בלט בהיעדרו: המשחק שהוכיח כמה דשון תומאס חיוני למכבי תל אביב

אין שום דבר מפתיע בהפסד הביתי של מכבי תל אביב למלאגה. על הנייר, הספרדים לא פחות טובים מיריבתם אמש. למעשה, יש להם שמות גדולים ומוכרים יותר. נמניה נדוביץ' הוא כוכב שמכבי הייתה שמחה להתקשט בו, ריי מקאלום עשה קריירת NBA מרשימה יותר מזו של פייר ג'קסון, ג'יימס אוגוסטין מגיע מצסק"א, ג'ף ברוקס וגיורגי שרמדיני שחקני יורוליג מצוינים. מכבי שיחקה בלי דשון תומאס, אחד משלושת השחקנים המשמעותיים ביותר שלה, שחשיבותו לקבוצתו עולה על זו של דרגאן מילוסבלייביץ', שנעדר ממלאגה. גם העובדה שמכבי מדורגת לפני הקבוצה של ז'ואן פלאסה מעט מרמה: החבורה של ספאחיה עם מאזן 7:8 גם מפני שזכתה ב-9 משחקי בית בסיבוב הראשון; למלאגה מאזן 8:7 עם 7 משחקי בית בלבד, כולל ניצחונות על פנרבחצ'ה, חימקי מוסקבה וברצלונה. ההיסטוריה והשם של מכבי לא אמורים לנצח משחקים לבד: ממילא האוהדים ביציע בקיאים יותר בתושב"ע של המועדון מאשר השחקנים בצהוב על הפרקט.

טוב יעשה סוכנו של תומאס אם ישתמש במשחק אמש בדיוני החוזה בעונה הבאה, עם מכבי או עם קבוצה אחרת. מכבי איבדה את הקלעי והריבאונד השלישי בטיבו בקבוצה, וחשוב מכך – את מי שמייצר איזון בהתקפה. תומאס הוא אופציית הפוסט אפ היחידה בהרכב, לפחות כל עוד ארטיום פראחוסקי לא משמש ככזה, ובהיעדרו היא תלויה לחלוטין ביצירתיות של פייר ג'קסון (1 מ-6 מ-2 נקודות) ונוריס קול, בטח נוכח הכושר המזעזע שאליו נקלע מייקל רול. ודווקא כשקלעי השלשות המדויק ביותר שלה, תומאס, איננו, מכבי יידתה 26 זריקות מחוץ לקשת, חלקן אקראיות ולא טובות, בעיקר בשל מצוקה והיעדר רעיונות אחרים בהתקפה. ובלי קשר לתכונות הייחודיות שניטלו ממנה בשל הפציעה של הפורוורד האמריקאי, הסגל של מכבי העונה פשוט לא גדוש בשחקני יורוליג לגיטימיים, ולוואקום שנוצר נכנסו שחקנים שאינם מתאימים לרמה הזאת. כל עוד כרם משעור, למשל, לא יהיה מסוגל לקלוע בעקביות ממרחק של למעלה מ-3 מטר מהסל, נוכחותו על הפרקט תיצור בעיות ריווח בלתי פתירות.

עוד בנושא

מכבי תל אביב סיימה את הסיבוב ביורוליג עם הפסד 89:78 למלאגה
ספאחיה: "השחקנים המובילים לא הופיעו למשחק, ההכנה שלנו לא עבדה"
אמש ביורוליג: ניצחון חמישי ברציפות לז'לגיריס, ריאל ניצחה את פנרבחצ'ה

בלי תומאס, חלוקת הדקות וההרכבים של ספאחיה הייתה חייבת להיות חדה מאי פעם, במיוחד מול פלאסה, שידוע במדיניות חילופים שלא קשורה בהכרח לדינמיקה של המשחק. הבריחה של מכבי במחצית הראשונה, למשל, הייתה קשורה יותר להרכב אימים שהציב הספרדי מאשר ליכולת עילאית, ולמשך מרבית המחצית השנייה הוא סירב לשתף משום מה את ברוקס הנהדר (18 נקודות ב-23 דקות בלבד). רק שהקרואטי לא היה מרוצה מהאינטנסיביות ההגנתית של שחקניו הבכירים, ובחר להעביר להם מסר במשחק שמכבי הייתה חייבת לנצח. לא ברור למה קול שיחק רק 24 דקות וטיוס 16 בלבד, בזמן שעל המגרש הסתובבו הרכבים שמתאימים לניסויים במשחקי גביע מקומיים מול קבוצות הליגה השנייה. בשלב מסוים ברבע האחרון, החמישייה של מכבי הייתה ג'קסון, דיברתולומאו, משעור, כהן ופראחוסקי. לא יכול להיות הסבר מקצועי הגיוני לכך, זולת ההשערה שספאחיה הפסיד למישהו בהתערבות. לא ברור גם למה בערב הטוב ביותר של פראחוסקי בצהוב מתחיל את המחצית השנייה איתי שגב, עוד שחקן שעם כל הצער לא בשל ליורוליג, וספק אם יהיה מוכן בעתיד.

את הבעיות ההגנתיות אי אפשר לייחס לתומאס. עד שיוכח אחרת, המשחק מול פנרבחצ'ה הוא חריג חיובי במגמה בעייתית מאוד. הדינמיקה הזכירה מאוד את המשחקים במוסקבה ובאתונה: מלאגה קולעת מחוץ לקשת באחוזים של ליי אפ (12 מ-25), ספאחיה משתולל ומורה לגבוהים שלו לצאת לקלעים באגרסיביות, ואז הרחבה נפתחת לסלים קלים של שרמדיני, ברוקס ואוגוסטין. הכאוס ההגנתי שמולידה הפאניקה על קשת השלוש מוביל לרוטציות הגנתיות מבולבלות ולחוסר אוריינטציה בסגירה לריבאונד – ומלאגה ניצחה כאן 47:38, כולל 16 ריבאונדים חשובים בהתקפה. פרט לג'ונה בולדן, עם 5 חטיפות וידיים פנטסטיות, מכבי מתקשה לקבל נוכחות הגנתית משמעותית מהגבוהים שלה, ונוכח דקות המשחק המועטות של קיין, בעוד החלטה מוזרה של ספאחיה, גם בקו האחורי סבלה מבעיות בתחום זה.

המשחק האחרון בסיבוב הראשון רק העצים את התחושה המתעתעת סביב מכבי של העונה. היא נהנתה מריבוי משחקי הבית, מרצף כמעט לא סביר של משחקים מול קבוצות פצועות, בהרכבים חסרים או לפני חילוף מאמן (באסקוניה), אך במקביל, למען ההגינות, הפגינה לפרקים כדורסל מרשים. לא ממש ברור מה מכל זה היא תצליח להביא לסיבוב השני, שיהיה גדוש במשחקי חוץ וככל הנראה מול יריבות מגובשות יותר ובהרכבים מלאים. איכשהו, אחרי סיבוב מלא תהפוכות, אפשר לחזור להערכות מתחילת העונה: העפלה לטופ 8, בהרכב הזה, תהיה הישג מרשים.