אוברדובליץ: כשמכבי תל אביב צילמה את פנרבחצ'ה טסה ל-21 מ-21

1,065 ימים המתין ז'ליקו אוברדוביץ' כדי להכניע שוב את מכבי תל אביב. כמעט שלוש שנים חלפו בין ניצחונו הקודם על הצהובים, ב-20 באפריל 2015, ועד לניצחון האחרון והטרי, ב-20 במארס 2018. בזמן הזה רשמה מכבי מאזן נדיר של 0:3 על פנרבחצ'ה... אבל עוד כמה דברים קרו מאז.

פנרבחצ'ה הגיעה לשלושה פיינל פורים וזכתה ביורוליג.
מכבי תל אביב לא עברה אפילו שלב אחד והספיקה לשחק ביורוקאפ.

פנרבחצ'ה זכתה בשתי אליפויות טורקיה.
מכבי תל אביב לא זכתה באליפות ישראל.

פנרבחצ'ה ניצחה ב-65 משחקי יורוליג והפסידה ב-28.
מכבי תל אביב ניצחה ב-27 משחקים והפסידה ב-40.

בפנרבחצ'ה עברו 24 שחקנים.
במכבי תל אביב עברו 38 שחקנים.

פנרבחצ'ה נותרה עם אותו מאמן אחד.
מכבי תל אביב החליפה שבעה מאמנים.

עוד בנושא

הפלייאוף מתרחק: מכבי תל אביב הפסידה 87:73 בחוץ לפנרבחצ'ה
ספאחיה מתרץ: "אנחנו קבוצה חדשה שעדיין לומדת לשחק ביורוליג"
אמש ביורוליג: ריאל מדריד ופנאתינייקוס הבטיחו פלייאוף, ז'לגיריס קרובה

הבוקר, לפני שארז את חפציו בדרך לבלגרד (הימור לא פרוע: הוא עוד יחזור העונה לבירה הסרבית), אוברדוביץ' הביט במראה וידע שהוא לא באמת עשה הכל כדי לטרוף את היריבה מהרגע הראשון. בראד וונאמייקר, קוסטאס סלוקאס, ג'יג'י דאטומה, ג'יימס נאנלי ויאן וסלי יכלו בקלות להרכיב את אחת החמישיות החזקות שיש לאלופת אירופה להציע. בפועל (1), החמישייה הזו פתחה כולה כאיש אחד על הספסל; בפועל (2), וונאמייקר היה השחקן ה-20 שעלה אתמול למגרש. השחקן ה-ע-ש-ר-י-ם.

האם זה נבע מתוך זלזול (מובן ומוצדק, צריך להודות) ביריבה? האם זה נבע מרצון להכניס שחקנים נוספים לרוטציה, לתת להם ביטחון ולהבטיח את הדקות שלהם על המגרש? או שבכלל ההפך הוא הנכון: כשבתוך 48 שעות צפוי משחק נוסף, נגד הכוכב האדום, נבע ההרכב ההרפתקני מתוך מטרה שמלכתחילה ייהנו הכוכבים מכמה שיותר דקות מנוחה?

ייתכן שכל התשובות נכונות, ייתכן שאף אחת מהן. כך או כך, הפתיחה הטורקית הייתה עגומה משהו, עם 1 מ-10 מהשדה ו-1 מ-4 מהעונשין, כשבובי דיקסון (עלי מוחמד בשבילכם) מחטיא את חמש הזריקות שלקח מכל הטווחים. מכבי התאהבה באיסטנבול, ובהמשך ישיר לתצוגת 15 השלשות מול אנאדולו אפס לפני פחות משבועיים, היא פתחה עם 3 מ-5 מחוץ לקשת. אלכס טיוס העלה ל-18:26 אחרי 13 דקות, ולכחולים היו שני כדורים ביד בדרך ליתרון דו ספרתי. אבל הם בעטו בהם. דשון תומאס הלך (ממש הלך) לפוסט אפ על וונאמייקר, מייקל רול החטיא זריקה מחצי מרחק, והקשר עם ספינת האם אבד.

זה התחיל בשלשה של סלוקאס, 5:37 דקות לסיום הרבע השני. מכבי איבדה שלושה כדורים רצופים, ו-65 שניות מאוחר יותר השלים וונאמייקר ריצת 0:10 ומהפך. בתוך שלוש דקות וחצי זה כבר היה 6:22, וגם הפסקת המחצית לא היטיבה עם מכבי. תשע דקות לאחר הפיגור הכמעט דו ספרתי ההוא, טסה פנרבחצ'ה ל-19:41.

אלה לא סתם 41 נקודות בתשע דקות; בפרק הזמן המדובר, מפיגור 26:18 ליתרון 45:59, לא החטיאו הטורקים אפילו זריקה אחת. 8 מ-8 לשתיים, 6 מ-6 לשלוש, 7 מ-7 מהעונשין. בסך הכל, 21 מ-21 מכל הטווחים. הם יצאו ל-18 התקפות, ורק אחת, שבה ביצע וסלי עבירת תוקף, הסתיימה בלא נקודות. ואל מול הבליץ הזה, אוברדובליץ בשבילכם, לא הועילו שלושה פסקי זמן ושישה חילופים מצידו של ספאחיה.

אם (וכאשר) מכבי תל אביב תסיים בעוד שבועיים את עונת היורוליג שלה, אי שם במקום התשיעי, היא בוודאי לא תסמן את משחקי החוץ מול קבוצות כפנרבחצ'ה, צסק"א מוסקבה או אולימפיאקוס כאלה שהפילו אותה. כמאמר הקלישאה מליגת העל בכדורגל, את האליפות לוקחים במשחקים מול הקטנות. ושם היא קרסה: היא ניצחה בבית את פנר, ריאל מדריד ובאסקוניה, אבל הפסידה באולמה לאפס ולמלאגה ובחוץ לברצלונה, לכוכב האדום בלגרד ולאותה מלאגה.

בליגה כמו שהיורוליג הפכה להיות, לכולן היו החלקות כאלה ואחרות. אפילו לקבוצות הבכירות ביותר זה קרה: פנר הפסידה באולמה לז'לגיריס קובנה וסוחבת ארבעה הפסדי בית; צסק"א הופתעה בברצלונה ובוולנסיה; אולימפיאקוס הוכתה פעמיים ב-49 הפרש בידי בארסה וגם יצאה בידיים ריקות מבאמברג.

השאלה היא שאלת האיזונים. במשך זמן רב חיו הצהובים על אדי ניצחון החוץ המרשים ביותר שלהם העונה - במוסקבה על חימקי - אבל גם הוא נמחק בשבוע שעבר בהיכל; בפועל, הם לא עשו שום דבר מיוחד ויוצא מגדר הרגיל כדי לחפות על ההפסדים המיותרים. חימקי, לשם השוואה, ניצחה במדריד ובקובנה; גם באסקוניה ניצחה בקובנה. וז'לגיריס? את ההפסדים המיותרים הללו היא השכיחה עם ניצחונות על פנרבחצ'ה (בחוץ), אולימפיאקוס (בבית), ברצלונה, ולנסיה ובאסקוניה (בבית ובחוץ).

עכשיו, דווקא עכשיו, עם רדת המסך על המחזור ה-27, נמצאת מכבי בפעם הראשונה העונה במאזן שלילי. עכשיו, דווקא עכשיו, כשבקופה נותרו שלושה מחזורים, היא עלולה למצוא עצמה בפעם הראשונה העונה מחוץ לשמונה הגדולות. כדי לכפר, לאזן ולחפות היא עדיין מחכה לניצחון המיוחד ההוא, שבא בהפתעה, משום מקום. לא נותרו לה עוד יותר מדי הזדמנויות להשיג אותו. וכפי שזה נראה כרגע, גם לא יותר מדי אמונה.