2014. נהפוך הוא - רונאלדו ציין את הרגע האלמותי הזה באיפוק, עם הרבה סטייל. כמו שאומרים, less is more. כי הכל כבר נאמר על הדשא, וייתכן שאפילו רונאלדו עצמו לא חיכה לביצוע כה מרהיב. להבקיע את שער הקריירה בגיל 33, אחרי כל כך הרבה שיאים, תארים ושערים מרהיבים - הרי זהו באמת אושר צרוף. והפורטוגלי נראה מאושר עד הגג, קצת מופתע מהגורל האיר לו פנים באופן זה.
ההצלה של בופון העצימה את המעמד
אז אפילו החגיגה שלו היתה קבוצתית, ויש להדגיש כי רונאלדו הפגין נדיבות גם במהלך שבנה את השער. אחרי שג'ורג'ו קייליני לא הבין את ג'אנלואיג'י בופון ומנע ממנו להגיע לכדור ברחבה (וזה אירוע חריג בפני עצמו), גנג כריסטיאנו את הכדור. הרשת היתה חשופה, השוער עשה מאמצים נואשים לחזור אל בין הקורות בזמן, וניתן היה לצפות כי הפורטוגלי ינסה לגנוב את התהילה. הוא אפילו לא חשב בכיוון. רונאלדו ראה את לוקאס ואסקס במצב עדיף, ושם לו את הכדור על מגש - רק תבקיע. ואסקס בעט מכל הלב, אבל בופון היה ונשאר גיבור.
זה יכול היה להיות רגע המפנה. יובנטוס פיגרה רק 1:0, וההצלה ההירואית של השוער בן ה-40 שחלם לזכות למרות הכל בליגת האלופות, עשויה היתה לשנות את המומנטום. רונאלדו חשב אחרת - הוא התגנב לעמדת הבקעה כבר אז. ובעוד שחקני יובנטוס עוד חוגגים בתוך תוכם את העובדה כי לא ספגו את השער השני, הוא הגיע. רק כריסטיאנו היה מוכן להגבהה של דני קרבחאל, והוא הבין מראש מה הולך לעשות.
אחרי שהכדור נשק לרשת, הניפה הגברת הזקנה דגל לבן. זה לא מקרי שפאולו דיבאלה ספג את הכרטיס האדום המטופש מיד לאחר מכן. זה לא מקרי שמסימיליאנו אלגרי, אשף השינויים הטקטיים, הבין ששגה לחלוטין בבחירת המערך והחל לבצע חילופים הזויים למדי. זה כבר לא היה רלוונטי. שחקני אלופת איטליה הבינו שהיו שותפים להיסטוריה, רק מהצד הלא נכון. מתיה דה שיליו תמיד יהיה בתמונת המספרת של רונאלדו, כמתבונן מהצד. כך גם קוואדוו אסמואה. זה אפילו קצת מחמיא.
הכי בטוח בעצמו - ובצדק
ורונאלדו? הוא המשיך בנסיונות הבישול. בטחון עצמי תמיד היה לו בשפע, אך נדמה כי אתמול הוא הרגיש שהכל צריך להסתדר - יותר מתמיד. כדור העומק לחבר הקרוב מרסלו בדרך לשער השלישי היה אף הוא מעשה אמן. כחלוץ מרכזי בודד, ללא קארים בנזמה המוחלף, נהנה הפורטוגלי לשחק גם עם הגב לשער ולחלק מסירות לאחור. מתיאו קובאצ'יץ' לא היה רחוק מכיבוש אחרי הסטה אחת כזו, וגם ההחמצות לא תיסכלו את הכוכב. המספרת הבטיחה העפלה לחצי הגמר, וכל השאר היה משני. ואם ריאל תזכה שוב בגביע הנכסף, עוצמת המספרת הזו תאמיר עוד.
איך שלא תסובבו את זה, צפינו אתמול במעשה אמנות יוצא דופן. כמו המופע של מראדונה מול אנגליה, כמו הווינריות של ריבאלדו מול ולנסיה, כמו השער של פלה בן ה-17 מול וויילס, נכנסה המספרת של רונאלדו באופן מיידי לספרי הזהב של הכדורגל העולמי. אחרי שנדמה היה כי עשה כבר הכל, הצליח הסקורר האגדי להתעלות על עצמו, והוא עשה זאת במפעל האהוב שלו - ליגת האלופות. נכון לעכשיו, אין לו מתחרים בצ'מפיונס-ליג, והביצוע אתמול רק מדגיש זאת מעבר לכל ספק.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
