בגדי המלך החדשים: סיפורו של הדני סורן לרבי

ב-18 באפריל 1982 עצרה כל הולנד את נשמתה לקראת המשחק הגדול בין איאקס לאיינדהובן. היתה זו עונה מרתקת והפכפכה, והחבורה מאמסטרדם איבדה יותר מדי נקודות בסיבוב הראשון. בתחילת אוקטובר, למשל, היא הפסידה 5:3 בקרב מותח נגד ספרטה רוטרדאם, עבורה כבש – תאמינו או לא – לואי ואן חאל את אחד השערים. בחלוף שני מחזורים, הביסה איינדהובן את איאקס ללא תנאי 0:3 וביססה את מעמדה כפייבוריטית לזכייה באליפות.

התפנית חלה ביום האחרון של 1981, כאשר יוהאן קרויף הכריז על חזרתו הביתה. הכוכב הגדול בתולדות המועדון, שלא ממש מצא את מקומו אחרי הקדנציה בברצלונה, יצא להרפתקאות בארצות הברית, ואף בילה תקופה קצרה ומשונה מאוד בלבנטה, לבש שוב את המדים האדומים-לבנים והכניס את האוהדים לאקסטזה. הקבוצה נכנסה לכושר מסחרר, ולקראת משחק העונה כבר הקדימה את איינדהובן בזכות הפרש שערים, אחרי שחיברה רצף של 10 ניצחונות. זה היה הקרב האולטימטיבי. שישה מחזורים לסיום, היה ברור לכל שהמנצחת תיקח את כל הקופה.

60 אלף צופים נדחסו לאצטדיון האולימפי באמסטרדם והמתינו להצגה של קרויף. ואולם, לרוע מזלם, נפצע כוכב העל במהלך המחצית הראשונה והוחלף במחצית. איינדהובן, שבניצוחם של התאומים ואן דה קרקהוף שכבר זכו בשלוש אליפויות בשנות ה-70', הריחה דם. היא עלתה למחצית השניה במטרה לנצח ולסגור את הסיפור. ארבע דקות מאוחר יותר, הרס קפטן איאקס את התוכניות.

מאמן איינדהובן טייס ליברחטס הזהיר את חניכיו לא לבצע את העבירות ליד הרחבה, אך הם לא הקשיבו לו, על אף שהכירו היטב את רגלו השמאלית האיומה של סורן לרבי. הדני הרי כבש מולם צמד גם ב-2:5 שנה קודם לכן, ובאופן כללי ניחן בבעיטות החזקות ביותר בהולנד, ואולי באירופה כולה. בדקה ה-49, קיבל הקשר את ההזדמנות ולא פספס אותה – הוא שלח טיל אדיר שעקף את החומה בדרכו לרשת של השוער בן ה-38 פים דוסבורח. 0:1 לאיאקס!

המתח נשמר עד הדקה ה-78, אז נשרק כדור חופשי נוסף למארחת על סף הרחבה. הפעם בחר לרבי לסובב את הכדור באמנות לפינה הרחוקה, ודוסבורח שוב הגיב באיחור. הדני רץ בטירוף כדי לחגוג עם המאמן הגרמני קורט לינדר שקפץ מהספסל. משהו בתנועה הזו מזכיר את הדהרה המפורסמת של מרקו טארדלי האיטלקי בגמר המונדיאל שלושה חודשים מאוחר יותר. היתה זו צרחת הניצחון האולטימטיבית, והיא נחרתה היטב בתודעה הקולקטיבית של אוהדי איאקס, וגם של אוהדי איינדהובן. דיק סחונקר הוסיף את השלישי, איאקס נקמה על התבוסה בסיבוב הראשון עם 0:3 משלה, וכעבור פחות מחודש הבטיחה בקלילות את מקומה בפסגה.

גיבורים רבים היו לאליפות ההיא, במהלכה כבשה איאקס 117 שערים ב-34 משחקים. הבן הגולה קרויף עשה, כמובן, אינספור כותרות. וים קיפט, רק בן 19, הפציץ 32 פעמים וזכה בנעל הזהב של אירופה. פרנק רייקארד, גם הוא בן 19, התפתח לכוכב בעורף. הוא עשה זאת בזכות ההדרכה שקיבל מהבלם הענק וים יאנסן, איש פיינורד שבחר לסיים את הקריירה באיאקס ותלה את הנעליים אחרי הזכייה. חראלד ואננבורג היה היהלום הצעיר בקישור עם מסירותיו האלגנטיות. ובכל זאת, הצמד של לרבי במשחק העונה זכור יותר מכל דבר אחר, ויש בכך צדק לא מבוטל. הדני היה דמות מפתח ופורץ דרך ביותר ממובן אחד.

הקשר ההדוק בין אמסטרדם לכדורגל הדני מתקבל בימינו בטבעיות. כוכבים דנים רבים פיארו את מדי איאקס – די להזכיר את יספר אולסן, יאן מולבי, האחים לאודרופ, יספר גרונקיאר וכריסטיאן אריקסן, ואת מורטן אולסן שאימן את הקבוצה. גם בסגל הנוכחי יש שני דנים, גם אם מקומם בהרכב לא מובטח. כל זה התחיל בדצמבר 1975, כאשר שני קשרים אלמונים לחלוטין הוחתמו בהוראתו של רינוס מיכלס מקבוצה קטנה בשם פרמאד אמאגר. הם הפכו לדנים הראשונים באיאקס, אם לא מחשיבים את טום סונדרגור ששותף במשחקים ספורים בשנות ה-60' ולא הותיר כל רושם.

השניים היו פרנק ארנסן בן ה-19 וסורן לרבי בן ה-17. הם באו בתקופת חילופי דורות, כאשר גדולי השחקנים שהפכו את איאקס לקבוצה הטובה באירופה בתחילת שנות ה-70' עזבו. היא היתה זקוקה למנהיגות חדשה, ושני הדנים הצעירים סיפקו אותה בשפע בדרך לאליפויות ב-1977, 1979 ו-1980. לא לחינם נבחר ארנסן לקפטן, וכאשר נמכר ל-ולנסיה בקיץ 1981 ירש לרבי באופן טבעי את הסרט.

נחוץ חוסן מנטלי כדי להתאקלם בגיל צעיר במדינה זרה ולתפוס פיקוד, ולרבי אכן היה אדם עם אופי חזק, גם אם לא תמיד קל לסובבים. "סורן היה ווינר", סיפר לימים קיפט, "היתה לו עוצמה נדירה, שלא לדבר על רגלו השמאלית המושלמת. על המגרש הוא לא עשה הנחות לאף אחד – לא לעצמו, לא לחבריו, ובוודאי לא ליריביו. עבור שחקנים צעירים כמוני הוא היה החיה הרעה. הוא צרח עלינו בכל הזדמנות ודרש מאמץ עילאי".

כאשר חזר קרויף לקבוצה, לרבי חש שמעמדו בסכנה, ובין השניים התפתחה יריבות. הדני ניסה להיות קולני ודומיננטי אפילו יותר בחדר ההלבשה, אבל הגאון ההולנדי לקח את זה בהומור האופייני. באחד המשחקים החליט יוהאן להתלוצץ על חשבון סורן. הוא קיבל את הכדור במרכז המגרש והחל לסמן לדני בתנועות ידיים למהר להצטרף להתקפה. לרבי דהר קדימה בציפייה לקבל את הכדור, אבל קרויף מסר אותו לכיוון השני והעיר: "אתה ממש איטי!" חבריהם לאיאקס התאפקו לא לצחוק, כדי לא להתעמת עם הקפטן.

רצה הגורל, והשניים עזבו את המועדון ביחד, אחרי זכיה באליפות נוספת ב-1983. ההנהלה המליצה לקרויף לפרוש, אז הוא חצה את הקווים לפיינורד – אתם מוזמנים לקרוא על הדרמה הגדולה כאן. פאול ברייטנר דווקא כן פרש, ובאיירן מינכן החתימה את לרבי כדי לרשת את האגדה. ההצלחה היתה כבירה, והמנהל הספורטיבי אולי הנס העיד לימים: "זו היתה העסקה הכי טובה שלי אי פעם". ב-1984 פספסו הבווארים את האליפות על חוזה של נקודה, בשנתיים שלאחר מכן לקחו את התואר, ולדני הענק היה חלק עצום בהישגים. עונת 1984/85 היתה המוצלחת ביותר מבחינתו עם 11 כיבושים, והוא פתח אותה עם שלושער לרשת ברמן ברמן. האם ראיתם פעם טיל לחיבורים מ-35 מטרים כמו השער המיתולוגי הראשון בתקציר למטה? אפילו רוברטו קרלוס לא יכול להתחרות בשמאלית הזו.

חשיבותו עבור באיירן הולידה את אחד הסיפורים המוזרים ביותר בתולדות הכדורגל. ב-13 בנובמבר 1985 התארחה דנמרק אצל אירלנד במשחק האחרון במוקדמות המונדיאל. לרבי היה שחקן מפתח בנבחרת הדינמיט המלהיבה של המאמן הגרמני ספ פיונטק, אשר פרצה לתודעה ביורו 84' הנפלא בו הגיעה לחצי הגמר, וכעת היתה בדרך להעפיל לגביע העולם לראשונה בתולדותיה. לוח המשחקים לא היה מסודר בימים ההם, ולכן ההתאחדות הגרמנית שיבצה את משחקי שמינית גמר הגביע לאותו התאריך בדיוק. באיירן הוגרלה למשחק חוץ מול בוכום, וממש לא רצתה לוותר על לרבי. היה נחמד לשכפל אותו, אבל מה עושים באמת?

להנס היתה שפה משותפת עם פיונטק, תרתי משמע, והוא ניסה להסביר שהדנים כבר הבטיחו את הכרטיס למקסיקו הלכה למעשה. ואולם, פיונטק רצה ניצחון כדי להקדים את ברית המועצות ולסיים במקום הראשון בבית, וכך התקבלה החלטה הזויה באופן קיצוני – מאחר שהמשחק בדאבלין נערך בצהריים והקרב בבוכום רק בערב, ייטול לרבי חלק בשני המשחקים. פיונטק התחייב להחליף את הכוכב אם וכאשר הניצחון על האירים יובטח לפני שריקת הסיום, על מנת לאפשר לו לטוס לגרמניה במהירות האפשרית. הנס המתין באצטדיון וכסס ציפורניים, ובדקה ה-57 זה באמת קרה. האדומים עלו ליתרון 1:3, לרבי ירד למקלחת זריזה והוסע מיד למטוס הפרטי. בשדה התעופה הוא שמע כי נבחרתו השלימה את העבודה עם 1:4 וסיימה ראשונה בבית.

המטוס נחת בגרמניה קצת אחרי השעה 19.00, בעוד המשחק החל ב-20.00. במרוץ נגד הזמן, המזל היה לצד הנס ולרבי, עד שהרכב שלהם נתקע בפקק תנועה לא הרחק מהאצטדיון של בוכום. כאשר הבין את חומרת המצב, נטש הקשר את המכונית ועשה את הקילומטרים האחרונים בריצה. הוא איחר לשריקת הפתיחה, אבל המאמן אודו לאטק רשם אותו בכל זאת בין המחליפים. ואכן – עם השריקה למחצית השניה לרבי כבר היה על המגרש.

האירוע הפך לגרוטסקי אף יותר כי המשחק הסתיים בתיקו 1:1, נגרר להארכה ולא הוכרע – פנדלים לא היו נהוגים אז בגביע הגרמני. לפיכך, התקיים משחק חוזר יותר מחודש לאחר מכן, והפעם לרבי היה על המגרש במשך 90 דקות ללא סיפורים מיוחדים. הוא גם הבקיע את השער השני בניצחון 0:2. בסופו של דבר, זכתה באיירן בגביע והשלימה דאבל, כך שהטיסה המוזרה מדאבלין השתלמה (או לפחות כך חשב הנס).

הדאבל היה אקורד הסיום של לרבי בבאיירן. בתום מונדיאל ענק, בו הקסימה דנמרק את האוהדים ברחבי תבל עם סגנון ראוותני מופלא, אך הובסה בשמינית הגמר בידי ספרד, חתם הקשר במונאקו. שטפן קובאץ', מאמן איאקס לשעבר, עמד מאחורי המעבר, אבל העניינים לא הסתדרו מבחינת הרומני, וארסן ונגר הצעיר החליף אותו בקיץ 1987. לכן היתה הקדנציה של הדני בנסיכות קצרה, ובצעד שנוי מאוד במחלוקת הוא בחר לשוב להולנד – ולא לאמסטרדם.

איינדהובן בנתה באותם ימים סגל שהתבסס על יוצאי איאקס דווקא. ב-1985 היא החתימה מאנדרלכט את ארנסן, זו היתה יריית הפתיחה. ב-1986 היא הצליחה לפתות את רונאלד קומאן הצעיר ואת ואננבורג לעבור אליה ישירות. כעת, בקיץ 1987, היא הציגה את קיפט ששב למולדתו אחרי ארבע שנים באיטליה, ואת לרבי. זה כבר היה הרבה יותר מדי עבור אוהדי איאקס, והיריבות בין שני המועדונים האמירה במספר דרגות.

עד אז, היתה פיינורד האויבת המסורתית של איאקס. איינהובן נתפסה כיריבה ספורטיבית חזקה, אך לא מזיקה במיוחד – הם היו בסך הכול איכרים חביבים מהדרום. כל זה השתנה ללא היכר כאשר הסמלים של איאקס החלו לשחק בשורותיה, וגם רשמו הצלחות גדולות על חשבונה.

כאשר לרבי הגיע לאיינדהובן, היא כבר היתה אלופה. בעונתו הראשונה, עם המאמן הצעיר חוס הידינק על הקווים, היא שמרה על הפסגה בסטייל, עם 117 שערי זכות – בדיוק כמו איאקס ב-1981/82. קיפט הוכתר למלך השערים, אבל את המסמר הכואב ביותר בליבם של אוהדי איאקס נעץ לרבי, עם שער ניצחון ב-0:1 של איינדהובן באצטדיון האולימפי באמסטרדם. השמאלית האדירה חזרה לאצטדיון שהעריץ אותה וסגרה את המעגל. זה היה הרגע בו הפך האליל והקפטן האגדי לבוגד של ממש. זה גם היה הרגע בו אימצו אותו אוהדי איינדהובן סופית, למרות עברו.

אם לא די בכך, איינדהובן היתה הקבוצה ההולנדית הראשונה מאז איאקס שהניפה את גביע האלופות. בהיעדרו של ארנסן הפצוע, לרבי היה המנהיג האולטימטיבי במרכז המגרש בגמר מול בנפיקה שהסתיים ללא שערים, ודייק כהרגלו בדו קרב הפנדלים. כאשר הגיע לאמסטרדם בגיל 17, היה זה חלומו הגדול. הוא לא העלה בדעתו שיגשים אותו דווקא במדי איינדהובן, וגם זו היתה סגירת מעגל משונה.

ב-1989 זכה לרבי באליפות הולנד השביעית שלו, וכעבור שנה בפרש כשהוא עדיין בשיאו, בגיל 32 בלבד. ההערכה כלפיו היתה כה גדולה, שכבר באוקטובר 1991 הימרה עליו באיירן כמאמן במקומו של יופ היינקס המפוטר. ההרפתקה נכשלה באופן טוטאלי, והדני העדיף לפתח קריירה מבטיחה הרבה יותר כסוכן. גם היום הוא עובד במרץ, והכוכב הגדול ביותר שחתום בסוכנות שלו הוא קפטן איאקס דייבי קלאסן. לכן יש ללרבי עניין מיוחד במשחק העונה בין איינדהובן לאיאקס ביום ראשון, שעשוי להכריע את גורל האליפות. אלא שמבחינת ההיסטוריה זה פרט שולי. הדני הענק רשם את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של שני המועדונים, ושניהם יקרים מאוד לליבו.