חצי תאוותם בידם: הערב המבלבל של מכבי תל אביב

עם מכבי ת"א: ארבע הופעות, 40 דקות, מדד 24.

עם מלאגה: הופעה אחת, 15 דקות, מדד 26.

עם אולימפיאקוס: הופעה אחת, 20 דקות, מדד 19.

עם קאנטו: הופעה אחת, 29 דקות, מדד 31.

עם לובליאנה: הופעה אחת, 24 דקות, מדד 22.

בסיכום: מדד 6 עם מכבי, מדד 24.5 עם כל היתר.

עוד בנושא:

בלט בהיעדרו: המשחק שהוכיח כמה דשון תומאס חיוני למכבי תל אביב
מכבי תל אביב סיימה את הסיבוב ביורוליג עם הפסד 89:78 למלאגה
ספאחיה: "השחקנים המובילים לא הופיעו למשחק, ההכנה שלנו לא עבדה"

גיורגי שרמדיני אוהב את יד אליהו. ויד אליהו, מתברר, אוהב אותו. בכל פעם שהסנטר הגאורגי מבקר באולם הזה במסגרת היורוליג, הוא מעמיד מספרים מפלצתיים. 98 נקודות מדד ב-87 דקות הן נדירות ובלתי נתפסות, ברמות ששמורות ללוקה דונצ'יצ'ים של העולם. רק במדי קבוצה אחת לא הלך לו בהיכל, וזו מכבי תל אביב.

הצהובים הגיעו לקו מחצית הדרך של העונה כשהם בעיקר מבולבלים. הרי רק לפני שלושה שבועות, בפתחו של "דצמבר השחור" שסידר להם מפגשים עם צסק"א מוסקבה, פנאתינייקוס ופנרבחצ'ה בתוך שישה ימים, הם היו קונים מאזן 7:8 בתום הסיבוב הראשון; אבל אחרי הניצחון על אלופת אירופה, וכשבמחצית השנייה של העונה ממתינים לה תשעה משחקי חוץ, קשה להפריז בעוצמת הוולה שבעטה מכבי בדלי שעמלה כל כך קשה כדי למלא. לאור הצפיפות במרכז הטבלה, זה מסוג ההפסדים שאתה סוחב איתך עד הקיץ. ייתכן שבסיכומים של סוף העונה יתברר שזה היה בדיוק הניצחון שחסר לה כדי להגשים את יעדיה ומטרותיה.

בדיוק כפי שהחמאנו במשחקים קודמים על המהירות שבה מכבי קמה מהפסדים קשים, כך צריך לתהות עתה גם על הצד השני של המטבע - כיצד כל ניצחון מרשים, מיוחד ו/או מפתיע מתורגם למשחק חלש במחזור שבא אחריו: התבוסה הביתית לאנאדולו אפס באה מיד אחרי תצוגת התכלית נגד ריאל מדריד, הניצחון במוסקבה על חימקי נענה בתבוסה בברצלונה, והניצחון על ז'לגיריס קובנה (תלמדו להעריך: מתברר שמדובר במשימה לא פשוטה בכלל) לווה בכמעט הפסד ביתי לוולנסיה; ועכשיו זה.

מעבר לצירוף מקרים, ולעובדה שביורוליג כולן מנצחות את כולן, אפשר לספק הסברים שונים לתופעה. קבוצה חדשה שעדיין מגבשת זהות, ריבוי שחקנים שמעולם לא הופיעו במסגרת הזו ועוד לא למדו את הניואנסים שלה, וגם שינויים - מבחירה או מאילוץ - שנעשים תוך כדי תנועה בניהול הסגל.

בפורמט העמוס והצפוף של היורוליג, כל קבוצה נדרשת לעמוד בשלב כזה או אחר (או גם כזה וגם אחר, כמו למשל במקרה של ריאל) במבחן ההתמודדות עם פציעות. בזמן שכוכבי יריבותיהן נפלו בזה אחר זה, מכבי וז'לגיריס היו היחידות שלא נדרשו להתייצב בהרכב חסר אפילו פעם אחת עד לפני שבועיים. אבל מטבע הדברים, הפציעות יתרבו באופן בלתי נמנע. המצב, בינתיים, לא מעודד מבחינתו של נבן ספאחיה: הוא עוד לא ניצח במשחק שאליו הופיע ללא אחד משחקני הרוטציה שלו. ואם ההפסדים במוסקבה ובאתונה בהיעדר מייקל רול התקבלו בהבנה, אז ההפסד הביתי לאוניקאחה בלי דשון תומאס כבר מדאיג ומשמעותי הרבה יותר. מכבי עומדת על מאזן 4:8 בהרכב מלא ועל 3:0 בהרכב חסר. בעיה.

ככל שהשבועות נוקפים, העונה מתקדמת והקבוצה צוברת ביטחון, ספאחיה מרשה לעצמו להתיר את הרסן ולפתוח את הדלת גם בפני אלו שעד כה נתקעו במסדרון. אמרו עליו שהוא יודע לקדם צעירים, והוא העיד על עצמו שכל שחקן יקבל ממנו הזדמנות, אז מתישהו זה היה צריך לקרות. וזה קורה. אבל לפעמים זה גם עולה.

בעקבות פציעתו של רול, מאמן מכבי תל אביב שידרג את יובל זוסמן לחמישייה הפותחת במוסקבה ובאתונה. עתה, כשתומאס הושבת, זכה כרם משעור לטבילת האש הראשונה שלו. בין לבין הפך ארט פראחוסקי לנשק לגיטימי ביד אליהו - 11.7 נקודות בארבעת משחקי הבית האחרונים, לעומת 3.7 בשאר המחזורים.

דקות השיא של מכבי, בהן עברה משלב הגישושים להפגזה מרעישה, התרחשו אמש בשלהי הרבע הראשון ובתחילת הרבע השני - דווקא כשעל הפרקט התייצבה החמישייה הכי מוזרה שלבשה צהוב העונה. אם תרצו, ורק אם תבטיחו לא להיעלב, היה זה "הרכב הנגרים". עם ג'ון דיברתולומאו, משעור וג'ייק כהן לצידם של נוריס קול ואלכס טיוס, טסה המארחת ל-5:15 בחמש דקות. מיתרון זעום של 14:17 ליתרון שיא של 19:32.

אבל מה שעובד ברבע השני, לא בהכרח יתאים לרבע הרביעי. בדקות ההכרעה של המשחק, כשהמומנטום בצד האנדלוסי, השלשות נערמות וכמעט כל הריבאונדים נופלים לידיים ירוקות, ספאחיה היה זקוק לאנשים שאליהם הוא פונה בדרך כלל בעת מצוקה. והוא החזיר אותם לפרקט באיחור ניכר. שוב היו אלה דיברתולומאו, משעור וכהן שקיבלו אשראי מורחב (ומוגזם?), והפעם זה לא עבד. ולא במקרה.

מתן ההזדמנויות לשחקני המעגל השני והשלישי והכנסתם לרוטציה הוא צעד מבורך, שצריך להיעשות במשורה. נראה שאתמול המאמן הקרואטי איבד את הריסון ואת האיזון העדין בהיררכיה של קבוצתו. הרי רק לפני שבוע הוא ניאות להכניס לראשונה את כהן לפרקט רק לאחר שיאן וסלי הדביק עבירה שלישית לפראחוסקי ולטיוס עוד במהלך הרבע השני; הפעם, כשלשניהם אפס עבירות, הוא בחר להותיר אותם על הספסל ולהעלות את איתי שגב בחמישייה הפותחת של המחצית השנייה.

אז איך מצליחים לנצח 39:47 במחצית אחת, ולהפסיד 50:31 במחצית אחרת - והכל באותו ערב, ומול אותה יריבה? על אף שגם מההפסד הזה תיזכר תצוגת השלשות של היריבה (12 קליעות ב-48 אחוזים) דווקא המשמעת הטקטית והמחשבה שעמדה מאחורי בחירת הזריקות עשתה את ההבדל. ריסון, כבר אמרנו?

במחצית הראשונה הלכה מכבי תל אביב פנימה, פנימה ועוד פנימה. בירידה להפסקה היא עמדה על 16 מ-28 לשתיים (מהן 14 מ-21 בתוך הצבע), ועל 5 מ-8 לשלוש. ומה קרה בחזרה מחדר ההלבשה? התפרעות. 4 מ-16 לשתיים ו-4 מ-18 לשלוש ב-20 הדקות האחרונות.

בצד הנגדי נרשמה מגמה הפוכה: אוניקאחה, ש-16 מ-36 הזריקות שלה במחצית הראשונה הושלכו מחוץ לקשת, שינתה פאזה; 24 מ-33 הזריקות שלקחה עד הסיום נזרקו מטווח השתיים. ואז, כשהאחוזים עלו וגם הכדורים שהוחטאו ניתזו קרוב יותר לסל, היא הצליחה להביא לידי ביטוי את היתרון הפיזי שלה מתחת לסלים, בדמותם של ריבאונדרים בחסד כמו שרמדיני וג'יימס אוגוסטין. בשני הרבעים הראשונים ניצחה מכבי 19:21 בקרב על הכדורים החוזרים וצעדה ביתרון גם בנקודות. במחצית השנייה התהפכו היוצרות, ומלאגה ניצחה בקלות 17:28 מתחת ללוח הסל, ועוד יותר בקלות על לוח התוצאות.

תחת מיסוך העשן שיצרו מכות הפציעות, ייתכן שלקראת הישורת האחרונה של העונה יתברר כי הטבלה משקרת. התהליך המסקרן מכולם נוגע, איך לא, למסע ההתאוששות של ריאל המוכה והחבולה, שתארח את מכבי תל אביב בשבוע הבא.

עד לפני שבועיים נדמה היה שהבלאנקוס מאיימים לקרוס, עם שישה הפסדים בשבעה משחקים, ולפתע הם מחברים כבר ארבעה ניצחונות רצופים, כשהמרשים מכולם הושג אמש בחוץ מול פנרבחצ'ה. המיקום הסופי של ריאל, אם הרכבת לשלושת המקומות הראשונים כבר יצאה מהתחנה, עלול לטרוף את הקלפים בפלייאוף - ממש כפי שאותה פנר עברה אשתקד את כל הדרך לגביע ממעמקי המקום החמישי בטבלה.

לוקה דונצ'יץ', שנתקע על אפס נקודות, 0 מ-10 מהשדה, מדד 8- ושני הפסדים במפגש הכפול עם הטורקים באיסטנבול בעונה שעברה, נצץ אתמול עם 20 נקודות, שמונה ריבאונדים, עשרה אסיסטים ומדד 37 באותו מקום ונגד אותה יריבה, והפעם ניצח. ניקולה וויצ'יץ' הרוויח עוד שבוע בתור הטריפל דאבליסט היחיד שידעה היורוליג, אבל יש מין תחושה באוויר שדונצ'יץ' שומר את ציון הדרך ההיסטורי שלו למפגש עם מכבי ומנהלה הקרואטי במדריד.

מה תגידו על שרונאס יאסיקביצ'יוס, שממשיך להצעיד את ז'לגיריס לעונה חלומית? עם הניצחון החמישי ברציפות השוו הליטאים את שיאם במתכונתה הנוכחית של היורוליג (הישג שחזרו עליו ב-2007/08 וב-2012/13). בשבוע הבא, עם בנו אודריך, הם יגיעו לבלגרד כדי לנפץ מחסום: הפעם האחרונה בה הגיעו אפילו לשישה ולשבעה ניצחונות רצופים אירעה בעונת 1998/99, שבסיומה הם הפכו לאלופי אירופה.

ומה תגידו על צ'אבי פסקואל, שדואג כי גם פנאתינייקוס תישאר בתמונת הצמרת, אבל נופל בכל פעם מחדש דווקא בארץ הולדתו? היוונים ביקרו העונה שלוש פעמים בספרד, ובשלושתן נכנעו - לברצלונה, לבאסקוניה וכעת גם לוולנסיה, שמנצחת סוף סוף אחרי סטריק מעיק של עשרה הפסדים.