מי שהמציא את השם פאוור פורוורד בוודאי לא דמיין את השחקנים שמשחקים כיום בעמדה מספר 4 ב-NBA. רובם המכריע לא משתמשים בכוח והם הרבה יותר שחקני חוץ משחקני פנים. הפאוור פורוורד הקלאסי לעידן הנוכחי הוא שחקן כנף גבוה שמסוגל לקלוע מבחוץ ולשמור על שחקני חוץ, אבל גם גבוה וחזק מספיק כדי להתמודד עם משחק פוסט של שחקנים מסוימים ולקחת ריבאונד בקצב סביר.
גרסא נוספת של הפאוור פורוורד המודרני היא מומחה השלשות הגבוה שמתקשה לתפקד כסנטר. גבוה שקולע שלשות בקצב גבוה יוצר בעיות גדולות להגנה היריבה ויכול להיות נהדר בפיק נ' פופ. מצד שני, שחקנים כאלה נוטים להיות לא מספיק פיזיים כדי להתמודד עם שחקני פנים ולא מספיק זריזים כדי להתמודד עם שחקני חוץ. כיום שני שחקנים מהז'אנר הזה דירק נוביצקי וקווין לאב, מתפקדים כסנטרים במשרה מלאה למרות שזה יוצר קשיים בהגנה על הטבעת. מאמנים מתחילים להעדיף את הנזק שנגרם בצבע על הנזק של פאוור פורוורד שלא מסוגל לרדוף אחרי שחקני חוץ ולהתמודד עם גארדים בחילופים.
לאורי מרקאנן הוא הלהיט החדש בתחום מומחי השלשות הגבוהים. עד כמה להיט? דירק נוביצקי אמר לו עליו ש"הפוטנציאל שלו לא פחות גבוה משל קריסטאפס פורזינגיס", לברון סיפר שבעונה שעברה "עקב מקרוב" אחרי משחקים של מכללת אריזונה רק כדי לצפות בו והבטיח ש"הוא הולך להיות חתיכת שחקן בליגה הזאת", וגם דווין וייד טען ש"אפשר לראות מהרגע הראשון שהוא כוכב". הרוקי הפיני של שיקגו הגיע ל-NBA מוכן מהצפוי והפך מהרגע הראשון לאחד מכוכבי מחזור עמוס בכוכבים. הסבן פוטר (2.13 מטר) קולע 15.4 נקודות למשחק, הרבה הודות ל-2.4 שלשות, ומוסיף 7.6 ריבאונדים. בשבועיים האחרונים היו לו שני משחקים של יותר מ-30 נקודות, כולל 33 נקודות עם שמונה שלשות בניצחון הטרי בהארכה כפולה על הניקס, במה שהפך להיות דו קרב בינו לבין קריסטאפס פורזינגיס. יחד עם עונת הפריצה של כריס דאן, שניים משלושת השחקנים ששיקגו קיבלה תמורת ג'ימי באטלר נראים טוב מהצפוי. השלישי, זאק לאבין, יחזור הלילה מפציעה ארוכה, ופתאום ניתן לראות איך הטרייד הזה סידר לבולס שלישייה שניתן לבנות סביבה משהו מעניין.
נתוני הפתיחה של מרקאנן מסמנים את ההבטחה הגלומה בו, אך גם את המגבלות. הבעיות ההגנתיות של שחקנים מסוגו הופכות רבים מהם ללא שחיקים מול יריבות שיכולות להריץ אותם בין חסימות או להכריח אותם לשמור באופן עקבי על ההתרחשות המרכזית. בעוד שבקצה העליון של סקאלת מומחי השלשות הגבוהים נמצא נוביצקי, בקצה התחתון יש שחקנים כמו צ'אנינג פריי שהיכולת להשתמש בהם מוגבלת. בשיקגו בונים על הרוקי שלהם שיתפתח לשחקן בכיר, לא לריאן אנדרסון הבא. מה הסיכוי של הפיני המוכשר להפוך לשחקן מפתח בקבוצה טובה? שלוש השאלות הבאות יעזרו לנו לקבל תמונה ברורה יותר.
עוד בנושא
קליבלנד איבדה יתרון 22 נקודות באינדיאנה, גולדן סטייט הביסה
המופע של לוואר בול חושף את אמריקה במערומיה, ובמיטבה
לברון ג'יימס: "הילדים שלי יכולים להשפיע על העיתוי בו אפרוש"
1. עד כמה הוא קלע שלשות טוב?
אורן לוי התייחס במהלך השבוע להבחנה בין גבוה שקולע שלשות לקלע שהוא במקרה גם גבוה. מרקאנן שייך לסוג השני, זה בטוח. מתחילת העונה הוא שבר כמה שיאי שלשות: בשלושת המשחקים הראשונים של העונה הוא חיבר 10 שלשות הכי הרבה אי פעם לרוקי, בכל העמדות. במשחק השבוע מול הניקס הוא צלף שמונה שלשות והשתווה לדירק נוביצקי עם הכי הרבה שלשות אי פעם במשחק אחד לסבן פוטר. השאלה היא אם מדובר בשחקן שיכול להיות אחד ממומחי השלשות הבכירים בליגה או בעוד קלע שלשות טוב. הוא אמנם זורק וקולע הרבה מאוד שלשות, אך אחוזי הקליעה שלו מחוץ לקשת עומדים כרגע על 36.7 אחוזים, לא הרבה מעל לאחוז הממוצע. היו לו שבועיים נהדרים בהתחלה ולאחרונה, אך בין לבין, בנובמבר ודצמבר, הוא קלע את השלשות שלו ב-32 אחוזים.
כדי להבין טוב יותר את הפוטנציאל כדאי לחזור אחורה. מרקאנן שיחק שנה במכללת אריזונה וקלע שם 1.9 שלשות למשחק ב-42.3 אחוזים. ביורובאסקט האחרון הוא קלע 1.8 שלשות למשחק ב-47.8 אחוזים. בקיץ שלפני כן, כשהיה מלך הסלים באליפות אירופה עד גיל 20, הוא קלע 1.9 שלשות למשחק ב-39.4 אחוזים. בכל המקרים האלה ההגנות היו מאוד מרוכזות בו, ובכל זאת הוא קלע באחוזים גבוהים. ניתן להניח שיש לו פוטנציאל לקלוע שלשות ביותר מ-40 אחוזים באופן עקבי לאחר תקופת התאקלמות קצרה לעומס של ה-NBA.
אך אחוזי קליעה הם לא המדד היחיד לאיכות מומחה השלשות. שני נתונים חשובים אחרים הם מהירות העלייה לקליעה ודרגת הקושי של הזריקות. אין מדד נגיש לקהל של מהירות קליעה, אך מספיק לראות כמה דקות של משחק כדי להבין שמרקאנן הוא מהשחקנים שזורקים מהר מאוד. התנועה שלו טבעית ומהירה, הוא תמיד חושב על אופציית הקליעה ואם הוא מעט פנוי יש לו יד חופשית לזרוק. מבחינת דרגת הקושי, יש פער גבוה מאוד בין האחוזים הגבוהים של מרקאנן כשהוא חופשי לחלוטין (47 אחוזים) לאחוזים של זריקות פחות חופשיות (פחות משלושים). מהירות הזריקה מובילה לכך שכמעט מחצית מהזריקות שלו חופשיות לחלוטין, אך כדי להפוך למומחה שלשות אמיתי הוא יצטרך לקלוע טוב גם כשיש שומר במרחק של עד שני מטר ממנו. שחקן בגובה שלו יכול להיות מסוגל לקלוע מעל שחקנים נמוכים ממנו באחוזים טובים. בתחום הקליעה, הנתון שכדאי לעקוב אחריו הוא אחוזי הקליעה כשהוא לא חופשי לחלוטין.
מה שחשוב כרגע זה שמרקאנן נראה כמו מומחה שלשות ומקבל יחס של מומחה שלשות. הגנות מתכוננות אליו במיוחד ומשנות את השיטה שלהן מולו כדי למנוע ממנו זריקות חופשיות. עצם הנוכחות של שחקן שהגנות שומרות עליו באופן מיוחד על קו השלוש חשובה מאוד לריווח, וזה עוד יותר טוב אם מדובר בגבוה שיכול לחסום למוביל הכדור ולהתגלגל החוצה. פיק נ' פופ בין חודר איכותי למומחה שלשות גבוה זה אחד המהלכים הבסיסיים הכי קשים לשמירה. אבל איכות הקליעה לבדה לא מספיקה כדי להפוך שחקן לבכיר. ריאן אנדרסון, למשל, הוא אחד הקלעים המפחידים בליגה, אך הוא נופל בשתי השאלות הבאות.
2. מה עוד הוא יודע לעשות בהתקפה?
שחקנים כמו נוביצקי, לאב ופורזינגיס מסוגלים לבצע מהלכים מגוונים עם הכדור שהופכים את השמירה עליהם לקשה במיוחד. שחקנים כמו פריי ואנדרסון לא, מה שמקל על הגנות יריבות לצאת אליהם באגרסיביות, לבצע מולם חילופים ולשים עליהם מראש שחקנים נמוכים. נכון לעכשיו, מרקאנן נמצא איפשהו באמצע על הסקאלה הזאת. אין לו מהלך מנצח בתוך הקשת, אבל הוא לא חסר אונים לחלוטין באיזור הזה.
הבשורה הטובה ביותר היא שמרקאנן עושה רושם של שחקן חכם מאוד שקורא נכון מצבים ויודע לעשות קצת מהכל. יש לו ביטחון במסירה והוא יודע לזהות שחקנים שחותכים לסל ללא כדור. אם מתבצע חילוף ויש מולו שחקן נמוך, הוא מסוגל לתפוס עמדה קרוב לסל ולקלוע מעליו בסוג של הוק-שוט. אם יוצאים אליו חזק לקליעה, הוא יכול להגיע לטבעת בכדרור. מדי פעם הוא אפילו לוקח ריבאונד הגנה ומוביל התקפה בעצמו. מול הניקס ניסיון כזה הסתיים בדאנק מהדהד על הראש של אנס קאנטר.
הבעיה היא שאפילו במשחק של 33 נקודות זה היה הסל היחיד של מרקאנן בצבע. הוא עושה קצת מהכל, אך הדגש הוא על הקצת. למרות יכולת המסירה הוא מוסר רק 1.3 אסיסטים למשחק, הוא קולע רק כשני סלים בממוצע למשחק בצבע, הוא לא תוקף בעקביות מיס-מאצ'ים (גם כי השחקנים סביבו מתקשים להכניס לו כדור) והוא ממעט לסחוט עבירות. כשהוא מגיע קרוב לטבעת הוא מוצא דרכים יצירתיות לסיים גם מול שמירה, אבל מעט יותר רחוק כבר קשה לו מאוד. הוא קולע ב-26.8 אחוזים מאיזור ה-non restricted בצבע. ההשוואה המפתה לנוביצקי נעצרת כשמתברר שמרקאנן קלע כל העונה עד כה סל אחד בפייד אווי מתוך שבעה ניסיונות.
מבחינת הבולס, מה שחשוב זה הפוטנציאל שלו להתקדם בחלק גדול מהתחומים האלה. מרקאנן הוא רוקי בן 20 שנראה מלא מוטיבציה ללמוד ומבין היכן הוא צריך להשתפר. אם במהלך השנים הוא יביא לידי ביטוי את יכולת המסירה והובלת הכדור שלו, יתחזק מספיק כדי לקלוע עם מגע ולסחוט עבירות וילמד מהלכי פוסט פשוטים כדי לנצל מיס-מאצ'ים, הוא יוכל להיות שחקן התקפה איכותי מאוד. כדי להגיע לעולם התוכן של נוביצקי, לאב ופורזינגיס הוא יצטרך לבצע פעולות התקפיות מורכבות יותר קרוב לסל, וכרגע הוא רחוק משם.
3. עד כמה הוא יוצר בעיה בהגנה?
זו השאלה שהתשובה שלה היא המעודדת ביותר, כי ביחס לרוקי עם נתוני פתיחה כאלה מרקאנן מפתיע לטובה בהגנה. גם בצד הזה השילוב בין רמה גבוהה של הבנת משחק למוכנות לעבוד קשה מאפשרת לפיני להיות יעיל מהנדמה במבט ראשון. הוא ריבאונדר הגנה טוב, עם חוש תזמון ושימוש בגובה שלו, מה שחשוב מאוד לבולס כי הוא משחק לצד רובין לופז, אחד הסנטרים החלשים בליגה בתחום ריבאונד ההגנה.
מול הניקס מרקאנן שמר על פורזינגיס לאורך כל המשחק, וככל שהמשחק התקדם העבודה שלו הייתה טובה יותר. הוא נלחם על מקום בפוסט מול הלטבי שגדול וחזק ממנו ומנע ממנו לתפוס עמדות טובות. עבודת הרגליים מול הנסיונות של פורזינגיס לעבור אותו בכדרור הייתה מצוינת. מול נסיונות זריקה הוא נעמד קרוב, יציב ועם ידיים ישרות למעלה וכפה הרבה זריקות קשות.
באופן כללי, שחקנים קולעים מולו באחוזים דומים לאחוזים הצפויים שלהם. אך בעוד שהוא מונע זריקות נוחות קרוב לסל ומחצי מרחק, הוא מתקשה מאוד לשמור על קלעי שלשות. שחקנים קולעים מולו שלשות ב-47.2 אחוזים, הנתון הרביעי הכי גרוע מבין שחקנים שזורקים מולם לפחות שתי שלשות במשחק. הוא לא יוצא מספיק מהר לקלעים ולא מסוגל לרדוף אחרי שחקנים שמבצעים תנועה ללא כדור.
הנתונים ההגנתיים של מרקאנן מעלים את האפשרות שהוא ירגיש יותר נוח דווקא בעמדת הסנטר, מה שייצור יתרון עצום להתקפת הבולס. כרגע הוא לא מספיק חזק כדי לעשות זאת במשרה מלאה, סנטר ממוצע מזיז אותו בקלות, אך מספיק שהוא יתחזק מעט ויצבור קצת ניסיון כדי להסתדר עם רוב הסנטרים הנוכחיים. בעידן בו נוביצקי בן ה-39 משחק כסנטר ורוב הקבוצות מעדיפות הרכבים נמוכים במאני טיים, יש מספיק מצבים בהם פרד הויברג יוכל להשתמש במומחה השלשות שלו כסנטר לכל דבר כבר עכשיו. יש לו פוטנציאל להיות סנטר הגנתי טוב בהרבה מנוביצקי ולאב, אולי אפילו סנטר הגנתי לגיטימי.