הנרי והנריך: כיצד תשתנה ארסנל בעידן פייר אמריק אובמיאנג?

כאשר קיבל תיאו וולקוט את החולצה מספר 14 בארסנל, הוא לא הבין מיד את המשמעות. פייר-אמריק אובמיאנג לא היה זקוק להסברים ממשפחתו על מנת להפנים את גודל האחריות, והוא גם משתוקק לכך. "תיירי הנרי הוא דוגמא עבור חלוצים כי הוא היה מהיר והבקיע המון שערים. אני צריך לעבוד קשה כדי להיות כמוהו, אבל זה מה שאעשה. גם אני מהיר, וגם אני מבקיע הרבה", הצהיר התותחן החדש אחרי שהמועדון שבר את שיא ההעברות שלו ושילם תמורתו לבורוסיה דורטמונד 56 מיליון ליש"ט.

וולקוט היה אמור להתפתח לכוכב גדול הרבה יותר, אך הוא מעולם לא היה יורש טבעי להנרי. אובמיאנג עונה על ההגדרה טוב יותר. למעשה, אין כיום בעולם שחקן דומה יותר לאיש שנחשב על ידי רבים לגדול שחקני ארסנל בכל הזמנים. ראשית, הוא צרפתי לכל דבר, גם אם בחר לייצג את נבחרת גאבון, מולדת אביו. שנית, הוא אחד השחקנים המהירים ביותר בתבל. שלישית, בדיוק כמו הנרי הוא קיצוני שעבר הסבה מוצלחת לעמדת החלוץ המרכזי.

עוד בנושא

לעזוב לריאל מדריד? ניימאר: "זו רק תחילת המסע שלי בפריס"
גבריאל: "סוארס אמר לי דברים מגעילים, בקאמפ נואו אתה משחק נגד השופטים"
טוני שאפרון, "השופט הבועט", הורחק מהמגרשים לשלושה חודשים

ליתר דיוק, שינוי התפקיד של אובמיאנג היה כפול. הוא החל את הקריירה כחלוץ רחבה, אך לא הצליח, ספג ביקורת קטלנית על אחוז ניצול מצבים נמוך להחריד, ופרח רק כאשר מאמן סנט אטיין כריסטוף גאלטייה החליט להסיט אותו לאגף. דווקא כאשר לא ציפו ממנו למצוא את הרשת בתדירות גבוהה, הפך אובמיאנג למכונת שערים. כך הוא הגיע לדורטמונד, שם תופקד על ידי יורגן קלופ בעונת 2013/14 באגף כספק הכדורים לרוברט לבנדובסקי. רק כאשר הפולני עזב לבאיירן מינכן, ומחליפיו צ'ירו אימובילה ואדריאן ראמוס נכשלו, הזיז קלופ את הצרפתי שלו למרכז הרחבה ובא על שכרו. מאז, תומאס טוכל ליטש עוד יותר את היהלום. ממוצע הכיבושים של הסקורר בשלוש השנים מאז השינוי הטקטי בתחילת 2015, התקרב לשער למשחק בבונדסליגה.

הנרי עבר תהליך דומה מאוד. עד גיל 17, הוא שיחק כחלוץ המרכזי שהחמיץ בסיטונות. "הייתי זקוק לעשר הזדמנויות כדי להבקיע שער אחד", הוא סיפר בדיעבד על תחילת דרכו. לכן, כאשר קודם הנער המוכשר והמהיר לסגל הראשון של מונאקו בקיץ 1994, בחר ארסן ונגר להשתמש בו כקיצוני שמאלי. המאמן אמנם פוטר שבועות ספורים מאוחר יותר, אבל השינוי המבריק שלו עבד - והנרי נסק בקצב מסחרר. אלא שהמעבר ליובנטוס לא צלח, וכאשר הציל אותו ונגר מקרלו אנצ'לוטי בהעברת בזק בארסנל, הוא הודיע לו: "אתה מתבזבז באגף". הגיעה העת לשינוי השני, והנרי חזר להיות חלוץ, הפעם עם אחוז דיוק טוב הרבה יותר מול השער. היה זה בקיץ 1999, כאשר הצרפתי היה בן 22, והכל עוד היה לפניו.

למעשה, כל הסגנון של ארסנל בתחילת המילניום התבסס על הנרי. הכוח המתפרץ שלו היה מדהים, וארסנל הסתמכה עליו וניצלה אותו. ונגר חיפש שחקנים שהצטיינו במשחק מעברים מהיר מאוד. פרדי ליונגברג ורובר פירס השתלבו במערך הזה באופן אידיאלי, דניס ברגקאמפ תרם את העדינות וראיית המשחק שלו על מנת להפעיל את כולם, פטריק ויירה וז'ילברטו סילבה היוו את השלד בקישור המרכזי. כך נוצרה הקבוצה החלומית וההיסטורית שזכתה באליפות ללא הפסד ב-2003/04.

המהירות הזו אבדה אחרי עזיבתו של המאסטרו. יש סיבות רבות לדעיכה ההדרגתית של התותחנים מאז 2006, והפיאסקו המתמשך בנסיון למצוא מחליף ראוי ל-ויירה קריטי ביותר, אך ניכרת גם חשיבות לא מבוטלת לשינוי הסגנון. ונגר ממשיך לדגול בכדורגל טכני המבוסס על ראיית משחק ותנועה ללא כדור, אבל הקצב איטי יותר. אם מחפשים היום קבוצה בפרמיירליג שמזכירה את ארסנל מודל 2004 - לא מבחינת המערך, לא מבחינת שיטת ההגנה, אלא מבחינת יציאה להתקפות מרגע קבלת הכדור - הרי שזו ליברפול של קלופ. האדומים לא מבזבזים זמן ומשתמשים בשחקנים מהירים עם שליטה מופלאה בכדור על מנת להגיע לרחבה מהר ככל הניתן.

והנה לכם, בחלון ההעברות האחרון הצטרפו לתותחנים שני שחקנים שמזוהים מאוד עם האקסית של קלופ. לא רק אובמיאנג נחת בלונדון. קדם לו הנריך מחיטריאן, אשר נזרק ממנצ'סטר יונייטד על מנת להחתים את אלכסיס סאנצ'ס, ולארמני היה משקל לא מבוטל בהחלטתו הסופית של הצרפתי-גאבוני לבוא לאצטדיון האמירויות. הם הרי חברים קרובים עוד מאז חתם בצוותא בדורטמונד בקיץ 2013.

שיתוף הפעולה בין אובמיאנג למחיטריאן בבונדסליגה היה נהדר במשך שלוש שנים, והפרגון ההדדי עלה על כל דמיון. כך, למשל, ויתר החלוץ על הזדמנות לכבוש במשחק תשיעי ברציפות באוקטובר 2015 כדי לבשל לקשר במפגש מול מיינץ. "לא האמנתי למראה עיניי", אמר על כך טוכל. לא היתה טיפה של אנוכיות ביחסים בין השלישיה אובמיאנג-מחיטריאן-מרקו רויס. ובעוד הגרמני נותר תמיד נאמן למדים הצהובים-שחורים, הייתה זו ההחלטה של הארמני להגשים חלום פרטי במנצ'סטר יונייטד אשר השפיעה יותר מכל על הצרפתי. מאז עזב מחיטריאן, גם הוא הבין שצריך לעשות את הצעד הבא, וההבנה הזו התחזקה כאשר טוכל נשלח הביתה בקיץ האחרון.

החלום האישי של אובמיאנג היה תמיד ריאל מדריד. הוא לא הסתיר זאת, והעובדה כי הבטיח לשחק במדים הלבנים לסבו שהיה על ערש דווי ידועה היטב. בקיץ האחרון, נדמה היה כי נוצרו התנאים הנכונים לביצוע העסקה המיוחלת, במיוחד לאור המכירה של אלברו מוראטה. ואולם, הספרדים החליטו נגד המהלך, ואובמיאנג המתוסכל הצהיר: "לא אדבר יותר על מדריד. השאיפה הזו מתה, ואני ממשיך קדימה. טוב לי בדורטמונד". המשפט האחרון לא היה נכון, והאכזבה הגדולה פגמה מאוד בסיום הקדנציה שלו בגרמניה. האיחורים התכופים לאימונים לוו בסכסוכים בחדר ההלבשה, והכוכב החייכן והנדיב הפך לבעיה חברתית. לפי הדיווחים בתקשורת אשר מהימנותם מוטלת בספק גדול, התנהגות זו היא שגרמה לריאל לוותר עליו שוב בינואר כאשר דורטמונד הציעה אותו.

כך או כך, ארסנל לא היתה האופציה הראשונה שלו, אבל היא היתה האלטרנטיבה המועדפת שנותרה, ממגוון סיבות. ראשית, יאיא אובמיאנג, אביו של הכוכב, הוא מעריץ מושבע של ונגר שניסה לשלוח את בנו לתותחנים עוד ב-2013, לפני המעבר לדורטמונד. שנית, היא היחידה שהיתה מוכנה לסגור את העסקה כאן ועכשיו. שלישית, ההערכה של אובמיאנג להנרי לא יודעת גבול, והוא משמש מודל לחיקוי עבורו. ללבוש את החולצה מספר 14 באדום זה באמת כבוד גדול. רביעית, אפקט מחיטריאן באמת היה דרמטי. השניים חגגו שערים רבים בריקודים בדורטמונד, וחידוש שיתוף הפעולה מרגש אותם. לא לחינם נבחר הארמני לקדם את בואו של חלוץ הרכש בציוץ הטוויטר של ארסנל.

וכך התרחשה לה המהפכה הגדולה באמצע העונה. סאנצ'ס, וולקוט ואוליבייה ז'ירו עזבו, ומדובר בשחקני שהגדירו את החוד של ונגר בשנים האחרונות. במקומם הגיעו החברים שמזוהים עם קלופ, וכעת צריך המנג'ר למצוא את הדרך לשלב אותם עם אלכסנדר לקאזט, אשר איבד בינתיים את תואר השחקן היקר בתולדות המועדון. יהיה להם קל מאוד למצוא שפה משותפת, תרתי משמע, כי מחיטריאן דובר צרפתית שוטפת - הוא גדל בצרפת בילדותו כאשר אביו המנוח המלט שיחק שם. קשה יותר לאתר את השיטה שתתאים לכולם, וגם כאן בא הנרי לעזרתו של ונגר. "בתקופתי שיחקנו 2-4-4 קלאסי. למה שלא נחזור לשם?", תהה שחקן העבר.

אם תרצו, ימלא אובמיאנג את תפקיד הנרי, לקאזט ישחק אותה ברגקאמפ, מחיטריאן יהיה ליונגברג, ואוזיל יהיה פירס. נשמע טוב? אם החבורה הזו תממש את הפוטנציאל, האוהדים לא יתגעגעו במיוחד לאלכסיס, אבל זה לא ממש טריוויאלי. דבר אחד בטוח - החל מעכשיו נראה ארסנל שונה בתכלית, מהירה ותכלתית יותר, ואולי אף מהנה יותר לצפיה. וזה מתחיל כבר בשבת נגד אברטון.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק