משהו בדינמיקה של המשחק בין פנרבחצ'ה למכבי תל אביב נראה מוכר בצורה כואבת, כמו לפגוש באקראי מכר שלא ראית מזמן. שמו עומד לך על קצה הלשון, אבל אתה לא מצליח להיזכר בו עד אחרי שאתם נפרדים לשלום. ברבע הראשון, הכדורסל של מכבי שטף, והיא נראתה מתואמת וחדה; החל ברבע השני, כל היופי התפוגג, והטורקים השתלטו לחלוטין על המשחק, לעיתים בצורה מביכה. לפרקים, זה נראה כמו התמודדות לא הוגנת בין גברים לילדים.
ואז, פתאום אתה מבין: המשחק הזה מסמל את כל העונה של מכבי. פתיחה מלהיבה, שגורמת לך להאמין שבקבוצה הזאת יש יותר ממה שחשבת, ממה שמרמזים השמות הלא מלהיבים שהתקבצו בשורותיה. רק שאז, כשהיא מתחילה להפסיד, מתברר שהמשחקים הגדולים נבעו יותר מהגרלה נוחה, מכת פציעות אצל היריבות וטיפה מזל. ז'ליקו אוברדוביץ' בחר לפתוח בחמישייה השנייה שלו, גם כדי להיערך לשבוע משחקים אינטנסיבי ביורוליג, וההרכב הראשון של מכבי, שלא נעדר כישרון, ניצל זאת. הכדורים מחוץ לקשת נכנסו באחוזים גבוהים, וזה לא הזיק, כמובן. אבל כשסלוקאס, וונאמייקר, וסלי ודאטומה נכנסו, הסיפור נגמר. נוריס קול התקשה לעבור את החצי, בערב מחריד גם בסטנדרטים הלא גבוהים שלו לאחרונה; פנר רצה לליי אפים קלים; בחירת הזריקות של מכבי הייתה שערורייתית; והירידה להגנה קטסטרופלית. ובסוף הערב, כשמביטים בחלוקת העוגה של פנר ומגלים שאף שחקן לא שיחק יותר מ-23 דקות, מחלחלת ההכרה שזה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
עוד בנושא
הפלייאוף מתרחק: מכבי תל אביב הפסידה 87:73 בחוץ לפנרבחצ'ה
ספאחיה מתרץ: "אנחנו קבוצה חדשה שעדיין לומדת לשחק ביורוליג"
אמש ביורוליג: ריאל מדריד ופנאתינייקוס הבטיחו פלייאוף, ז'לגיריס קרובה
מכבי לא שייכת לרמה הגבוהה ביורוליג, אפילו לא קרוב. אפילו לא בטופ 8. ההתחלה הטובה רימתה.
פנרבחצ'ה גם מבהירה מה בדיוק חסר למכבי כדי להגיע לשם: הכל, בערך. לפני הכל, זו איכות השחקנים. כמעט כל שחקן במכבי היה ממלא תפקיד שונה בתכלית לו הייתה קבוצת צמרת ביורוליג מחליטה, מסיבה לא ברורה, להחתים אותו. פייר ג'קסון, סביר להניח, היה עוד גארד מחליף, סוג של בובי דיקסון בגרסה הנוכחית והזניחה יחסית שלו. דשון תומאס כבר היה מחליף לא משמעותי באנדולו אפס. נוריס קול היה לאורך רוב הקריירה מחליף ב-NBA, וגם באירופה הוא צריך להיות רול פלייר שנותן אנרגיות והגנה מהספסל (אמש גם ההגנה שלו הייתה איומה), בעיקר עקב יכולותיו המוגבלות במשחק עומד. אף קבוצת צמרת לא הייתה מהמרת כרגע על ג'ונה בולדן הבוסרי, שלא לדבר על דיאנדרה קיין. כשחוזים בקלאסה של דאטומה, באיכויות של מלי, בשליטה המוחלטת בקצב של סלוקאס, באתלטיות המפלצתית של וסלי - הפערים ניכרים וכואבים. ולאוברדוביץ', כמה לא הוגן, יש 12 שחקני יורוליג (גם זה בוודאי מוכר לכם מאיפשהו). לו גודוריץ' היה מתגלגל למכבי, למשל, ייתכן שהוא היה השחקן ההתקפי הבכיר בסגל. בפנר הוא עוד שחקן רוטציה.
אי אפשר להימלט גם מהפערים ביכולת האימון. יש משהו כמעט לא הוגן בכדורסל של אוברדוביץ': מספר התרגילים, שנושק לתלת ספרתי; המחויבות ההגנתית; הדיוק ההתקפי, התנועה לזוויות הנכונות בחדירה, האופן שבו שחקניו מוסרים את הכדור בדיוק בעיתוי הנכון, במהירות שיא, בלי כדרור מיותר; בחירת הזריקות ההולמת, שמתאימה ליכולות השחקנים. ובעיקר, השאיפה לשלמות: גם אם לא כל מהלך מצליח, וזה לא אפשרי, כל המעורבים בקבוצה שואפים לשחק כדורסל בדרך הנכונה, משפט שמזוהה עם לארי בראון ונשחק קצת בשנים האחרונות לאור הסגנון השכונתי שהשתלט על ה-NBA. אוברדוביץ' הצטייר תמיד כמאמן שהעיקרון חשוב לו לעתים יותר מהניצחון - הכוכב שמסופסל אחרי זריקה גרועה ומנגד מחיאות הכפיים לזריקה טובה שמתפספסת. מכאן נולדים הגביעים.
גם ספאחיה נראה בשלבים קודמים של העונה, אלו של האשליה האופטית, כמאמן שהניצחון הוא לא חזות הכל עבורו. שחקנים שלא שמרו סופסלו, זריקות גרועות הובילו לספסל. רק שאם היו לו פעם עקרונות, הוא מכר את כולם. מכבי היא קבוצה של שמונה שחקנים, שיקבלו דקות גם אם יגלו יכולת איומה, בעוד שאר הסגל נמחק כמעט לחלוטין. הכדורסל של מכבי לא מדויק, בחירת הזריקות לא טובה באופן עקבי, הגארדים לוקחים ג'אמפים מכדרור בלי הכרה, הכדורים לא נכנסים לפוסט וכל זה מתגמד בהשוואה לשערורייה ההגנתית. בפתיחת העונה הטובה מכבי לא הצליחה לפתח הרגלים שישמשו אותה בחלקים הקריטיים של העונה. מצעד הסלים הקלים של פנרבחצ'ה אמש היה המשך לעונה הגנתית מחפירה.
למרות כל זאת, זו תהיה טעות לבקר בצורה קשה את המאמן או את השחקנים של מכבי. כל אחד, בסופו של דבר, עושה כמיטב יכולתו. האש שמופנית לעברו לאחרונה היא בעיקר תוצאה אירונית למדי של הצלחתו הלא סבירה בתחילת העונה. גם הטענות על עצביו והמתח שהוא משרה נגועות בצביעות. טיירון לו, מאמן קליבלנד קאבלירס, יצא השבוע לחופשת מחלה, בשל תסמינים שנראים על פי כל הסימנים כהתקפי חרדה. הקרואטי נמצא בעמדה מלחיצה, במועדון עם ציפיות, ונקלע לתקופה רעה. מעטים מאיתנו היו מגיבים אחרת ממנו.
הבעיה היא שרבים מאיתנו עדיין מצפים ממכבי תל אביב להצטיין רק בגלל החולצות הצהובות, ההיסטוריה ורוח הקודש. הקבוצה המוגבלת הזאת עושה פחות או יותר את מה שהיא יודעת, וזה לא הרבה. ייתכן שספאחיה ישלם בכסאו על השבועות הגרועים, אבל הוא לא הבעיה של מכבי. הוא רק סימפטום לבעלים והנהלה שהאמינו שהשחקנים האלה והמאמן הזה מסוגלים ליותר.
