פתיחת הערך של יום האשה הבינלאומי בוויקיפדיה, מעיף אותך אחורה ליום הפועלות הבינלאומי שצוין לראשונה בברית המועצות. מוקד החגיגות של היום, המצוין בכל שנה ב-8 במארס, נע בין כבוד והערכה לנשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים בחברה. זה היה די טבעי לגשת השבוע לשונית סטרוגו, קפטן נבחרת הנשים של ישראל בכדורמים, שעשתה בשבת האחרונה היסטוריה אמיתית כאשר העפילה לראשונה בתולדותיה לטורניר היורו שייערך בקיץ הקרוב בברצלונה.
סטרוגו (31) היא העומרי כספי של הענף אצל הנשים. הקימה מועדון כדורמים ביוקנעם ומאמנת אותו. שיחקה קצת בכוכב האדום בלגרד וכעת מובילה את הפרויקט של הכדורמים ששם לו כמטרה להגיע כנבחרת לאולימפיאדה בפריס בשנת 2024. כשדיברנו אתמול היא בדיוק הייתה בהודעות וואטסאפ עם מאמן הנבחרת ויושב ראש האיגוד, שהביאו כבר את ההגרלה של היורו לקראת הקיץ. ישראל תהיה בבית אחד עם הולנד, איטליה, קרואטיה, צרפת ויוון ותנסה לעשות את הבלתי יאמן ולהעפיל לרבע הגמר. "זה הישג עצום", אומרת סטרוגו. "הישג היסטורי וזו נבחרת מאוד צעירה, כך שיש לנו עתיד ויש לאן לשאוף. אני הסבתא של הנבחרת".
יום האישה הבינלאומי מדבר אלייך?
"אני מאוד שמחה שבשנים האחרונות יש הרבה יותר מודעות לספורט בקרב הנשים ואני שמחה שבכדורמים ובענף יש גידול מתמיד של בנות שעוסקות בכך ובזכות פרויקט אתנה נפתחו קבוצות חדשות".
יש עדיין מקום לציין את יום האשה הבינלאומי?
"יש מקום להבדלים בין גברים לנשים ואני מאמינה בזה. אני כמובן חושבת שנשים צריכות להמשיך לטפס למעלה כדי שהמשכורות ישתוו אבל אני מאמינה שבספורט יש מקום להבדלים כי יש הבדל בפיזיות. גם בצבא זה הגיוני שגברים יעסקו יותר בפעולות פיזיות. אני פחות מתעסקת ביום הזה ספציפית ואני גם לא מרגישה על עצמי אפליה כזו גדולה. אבל בהחלט יש מקום לדחוף ליותר שוויוניות, אם כי כמו שאמרתי אני גם מאמינה בזה שיש מקום להבדלים בין המינים".
זאת אומרת שלמרות שאת דמות מאוד מובילה בספורט הנשי בארץ, את לא נושאת דגל של פמיניזם?
"בדיוק. נכון לגמרי. גדלתי עם שני אחים לצדי ששיחקו אתי כדורמים ואני בעד ששני המינים יצליחו ויתפתחו כמה שיותר. כל אחד עם היכולות שלו".
איך את עם היחס התקשורתי לנבחרת הכדורמים?
"התחושה שלי היא שבחודשים האחרונים יש סיקור יש בולט לכדורמים וספציפית אצל הנשים. אחרי ההישג הזה הגיעו בפעם הראשונה כתבים לשדה התעופה והרגשנו את התקשורת מפרגנת. לאיגוד יש חלק בכך שהספורט הזה יותר התפרסם באחרונה".
עד כמה את מרגישה את הגידול במספר הבנות שמצטרפות לכדורמים?
"לפני ארבע שנים החלו בפרויקט תחת אתנה שהכוונה שלו להגדיל את כמות השחקניות הצעירות בענף. זה יצר באז גדול ומועדונים פתחו קבוצות לנערות והיום יש ליגה לנערות בנות 14 עד 16. רק שתבין, כשאני התחלתי לשחק כבר בגיל 14 שיחקתי בבוגרות כי לא הייתה ליגה לנערות. היום אין עדיין מספיק קבוצות בליגה הראשונה לבוגרות. אנחנו רק ארבע קבוצות אבל הבשורה היא שיש מהשנה ליגה שנייה לבוגרות שם יש שמונה קבוצות שבעתיד אולי יצטרפו לליגה הראשונה. יפה מאוד שהצליחו להכניס שמונה קבוצות לליגה השנייה. בליגה הראשונה משחקות יוקנעם שאני הקמתי וגם משחקות שם, פתח תקוה, טבעון ואס"א תל אביב".
מדובר בספורט מאוד פיזי מלווה בפציעות.
"אני מסכימה שזה ספורט פיזי אבל רוב ענפי הספורט הקבוצתיים הם פיזיים. כדוריד, כדורגל, כדורסל. אני לא חושבת שהמגע בכדורמים יותר קשוח מהמגע בענפים האחרים. המים אפילו מעדנים את האגרסיביות וכל מכה פחות כואבת. נכון שיש הרבה תפיסות של בגד הים. אצל הגברים תראה יותר מרפקים, יותר בעיטות, אבל אצל הנשים זה יותר תפיסות בבגד הים. אני חושבת שהענפים האחרים יותר כואבים. כדורמים זה ספורט מאוד פיזי של התעסקות בשמירה על המקום שלך. אנחנו עובדות הרבה עם הרגליים. אני פחות חושבת שמדובר בספורט אלים, כמו שאחרים אולי מייחסים לו".
אז השאיפה היא להכניס נבחרת לאולימפיאדה בשנת 2024.
"זו המטרה העליונה ובשביל זה כולנו עובדים. הפערים בינינו לבין הנבחרות האירופאיות הצטמצמו ולראיה ההעפלה שלנו ליורו בקיץ. הענף קיבל תנופה מהוועד האולימפי וממנהל הספורט. נצטרך לעבוד מאוד קשה ומאוד אינטנסיבי כדי לשפר כמה דברים. ההישג שהגענו אליו עכשיו זה השלב הראשון בדרך".
בכל משחק של הנבחרת את כובשת בערך מחצית מהשערים. צריך לסגור אותך והסיכויים שלנו יפחתו משמעותית.
"למרות שכבשתי לא מעט שערים, מדובר בהישג קבוצתי לחלוטין. אנחנו משחקות במים מאוד קבוצתי. בשש השנים האחרונות יש עבודה מאוד טובה במועדונים עם הבנות הצעירות וגדלות שחקניות כדורמים ברמה טובה מאוד. צריך לזכור שרק לפני שש שנים החלה שוב נבחרת הכדורמים לנשים לעבוד ובגלל זה גם חזרתי מהפרישה שלי בגיל צעיר. בנות שהיו אז בנות 14 והיום בנות 20 התפתחו והתחזקו. גם במועדון שלי ביוקנעם גידלתי לא מעט בנות. חוץ ממני יש בנבחרת 6 בנות מיוקנעם ואני שמחה לראות אותן לידי".
בואי נחזור להבדלים בין הנשים לגברים בספורט. קחי את כדורגל הנשים בארץ. כמה שענף הכדורגל בארץ הוא מספר אחת, אי אפשר למצוא צופים במשחקי הנשים.
"זה תהליך ארוך שבכלל התחיל ממקום שהיה אפילו לא מקובל שאשה תעסוק בספורט מקצועני. בשנים האחרונות זה יותר פופולרי שאשה עושה ספורט ואתה רואה את זה בתקשורת בצורה בולטת. גם הגברים מסתכלים אחרת על אשה שעושה ספורט. אפשר לראות את השינוי גם במדינות אחרות באירופה. בן הזוג שלי הוא סרבי וגם בסרביה בעבר אשה כמעט שלא עסקה בספורט. אני עדיין חושבת שלא הגענו למה שקורה בארצות הברית שם כמעט שאין ילדה שלא עוסקת בספורט. למקום הזה אנחנו צריכים לשאוף ואם הזכרת את הכדורגל, אז ברור שעדיין יש פערים עצומים. בכדורמים המצב הוא חיובי בסך הכל. כדורמים נשים אפילו מקבל היום יותר תמיכה מהגברים וזה בעיקר כי נבחרנו לפרויקט דגל".
מה עם משכורות?
"זה בעיקר תלוי במועדונים והנה, אצלי ביוקנעם כמועדון מוביל בענף אין את היכולת לשלם משכורות. אני מעולם לא קיבלתי משכורת כשחקנית כאן בארץ. אני מקווה שהדברים ישתנו בעתיד".