כל הז'יטונים על הברך של ויטור: משמעות התיקו של הפועל באר שבע עם בית"ר ירושלים

"לואי טהא עבר סי.טי ראש. אין עדות לחבלה משמעותית או דימום".

כשעה לאחר סיום המשחק בטרנר, קצין התקשורת של הפועל באר שבע גיל לבנוני הסתכל על הנייד שלו ומסר לעיתונאים שבחדר את העדכון הרפואי.

טהא קיבל בומבה מהתנגשות עם דור אלו - וזה היה כל הסיפור של המשחק הזה. שני שחקנים שבמצב מתוקן (מצב מתוקן: הברך של ויטור כשירה וגם הבקבוקון של צדק) לא רואים הרכב בהפועל באר שבע הזו, הם שני שחקני ההגנה המוכשרים ביותר בה, וגם הם לא כל כך מתואמים, במקרה זה לא בעניין של מסירה או סגירה אלכסונית - אלא במיקום. והמיקום הפגיש את הראשים של שניהם, וטהא נפל חזק. הוא רצה להמשיך, ברור שרצה, אבל אחרי שתי הקאות וסחרחורת הוא הובל לסורוקה ומשם יצאה ההודעה אל לבנוני, ומשם אל העם.

עבור באר שבע, זה היה יותר מדי. וכדי להבין את מצבה הנוכחי של אלופת ישראל בשנתיים האחרונות, צריך להסתכל על טהא. בתוך כמה חודשים הפך מבלם שלא רואה יותר מדי דקות לבלם שאי אפשר בלעדיו. זה גם בגלל שדרוג ביכולת שלו, אין ספק, אבל זה בעיקר בגלל הנסיבות.

ושיהיה ברור, זו לא הקצנה: כרגע, בבאר שבע לא יכולים בלעדיו, ובגלל זה ההודעה שנמסרה הרגיעה אנשים במועדון. כי גם אם הגביע איכשהו יילך, במשחק הליגה הבא טהא כנראה ישותף. ועם כל הכבוד ללואי, לו גם איתי שכטר החמיא באוזני אתמול ("הוא מאוד משמעותי") - הוא לא יכול לבד. לא כשהשותף להגנה הוא אלחמיד, שאולי יהיה בלם טוב (או בלם בכלל) יום אחד אבל היום הזה טרם הגיע; ולא מתן אוחיון, בטח לא מהספסל. ולא כשהמגנים אולי ראויים בהתקפה אבל לא בהגנה.

קבוצות גדולות, בסטנדרטים הישראלים יש כרגע שתיים כאלו, נבנות בדיוק לרגעים כאלה. בקיץ ובחורף הן מתחמשות כדי שאירוע מקרי - כמו למשל מגן ובלם מתנגשים האחד בשני - לא יפרק אותן. ואתמול הפועל באר שבע הוכיחה שהיא מרחק סי.טי ראש אחד ממפלה.

עוד בנושא

הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים נפרדו ב-1:1 מרתק במשחק העונה
הכוכבים אלמוניים בבית"ר שמרווחים פחות מהמחליפים של המחליפים של ב"ש
ביקורת ההדית בקרב שחקני באר שבע: "לא היה מנהיג על המגרש"

כבר השתמשתי ברפרנס הזה של ג'רי סיינפלד אבל גאונות מצריכה שימוש נוסף, ולכן נזכיר שוב:

"להיפרד זה כמו להפיל מכונת פחיות", אמר ג'רי לאיליין כשהשניים דיברו על מערכת היחסים שלה עם דייויד פאדי. "אתה לא יכול לעשות את זה בדחיפה אחת. אתה חייב לנענע את זה כמה פעמים ורק אז היא נופלת".

ובסיפורנו הפרידה המדוברת היא בין הפועל באר שבע לצלחת האליפות. אי אפשר היה לעשות את זה בדחיפה אחת, כמובן. אז בוזגלו עזב, וקואנקה לא פגע, וצדק הושעה לכל העונה, וברדה כמעט הלך (שיהיה בריא), ואוגו התחרפן, וואקמה מנסה לשחק בלי קרסול כי מונדיאל באופק, ועם אוחנה רבים והוא ביציע, ושהר חזר רק עכשיו.

אחלה רשימה, נמצאים בה שחקנים נהדרים, השחקן הכי טוב בישראל, הקשר הכי טוב בישראל, השחקן הכי חשוב בתולדות באר שבע ועוד; אבל השחקן הכי חשוב ברשימה הזו מצטרף אליה רק עכשיו למען הדרמטיות:

מיגל ויטור.

הזר הראשון שנבחר לשחקן העונה מאז אניימה ב-2009; הבלם הראשון שנבחר מאז אבי כהן ב-1979. ואם לפני או ברגע הבחירה היו תהיות - דווקא ההיעדרות הממושכת שלו מוכיחה עד כמה הבחירה היתה נכונה. כי כמו שוויטור הוא בלם שמשחק ההגנה שלו משפיע לטובה על ההתקפה, כך היעדרותו משפיעה על כל המשחק. וראינו את זה אתמול, בטח אחרי פציעת טהא - זה לא רק שההגנה של באר שבע חלשה ומבוהלת, בטח על הבלם הרביעי והחמישי, וכל הקבוצה נדבקת באימה, ובראשה אוחיון, שחגג אתמול יום הולדת 32 ובהחלט הצליח להיראות מופתע.

"כשקבוצה עושה חילוף של בלם, דברים קורים, זה גורם לחוסר ביטחון", אמר לי שכטר אתמול. ואכן אתמול, עם כניסת אוחיון, בית"ר היתה שווה יותר מגול אחד. רק הבהלה היתה שווה את הגול הזה. למזלה של האלופה, הרצף של טרנר כנראה חזק יותר מהרבה דברים אחרים, כי קלאודמיר קיבל שלושה צ'אנסים שונים לחורר את הרשת ממצב נייח וזה שזה לא קרה זו תופעת טבע.

ואז אתה שם לב שמי שמנסה להילחם בכאוס הוא איינבינדר. אקס בית"ר שהגיע לנגב רק בקיץ הוא פתאום המבוגר האחראי. "היינו מבולבלים ולא מוכנים", איינבינדר הודה כששאלתי על רגע החילוף. "היינו צריכים להיות יותר אחראים, אגרסיבים וחכמים". הוא הנהיג כי כמעט כל המנהיגים ביציע, אפילו שיר צדק שהגיע לראשונה. עד כדי כך פצועה ומושעית באר שבע הזו, עד כדי כך שונה באר שבע, שאפשר לקבוע: העונה תהיה אלופה חדשה, אפילו אם זו תהיה הקבוצה של ברק בכר.

"זה אתגר לא פשוט", אמר בכר על העונה הקשוחה ביותר בקריירה הקצרה שלו. שאלתי על הכאוס בחוליה האחורית, והוא ענה: "לא יכול להאשים את הבלמים, אנחנו כל הזמן עושים חילופים, הם לא משחקים ביחד והתיאום בהתאם. נשתדל להריץ רביעיית הגנה מתואמת, אבל זה לא תלוי בנו".

עכשיו כבר לא. אבל לפני חודש-חודשיים באר שבע היתה צריכה להחליט: מתאבדים על בלם זר ואחר כך שוברים את הראש - או מהמרים על הברך של ויטור. לדעתי, ודבר זה נכתב לפני פתיחת החלון, היו צריכים ללכת שם על האופציה הראשונה, אבל באר שבע שמה את כל הז'יטונים שלה - צלחת אחת שלמה - על האופציה השנייה.

"להיפרד זה כמו להפיל מכונת פחיות", אמר ג'רי. "אתה לא יכול לעשות את זה בדחיפה אחת. אתה חייב לנענע את זה כמה פעמים ורק אז היא נופלת". בגלל הפציעות, ההזיות, ההשעיות, המלחמות מחוץ ומבית, הדברים שלא וכן באשמתה - מכונת הפחיות, הצלחת, עדיין עומדת, אבל היא רועדת. כולם מנענעים אותה, היא זזה מצד לצד, מדי כמה זמן מתייצבת, בקושי, כדי לדפוק 0:3 רגעי במכבי פתח תקוה, וחוזרת חלילה, ונעה ונדה, מצד לצד, והפחיות מתחילות להישפך מתוכה, אוטוטו היא מתרוקנת, כל כך פגיעה - שגול של דוידזאדה מעיף אותה מהפסגה. אבל איכשהו, אחרי 24 שבועות של פיצוצים, היא עדיין עומדת.

ואת כל המשקל הרב הזה מנסה להחזיק ברך פורטוגלית רגישה ושברירית, שכשלה בגלל הטעיה של פקהארט. באימון. על הברך הזו מהמרת באר שבע, ובניגוד לבאנקר שהוא חנן ממן, זה כבר הימור מסוכן.

בית"ר ירושלים לא צריכה לקבל יותר מדי מחמאות על אתמול. היא היתה צריכה לשבור את הרצף ולעלות למקום הראשון בטבלה, לא להסתפק בשוויון מול באר שבע רועדת שקונה תיקו, שרק מחכה שהמשחק ייגמר. קבוצה אלופה מנצחת 1:3 ומשתיקה את טרנר. הלו, זו לא הפועל עכו, זו בית"ר.

ואחרי שביקרנו, אפשר כבר לומר שמה שקורה בבית"ר אמנם הזוי ובדיוני, אבל הוא קורה. זו מציאות של 24 מחזורים: בית"ר ירושלים נאבקת על האליפות. על כל הדברים הרעים שלא אמורים לתת לזה לקרות כבר הרחבנו, אבל הם מתנגשים בהרבה מאוד טוב. טל כחילה הופך לבלם א-לה אבא, הרגל של קלאודמיר עוד תקבל מקום ברוסיה 2018, משחק האגפים מסוכן ואוטוטו ורד אמור לחזור, רק פציעה עוצרת את וארן ובראש הגדוד צועד איתי שכטר.

עם 8 שערים ו-7 בישולים, אף בית"רי לא תרם כמו שהוא תרם לעונה הזו, וגם אתמול - איזו התעללות בהגנת באר שבע במתפרצת, איזה בישול לסילבסטר.

בסיום המשחק עמד הג'וקר והתראיין. איינבינדר עבר וצעק בצחוק "די, די לגנוב דעת". שכטר ניסה לחזור לשאלה, אבל התבלבל והודה: "דן הוציא אותי מריכוז".

העונה, כנראה, רק ככה אפשר להוציא את קפטן בית"ר מריכוז. על הדשא? תשכחו מזה.

orenjos@walla.co.il