סוף מיוחד לשחקן מיוחד: לזכרו של קפטן פיורנטינה דוידה אסטורי

בווידאו: השער האחרון של אסטורי

"בדרך כלל לא מעריכים אותך רק על סמך מה שאתה עושה על הדשא. יש הרבה סיבות חיצוניות שמשפיעות על התדמית הציבורית והופכות שחקן 'רגיל' לשחקן צמרת. הכל תלוי בתקשורת וברשתות החברתיות. באופן אישי, אני מרוצה מאוד מהקריירה שלי, בהתחשב בנקודת המוצא. אני גאה בה, וזו התמורה שקיבלתי על העבודה שעשיתי. ואני משוכנע שאוכל להמשיך ולהשתפר", אמר לפני שנה דוידה אסטורי כאשר נשאל מדוע נותר בגדר הבטחה ולא מיצה את הפוטנציאל.

אסטורי לא נשמע מודאג מכך שלא זכה לחשיפה הראויה לכאורה. הוא פשוט היה מקצוען שהגשים חלום ילדות ועסק במקצוע אותו אהב יותר מכל. כי הרי כמה כאלה כבר יש? שברירי אחוזים מהנערים שמתרוצצים על הדשא הופכים את התחביב לקריירה מכניסה. רבים מהכוכבים לא מפנימים את המזל שנפל בחלקם, אבל אסטורי הבין זאת היטב. עד יומו האחרון הוא היה שמח בחלקו. אז מה אם לא כתבו עליו מספיק? זו בכלל לא היתה המטרה.

הבלם גם מת מאושר, והמזל האיר לו פנים אפילו בנסיבות אלה. מי לא רוצה להפסיק להתקיים תוך כדי שינה, מבלי להיות מודע לכך? מותו של אסטורי בגיל 31 מהווה טרגדיה מזעזעת עבור משפחתו וחבריו, אך הוא עצמו יישאר לנצח קפטן פיורנטינה. הוא לעולם לא יצטרך לתלות את הנעליים ולחפש את דרכו אחרי סיום הקריירה. במשך כל חייו הקצרים הוא נשם כדורגל, ואף התאים את ציפיותיו כדי להיות תמיד על המגרש. הצעות לא חסרו לו לאורך השנים, אבל הוא ויתר על ההזדמנויות להצטרף לקבוצות גדולות, בהן המקום בהרכב לא היה מובטח. "יציבות חשובה לי מאוד. קשה לי להפסיד אפילו משחק אחד בגלל השעיה", הוא טען. פציעות כמעט ולא היו לו, אז הוא התייצב על הבמה על בסיס שבועי במשך קרוב לעשור. "אני אוהב את העבודה הזו אפילו יתר מאשר בגיל 18", סיפר אסטורי.

עוד בנושא

דוידה אסטורי נמצא מת, בופון: "מדמויות הספורט הטובות שהכרתי"
מותו של דוידה אסטורי: האיחור, הבדיחות והסיוט בחדר בית המלון

בגיל 18 הוא עדיין השתייך לאקדמיה של מילאן. יליד מחוז ברגאמו בצפון איטליה, אסטורי עשה את צעדיו הראשונים בכדורגל בקבוצה הזעירה מהעיירה פונטה סן פייטרו, שם אותר על ידי הסקאוטים של האדומים-שחורים. הוא היה היחיד מהמחזור שלו שזומן למבדקים, עבר אותם בהצלחה והתאמן בהדרכתו של פרנקו בארזי, מגדולי הבלמים האיטלקים בכל הזמנים. "גידלתי אותך, והייתי גאה בדרך שבחרת", הספיד אתמול בארזי את חניכו, והדרך הזו לא עברה בסן סירו. שחקן צעיר אחר אולי היה ממתין להזדמנות, אבל אסטורי אהב את המשחק יותר מדי. אחרי שנתיים של השאלות בליגות הנמוכות, הוא היה מאושר לקבל הצעה מקליארי.

מדוע דווקא קליארי? ובכן, ב-2007/08 לבש אסטורי את מדי קרמונזה שנאבקה עם ססואולו על העליה מהליגה השלישית לשניה והפסידה על חודן של שלוש נקודות. ססואולו חגגה, ומאמנה מסימיליאנו אלגרי קיבל קידום יוקרתי לסרדיניה. הוא הכיר היטב את הבלם הצעיר והמבטיח, בין היתר משני המפגשים הישירים, וכלל אותו ברשימת ההעברות הרצויה שהגיש לראשי המועדון. למילאן לא היתה בעיה למכור מחצית מכרטיסו תמורת מיליון יורו, והמעקב שביצעה אחרי אסטורי בהחלט קירב את אלגרי לסן סירו בסופו של דבר. בעונתו הראשונה באי, הבלם טרם היה בשל לליגה הבכירה, אבל ב-2009 זרק אותו המאמן למים העמוקים, ומאז אי אפשר היה לדמיין את הקבוצה בלעדיו. גבוה וחסון, אך גם אלגנטי ומדויק במסירות, הוא הפך במהרה לעוגן של קליארי, וגם פיטוריו של הבוס לא האטו את נסיקתו.

לימים, אלגרי שקל להחתימו במילאן, במיוחד בקיץ 2013. "דוידה הוא אחד הבלמים האיטלקים הטובים ביותר", הצהיר אז, והוא לא היה היחיד. אחרי שערך את הופעת הבכורה בנבחרת עוד ב-2011, משך אסטורי עניין רב מצד קבוצות צמרת בפרמיירליג. טוטנהאם, ליברפול ומנצ'סטר סיטי הוזכרו כמועמדות לרכוש אותו, בעוד ספרטק מוסקבה הגישה הצעה נדיבה ושכר עתק. ב-2013, זמן קצר אחרי שאסטורי נטל חלק בגביע הקונפדרציות בברזיל, הגיע דייויד מויס לסרדיניה על מנת להתרשם ולשקול את רכישתו במנצ'סטר יונייטד.

כל זה לא גרם לבלם לאבד את הקשר עם המציאות. בדיוק להיפך - הוא העריך יותר את הבמה שהעניקה לו קליארי. הוא רצה להאמין בפרויקט של הבעלים השערורייתי מאסימו צ'לינו שהבטיח לבנות איצטדיון חדש. רק כאשר העסק התרסק לרסיסים ב-2014, הוא החליט לעזוב, אבל גם אז עשה זאת בסטייל, והאריך את חוזהו במועדון יום לפני השלמת ההשאלה לרומא, על מנת לאפשר לקליארי להרוויח בעתיד. "ביליתי פה שש שנים, וזו דרכי להגיד תודה", אמר.

בעיר הנצח טעם אסטורי בפעם היחידה בחייו את ליגת האלופות, בשני המפגשים מול צסק"א מוסקבה של ביברס נאתכו, ורכש את אמונו של המאמן הצרפתי רודי גרסיה, אבל המועדון בחר לא לממש את האופציה. פיורנטינה שמחה לקפוץ על המציאה ב-2015, רכשה את כרטיסו באופן מלאה ב-2016, והאוהדים בפירנצה אהבו מאוד את הבלם המוכשר שהיה לא פעם האיטלקי היחיד בהרכב. הוא הצטיין בבניית המשחק מאחור, כפי שאהב מאמנו פאולו סוזה, ובסיבוב הראשון בעונת הבכורה שלו במדים הסגולים הקבוצה אפילו רצה בצמרת הגבוהה. בעוד ביציעים חלמו בגדול, אסטורי דווקא לא פיתח ציפיות. הוא ידע איך ההרפתקה הזו אמורה להסתיים.

"לא צריך לחיות באשליות. מי שמשקיע יותר כסף מנצח יותר משחקים. גם כשהיינו בפסגה, אמרתי שיהיה בלתי אפשרי לעמוד בקצב. צריך להיות ריאליים, ואני מדבר גם על עצמי. מצאתי את האיזון הנכון בין שאיפות ליציבות", הוא אמר לפני שנה. הגישה הצנועה הזו סייעה לו להתגבר על משברים במהלך חייו. הוא התאושש במהירות יחסית כאשר חלומו להיות בסגל ליורו 2016 לא התממש. הוא לא המתין להצעות מחודשות ממילאן, ואף פעם לא חשב בכיוון של יובנטוס, אבל בקבוצתו היה לו מעמד מיוחד.

בעיתונות וברשתות החברתיות מעולם לא היתה לו נוכחות, כפי שהעיד בעצמו. למעשה, הוא לא היה כריזמטי מספיק בתקשורת, ואפשר לראות זאת בדרך בה הקריא את המסר כאשר כל קבוצות הליגה התאחדו ביוזמה לכבד את זכרה של אנה פרנק אחרי שאוהדי לאציו פיזרו את תמונותיה במדי רומא. הוא לא הסתכל למצלמה, כי הוא תמיד ברח מהמצלמות. ואולם, הרחק מאור הזרקורים היתה לו השפעה עצומה בחדר ההלבשה. קפטן פיורנטינה לשעבר מנואל פסקוואל סימן אותו מיד כיורשו, ובקיץ האחרון אכן קיבל אסטורי את הסרט וביצע את התפקיד באופן מושלם.

"אני אומר את את מה שאני חושב, וזה תמיד לטובת הקבוצה. לא צריך לשמור דברים בבטן, עדיף לחלוק אותם עם כולם. כך צריך להתנהג מנהיג", הוא הצהיר. בראיון שהעניק בזמנו לעיתון לה נציונה, הוא גם פרש את משנתו על הכדורגל האיטלקי, סיפר שמספר הזרים בפיורנטינה גדול מדי לטעמו, והעיד: "המנטליות שלנו לא ממש איטלקית. איבדנו נקודות כי אנחנו לא יודעים לשמור על התוצאה. אם זה היה תלוי בי, היינו צריכים להיות יותר שמרנים". לעתים היתה תחושה שהוא משחק בעידן הלא נכון, ומתאים לו יותר להיות חלק מהנוף של הכדורגל האיטלקי של שנות ה-90', אותו הגדיר המורה הרוחני בארזי.

ואולי הוא גם עשוי היה לתרום על הקווים בהמשך. "אני אוהב לחשוב על כל דבר, בחיים ועל המגרש", הדגיש אסטורי. היו לו השקפות טקטיות מגובשות, ועיון בראיונות העומק הספורים שהעניק לאורך השנים משאיר רושם שהוא תיכנן את עתידו כמאמן. זה כבר לא יקרה, ואתמול קיבל אסטורי הרבה יותר כותרות מאשר בכל ימי חייו במצטבר. דברי ההספד זרמו מכל עבר, ומחזור שלם נדחה כדי לכבד את זכרו. וזה הטבע האנושי - לא להקדיש תשומת לב מיוחדת לאדם כל עוד הוא חי, ולהעריך אותו יותר רק אחרי מותו. תענו בכנות - האם הייתם מקליקים על כתבת פרופיל שגרתית על בלם פיורנטינה לו עדיין היה בחיים?

במקרה של אסטורי, המחדל הזה לא ממש הפריע לו. הוא היה שלם לחלוטין עם עצמו, עם בחירותיו ועם תדמיתו, אבל המסר עדיין חד. למתים כבר לא אכפת. תתעניינו באלה שעדיין איתנו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק