כשאחד המאמנים הבכירים בישראל, ששמו שמור במערכת, מחליף מאמן אחר באמצע העונה, הוא נוהג להלין בשבועות הראשונים שהשחקנים "עדיין מתבססים על האינסטינקטים שלהם". רוצה לומר: הם טרם הפנימו את שיטת המשחק החכמה שלי ועוד לא הצלחתי לאלף את הסוסים הפראיים. הגישה של לא מעט ממאמני הכדורסל בארץ דומה: תפקידו של המאמן לקחת את החבורה הלא מסודרת שקיבל לידיו ולנסות להנחיל לה שיטה מורכבת, כך שתשחק באופן שמביא לידי ביטוי את טביעת היד של האיש על הקווים. כלומר אוסף תרגילים והגנות שהעתיק ממאמנים אחרים.
עוד בנושא:
אחרי דרמת ענק: הפועל חולון ניצחה את מכבי תל אביב 84:86 וזכתה בגביע
אלכס טיוס: "שיפוט מביש, רמאות זה אנדרסטייטמנט למה שהיה שם"
גיא פניני סימן לאוהדי מכבי תל אביב: "זה שלי, זה שלי"
רייס בין אגדות: הדירוג של גלן רייס ג'וניור בין השחקנים הגדולים של הפועל חולון
אחד יותר ממיקי: השיאים הבלתי נתפסים שגיא פניני ניפץ בגמר הגביע
למזלה של הפועל חולון, דן שמיר כבר לא נמנה על המאמנים האלה. מי שהיה מזוהה בעבר עם מורכבות, תחכום ואובר קואצ'ינג, אימון יתר, ידע די אכזבות (ולמען ההגינות, גם הצלחות) בקריירה שלו כדי להבין שלפעמים פחות זה יותר. הכדורסל של חולון, זה שהביא לה גביע, הוא מופת של מינימליזם. טו הולוואיי עובר את החצי, מכדרר לחצי הפינה ומוסר לגלן רייס ג'וניור שממוקם בין הלואו פוסט לפינה. עדכני? מה פתאום. זה היה המהלך המרכזי של הבוסטון סלטיקס בשנות ה-80, כשלארי בירד היה בתפקיד רייס ג'וניור.
תרגיל נוסף: פתוח (open) לרייס ג'וניור שמכדרר בטופ אוף דה קי כשארבעת חבריו מרווחים את המגרש. התרגילים הכי מורכבים הם פיק אנד רול וחסימה גבית לחוסם, כזה שכמעט כל קבוצת בוגרים בעולם עושה. לסקאוט שעוקב אחריה אין יותר מדי עבודה, לכאורה, אבל לך תתכונן לקבוצה שנותנת לשחקן על לעשות ככל העולה על רוחו, ושהוא עצמו לא יודע בתחילת המהלך איך יסתיים.
שמיר מכיר תרגילים מתוחכמים בהרבה, אבל הוא יודע שעם רמת הכישרון ההתקפי בקבוצה שלו, אין לו צורך בהם. אין לו סיבה להפריע לשחקנים שלו, ובעיקר לכוכב הגדול שלו, להתבסס על האינסטינקטים שלהם, גם אם לעתים התוצאה לא אסתטית, שלא לומר שכונתית. רק שזו שכונת פאר. בהתאם, נראה שמאמן חולון סומך הרבה יותר מאשר בעבר על הבטן ופחות על הראש: ההיגיון אמר שצריך להרחיב קצת את הרוטציה של חולון ולתת לכוכבים לנשום קצת, אבל שמיר הלך על רוטציה של שישה וחצי שחקנים, אלו שהוא סמך עליהם ויותר מאחרים. גם במחיר של מנוחה על המגרש בדקות מסוימות; גם כשאחד מהם עונה לשם גיא פניני, תופעת טבע בת 34. השחקנים האלה ידעו שיישארו על הפרקט גם אחרי טעויות, איבודי כדור ושטויות, במיוחד כאלה של כוכב הקבוצה. שמיר נתן לשחקניו ביטחון במקום לגעור בהם, וניצח.
סביר להניח שאם שמיר היה מפסיד, הוא היה חוטף ביקורת על כך ששחקניו נפלו מהרגליים בדקות האחרונות. זהו טבעו של עולם. רק שמי שהפסיד הוא נבן ספאחיה, והוא ישמע בימים הקרובים לא מעט על ההחלטה שלו לא להלביש למשחק את ארטיום פרחוסקי ובמיוחד את ג'ונה בולדן, אחד מעמודי התווך ובאנקר בחמישיה של מכבי מתחילת העונה.
על פניו, השיקול של ספאחיה מובן ולגיטימי, אם מבודדים את הגמר מול חולון. הוא התמודד מול קבוצה לא גבוהה, שגם שחקני הפנים שלה משחקים עם הפנים לסל ומתבססת על קצב מהיר. הקרואטי בחר בכוח האש של תומאס ורול ובהגנה של קיין. רק שההחלטה הזאת מעידה בעיקר על כך שאחרי למעלה מחצי עונה, למכבי עדיין אין סגנון מובחן שמאפיין אותה, כזה שהיא יכולה לכפות על היריבות. מדי שבוע, במשחקי היורוליג, עולה התהייה מה מייחד את הקבוצה הזאת, מלבד יכולת התפוצצות התקפית של כמה משחקניה. נראה שגם ספאחיה לא ממש יודע מה התשובה, וזה מאכזב. גם הסגנון שניסה להקנות לקבוצתו, תרגילים ארוכים יחסית ושליטה בקצב, לא הוכיח את עצמו, ומכבי הייתה יוצאת נשכרת אם היה משחרר את הרסן, כפי שעושה שמיר. בשורה התחתונה, למרות התקציב העדיף והסגל העמוק יותר, מכבי מפסידה ליריבה שהגיעה בלי השחקן השני בטיבו שלה, קורי וולדן.
מכבי הפסידה גם לשני ישראלים שעליהם היא ויתרה, גיא פניני וג'ו אלכסנדר. האלופה הנצחית והדורסנית מהעבר הייתה שמה יד בשלב זה גם על כישרון צעיר כתמיר בלאט. רק שהימים האלה חלפו מזמן, וכנראה לא ישובו. למכבי יש מגבלות כלכליות, אירופה חשובה לה יותר מהזירה המקומית והיא גילתה שהשמיים לא נופלים אחרי הפסד תארים בזירה המקומית. אז אמש היא הפסידה עוד תואר אחד, וזו כבר כמעט שגרה. עם זאת, חשוב להתעכב על נקודה אחת: מכבי החליפה מאמנים וניקתה את חדר ההלבשה כדי להציג קבוצה חדשה, לוחמת, חיובית ורעננה. הפסד התואר, בשילוב ההרחקה של ספאחיה בחצי הגמר ופריקת העול של השחקנים שבאה לידי ביטוי בהתנפלות על השופטים בטוויטר בתום המשחק (והשיפוט, יש לומר, אכן היה בעייתי) - כל אלה מעידים על תקלה חמורה בתהליך השיקום.
זו לא קבוצה מאומנת במיוחד, מוכשרת במיוחד, ווינרית במיוחד ובטח לא מכביסטית במיוחד. סתם קבוצת כדורסל לא מאוד סימפטית, שהרימה ידיים מול כישרון על אחד ומאמן שהבין מה באמת חשוב בכדורסל: השחקנים.