השנה היא 1991. ורוניקה וצ'ארלס אנטטוקומפו, זוג נשוי עם ילד צעיר בשם פרנסיס, הגיעו לצומת דרכים. צ'ארלס הוא שחקן כדורגל לשעבר. ורוניקה היא קופצת לגובה. אבל כל ההישגים והזכרונות היפים שלהם מתקופתם כספורטאים מחווירים לעומת המציאות הקשה שבה הם חיים.
"היה מאוד קשה להשיג עבודה בניגריה" מספר צ'ארלס, "וזו הסיבה שהחלטנו לעזוב".
ורוניקה וצ'ארלס ארזו, השאירו את פרנסיס אצל סבו וסבתו ויצאו לחפש הזדמנות חדשה במקום אחר, ביבשת אחרת. בדרך חתחתים הם הגיעו ליוון והתמקמו בשכונה ספוליה שבמערב אתונה. ספוליה היא לא משכונות הפאר של אתונה, בלשון המעטה, וצבע העור של בני הזוג אנטטוקומפו לא ממש עזר להם להשתלב בה. עם זאת, הם עשו מה שהם יכולים כדי לשרוד. צ'ארלס עבד כשיפוצניק בעבודות מזדמנות וורוניקה הייתה משלימה הכנסה כבייביסיטר.
השנים חלפו ומשפחת אנטטוקומפו התרחבה, אבל מצבה הכלכלי לא השתפר. בשלב מסוים אפילו פינו אותם מהדירה לאחר שלא הצליחו לשלם שכר דירה. מעמדם כפליטים לא ממש תרם להם וביחד עם כל זה, באמצע שנות ה-2000 יוון כולה נכנסה למשבר כלכלי חריף. זה הכריח את כל בני המשפחה לצאת ולתרום את חלקם. הילדים יצאו לעבודה והחלו למכור בשוק שעונים, תיקים ומשקפי שמש. "לפעמים לא היינו מוכרים מספיק ולא היה לנו כסף להאכיל את עצמנו. המקרר היה ריק".
זו הייתה הילדות של יאניס אנטטוקומפו.
עוד בנושא
שלשום: 32 נקודות ליאניס אנטטוקומפו בניצחון מילווקי על אורלנדו
כספי פתח בחמישייה וקלע 19 נקודות, גולדן סטייט הביסה את פיניקס
כספי אחרי השיא העונתי: "הדברים עבדו לי, מרגיש מאוד בנוח כאן"
איפשהו, בגלגול אחר, עוד לפני שהפך לאימת ההגנות ב-NBA ולכוכב עם השם הכי בלתי אפשרי אי פעם, יאניס רק רצה לשחק כדורגל עם אחיו, ת'נאסיס. אלא שמהר מאוד השניים החלו להתבלט בעקבות הגודל והאתלטיות שלהם וספירוס ולינייטיס, מאמן של קבוצה מקומית בשם פילאתיליקוס, שם לב אליהם. בראיון למגזין Sports VICE הוא תיאר איך הוא גילה את הגריק פריק.
"החלטנו בקבוצה שאנחנו צריכים לחפש אחר כישרונות בצורה מיידית. אני הייתי אחראי על תהליך הסקאוטינג והתחלתי בשכונות. אז נזכרתי שבערך שנתיים קודם לכן ראיתי ילד בספוליה שהרשים אותי מאוד. גיליתי אחר כך שקראו לו ת'נאסיס. חשבתי ללכת לשם שוב ואולי במקרה אני אפגוש אותו".
וולינייטיס שם פעמיו לספוליה, אבל הוא לא מצא את ת'נאסיס. במקום זה הוא מצא שלושה ילדים אחרים משחקים כדורסל כאשר אחד מהם פשוט שולט במגרש. "באותו רגע הבנתי שאני בנוכחות אחד הכשרונות הגדולים בעולם הכדורסל", יספר.
יאניס שיחק עם אחיו הקטנים, קוסטאס ואלכסיס, ולפי ולינייטיס, היה מספיק מבט אחד כדי להבין שליאניס יש כישרון טבעי. "כשראיתי אותו הסתכלתי לשמיים ואמרתי לעצמי 'אלוהים, איך אף אחד עוד לא שם לב לכישרון שיש לילד הזה?'". אבל הכישרון הוא רק שלב אחד בדרך להצלחה. כעת החלו מסעות השכנוע של ולינייטיס, שניסה להביא את יאניס לפילאתיליקוס, אולם יאניס סירב. "הוא העדיף כדורגל על פני כדורסל", מספר ולינייטיס. אלא שאז המאמן שלף את הקלף המנצח.
"שאלתי אותו 'אם אנחנו נמצא עבודה לשני ההורים שלך, אתה תבוא לשחק כדורסל בשבילי?'. הוא ענה כן, ואני ידעתי שזה הכן הכי חשוב שהוא יגיד בקריירה שלו".
יאניס היה בן 13 כשולינייטיס גילה אותו, אבל גם אחרי שהחל לשחק כדורסל בצורה מסודרת, הוא עדיין עזר למשפחתו. למרות שמגרש הכדורסל הפך להיות מפלט עבורו והמשחק נתן לו תקווה לעתיד טוב יותר, המשפחה שלו עדיין הייתה במצב כלכלי קשה ויאניס המשיך לעבוד עם אחיו בשוק, גם במחיר של פספוס אימונים. כל זה כאשר תמיד מעליהם מרחף החשש שמשטרת ההגירה תבוא יום בהיר אחד ותגרש אותם, מכיוון שליאניס ולאחיו לא הייתה שום תעודת זהות, לא יוונית ולא ניגרית. זו לא הילדות הטיפוסית של שחקן NBA. הוא תיאר זאת יפה בכתבה שלי ג'נקינס עשה עליו בספורטס אילוסטרייטד.
"הרבה שחקנים יגידו לך - 'כשאני הייתי קטן הערצתי את קובי בריאנט, ג'ורדן, לברון, מג'יק'. עבורי, זה לא היה ככה בכלל".
המציאות היומיומית עבור משפחת אנטטוקומפו הייתה כזו שלא אפשרה לחשוב על קובי בריאנט ומייקל ג'ורדן. היא אפשרה להם לחשוב רק מאיפה תגיע הארוחה הבאה, ולפעמים הם היו זקוקים לעזרה מבחוץ. ולינייטיס היה מבין האנשים שעזרו למשפחה. "אתה יושב מול מוצארט ואתה רואה שאין לו אוכל, מה אתה מביא לו?" הוא סיפר בכתבה של הניו יורק טיימס על הגריק פריק, "אתה בדילמה. התשובה היא לא כינור, אלא כיכר לחם".
יוון היא מדינת כדורסל ובדרך כלל כאשר יש כישרונות צעירים יוצאי דופן הם מוצאים את עצמם די מהר בפנאתינייקוס או אולימפיאקוס או אולי אריס סלוניקי. אולם יאניס, בין היתר מכיוון שהחל לשחק כדורסל בגיל מאוחר יחסית ולא היה מושקע בספורט לאור המצב הכלכלי של משפחתו, קצת עבר מתחת לרדאר. קשה לדמיין ילד בן 16 בגובה שני מטר עם מוטת ידיים של דרקון עובר מתחת לרדאר, אבל יאניס המשיך לשחק בפילאתיליקוס ובעונת 2012-2013 הוא החל לשחק בבוגרים של הקבוצה, ששיחקה בליגה השנייה ביוון. אז כבר אי אפשר היה להתעלם ממנו.
המספרים של יאניס לא היו עוצרי נשימה. הוא שיחק בסך הכל 22.5 דקות למשחק, קלע 9.5 נקודות, הוריד 5 ריבאונדים ומסר 1.4 אסיסטים. אבל המספרים, כמעט כמו תמיד, לא מספרים את כל הסיפור. יאניס הפך לתופעה ביוון. האתלטיות שלו הפכה אותו לאייקון מקומי והוא אפילו הוזמן למשחק האולסטאר של הליגה הראשונה למרות ששיחק בכלל בליגה השנייה.
למרות התחרות הירודה והשם המסובך, יאניס התחיל לסובב ראשים גם מעבר לאוקיינוס. בעונה שלו בפילאתיליקוס הגיעו לראות אותו דני איינג', סם פרסטי, מאסאי יוג'ירי ודריל מורי. באותה תקופה הוא קיבל סוף סוף אזרחות יוונית וחתם על חוזה עם סראגוסה מהליגה הספרדית שכלל ביי-אאוט ל-NBA בסוף כל עונה. החלום נראה קרוב יותר ויותר.
באותה נקודת זמן, מאי 2013, ג'ון האמונד, הג'נרל מנג'ר של מילווקי בזמנו, היה בארוחת ערב. מילווקי שלו נראתה תקועה באזור הדמדומים של הליגה באותן שנים, אי שם במקומות 6-9 במזרח, לא גבוה מספיק כדי לפנטז על תואר ולא נמוך מספיק כדי להשיג כישרון ייחודי בדראפט. לפי לי ג'נקינס, הוא סיפר באותה ארוחת ערב על שתי הדרכים האפשריות עבור מילווקי להשיג כוכב שישנה את מאזן הכוחות. הראשונה היא שאיכשהו בלוטרי הם יקבלו בחירה גבוהה, סיכוי אפסי לאור העובדה שהקבוצה הגיעה לפלייאוף מהמקום השמיני במזרח באותה עונה. השנייה הייתה לשכנע כוכב כלשהו לחתום במילווקי כשחקן חופשי. בדיוק כמו הטמפרטורה במילווקי בחורף, הסיכוי הזה היה אפילו נמוך מאפס.
בתום אותה שיחת עידוד, האמונד סיפר שהוא נוסע למחרת ליוון. הוא נסע לראות את יאניס בעוד משחק אזוטרי בליגה היוונית השנייה. האמונד בא, ראה, ונכבש. בנסיעה חזרה במונית עם הסוכן של יאניס הוא אמר לו: "אני לא יודע מה הולך לקרות עם הבחור הזה, אבל החיים שלו הולכים להשתנות בצורה קיצונית".
יאניס נרשם לדראפט 2013 ולמרות שהרבה קבוצות היו מסוקרנות מהבחור הצעיר עם השם המסובך והידיים הלא נגמרות, אף אחד לא ציפה שהוא יבחר במקומות הראשונים של הדראפט, אפילו שדראפט 2013 היה חלש מאוד. אדם פרומל, כתב הדראפט של בליצ'ר ריפורט, ניבא כמה ימים לפני הדראפט שיאניס יבחר במקום ה-16 ואמר כי "באיזשהו שלב, איזושהי קבוצה תיקח הימור על שחקן עם פוטנציאל להפוך לגניבה כמו יאניס".
דאלאס הייתה יכולה להיות אחת מהקבוצות הללו. למאבס הייתה את הבחירה ה-13 ודוני נלסון, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, דחף לבחור את יאניס, אולם מארק קיובן הטיל וטו על ההחלטה הזו. "דוני אמר שהוא מוכן לסכן הכל על כך שיאניס הולך להיות טוב, אבל אני רציתי לדבוק בתוכנית המקורית שלנו", קיובן אמר בראיון ל-Business Insider. התוכנית הייתה לשמור כמה שיותר מקום מתחת לתקרת השכר כדי למשוך שחקנים חופשיים ולכן המאבס העבירו את הבחירה שלהם לסלטיקס בתמורה לעוד מקום מתחת לתקרה. הסלטיקס הלכו על קלי אוליניק. בבחירה ה-14 מינסוטה בחרה את שבאז מוחמד.
להאמונד הייתה את הבחירה ה-15 בדראפט והוא בטח חשב לעצמו על הנוסחה שהוא בעצמו תיאר רק חודש קודם לכן - סופרסטאר משיגים דרך בחירה גבוהה בדראפט או דרך הפרי אייג'נסי. אלא שהייתה עוד דרך, הדרך הכי קשה מכולן, והיא למצוא את היהלומים הלא מלוטשים בשוליים של הדראפט. האמונד התלבט אולי לקחת בחירה בטוחה יותר בדמות שיין לארקין, אבל כשהגיעה העת שלו לבחור, הוא הלך על יאניס.
בראיון מיד לאחר הדראפט האמונד נראה כמו מישהו שקנה מניה של נטפליקס לפני חמש שנים ומנסה לשכנע את עצמו שזה יעבוד. "אנחנו מקבלים מישהו עם תקרה מדהימה, אני שונא להגיד דברים כמו השמיים הם הגבול, אבל זה באמת יכול להיות. אני לא רוצה להגיד דברים כמו אולסטאר, אבל זה בהחלט יכול להיות".
כמו נטפליקס, לקח לזה קצת זמן, אבל זה עבד. בשנה הראשונה שלו יאניס הראה ניצוצות של אתלטיות וכישרון גולמי, אבל הוא עדיין היה בגדר קוריוז. בעונה השנייה שלו הוא כבר נכנס לחמישייה ושיפר את המספרים שלו, אבל עדיין בשביל שאנשים ידעו איך מאייתים את השם שלו הוא היה צריך לתת יותר מ-12.7 נקודות למשחק ו-6.7 ריבאונדים. עם זאת, הבאקס ידעו שהם מצאו יהלום.
"אנחנו כל הזמן מדברים על התחושה של המשחק כאחד הדברים שאי אפשר ללמד. זו פשוט מתנה, וליאניס יש את המתנה הזו", אמר עליו האמונד.
על אף הניצוצות והאתלטיות, היה ברור שליאניס יש עדיין חורים במשחק. באחד המשחקים בעונה השנייה שלו ג'ייסון קיד, מאמן הקבוצה שפוטר לא מזמן, אסר עליו לזרוק שלשות בעקבות האחוזים הנוראיים שלו מחוץ לקשת. במשחק אחר הוא ספסל אותו. יאניס התעצבן וזה הוביל לאחד הסיפורים שממחישים הכי טוב כמה יאניס הוא עוף מוזר בעולם ה-NBA.
אחרי הספסול יאניס נכנס לאינטרנט. "רציתי לבדוק מה הבחור הזה בכלל עשה בקריירה שלו", יאניס סיפר לספורטס אילוסטרייטד, "ואז ראיתי רוקי העונה, אלוף NBA, מדליית זהב אולימפית, שני באסיסטים, חמישי בשלשות, בלה בלה בלה. אמרתי לעצמי 'אלוהים, איך אני יכול להתחרות בזה? עדיף לי לסתום'".
זהו עוד תוצר של אותה ילדות לא שגרתית שעברה על יאניס. הוא לא היה קם לפנות בוקר כדי לראות את מייקל ג'ורדן מתעלף בידיים של סקוטי פיפן, הוא היה קם בבוקר כדי ללכת לשוק למכור סחורה שתעזור לשים אוכל על השולחן. בשוק של אתונה, ג'ייסון קיד הוא לא דמות מוכרת.
מאותה נקודת זמן יאניס סתם והקשיב לקיד. בעונתו השלישית ב-NBA יאניס המשיך לעשות צעדים קדימה, אבל הקבוצה דווקא הלכה אחורה. אחרי שהגיעו לפלייאוף ב-2015 והקשו על הבולס בסיבוב הראשון, הציפייה הייתה שהבאקס יתקעו יתד בשמינייה הראשונה של המזרח. אלא שההפך קרה. ההגנה של הבאקס קרסה והעונה הלכה לאיבוד כבר בפברואר. יאניס העמיד מספרים לא רעים עד אותה נקודה (15.9 נקודות, 7.1 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים), אבל הבאקס היו הרחק מחוץ לפלייאוף וההגנות לא שמרו עליו משום שהוא לא היווה איום מחוץ לקשת (23.9% משלוש באותה תקופה).
זה היה הרגע שבו קיד החליט לשנות את חוקי המשחק ושם את הכדור בידיים של יאניס. ההגנות חייבות לשמור על השחקן עם הכדור וככל שהכדור היה יותר אצל הגריק פריק, לפתע התגלה עד כמה הוא פריק. עד סוף עונת 2015/16 הוא העמיד מספרים נהדרים של 18.8 נקודות, 8.6 ריבאונדים ו-7.2 אסיסטים. הוא יצר בעיית מצ'-אפ לכל יריבה ויכולת המסירה שלו שינתה את הדרך בה הבאקס ניהלו את ההתקפה שלהם. פוינט יאניס נולד והגורל של הבאקס השתנה.
"לא עשינו מזה ביג דיל" סיפר קיד לספורטס אילוסטרייטד, "לא היה לחץ. רק רצינו לנסות משהו שונה". הניסוי בהחלט הצליח ויאניס החל לבלות שעות נוספות בניתוח פיק-אנד-רולים ובצפייה בסרטונים של מג'יק ג'ונסון. הוא הפך להיות מוביל הכדור האמיתי של הבאקס ועל הדרך הוא הפך לתופעה עולמית.
בעונת 2016/17 הוא כבר התפוצץ לחלוטין וזכה בתואר השחקן המשתפר ללא תחרות. העונה הוא נראה לפרקים כמו MVP והוא הפך להיות אחד השחקנים הפופולריים בליגה, כפי שאפשר היה לראות בבחירות לאולסטאר בהן הוא קיבל הכי הרבה בחירות מהאוהדים חוץ מלברון ג'יימס. מבין השחקנים הוא נבחר ראשון. והוא רק בן 23.
אי אפשר להתעלם מהמקריות בסיפור של יאניס אנטטוקומפו. אף אחד לא הופך ממהגר שסוחר במשקפי שמש בשוק של אתונה לכוכב הכי גדול ב-NBA בלי כמה גרמים טובים של מזל. במובן מסוים, מדובר בהתגשמות חלום הגלובליזציה, שאפשרה למשפחת אנטטוקומפו לחצוב את דרכה מהחיים הקשים בניגריה עד לבמה הכי גדולה בעולם. החלום הזה הפך למציאות ואפשר ליאניס ולמשפחתו לקבל מעמד של אזרחים ביוון ולצבוע את העתיד שלהם בגוון ורוד.
למרות שלי אישית יש חששות מהאינטנסטיביות הדרק-רוזית שבה יאניס משחק, אין ספק שמדובר בחד קרן אמיתי שצפוי להדק את אחיזתו על הליגה בשנים הקרובות. לברון ג'יימס מתחיל כבר לראות את האור בקצה המנהרה. דוראנט, קרי והווריירס לא ישארו בפסגה לנצח. האם יאניס הולך להיות הבא בתור?
בעולם הכדורסל אנחנו מכורים להשוואות. תמיד אנחנו מנסים למצוא מקבילה היסטורית למה שאנחנו רואים היום כדי לקבל איזשהו רפרנס ולהמחיש את העוצמה של מה שעינינו רואות. מה שמיוחד ביאניס הוא שאין לו ממש אבטיפוס. הוא סוג של מוטציה שאנחנו רואים לראשונה, וזה מה שחושב עליו מוטציה אחרת, קווין דוראנט.
"הגריק פריק הוא כוח. אני לא ראיתי אף שחקן כמוהו. הוא יכול לסיים את הקריירה שלו כשחקן הכי טוב שאי פעם שיחק, אם באמת ירצה בכך. זה די מפחיד לחשוב על זה".
עם תשבוחות כאלו ועם סיפור כזה, זה ממש לא משנה איך קוראים לו. יכול להיות שבעתיד פשוט יקראו לו GOAT. Greatest Of All Time.