ג'ף ואן גנדי: "ההשפעה שלו עצומה"
לזלי אלכסנדר: "הוא אחד מהמוחות ומהיזמים המובילים שיש כיום"
קיקי ואנדווי: "בהרבה מובנים, הוא חלוץ"
הם לא מדברים על אלן טיורינג או אלכסנדר פלמינג. הם מדברים על דריל מורי.
בעשור וקצת שמורי נמצא ביוסטון, הרוקטס מעולם לא היו עם מאזן שלילי והעונה הם נראים כמו האלטרנטיבה הכי רצינית לשלטון המלוכני של גולדן סטייט. ההגעה של מורי למעמד של ג'נרל מנג'ר ב-NBA אולי מקרית, אבל ההצלחה שלו עם הרוקטס היא הכל חוץ מזה. היא ההתגלמות של מהפכת הביג-דאטה בעולם הכדורסל. מורי הוא הפנים של המהפכה הזו.
עוד בנושא
הלילה: ניצחון 12 ברציפות ליוסטון הלוהטת, 114:119 על דנבר
אבל ב-NBA: סוכן השחקנים המוכר דן פייגן נהרג בתאונת דרכים
ניתוח מצבן של כל המתחרות על מקום בפלייאוף במערב
כדי להבין את מהות המהפכה צריך להבין את עולם הספורט שלפני מהפכת האנליטיקס. אי שם בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 עולם הספורט היה סוג של דוגמה. כל מיני סיסמאות בסגנון של "השפיץ של הנעל" או "הגנה מנצחת משחקים" שלטו בספירה הספורטיבית ובמובנים מסוימים הכל נראה היה תחת שליטה. אלא שאז הגיע בילי בין.
הסיפור של בילי בין מוכר לכל מי שקרא/ראה את "MoneyBall". בין השתמש בסטטיסטיקות והוציא לפועל תיאוריות שפותחו על ידי ביל ג'יימס, מאבטח שבזמנו הפנוי כתב ספרים אינפורמטיביים על בייסבול. השיטות של בין אתגרו את עולם הבייסבול אולם הוכיחו את עצמן לאורך זמן, וג'יימס, שבמשך שנים נחשב למוקצה בעקבות החדשנות שלו, זכה לתהילת עולם בעקבות פריצת הדרך שהוא הביא למשחק. הוא למעשה עזר להדליק את האור עבור הבייסבול אחרי שנים שבהם הוא היה בחשכה מבלי לדעת זאת.
בהרבה מובנים, דריל מורי הוא השלוחה של בילי בין וביל ג'יימס בעולם הכדורסל. הוא הגשר שחיבר בין עולם המספרים לעולם הכדורסל וכתוצאה מכך אפשר לטעון שההשפעה שלו על המשחק היא גדולה יותר משחקנים שדרכו על הפרקט. הם הנגנים שמנגנים את התווים. מורי, בעזרת המודלים המתוחכמים שלו, הוא זה שכותב את היצירה.
איך הוא הגיע בכלל למעמד הזה? איך מישהו בלי עבר ממשי בעולם הכדורסל התברג לאחת המשרות הכי נחשקות ב-NBA? חייבים להגיד את האמת - והיא שזה קרה די במקרה. מורי סיים תואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני במנהל עסקים ב-MIT. לאחר מכן, בערך בסוף שנות ה-90, הוא עבד ב-Stats Inc., חברה שהתעסקה בסטטיסטיקות של ליגות הספורט המרכזיות וגם ביל ג'יימס עצמו עבד בה בשנות השמונים. מורי היה אוהד כדורסל מושבע. הוא אפילו התאים את התוחלת הפיתגוריאנית שג'יימס פיתח כדי לצפות כמה ניצחונות קבוצת בייסבול אמורה לנצח לעולם הכדורסל, אבל הוא לא המשיך עם המסלול הספורטיבי. הוא התמחה בניתוחים כמותיים וסטטיסטיים ומצא את עצמו כעבור כמה שנים עובד בחברת ייעוץ. שם הוא קיבל את ההזדמנות הגדולה שלו כאשר החברה שלו סייעה בניתוחים הכלכליים לקבוצת רכישה שרצתה לקנות את הסלטיקס. הוא הצליח להרשים את הבעלים של הקבוצה בתהליך וב-2003 הוא נכנס דרך הדלת הראשית לליגה כסגן נשיא לענייני כדורסל של הסלטיקס, כשהוא עובד ישירות עם דני איינג' ואחראי על כל תחום האנליטיקס בקבוצה.
התחום הזה היה בחיתוליו באותן שנים וקבוצות NBA לא ממש אימצו אותו לחיקן. באותה תקופה כל הג'נרל מנג'רים ב-NBA היו שחקנים, מאמנים או סקאוטים לשעבר. לתת למישהו בלי ניסיון כלשהו על הפרקט את המפתחות לקבוצה שלך נחשב לטאבו של ממש. גם ביל ג'יימס לא חשב שמה שעבד בבייסבול יכול לעבוד בכדורסל, משום שכדורסל הוא ספורט שפחות תלוי במספרים ויש בו יותר תלות בכימיה ובסינרגיה בין השחקנים.
"קבוצת בייסבול בכירה משיגה 25 אחוז יותר ריצות ממה שהיא מאפשרת. לעומת זאת, בכדורסל הקבוצה הבכירה קולעת רק 6 או 7 אחוז יותר מהיריבה", אמר ג'יימס בזמנו. המרווח לטעות קטן יותר, ולכן השימוש במספרים הופך להיות יותר בעייתי יותר.
כל זה לא עניין את לזלי אלכסנדר, הבעלים של הרוקטס. הוא מאס בצורת קבלת ההחלטות הישנה, מבוססת האינסטינקטים, של המנהלים שלו. "תהליך קבלת ההחלטות לא היה טוב, הוא לא היה מדויק", אמר בראיון למייקל לואיס, הכותב של MoneyBall. הוא רצה לעשות שינוי מחשבתי. ודריל מורי היה השינוי הזה.
"רציתי מישהו ממש חכם", אמר אלכסנדר בראיון לניו יורק טיימס, "ודריל הוא ממש, ממש חכם". מורי הגיע לרוקטס ב-2006 כעוזר לג'נרל מנג'ר הקיים אבל היה מיועד להפוך לג'נרל מנג'ר בשנה העוקבת. כאמור, זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו מחוץ לכתלי עולם הכדורסל המסורתי הפך להיות מקבל ההחלטות של קבוצת NBA וההחלטה הזו, מן הסתם, לא עברה חלק. ג'ף ואן גנדי, מאמן הרוקטס בזמנו, זעם על כך שלא התייעצו עמו על המינוי ובאתר HoopsHype נכתבה הכותרת הזעקנית "דריל מורי? אתם רציניים?", אבל אלכסנדר ראה במורי משהו שאחרים לא ראו.
"עם רמת התחרותיות שיש בליגה, אף פעם לא יכול להיות לך יותר מדי מידע. אם נחבר את המידע הזה עם אנשי הכדורסל שלנו, נוכל לקבל את ההחלטות הנכונות והמבוססות ביותר ב-NBA. דריל יהיה חלק חשוב מהתהליך הזה", אמר כשנשאל על תהליך הבחירה במורי בזמנו.
אם כן, מורי לא רק קיבל משרה שלכאורה נראתה גדולה על מידותיו, הוא גם נשא, בין אם רצה בכך או לא, את דגל האנליטיקס. מורי אכן הטמיע את הסטטיסטיקות המתקדמות שלו, אבל בתחילת הדרך גם הוא לא היה בטוח שזה יעבוד. בעונה הראשונה שלו ברוקטס, כאשר ואן גנדי עוד היה מאמן הקבוצה, המספרים של מורי הראו שהקבוצה משחקת טוב יותר דווקא כשדיקמבה מוטומבו על הפרקט ולא יאו מינג, כוכב הקבוצה. בכנס השנתי שהוא מארגן ב-MIT מורי סיפר על על המקרה הזה. "הראיתי את המספרים האלה לג'ף והוא נכנס בי בצדק, כי אני אמרתי שהמספרים מראים שדיקמבה טוב יותר, אבל בוא נמשיך לעלות עם יאו. ג'ף ענה לי - 'או שאתה מאמין בחרא הזה או שלא'".
מורי לא עשה את השינוי, אבל שנה לאחר מכן, כאשר יאו נפצע, מוטומבו נכנס לחמישייה ועזר לרוקטס לצאת לריצה לא סבירה של 22 ניצחונות רצופים, מה שבזמנו היה הרצף השני באורכו בהיסטוריה של הליגה (מאז מיאמי ב-2013 וגולדן סטייט ב-2016 עקפו אותם). "אני לא אומר שמוטומבו טוב יותר מיאו", מורי סיכם, "אבל זה מעניין".
על אף התדמית שלו כמנהיג נקמת היורמים, מורי רחוק מלהיות רובוט שחי לפי מה שהמספרים אומרים לו. בכתבה שנכתבה עליו בניו יורק טיימס ע"י האוורד בק ב-2008 אמר עליו כריס וואלאס, הג'נרל מנג'ר של ממפיס כיום ומי שעבד עם מורי בבוסטון בזמנו, שהוא לא ניסה לדחוף את האנליטיקס כ"גביע הקדוש" של עולם הכדורסל. "הוא היה האיש המושלם לחבר את הסקאוטינג המסורתי, את מבחן עין הראייה כמו שאנחנו קוראים לזה, עם גרסה יותר היי-טקית של ניתוח כמותי", אמר עליו וואלאס.
ואן גנדי, שפוטר על ידי מורי באחד האקטים הראשונים שלו כג'נרל מנג'ר, תומך בתיאור הזה. "אני חושב שהרבה מאוד אנשים חושבים - 'הוא איש של מספרים, הוא בחור חכם, הוא בטח חלש בכל הנושא של יחסי אנוש'. אבל הוא לא". שיין באטייה סיפר שכאשר מורי העביר אותו בטרייד מיוסטון הוא היה כמעט "מתנצל". "הוא מבין שזה לא כדורסל בפנטזי", סיפר באטייה בראיון לנורת'ווסטרן.
היום מורי נמצא במקום אחר. מהפכת האנליטיקס הגיעה כבר לכל מקום בליגה. הדרך בה קבוצות, שחקנים, מאמנים ואוהדים חווים את המשחק השתנתה בעקבות האימוץ של הסטטיסטיקות המתקדמות והניתוחים הכמותיים שמורי עזר להטמיע. היום יש יותר ויותר מקבלי החלטות שמגיעים מרקע סטטיסטי ולכל קבוצה בליגה יש מחלקה שלמה של אנליסטים שמוקדשת למציאת היתרון היחסי שלהם. האור הזה, שבזמנו ביל ג'יימס הדליק בעולם הבייסבול, דולק במלוא כוחו כעת בעולם ה-NBA.
זה מוביל לשתי שאלות מעניינות לגבי מקומו של מורי בעולם הזה ולגבי העתיד שלו. השאלה הראשונה היא האם האור נדלק בגלל מורי או שמורי פשוט היה שם כאשר האור נדלק? האם מורי הוא גאון ששינה את פני הכדורסל או שפני הכדורסל השתנו ומורי פשוט היה שם כשזה קרה?
השאלה השנייה היא מה עושים עכשיו כאשר האור דולק אצל כולם? בתחילת דרכו מורי יכול היה למצוא את היתרון היחסי שלו יחסית בקלות משום שהאור אצלו דלק בעוד כל שאר הקבוצות עדיין הסתובבו בחושך. כפי שהוא עצמו ניסח זאת בפודקאסט של ביל סימונס: "ההבדל בין קבוצה שיש לה מודל לקבוצה שאין לה מודל הוא הרבה יותר גדול מאשר קבוצה שיש לה מודל טוב ולבין קבוצה שיש לה מודל קצת פחות טוב". כיום, כללי המשחק שווים עבור כולם. כאשר רק קבוצה אחת הבינה את החשיבות של השלשה מהפינה היא הייתה יכולה להגדיל את כמות הזריקות שלה מהאזור הזה בעוד היריבה לא שמה דגש על המניעה של הזריקה הזו, וכך נוצר יתרון יחסי משמעותי לקבוצה שהבינה את החשיבות הזו. היום, כאשר כל הקבוצות מבינות את החשיבות של הזריקה הזו - אין יתרון יחסי. כאשר כולם מבינים את המשמעות של מנוחה לכוכבים - אין יתרון יחסי. כאשר הידע קיים וזמין עבור כולם - האם יש בכלל איך לייצר יתרון יחסי מלבד כישרון עדיף?
גם כעת, כשהרוקטס שלו מחזיקים במאזן הטוב בליגה ומצויים בכושר קטלני (אחרי הניצחון על הנאגטס הלילה, הם עומדים על 12 ניצחונות רצופים בהפרש ממוצע של 12.5 נקודות), השאלה עדיין עומדת בעינה. לא ברור אם הידע והקדמה הם שמעניקים לרוקטס יתרון על פני קבוצות אחרות, או שמא ההחלטה להוסיף לקאדר כישרון על נוסף לצידו של ג'יימס הארדן, בדמותו של כריס פול.
זו בעיה שגם הספרס מתחילים להתמודד איתה. אחרי שנים שבהן הם היו בחזית הידע והיו פורצי דרך בתחום הסקאוטינג והדרך בה הם טיפלו בכוכבים שלהם, מה שאפשר להם לשמור על מקומם בפסגה, בשנים האחרונות אנחנו רואים את פער הידע מצטמצם וכך היכולת של הספרס לשמור על מקומם בצמרת הגבוהה נחלשת. אחרי שנים שבהן הספרס שיחקו שח בזמן שכל הליגה שיחקה דמקה, נראה שהגענו לתקופה בה כולם משחקים שח. זאת אומרת, חוץ מהקינגס. הם עדיין משחקים שש-בש.
יכול להיות שמורי או הספרס ימצאו את כשל השוק הבא שיתן להם את היתרון היחסי הזה שהם כל כך אוהבים, אבל גם מאוד יכול להיות שהגענו לתחנה האחרונה של רכבת האנליטיקס. יכול להיות שהאור כבר דולק על כל החדר החשוך הזה ואין עוד מה לגלות. במצב שכזה, מה יהיה האלמנט שיתן לקבוצה אחת יתרון על פני הקבוצה השנייה?
