ערן לוי של מרסיסייד: סיפורו של יאן מולבי, הכוכב הדני רחב הגוף של ליברפול

בווידאו: ערן לוי עומד בגבורה במבחני הדיוק שלנו

מדוע אנשים כה רבים מזדהים עם דמותו של ערן לוי ומסמפטים אותו? לעודף המשקל שלו יש השפעה ברורה על כך, כי גופו הלא ספורטיבי לכאורה רק מדגיש את כשרונו. הוא גם מקרב את לוי לאוהד כרגיל מהכורסא. יאן מולבי, הקשר הדני המיתולוגי של ליברפול משנות ה-80' וה-90', היטיב לבטא זאת. "רוב הכדורגלנים הם אתלטים, אבל כאשר אנשים רואים אותי ברחוב הם חושבים שכולם מסוגלים לעשות את זה. זה גורם להם לאהוב אותי יותר", אמר מולבי. במשך כל הקריירה, הוא סבל ממשקל עודף, לעתים בקנה מידה ביזארי. זה לא הפריע לו להיות אליל אנפילד. מגע הזהב של מולבי זכור במרסיסייד עד היום, והוא נחשב לאחד המוסרים הטובים ביותר שידע המועדון. הכדורגל ידע לא מעט כוכבים שמנמנים, ודי להזכיר את דייגו מראדונה בכבודו ובעצמו, אבל מולבי לקח את זה לקיצוניות, ונהנה מכל רגע.

קראו לו "יאן הגדול", וגם "הדני הגדול". הוא ניהל סגנון חיים לא ספורטיבי בעליל, היה מכור לבירה, והעסק רק החמיר כאשר עבר לאנגליה והתחבר לתרבות השתיה המפורסמת. העסק החמיר במיוחד כאשר היה פצוע, וזה קרה לעתים תכופות. בתקופות אלה, עלה משקלו של מולבי באופן ניכר, וגם חזרה לאימונים לא תמיד עזרה. למעשה, גם כאשר היה כשיר לחלוטין הוא לא בדיוק נראה כמו ספורטאי. כפי שאמר גראם סונס שאימן אותו, "יאן הוא הכדורגלן היחיד שמסוגל להשמין תוך כדי משחק".

עוד בנושא

ברשת התלהבו מערן לוי והסתלבטו: "רונאלדו הישראלי"
צפו בערן לוי עומד בגבורה באתגר הדיוק שהצבנו בפניו
למעקב אחרי מיכאל יוכין גם בפייסבוק

רוב הזמן, מולבי התהלך על המגרש בקצב איטי. איאן ראש, החבר הטוב שחלק איתו את החדר וקיבל ממנו אינספור מסירות זהב, טען: "יאן היה בחור גדול מימדים, אבל עם כישרון כזה אין צורך לרוץ יותר מדי". היו שטענו בצחוק כי מולבי לא היה מסוגל לעזוב את עיגול האמצע. בכלל, בדיחות רבות נאמרו על חשבונו, ודי לראות את הקריקטורה המשעשעת על הכוכב מתבונן במראה ורואה גוף אחר לגמרי, תחת הכותרת "יאנורקסיה".

למען האמת, מולבי ידע גם לעשות ספרינטים עם הכדור. המקרה הבולט ביותר התרחש בקרב הגדול מול מנצ'סטר יונייטד בנובמבר 1985 במסגרת גביע הליגה. מולבי גנב את הכדור במחצית המגרש שלו ודהר במהירות מסחררת לאורך עשרות מטרים לפני ששלח טיל אדיר לרשת. היה זה השער הגדול בחייו, אך למרבה הצער רק הצופים באיצטדיון זכו לראות אותו. המפגש כלל לא צולם בגלל שביתת תחנות הטלוויזיה, ולכן האירוע נופח אפילו מעבר לפרופורציות הטבעיות. ברי המזל שחזו בביצוע המרהיב תיארו אותו בצבעים עזים, ועבור האדומים היה זה שער המאה. רק ב-2009 הם ראו אותו בכל זאת, כאשר מולבי עצמו פירסם אותו. הדני קיבל את ההקלטה מאנשי המשטרה - הם היו היחידים שצילמו את המשחק למטרות אבטחה.

העונה ההיא, 1985/86, היתה הטובה ביותר בקריירה של מולבי. הוא הוחתם ב-1984, בתקווה כי ייכנס לנעליו של סונס שעזב לסמפדוריה, אבל השנה הראשונה הוקדשה בעיקר להתאקלמות, ובשלב מסוים אפילו שקל הכוכב לעזוב כאשר לא קיבל הזדמנויות בהרכב. התמונה השתנתה ב-180 מעלות כאשר מונה קני דלגליש למנג'ר-שחקן. הסקוטי, ששיתף פעולה עם מולבי באימונים, הבין היטב את הפוטנציאל העצום שלו. הוא העניק לו את המושכות במרכז המגרש, וקיבל תמורה נהדרת בדרך לזכיה בדאבל.

לצד הצטיינות בניהול המשחק, הבקיע מולבי 14 שערי ליגה, חלקם הניכר בפנדלים, בהם הפך למומחה הגדול בממלכה. בגמר הגביע מול אברטון בשיא תפארתה הוא סיפק הצגה עילאית - האדומים ירדו למחצית בפיגור משער של גארי לינקר, אבל מולבי בישל לראש ולקרייג ג'ונסטון תוך שש דקות אחרי ההפסקה, והיה מעורב גם בשער נוסף של הוולשי. ליברפול ניצחה 1:3, ומולבי אשר טרם חגג את יום הולדתו ה-22 הוכיח את עצמו מעבר לכל ספק. במועדון דיברו עליו אז במונחים של סופרסטאר בקנה מידה עולמי.

דלגליש התפייט: "יש לו קסם ברגליים, ואי אפשר לדעת איזו רגל חזקה יותר. הוא מסוגל לשלוח בעיטות מטורפות לשער בשתיהן". בוב פייזלי האגדי ציין: "מעולם לא ראיתי בליברפול שחקן עם שליטה כזו בכדור. אין מסירה קשה מדי עבורו". הדיוק הזה לא צריך להפתיע, כי מולבי עבר אימונים מפרכים אצל האמן הגדול מכולם. ב-1982, הוא הגיע כנער לאיאקס, פגש את יוהאן קרויף כשחקן, והמאסטרו הכריח אותו לשלוח כדורים לדגל הקרן מאמצע המגרש. גם רונאלד קומאן היה שותף לתרגילים האלה, והשניים לא עזבו את מתקן האימונים לפני שהצליחו לפגוע בדגל. התוצאה ידועה - שניהם הפכו למוסרים ובועטים הטובים ביותר בעולם בתקופתם.

קומאן התאחד עם קרויף בברצלונה, כאשר הוחתם על ידי הגאון ההולנדי מאיינדהובן ב-1989, אבל מעטים זוכרים כי גם מולבי היה אמור להגיע לקאמפ נואו. המגעים בין ליברפול לבארסה כבר הבשילו לסיכום בשלהי 1990, והדני התרגש לקראת המעבר לקטלוניה, אך העסקה פוצצה בסופו של דבר, והוא נותר באנפילד. עד היום, הוא מרגיש את טעם ההחמצה בפה, כי במרסיסייד הוא מעולם לא הצליח לשחזר את הימים העליזים של עונת הדאבל. מולבי איבד את מקומו הבטוח בהרכב עוד ב-1987, אחרי שעבר פציעה בקרסול והעלה משקל הרבה מעבר למקובל. מאז, הוא חווה עליות ומורדות, ושימש לעתים כבלם, אך לא מיצה את ההבטחה, על אף שהקהל המשיך להרעיף עליו אהבה.

את המשבר האישי הגדול ביותר עבר מולבי באוקטובר 1988, כאשר נכנס לרכב שיכור אחרי בילוי בפאב ובחר לנסות לברוח מהמשטרה. אחרי שנעצר, הוא הורשע בנהיגה מסוכנת ונשלח למאסר בן 45 ימים. המועדון העניק לו גיבוי, אך סגנון החיים הבעייתי עלה אז לכותרות. היו שסברו כי שינוי אוירה ומעבר לברצלונה עשוי היה להזניק מחדש את הקריירה של מולבי לגבהים, אך הדני הגדול קצת התבזבז עד שעזב את המועדון בשקט יחסי ב-1996.

ניתן לומר זאת גם על הקריירה שלו בנבחרת, כי כשרונו הצדיק הרבה יותר מ-33 הופעות ותפקיד של מחליף ביורו 84' ובמונדיאל 86' - אלא שהוא כיכב בתקופה הטובה ביותר של הכדורגל הדני ונאלץ להתמודד מול מיכאל לאודרופ, סורן לרבי ופרנק ארנסן. מאחר ונבחרת הדינאמיט התבססה בעיקר על מהירות מסחררת, מבנה גופו הרחב של מולבי היה בעוכריו כאשר בחר המאמן הגרמני ספ פיונטק את ההרכב.

בסופו של דבר, לעודף המשקל בהחלט היה משקל, וזה נכון גם לגבי ליברפול, אבל אם תשאלו את האוהדים הוותיקים באדום, הם יספרו לכם בחדווה על מולבי, שהיה דמות קאלט אמיתית. מי יודע, אולי בנסיבות שונות, במדינה אחרת, גם לערן לוי היה סיכוי להיות גיבור במועדון פאר, ולו רק למשך עונה או שתיים. אבל הוא נולד בישראל ולא קיבל שיעורים מיוהאן קרויף, אז צריך להסתפק בהופעת בכורה בנבחרת בגיל 32. גם זה משהו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק