קזחסטן היתה המדינה השמינית של מאט ווקר. הוא הגיע אליה אחרי אסטוניה. הקבוצות הבכירות לא שיחקו בבית, וממילא זה לא היה הקטע של המסע שלו - ביקור בכל אחת מ-55 הליגות האירופיות בעונת 2017/18. הוא לא חיפש את הברצלונה והיובנטוס; הוא במקרה הטוב מתפשר על מלאגה וקרוטונה. אז בבוראט-לנד הוא התפשר על FK טאראז, שהיתה אמורה לרדת ליגה בעונה שעברה ובכלל לא היתה אמורה להיות בתוכניות שלו. בפרויקט של ווקר אין הרבה חוקים אבל הנה הם:
1. רק משחקי ליגה בכירה נחשבים.
2. חובה שהמשחק יסתיים באופן חוקי; אם המשחק פוצץ, עליו לראות משחק נוסף.
3. צילום בכל איצטדיון.
4. בירה בכל מדינה.
טאראז הפסידה בפלייאוף הירידה בעונה שעברה אבל בגלל בעיות כלכליות של יריבתה קיבלה עוד עונה בליגה הראשונה, וכשאקטובה הגיעה לעיר ביולי 2017, גם ווקר הגיע.
הוא עלה על הרכבת לטאראז, שמונה שעות דהירה מאלמטי, ובגלל שהמחירים היו זולים סידר את עצמו במחלקה שנייה. ככה זה, כשאתה לוקח 18 חודשי חופשה-ללא-תשלום מהעבודה, אתה צריך לדעת איפה לפתוח את החגורה והיכן להדק אותה. הוא בן 41 שנראה בן 27, סטטיסטיקאי במשרד המשפטים הבריטי שהחליט להביס את משבר הגיל הרבה לפני שהוא תוקף. הוא חסך כסף על מנת לממן בעצמו את המסע הזה, עליו החליט עוד בחג המולד של 2015.
עוד בנושא
טל בן חיים: "קשה לשבת על הספסל, אבל אני לא רואה את עצמי עוזב"
מכבי פתח תקוה: "סכנין יכולה להמשיך לגשש, אבידור לא משוחרר"
מחאה יצירתית: 500 אוהדי נתניה יגיעו למושבה ולא ייכנסו למשחק
אל הקרון של המחלקה השנייה נכנס "אריק הקזח האדום", כפי שווקר מכנה אותו. 15 שנה לא היה במשחק כדורגל בעירו, הוא בכלל אוהד רדום של מנצ'סטר יונייטד, ומכאן שמו.
"למה אתה אוהד יונייטד?", שאל אותו ווקר.
"למה לא?", השיב אריק הקזח האדום.
הוא פועל בעסקי הנפט במערב המדינה וכמעט שלושה שבועות לא היה בבית. הוא היה היחיד שדיבר אנגלית והתחבר עם ווקר מהר במהלך הנסיעה. כשירדו בתחנת הרכבת המקומית אשתו של אריק הקזח האדום ובנו בן השלושה שבועות הגיעו לקבל את פניו. משם הלכו להסתפר, ואז, כיאה לקזחסטן, הם אכלו סוס לארוחת ערב. בהמשך חטף גם נקניקיית סוס, ככה לקינוח. "האמת, זה היה טעים", מעיד ווקר, שהמסע הזה עבורו הוא ממש לא רק כדורגל כי אם חוויה תרבותית. "יש הרבה ירוק בקזחסטן, הסוסים אוכלים טוב, הם בנויים יפה".
אריק הקזח האדום הכיר לווקר את קצין התקשורת של טאראז - הם מתאמנים ביחד בחדר הכושר. וכך קיבל ווקר אישור כניסה למגרש, אחד מארבעה אנשי תקשורת שסיקרו את המשחק. באותו הזמן אריק הקזח האדום ישב ביציע עם החבר'ה, וכולם ראו 1:1 סביר. בתום המשחק קיבל ווקר צ'ופר מקצין התקשורת וריאיין את מוחמד דיארה, הבלם מגינאה. הוא לא יכול היה להתאפק ושאל: "ניסית כבר סוס?".
"בטח", ענה דיארה. "ברור שניסיתי סוס".
לאחר המשחק ווקר, אריק הקזח האדום והחברים שלו הלכו לאכול (כן, אתם יודעים מה) ואת הערב סיים הבריטי על מונית בדרך ליעד הבא, רוסיה. מדינה מספר 9 מתוך 55.
תחנות המסע של ווקר עד כה
במסעדה בתל אביב לא אכלנו סוס. ווקר ישב איפה שהשמש והזמין עוף. יום קודם נגרר אל המשחק בין הפועל ירוחם לבני יצ'לאל, אותו הגדיר כ"בונוס". הוא נהנה מאוד, אפילו קצת מהיכולת, אבל שם פעמיו לשבת - אז פגשה בני יהודה את הפועל עכו. כשקיבל טיפ שזה אולי לא ה-משחק שיש לכדורגל הישראלי להציע, הוסיף ללו"ז שלו גם את הפועל באר שבע נגד הפועל חיפה, למחרת.
הוא רגיל לתזוזות. עוד לפני שהחליט על הפרויקט ביקר ביותר מ-80 מדינות, שני מונדיאלים, אליפות אפריקה וגם יורו 2016. הוא אוהד פולהאם מושבע ("יוקאנוביץ' בא ממכבי, הא?") וצפה לדבריו ביותר מ-600 משחקים של הקבוצה. הוא חולה כדורגל ופריק טיולים ובגלל זה החליט שזה יהיה השילוב. "לא רציתי רק לשכב חצי שנה על החוף באינדונזיה", הוא אומר. "כבר עשיתי את זה. רציתי משהו יותר מאתגר מלהשתכר כל היום. זה אמנם כיף, אבל לא לשנה וחצי".
למה דווקא אירופה? שאלתי אותו. "אפריקה היתה החלום אבל זה היה קשה מדי לוגיסטית, ובאירופה יש גיוון נהדר - הנה, ישראל היא דוגמה קיצונית". אז הוא לקח חופש, הקים אתר ועמודים ברשתות החברתיות, ערך תחקיר משוגע על כל הליגות, מתי העונה יוצאת לדרך ומתי מסתיימת, באילו ימים משחקים שם, אילו קבוצות כדאי לראות - הכין לו"ז של שנה שלמה ופשוט התחיל לרוץ. התחנה הראשונה - גיאורגיה, 2 ביוני, וזה היה דילה גורי (אז המאמן היה זיו אריה הישראלי) מול לוקומוטיבי טביליסי - שגם ניצחה 0:2.
הוא מדרג כל משחק מ-1 עד 10 לפי מגוון קריטריונים. הוא זוכר איך אוהד אולימפיאקוס כמעט שבר לו את המצלמה בזמן תהלוכת אולטראס באי היווני קורפו, ביתה של קרקירה; את טרבזונספור, שם אווירה מושלמת באיצטדיון נהדר סיפקו גם משחק נהדר במהלכו הובילו המקומיים 0:3 רק כדי שאלניאספור, הקבוצה של קרלוס גרסיה, תהפוך ל-3:4; ואת בלארוס, שם חזה בשוטרים מפחידים, באפס אנגלית, בישיבה עם האולטראס של ויטפסק ובגול של שוער ממגרש שלם.
ישראל אם כן המדינה ה-35 של הבחור, שבאפריל - אם הכול יעבור כשורה - יסיים את המסע במונטנגרו. ככל שהוא ממשיך לטייל הסיפור שלו צובר תאוצה והייפ. זו המדינה ה-30 בה נכתב עליו. נערכו עליו אייטמים בגאזטה, ב-GQ של פורטוגל, בגארדיאן הבריטי, גם ב-BBC ריאיינו אותו בזמן משחק ואפילו בברזיל כתבו על המסע.
הוא מתכונן לכל משחק, וכך למשל ידע שבני יהודה זכתה בגביע ושהקמע שלה תרנגול, והוא אפילו צייר במחברת שלו את הרכבי שתי הקבוצות. זו כבר המחברת הרביעית שלו, וכולן עמוסות בתיאורים מהיכן שהיה ולאן שעתיד להגיע. בעתיד זה יהפוך לספר.
בשבת אחר הצהריים הגיע לאיצטדיון המושבה. "מרחוק זה נראה כמו כלי שצריך להיות במטבח, מתכתי כזה, אין יציעים מאחורי השערים, מוזר. אבל אהבתי", הוא אומר. עכו הוליכה 0:1 אבל בני יהודה הפכה וניצחה 1:2. "פיטר אונייקאצ'י היה צריך לעשות 0:2 אבל החמיץ. בדקתי, והוא לא כבש אף שער ליגה העונה, זה מסביר הרבה". והוא מוסיף: "אירוני שבמחצית הראשונה רבים מאוהדי בני יהודה גערו בצ'יבוטה והוא סיים את הערב כגיבור של כולם עם הצמד. בסך הכול אהבתי את הקהל, היו הרבה נשים וזה היה יפה מאוד. בבולגריה אתה רואה רק גברים מעל גיל 45".
הוא גם נתקל בישראליות הטיפוסית בתור למזנון. "הזהירו אותי שהמושג 'תור' לא קיים כאן", אמר. לידו בטריבונה ישבה חברה של אמא של איציק עזוז, שבסיום העניק חולצה לילד שחגג יום הולדת ואף החליף כמה מילים עם ווקר. "בחור נחמד, אבל לא משהו שייכנס לספר", הבריטי מסכם. וציון המשחק? "6".
למחרת נסע לטרנר ועדן בן בסט סידר לו אירוע שבוודאות ייכנס לספר - השער המהיר ביותר. הוא הגדיר את האיצטדיון כ"דיסקוטק בלאס וגאס - דקלים, אורות ומדבר, זה לא נראה כמו אף איצטדיון אחר שראיתי באירופה". הוא התלהב מהאווירה, מכך שנכח במשחק בו כמעט נקטע רצף המשחקים הביתיים של באר שבע ללא הפסד, וגם מהעובדה שבדפי ההרכבים לא יכול היה לדעת מי ישראלי ומי זר.
"באיסלנד למשל כל המקומיים מסתיימים ב'סון', וכאן אין לי דרך להבחין". הוא כן הבחין בוואקמה. "נהניתי ממנו, יש לו כוח מטורף, חיפה לא הצליחו לקחת לו כדור. הוא לא יכול לעשות את זה באנגליה, למשל. בתוך כמה שניות יבוא מישהו ויכסח אותו, גם אם זה פאול, כדי להבהיר 'הלו, אצלנו אתה לא עושה דברים כאלה'. עוד ראויים לציון? "מליקסון, הביטון בראדרס, כמו הנווילס - יש להם גם שמאלי וגם ימני", והוא גם חילק מחמאות לקלינגר ("הקבוצה שעמדה הכי טוב מכל הארבע שראיתי"). ציון? "7".
לסיום, כמה מסקנות כלליות של ווקר על ארצנו:
- הרמה היתה גבוהה, בטח למדינה קטנה. אני משווה אתכם לדנמרק ופולין.
- מה שחסר לכם זו פיזיות, הכדורגלנים רזים מדי, בגלל זה וואקמה עושה פה מה שהוא רוצה.
- יש לכם בעיה במצבים נייחים. אני מניח שכשהקבוצות שלכם פוגשות קבוצות סקנדינביות, אתם בבעיה (שרלוק!)
- הרבה שחקנים אצלכם מנסים יותר מדי 'לשחק כדורגל' במקום להעיף את הכדור למעלה.
- לא מבין למה אין כאן יותר בריטים. מדינה נהדרת, כל כך הרבה מה לראות, ויש טיסות ישירות.
- אהבתי את הארכיטקטורה בבאר שבע.
- האנשים כאן נחמדים מאוד, חוץ מילד בעיר העתיקה שזרק עליי אבן ורדפתי אחריו.
- האוכל בלי ספק נהדר, מהמדינות הטובות ביותר בתחום - להוציא קבב אחד שהרג אותי.
אחרי כמה ימים בירושלים, ביום חמישי בבוקר בצהריים המריא ווקר לקפריסין, שם יצפה בכמה משחקים ויחזור הביתה, לפולהאם שלו, עד התחנה הבאה: פברואר, מלטה. מדינה מספר 37 מתוך 55.
וכן, הוא הספיק לשתות כאן בירה, בהתאם לחוק. גולדסטאר? "מלכה", הוא אומר, ומסיים בתובנה נחרצת:
"יקר אצלכם, כל כך יקר".
orenjos@walla.co.il
עקבו אחר המסע של מאט ווקר:
לאתר
פייסבוק
אינסטגרם
טוויטר