פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ארוכה הדרך למטה: הנפילה של מינסוטה נראית כמו עניין של זמן

        הזמן עובר, הפלייאוף מתקרב, ולמרות שהוולבס שומרים על מיקום גבוה בצמרת המערב גם בלי ג'ימי באטלר הפצוע, הם עדיין לא מצליחים לבצע את קפיצת המדרגה הנדרשת. מעקב הסופר טימס על קבוצת הכוכבים התורנית שעוד תתברר כפיקציה

        ארוכה הדרך למטה: הנפילה של מינסוטה נראית כמו עניין של זמן
        עריכת וידאו: שניר דבוש

        אנחנו נמצאים בתחילת הרבע האחרון של העונה הרגילה ב-NBA, זמן טוב לבחון יותר לעומק כמה מהקבוצות המסקרנות שנבנו בקיץ. זה השלב בו הן אמורות להתחיל להראות חיבור אמיתי בין השחקנים, שיטה שעובדת, משהו שניתן לדמיין אותו עובד גם בפלייאוף מול יריבות בכירות. היום נתמקד במינסוטה, שפרט להתמודדות עם יצירת קבוצה מאוסף סקוררים שחלקם הגיעו בקיץ תצטרך להתמודד בשבועות הקרובים, אולי עד סוף העונה הרגילה, עם החסרון של ג'ימי באטלר. שחקן הכנף הנפלא נפצע בברכו וצפוי להיעדר 4-6 שבועות, תחזית שנשמעת מעט אופטימית לפציעות מהסוג הזה.

        ההיעדרות של באטלר משמעותית מאוד. הנוכחות שלו על הפרקט קריטית, מעבר ליכולות האישיות שלו הוא הפך במהירות למנהיג הקבוצה, לשחקן שמשפיע על הצעירים, לדבק של הוולבס. יש פער של 13.8 נקודות בין הדקות בהן הוא משחק לדקות בהן הוא נח ובמדד ה-real plus-minus, שלוקח בחשבון נתונים רבים כדי לנסות לכמת את ההשפעה האמיתית של שחקן על הקבוצה שלו, הוא מדורג רביעי אחרי כריס פול, ג'יימס הארדן וסטף קרי. בלעדיו זו לא אותה קבוצה, גם בגלל שאין למינסוטה מחליפים בעמדות הכנף. טום תיבודו מתעלם לחלוטין משבאז מוחמד. מי שנכנס למשבצת של באטלר הוא הפאוור פורוורד נמניה בייליצה, כאשר תיבודו קיצר את הרוטציה לשמונה שחקנים שישחקו עוד יותר דקות מהרגיל מעכשיו.

        בהמשך אחזור להשפעת ההיעדרות של באטלר על התקופה הקרובה ועל מאבקי הפלייאוף במערב. אך גם לפני הפציעה למינסוטה לא היו חסרות בעיות. הקבוצה של תיבודו אמנם מדורגת שלישית במערב ושישית בליגה עם מאזן של 26:38, אבל עושה זאת באופן לא מאוד מרשים. לאחר תקופה בה נדמה היה שהקבוצה מתחילה להתפתח, בחודש וחצי האחרונים היא חזרה לסורה. מינסוטה עומדת על מאזן של 9:9 בתקופה הזאת ולא ניצחה קבוצה שנאבקת על מקום בפלייאוף כבר כמעט חודש.

        עוד בנושא

        קליבלנד ניצחה 123:129 את ברוקלין, לברון עם ממוצע טריפל דאבל החודש
        ג'יימס אחרי השיא: "לא רואה עצמי כסקורר, קליעה היא דבר אחרון עבורי"
        עד כמה אתה באמת גאון? האתגר הגדול הבא של דריל מורי ביוסטון רוקטס

        נמניה בייליצה, מינסוטה טימברוולבס (AP)
        תחליף הולם לבאטלר? בייליצה בפעולה (צילום: AP)

        הבעיה המרכזית הייתה ונשארה בהגנה. למרות הנוכחות של שומר נפלא כמו באטלר ושל טאג' גיבסון המנוסה והיעיל, למרות תקופות של שיפור משמעותי, ההגנה של הוולבס לא הצליחה להתייצב ומדורגת כרגע במקום ה-25 בליגה. בדקות בהן באטלר לא משחק מינסוטה סופגת 114.1 נקודות ל-100 פוזשנים, 3.6 נקודות יותר מההגנה הגרועה בליגה של פיניקס. זה ממשיך להיות מפתיע בקבוצה של תיבודו ובקבוצה שלכוכבים הצעירים שלה יש פוטנציאל הגנתי גבוה.

        ההגנה לא עובדת בדיוק מהסיבות שצריכות להדאיג את תיבודו, בגלל הדברים שאם קבוצה לא פתרה אחרי שישים משחקים קשה להאמין שהם ייראו אחרת בפלייאוף. התכונה הבולטת של ההגנה של מינסוטה היא חוסר תיאום, כל כמה דקות יש מהלך בו חילוף מתפספס, רוטציה לא עובדת או שני שחקנים שסוגרים את אותו השטח. אלה טעויות בסיסיות שמאפיינות קבוצות חדשות בתחילת שנה או קבוצות צעירות בתחילת תהליך בנייה, לא קבוצה שמדורגת שישית בליגה.

        גם הירידה להגנה מאכזבת מאוד. שחקני חוץ מהמרים על ריבאונד התקפה ומוציאים את עצמם מהמהלך בהתקפת המעבר של היריבה, יותר מדי פעמים קורה שבזמן זריקה שלושה-ארבעה שחקנים נמצאים קרוב לקו הסל. כיום כמעט כל קבוצה יודעת לצאת להתקפה מהירה אחרי ריבאונד הגנה ולהשיג נקודות קלות. היריבות של הוולבס מדורגות במקום השביעי בכמות נקודות ממתפרצות (12.9 למשחק) למרות שהן חוטפות הכי מעט כדורים (6.3 למשחק). רוב הנקודות מהמתפרצות מגיעות אחרי ריבאונד הגנה, מה שבא לידי ביטוי בכך שההגנה של מינסוטה חלשה במיוחד בהתקפות שמסתיימות תוך שש שניות.

        שחקן מינסוטה טימברוולבס קארל אנתוני טאונס (AP)
        אין עוגן הגנתי. טאונס מאוכזב (צילום: AP)

        המקור הנוסף לחולשה ההגנתית הוא המחסור בעוגן הגנתי בצבע. קארל אנתוני טאונס משתפר בתחומים אחרים, אבל הוא עדיין שחקן שקל מאוד לקלוע מולו בצבע. הוא רך, הוא לא ממוקם נכון, הוא מקבל החלטות לא טובות. גם גורגי ג'נג מאכזב מאוד בתחום הזה השנה (ומאכזב באופן כללי). לשניהם מדי פעם יש חסימה מרהיבה שמכסה על החולשה שכללית שלהם בהגנה על הטבעת. היריבות של הוולבס קולעות ב-67.4 אחוזים ב-restricted area, האחוז הגבוה בליגה. מינסוטה מדורגת אחרונה בליגה גם בנתון ההגנה על הטבעת, גם כאשר השחקנים שלה נמצאים באיזור הם לא מצליחים למנוע מהיריבים לקלוע באחוזים גבוהים מאוד.

        ההתקפה, באופן טבעי, נראית הרבה יותר טוב. היא מדורגת שלישית בליגה אחרי ההתקפות של גולדן סטייט ויוסטון, עם חלוקה מאוזנת בה שחקני החמישייה קולעים בין 12.5 ל-22.2 נקודות. באטלר, טאונס ואנדרו וויגינס הם שלושה סקוררים איכותיים, ג'ף טיג מוצא את הדקות לבלוט בהן וטאג' גיבסון לוקח את השאריות ומנצל מיס-מאצ'ים. פרט לטיג, כל שאר שחקני החמישייה מסוגלים לבצע מהלכים בפוסט ופרט לגיבסון כולם מסוגלים לבצע מהלכים עם הפנים לסל. מינסוטה עשויה להיות הקבוצה שהכי קשה להחביא מולה שחקנים בהגנה.

        היעילות ההתקפית הגבוהה של מינסוטה מתקיימת ללא המאפיין המרכזי של התקופה. היא מדורגת במקום ה-29 בכמות השלשות למשחק ומסתפקת ב-22.4 כאלה, 20 פחות מיוסטון. כל שחקני החמישייה מסוגלים לזרוק שלשות, אך אף אחד מהם לא מרגיש הכי בנוח מחוץ לקשת, רובם מעדיפים לחדור או לזרוק מחצי מרחק. אם יריבות מנסות מאוד לצופף הם יכולים להפגיז מבחוץ, אחוזי הקליעה של רובם הם בדיוק כאלה שלא מאפשרים להתעלם מהם לחלוטין כשהם עומדים על קו השלוש.

        שחקן מינסוטה טימברוולבס אנדרו וויגינס (AP)
        אפשר להגיע רחוק כשהולכים רק על אחד על אחד? וויגינס (צילום: AP)

        סימן השאלה הגדול בהתקפה קשור לסגנון. מינסוטה מאוד מתבססת על מהלכים של בידוד, פיק נ' רול פשוט והכנסת כדור לשחקן בפוסט. זה עובד בזכות הכישרון של הכוכבים שיודעים לקלוע זריקות קשות ולסיים טוב חדירות. השחקנים של תיבודו לא מתעקשים לקחת זריקות מהירות ומחפשים את השחקן החם, את המיס-מאץ' או את החור בהגנה. את התרגילים הם נוטים לבצע באופן מגושם ובעיקר לחכות לשלב בו אחד מהם ימצא הזדמנות למהלך של אחד על אחד. הסגנון הזה מאפשר למינסוטה לאבד מעט מאוד כדורים (מקום שני בליגה בתחום) וריבוי החדירות מאפשר לשחקני הפנים הזדמנויות רבות לריבאונד התקפה (מקום רביעי בליגה בתחום). שני הנתונים האלה מאוד עוזרים ליעילות ההתקפית הגבוהה כל כך.

        אבל זה בדיוק הסגנון שנוטה לא לעבוד בפלייאוף, מול הגנות אינטנסיביות שמבצעות הכנה מיוחדת לשחקנים שמולן. טורונטו למדה זאת על בשרה שנה אחרי שנה עד שהחליטה לשנות סגנון, מינסוטה עלולה להתברר כטורונטו של השנה. יכול להיות שיתברר שיש לוולבס מספיק סקוררים במספיק עמדות כדי שגם בפלייאוף הם ימצאו את הדרך להשיג נקודות, אך במערב העמוס, הכישרון לבדו עשוי שלא להספיק ולא בטוח שיש למינסוטה משהו אחר להציע בהתקפה.

        השבועות הקרובים יהיו מבחן מעניין, גם באופן כללי וגם להתמודדות ללא באטלר. מינסוטה ניצחה בקלות את שני המשחקים הראשונים בלעדיו, אך הם היו מול שיקגו וסקרמנטו, שתי קבוצות שלא רוצות לנצח כרגע. המשחקים הבאים כבר יהיו אופרה אחרת. שמונת המשחקים הבאים, עד ה-20 במרץ, יהיו כולם מול יריבות במאזן חיובי שנמצאות במאבקי מיקום שונים בפלייאוף. זה יתחיל עם משחקי חוץ בק-טו-בק בפורטלנד וביוטה וימשיך למפגשים מול רוב הגדולות.

        שחקני מינסוטה טימברוולבס ג'ף טיג, ג'מאל קרופורד (AP)
        השבועות הקרובים יכריעו? טיג וקרופורד (צילום: AP)

        שלושת השבועות האלה יהוו אינדיקציה מעניינת למצב של מינסוטה ללא השחקן הכי חשוב שלה. זו תהיה הזדמנות עבור טאונס ו-וויגינס לקחת על עצמם יותר ועבור טיג להיכנס למשבצת הצלע השלישית. זו תהיה הזדמנות לבחון האם בייליצה מסוגל לתפקד כסמול פורוורד. יש לו יכולות של שחקן חוץ בהתקפה ובהגנה הוא תורם נוכחות חשובה בצבע, אבל הוא מתקשה להתמודד מול שחקני כנף מהירים ולא מרתיע מספיק כדי למנוע מיריבות לעבור להרכבים עם שלושה גארדים שמאוד יקשו עליו. ההגנה עשויה למצוא את עצמה מסובכת עוד יותר מהרגיל עכשיו.

        אם מינסוטה תפסיד את רוב המשחקים האלה, היא יכולה למצוא את עצמה מסובכת אפילו במאבקי הכניסה לפלייאוף. כרגע יש לה שני הפסדים פחות מדנבר שבמקום השמיני וארבעה פחות מיוטה שבמקום התשיעי ולוח המשחקים שלה נוח מאוד. אם הוולבס יפסידו שישה משמונת המשחקים הקשים שצפויים להם, הם יכולים לסיים את התקופה הזאת באיזור מקום 7-8. לאחר מכן יגיעו גם כמה משחקים קלים יותר, אבל לפעמים כשכדור השלג יוצא לדרך קשה לעצור אותו. זו יכולה להיות הזדמנות לשחקנים של תיבודו להתמודד עם קושי משמעותי, להראות יכולת להגביר ריכוז ומאמץ בהגנה ולנצח משחקים קשים בלי הכוכב שלהם. אם זה לא יקרה, העונה הזאת יכולה להסתבך הרבה יותר מהנדמה כרגע.