פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קסם הפשטות: הניגודיות שהפכה את הפועל חולון לקבוצה מרגשת ומנצחת

        מחזיקת הגביע היא הקבוצה הכי אמוציונלית והכי פחות שכלתנית - אנטי תזה לדן שמיר, שקיבל בסיום הודעות משאראס, מסינה ו-216 מברכים אחרים. וגם: הטעויות של ספאחיה והייחודיות של גלן רייס ג'וניור. אהרל'ה ויסברג מסכם ערב לפנתאון

        קסם הפשטות: הניגודיות שהפכה את הפועל חולון לקבוצה מרגשת ומנצחת

        1.

        "טלפנתי לאטורה מסינה, כי הוא תמיד עוזר ומייעץ לי, ואמרתי לו שאני לא רוצה לאמן כדורסל יותר בחיים", סיפר לי דן שמיר לפני שמונה חודשים, זמן קצר לאחר שהודח במפתיע עם הפועל חולון ברבע גמר הפלייאוף. "הוא הצליח לפשט את הדברים ולהכניס אותם לפרופורציה. 'אני מבין אותך ויודע בדיוק מה אתה מרגיש', הוא ענה לי, 'אבל אל תשכח שאתם אלה שהרמתם את הרף כל כך גבוה, עד שהפסד ברבע הגמר נחשב לאכזבה בחולון'".

        אתמול (חמישי), שמיר לא היה זקוק לשיחת נפש עם מסינה כדי לראות את המציאות בצורה ברורה ובהירה. זמן קצר לאחר הזכייה בגביע המדינה, המנטור האיטלקי היה זה שיצר קשר עם עוזרו הישראלי מהימים בצסק"א מוסקבה. הוא היה בין הראשונים לשלוח לו הודעת ברכה טלפונית, והוא לא היה לבד. גם מאמן ז'לגיריס קובנה, שרונאס יאסיקביצ'יוס, שיגר מילים חמות. תיבת הווטסאפ של מאמן חולוניה התמלאה במהלך הערב בהודעות מ-218 אנשים שונים.

        שמיר, זה שנחשב לאיש קר ומחושב, המכונה לפטופ, היה מאושר בתום הגמר. עשור חלף מאז התואר הקודם בו זכה, באותו מעמד, באותו אולם ומול אותה יריבה; לאורך השנים, כשנשאל האם הוא שותף לתחושה שהקריירה שלו נתקעה, נהג להשיב ש"אנחנו לא חיים במעלית, אי אפשר כל הזמן רק לעלות", אבל בדקות שאחרי הנפת הגביע גם לו נגמרו מדי פעם המילים. כשאחד העיתונאים ביקש לשאול שאלה הקשורה במשחק, הזהיר המאמן ש"אני לא זוכר כלום מהמשחק עצמו, אז אולי עדיף שלא תשאל".

        והניגודיות הזו היא סוד הקסם של חולון, של שמיר ושל הקשר ביניהם. זו הרי הקבוצה הכי אמוציונלית ורגשית, והכי פחות שכלתנית, ולמביט מהצד היא הייתה נדמית אפילו כקבוצה מעט שכונתית.

        עוד בנושא:

        "לא נעצור פה, כי אנחנו חולוניה": צפו בחגיגות של הפועל חולון
        שכונת פאר: דן שמיר זרם עם השכונה ולקח גביע עם הפועל חולון
        אחד יותר ממיקי: השיאים הבלתי נתפסים שגיא פניני ניפץ בגמר הגביע
        דיאנדרה קיין: "דפקו אותנו. השופטים מרמים, כל משחק השיפוט מוטה"

        דן שמיר הפועל חולון (ברני ארדוב)
        כבר לא כל כך מאופק? שמיר (צילום: ברני ארדוב)

        2.

        אלא שזו לא רק הניגודיות. כי חלק מאותו קסם נובע מהאותנטיות של חולון ואנשיה. כשג'ו אלכסנדר נשאל אם הניצחון הזה היה מתוק במיוחד בגלל אפקט הנקמה באקסית, הוא לא ברח למחוזות הדיפלומטיה וענה בפשטות "כמובן". כששאלתי את הקפטן שלומי הרוש אם הוא זוכר היכן היה בתואר הקודם של חולון, הוא לא ניסה למרוח או לבלף והשיב ש"סביר להניח שהייתי בכלל בכפר סבא". כשגיא פניני נשאל על גלן רייס ג'וניור הוא הודה ש"לא נתקלתי בשחקנים עם יכולות כאלה, אבל רוב הזמן הוא לא מרוכז ולא יודע מה הוא רוצה מעצמו".

        כמה כן, ככה פשוט. להציג את הדברים כמו שהם. להבין שספורט הוא שואו ביזנס. בלי קלישאות. עם הפחתה במינוני הפוליטיקלי קורקט. ובעיקר ללא חשיבות עצמית מיותרת.
        ביציאה מההיכל, דקות אחרי טקס הנפת הגביע, הביטו כמה צהובים במרירות לאחור, אל עבר הבמה. הקהל של חולון קרא "פניני *יין את מכבי", והשחקן עצמו לא ניסה להשתיק את האורחים בשער 11 או לבקש שיפסיקו, אלא דווקא סימן להם להמשיך. "אני אמור להתעצבן עכשיו ולקלל אותו, לא?", צחק י', אוהד מושבע של מכבי תל אביב. "אבל כל כך הרבה שנים אנחנו נהנינו מהשטויות שלו, אז זה יהיה צבוע מצדנו להתרגז ולהתלונן".

        מאז עזב את המדים הצהובים, ביקר פניני שלוש פעמים ביד אליהו. מאזנו: שלושה ניצחונות, 9 מ-14 לשלוש ו-37 נקודות ב-73 דקות. "זה הבית שלי!", זעק בסיום, וקשה לומר שטעה.

        שחקן הפועל חולון ג'ו אלכסנדר (קובי אליהו)
        אפס קלישאות. אלכסנדר (צילום: קובי אליהו)

        הסיפורים של שמיר, פניני ואלכסנדר כבשו את הכותרות בגלל האנושיות שבהם. אבל לחולון יש השנה כוכב אחד, כוכב על. ושוב ידברו כולם על האופי הבעייתי, ועל היעדר המקצוענות, ועל חוסר ההתאמה לקבוצות יומרניות ביורוליג או מעבר לים.

        * הוא מרוכז בעצמו, אוהב את עצמו, עסוק בעצמו. כמו כל מי שסביבו, למען האמת.

        * המאמן שלו מודה ש"את דקות המנוחה שלו אני בדרך כלל צריך לתאם איתו מראש".

        * חבריו לקבוצה מתקשים לזוז ולקבל החלטות מכריעות בלעדיו, ולראייה - ברבע האחרון היו לחולון 14 פוזשנים, ורק בשניים מהם הוא לא נגע בכדור.

        * הקבוצה שמנגד מתאימה את הסגל שלה אליו, עד כדי כך שהיא מוותרת באופן תמוה על השחקן הכי ורסטילי שלה בקו הקדמי.

        * השופטים נותנים לו כבוד, לעיתים מוגזם, ומתקשים להאמין שחדירה שלו לסל יכולה להסתיים בלי נקודות, אז הם שורקים באופן כמעט אוטומטי.

        * אוהדי היריבה מחברים נגדו שירים וזועקים לאור מה שנראה כשיפוט עוין, אבל בניגוד לבכי ולנהי כדאי להזכיר שמאזן העבירות במשחק עמד בסך הכל על 20:21, ושרייס הגיע בסך הכל לשני ביקורים כפולים על קו העונשין ברבע הרביעי.

        בקיצור, מדובר בעוד אחד מהכוכבים הלא נורמליים שנחתו בישראל - וככה אנחנו אוהבים אותם. כזה היה נייט רובינסון. כזה היה, יותר מכולם, דונטה סמית'. כזה הוא גלן רייס ג'וניור.

        גלן רייס הפועל חולון (ברני ארדוב)
        כוכב לא נורמלי. רייס (צילום: ברני ארדוב)

        4.

        העונה השפויה של נבן ספאחיה קיבלה השבוע טוויסט, ולא רק בגלל ההפסד בגמר. מאמן מכבי תל אביב חזר להזכיר בשלושת הימים האחרונים את האיש הלחוץ והלחיץ שהיה בקדנציה הראשונה שלו במועדון, לפני 11 שנים.

        זה לא רק הוויתור על בולדן, ולא רק ההתפרצות לעבר השופטים בחצי הגמר. זו גם, לדוגמה, ההחלטה ללכת על תרגיל לשלשה ב-1.6 השניות שנותרו, ולעלות לפרקט עם אלכס טיוס, דיאנדרה קיין וג'ייק כהן; או לתת לפייר ג'קסון להיות זה שמכניס את הכדור המכריע, כשאין סיכוי שהוא יוכל לקבלו חזרה כדי לנסות ולנצח את המשחק.

        לא הגביע יחרוץ את גורלו של הקרואטי בתל אביב, אלא השורה התחתונה שאליה יגיע ביורוליג ושאלת הזכייה באליפות. כדי שיוכל לסמן וי על המטרות הבאמת חשובות שלו העונה, עליו לחזור למדיניות ההכלה שעזרה לו לייצב את הספינה בחלק הראשון של העונה.

        נבן ספאחיה מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        לא חף מטעויות. ספאחיה (צילום: ברני ארדוב)