הן לא נפגשו כבר שש שנים, אך זה ממש לא מרגיש כך. היריבות בין ברצלונה לצ'לסי לא נחלשה עם הזמן - היא עדיין חזקה, מבעבעת מתחת לפני השטח, ושתיהן מאושרות לחדש אותה על הדשא כי היא עשתה להן רק טוב. היריבות הזו עיצבה במידה לא מבוטלת את דמותן של השתיים בעידן המודרני. שתיהן שאבו ממנה כוח, ולשתיהן יש זיכרונות טובים עליהם נעים יותר לחשוב לקראת הקרב הגדול. וזה החל בהתמודדות הדרמטית אשר העלתה את שתיהן הישר למרכז הבמה מבחינת התודעה העולמית.
עוד בנושא
הערב: צ'לסי - ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות (21:45, ערוץ 13)
ג'ו קול נזכר: "היינו יכולים לכבוש עשירייה בקאמפ נואו ב-2005"
פדרו מוכן למפגש עם האקסית: "אפשר להכניע את מסי"
בונים את מוריניו
כי הרי בתחילת 2005 התודעה הזו היתה שונה בתכלית מהיום. עבור צ'לסי, היתה זו העונה הראשונה בעידן ז'וזה מוריניו, והיא היתה סנסציונית בכל קנה מידה, בדרך לאליפות ראשונה אחרי 50 שנה, עם הגנת ברזל שלא ספגה לפני המפגש עם בארסה בשמינית הגמר במשך 10 משחקי פרמיירליג רצופים. הפורטוגלי הכריז על עצמו כעל "מיוחד" כאשר הגיע לסטמפורד ברידג', כי זכה בליגת האלופות עם פורטו, ולא הסתיר את הכוונה להניף את הגביע הנכסף גם עם הכחולים. זו היתה המטרה המוצהרת, והקטלאנים היוו אתגר מרתק בדרך להגשמתה.
אז עוד לא דובר על כך רבות בתקשורת, אבל היעד המרכזי של מוריניו היה כמובן מינוי למאמן ברצלונה. מנקודת מבטו, האליפות האחרונה של הבלאוגרנה ב-1999 הושגה בעזרתו, כאשר שימש כעוזרו הדומיננטי של לואי ואן חאל. מאז נקלעה בארסה למשברים עמוקים, אך ב-2004/05 קמה לתחיה ולמפגשים עם צ'לסי התייצבה כשהיא מקדימה את ריאל מדריד בשבע נקודות בפסגה הספרדית, בעוד רונאלדיניו התחיל את הנסיקה המטאורית לא רק למעמד השחקן הטוב בעולם, אלא גם לתואר השחקן האהוב ביותר.
בונים את רונאלדיניו
זו היתה, אם כך, התפאורה. המובילה האנגלית מול המובילה הספרדית במאבק בין הכוחות העולם בכדורגל האירופי. האוהדים תהו - האם צ'לסי של מוריניו היא הדבר האמיתי? האם בארסה של רייקארד היא הדבר האמיתי? האם רונאלדיניו הוא הדבר האמיתי? האם אלה המשחקים הטובים ביותר שיש לאירופה להציע? והם קיבלו תשובות חיוביות על כל השאלות האלה. 180 הדקות נכנסו הישר לפנתיאון, וביססו את השתיים כמעצמות על.
במשחק הראשון בקאמפ נואו הימר מוריניו על המתכון ההגנתי וגנב שער עצמי של בלטי במחצית הראשונה, אבל הכל התקלקל כאשר דידייה דרוגבה ספג כרטיס אדום. הרכש החדש מקסי לופס היה הגיבור הלא צפוי של בארסה - הארגנטינאי הישווה בבעיטה הראשונה בקריירה האירופית שלו, והיה מעורב מיד לאחר מכן בשער הניצחון של סמואל אטו. הקדנציה הקצרה של לופס בקטלוניה ממשיכה להשפיע על נבחרתו עד היום, כי הקשר החברי שנוצר בינו לליאו מסי גרם בהמשך לסלידה עמוקה של הכוכב ממאורו איקארדי, אבל זה כבר סיפור אחר.
בגומלין בסטמפורד ברידג', ללא החלוץ המרכזי המושעה, הוכיח מוריניו שהוא יודע גם להמם יריבות עם כדורגל התקפי סוחף, ועלה ל-0:3 תוך 19 דקות. רונאלדיניו הגיב עם צמד, כולל אחד השערים הגאוניים ביותר שנראו במפעל, עם הטעיה על ריקארדו קרבאליו ובעיטה מהמקום. כך החלה השנה בסיומה קיבל האמן את כדור הזהב, וזה היה אחד הרגעים שהגדירו את הברזילאי בעיני האוהדים הנייטרלים ברחבי תבל, אבל הוא לא הספיק, כי ג'ון טרי קבע 2:4 בדקה ה-76 בנגיחה אופיינית. צ'לסי עלתה רבע הגמר אחרי משחקים שהיה בהם כמעט הכל. הם השאירו טעם של עוד, וכולם קיבלו עוד כבר בחלוף שנה.
בונים את מסי
ב-2005 דאג מוריניו להכניס גם טעם נוסף להתמודדות. שני הכרטיסים הצהובים של דרוגבה אשר הובילו להרחקתו היו אמנם הגיוניים, אבל המיוחד לא נותן לאירועים מסוג זה לעבור על סדר היום. הוא האשים את רייקארד בכך שביקר בחדרו של השופט השבדי אנדרס פריסק בהפסקה, וכך נולדה תיאוריית הקונספירציה לפיה אופ"א מעוניינת לקדם את ברצלונה אשר חיה ובועטת עד היום. כאשר היריבות בין השתיים התלהטה בשמינית הגמר ב-2006, קיבל מוריניו הזדמנות נהדרת נוספת לתקוף את השופטים אחרי שהמגן הספרדי אסייר דל הורנו הורחק כבר במחצית הראשונה במשחק הראשון בלונדון בגין עבירה על מסי.
וזה גם היה האירוע המסעיר הראשון בכל הקריירה של הפרעוש. הנער בן ה-18 עשה אז את צעדיו הראשונים בסגל הראשון של הבלאוגרנה, עם מספר 30 על גבו, בתמיכה בלתי פוסקת של רונאלדיניו. היה זה המשחק המשמעותי הראשון בזירה האירופית, אחרי טבילת האש הגדולה בקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו בנובמבר 2005. ומסי נתן הצגה באגף הימני. הכדרורים שלו הוציאו את היריבים הכחולים משיווי המשקל, וכאשר הארגנטינאי השכיב את אריאן רובן בהטעיה מבריקה, השכיב אותו דל הורנו בעבירה מכוערת, עם רגל שלופה קדימה. האדום היה מוצדק, אך זה לא הפריע למוריניו להתלונן. "האם אפשר להשעות אותו על התחזות? ברצלונה היא עיר של תרבות עם המון תיאטראות, והבחור למד את המקצוע היטב", העיר המנג'ר אחרי הפסד 2:1.
באופן אירוני, מסי נפצע דווקא בגומלין ונעדר עד לסיום העונה, אבל המשחק הראשון הותיר רושם עמוק. "ידעתי שהוא יהיה שחקן גדול כאשר שחקני צ'לסי בעטו בו, והוא קם וכידרר מולם שוב ושוב", אמר בדיעבד תיירי הנרי, לימים שותפו של הארגנטינאי לחוד.
ואולם, את מוריניו עניינה רק האדרת תחושת הקיפוח. אחרי הדחה בתום 1:1 בקאמפ נואו, הוא הדגיש במסיבת העיתונאים: "לא זכינו לשחק 11 מול 11 בשני המשחקים". האשף הגדול ביצירת מצג "כל העולם נגדנו", שכה הועיל לצ'לסי בקדנציה הראשונה שלו, היה במיטבו. ובארסה? היא המשיכה לזכיה ההיסטורית בגביע, כאשר גם בגמר הורחק שחקן של יריבה אנגלית במחצית הראשונה. עבורה, המפגש ההוא עם צ'לסי הביא המון מזל, והמסורת קיבלה המשכיות בנסיבות יוצאות דופן שלוש שנים מאוחר יותר.
בונים את אינייסטה
"יש בברצלונה שחקנים ששונאים את צ'לסי יותר מאשר את ריאל מדריד", אמר מסי עוד בסתיו 2006, כאשר השתיים הוגרלו בצוותא בשלב הבתים. זה עבד גם הפוך, ובמאי 2009 לא היה אוהד צ'לסי שלא שנא את ברצלונה. מוריניו כבר לא היה שם, אבל המשקעים נותרו, והחלום להדיח את בארסה בחצי הגמר היה גדול, במיוחד בעונה בעייתית במהלכה פוטר פליפאו סקולארי. חוס הידינק, שהחליף אותו באופן זמני במקביל לעבודתו בנבחרת רוסיה, כטובה אישית לרומן אברמוביץ', שיקם את רוח הקרב בחדר ההלבשה והאמין שאפשר לחולל את הסנסציה הגדולה - להדיח את הקבוצה הטובה בתבל.
כי הרי בארסה נראתה בלתי ניתנת לעצירה בעונתו הראשונה של פפ גווארדיולה. זו היתה העונה הטהורה ביותר, הכייפית ביותר, האותנטית ביותר לפני הניסויים הטקטיים המסורבלים. היא עמדה על סף זכיה היסטורית בטרבל, אבל גורלה היה תלוי בשבוע קריטי אחד, עם קלאסיקו ענק בסנטיאגו ברנבאו משובץ בין שני המפגשים מול הכחולים בצ'מפיונס ליג. כיצד מחלקים את העומס? לא מחלקים. ההרכב החזק ביותר פתח נגד צ'לסי בקאמפ נואו והותש על ידי הבונקר של הידינק שהצליח לסחוט תיקו מאופס. אותו הרכב הביס מיד לאחר מכן את ריאל 2:6, הגדיל את הפער בצמרת לשבע נקודות והכריע את מירוץ האליפות. ואז, בלי הנרי הפצוע אך במצב רוח מרומם, התייצבה בארסה לגומלין בלונדון אשר זכור מבחינת הכחולים כמופע של השופט הנורבגי טום אוברבו.
האם באמת הגיעו לצ'לסי ארבעה פנדלים אחרי שמייקל אסיין שלח את הטיל המדהים שלו לרשת בדקות הפתיחה? על כך הדעות יכולות להיות חלוקות, אבל המארחת היתה משוכנעת בקיפוח. גם ללא מוריניו על הקווים, רוחו המשיכה לרחף מעל סטמפורד ברידג' כאשר מיכאל באלאק רדף אחרי אוברבו וניסה לאכול אותו, ואף אחד לא זוכר, למשל, את ההרחקה של אריק אבידאל. כל זה הכין את הבמה לדקה ה-93 ולרגע המכונן ביותר בהיסטוריה של ברצלונה במילניום הנוכחי.
אי אפשר להגזים בחשיבות השער של אנדרס אינייסטה, שפתח בעמדה קדמית יותר בשל חסרונו של הנרי. הכדור האמנותי שלו לא רק סלל את דרכה של ברצלונה לגמר, אלא החדיר בה תחושה של עליונות אמיתית. אם היא ניצלה ברגע האחרון, בנחיתות מספרית, במשחק בו לכאורה כבר לא נותר לה סיכוי, היא היתה מסוגלת לעשות הכל. שם, ב-6 במאי 2009, הפך אינייסטה לאנדרס הקדוש - אותו אנדרס הקדוש שהבקיע בחלוף שנה את שער הניצחון בשלהי ההארכה בגמר המונדיאל. הכדור שהכניע את פטר צ'ך הגדיר מחדש את מאזן הכוחות בכדורגל העולמי. סביר להניח שהמשחק היה הולך בכיוון אחר בלעדיו.
בונים את המורשת
אבל הנה לכם התפנית בעלילה - עונתו האחרונה של גווארדיולה בברצלונה ב-2012 הסתיימה באכזבה גדולה בגלל מוריניו וצ'לסי. ריאל של המיוחד הקדימה את הבלאוגרנה בליגה, אבל את המסמר הכואב ביותר נעצו הכחולים בחצי הגמר. זו היתה הנקמה המושלמת, בין היתר בשל הנסיבות, כי איש לא נתן ללונדונים סיכוי בעונה בעייתית במיוחד. עצם העפלתם לשלב זה, עם מאמן החירום רוברטו די מתיאו, היתה סוג של נס. הניצחון המתוק על היריבה השנואה והמושבעת מעמדת חולשה כה מובהקת העניק גם לצ'לסי תחושה שהכל אפשרי מבחינתה. וגם היא, כמו ברצלונה, עשתה זאת בנחיתות מספרית על הדשא.
זה התחיל עם 0:1 בסטמפורד ברידג' משער של דרוגבה שסגר מעגל אישי משלו, אבל בארסה עדיין היתה פייבוריטית ברורה לקראת הגומלין, והוכיחה זאת במחצית הראשונה. אינייסטה הבקיע שוב, היא הובילה 0:2, טרי הורחק - הכל הלך לפי התוכניות של פפ. אלא שאז, על סף השריקה להפסקה, גנב ראמירס שער בעיתוי מושלם, והמומנטום התהפך. מסי, שמעולם לא הבקיע מול צ'לסי, החמיץ פנדל. פרננדו טורס, שתמיד נהנה לחגוג על חשבון בארסה במדי אתלטיקו, נכנס כדי להשלים את המלאכה ולכבוש את שערו החשוב ביותר בצ'לסי.
הוא היה קריטי לא רק כי הבטיח סופית את העליה לגמר, בו הדהימה צ'לסי את באיירן מינכן באליאנץ ארנה והניפה את התאור הנכסף. הוא גם קבע כי מבחינה טכנית נותרה צ'לסי בלתי מנוצחת מול בארסה במשך שבעה משחקים, מאז התקרית של מסי עם דל הורנו בפברואר 2006. מאחר והן לא הוגרלו זו מול זו מאז, הרצף נמשך כבר 12 שנה. הוא מעניק לכחולים סיבה נוספת לאופטימיות לקראת המפגשים החדשים.
והן שמחות מאוד לקראתם. הן שונאות זו את זו, אך זקוקות זו לזו על מנת לחדד את החושים. עבור ברצלונה, זו ההזדמנות להיזכר ב-2009. עבור ארנסטו ואלוורדה, זה הצ'אנס לשחזר את עונת הטרבל של פפ בעונת הבכורה שלו. עבור צ'לסי, זו ההזדמנות להיזכר ב-2012. זו הוכחה שגם כאשר נדמה כי כלום לא הולך, הניצחון על הקטלאנים ישנה את הכל ב-180 מעלות. והן גם זוכרות כי בשלוש הפעמים האחרונות בהן התמודדו בשלבי הנוקאאוט, זכתה המנצחת בליגת האלופות. כך בונים את המורשת, ופרק מרתק נוסף ייכתב מול עינינו הערב.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
