שיכור ולא מיין: סיפור ההצלחה של לי ג'ונסון בבריסטול סיטי

קיימברידג' יונייטד. תזכירו את השם הזה לעכברי הכדורגל האנגלי, והם יספרו לכם על הקבוצה הכי מגעילה והכי יעילה אי פעם. בתחילת שנות ה-90', כאשר הזרים עדיין היו מעטים בממלכה, ורוב הקבוצות הציגו את הסגנון האנגלי הישן, קיימברידג' הלכה על הכי ישן שיש. הרחקות כדורים ארוכות מאוד היו הסמל המסחרי שלה. מסירות על הקרקע כלל לא היו בלקסיקון. הם פשוט בעטו ורצו, בעטו ורצו, בעטו ורצו.

וזה הניב פירות מדהימים – עליה מהליגה הרביעית לשלישית ב-1990, עליה מהליגה השלישית לשנייה ב-1991, ואז מקום חמישי ב-1992 והעפלה לפלייאוף שהיה עשוי להצעיד אותה לעלייה היסטורית לפרמייר-ליג שהוקמה באותו קיץ. קיימברידג' נכשלה בפלייאוף הזה, בלקבורן שדורגה מתחתיה עלתה במקומה וזכתה באליפות תוך שלוש שנים. ג'ון בק היה המאמן האגדי של קיימברידג', אבל גם לעוזרו הצעיר גארי ג'ונסון היתה תרומה עצומה להישגים. הוא עדיין עובד, גם אחרי ניתוח לב מורכב, כיום בצ'לטנהאם טאון מהליגה הרביעית – ועדיין נתפס כמיושן למדי.

לעומתו, בנו הוא מטאור עולה בשמי הכדורגל של העידן המודרני. אין צמד שמדגים טוב יותר את ההבדל התהומי בן הדורות. לי ג'ונסון, שנהנה מעונה מזהירה בבריסטול סיטי בצמרת ליגת המשנה, רק בן 36, והוא מכור לטכנולוגיה. הוא ממפה את כל המשחקים והאימונים באמצעות עזרים מתקדמים, מעביר את התדריכים על מסכי וידאו גדולים, והכריח את השחקנים להתקין אפליקציות מיוחדות בסמרטפונים במטרה לשפר את הביצועים. הוא אפילו מודד את גובה הדשא באיצטדיונים במשחקי החוץ על מנת להתאים את הטקטיקה הנכונה לתנאי המגרש. והוא גם שואב רעיונות מרחבי העולם, על אף שרוב שחקני הסגל שלו אנגלים. אחת השאיפות שלו הוא לאמן קבוצה בכירה מחוץ לבריטניה. השאיפה השניה מאתגרת הרבה יותר.

עוד בנושא:

מאמן בריסטול סיטי מאוהב במוריניו: "קניתי לו יין ב-450 ליש"ט"
סנסציה בגביע הליגה: בריסטול סיטי הדיחה את מנצ'סטר יונייטד עם 1:2 דרמטי

"כאשר הייתי ילד צעיר, חלמתי שאני זוכה במונדיאל כקפטן נבחרת אנגליה. כאשר התבגרתי והבנתי שזה יהיה בלתי אפשרי, עברתי לדבר הכי קרוב לזה – אני רוצה להצעיד את אנגליה לזכיה במונדיאל כמאמן", הוא אמר פעם בקריצה. כי ג'ונסון, כיאה לחובב גאדג'טים, יודע להשתמש היטב בתקשורת ומכיר בכוחן של הרשתות החברתיות. הוא יודע מה יעשה כותרות ומה ימשוך את תשומת הלב הציבורית לדמותו. עם חוש הומור נפלא וכריזמה שלא יודעת גבול, זה ממש לא קשה עבורו. זה ממש טבעי.

ג'ונסון ידע למשוך את אור הזרקורים גם לקראת משחק רבע גמר גביע הליגה מול מנצ'סטר יונייטד אתמול. גם כך בריסטול סיטי היא סיפור לוהט – מקום שלישי בליגת המשנה עם שלושה הפסדים בלבד ב-22 משחקים, והצלחה מסחררת בגביע הליגה אחרי נצחונות על משכנעים על שלוש נציגות פרמיירליג – ווטפורד, סטוק וקריסטל פאלאס. הבוס הצעיר הוסיף לעלילה שתי רכישות "גדולות" שביצע לרגל 90 הדקות הגדולות ביותר בחייו עד כה.

ראשית, הוא קנה מעיל חדש, אחרי שהאוהדים עשו צחוק מהמעיל האופנתי שלבש במשחקים הקודמים, עם שיר שהפך ללהיט גדול. שנית, הוא טען כי שבר את קופת החסכון של בתו הקטנה כדי לקנות לז'וזה מוריניו יין פורטוגלי איכותי תמורת 450 ליש"ט. "אני מקווה לפתות אותו לשיחה של חמש או עשר דקות אחרי שריקת הסיום כדי לקבל רעיונות. הוא איש מקצוע ברמה העולמית הגבוהה, ומאמנים כמוני מנסים לחקות אותו", הצהיר ג'ונסון, שרוצה לבנות את עצמו כ"מיוחד" של בריסטול.

לכן, כאשר נשאל אם ירצה להתמודד מול הכוכבים הגדולים של השדים האדומים, הוא השיב בחיוב: "בשלב הזה, אתה רוצה לשחק מול הטובים ביותר, איברהימוביץ' ופוגבה. אם נקפיד על הפעולות הבסיסיות שלנו, יש לנו סיכוי לנצח". וזה אכן קרה. לא בטוח שלמוריניו היה חשק לשתות את היין המפורסם אחרי שקורי סמית קבע 1:2 סנסציוני ומוצדק שלוש דקות בתוך זמן הפציעות והעלה את בריסטול סיטי הנהדרת לחצי הגמר. מועדון פרמיירליג רביעי צורף לאוסף הקורבנות של ג'ונסון, והפעם היתה זו קבוצתו האהובה.

בצוות האימון ובסגל בריסטול יש לשדים האדומים אוהדים רבים, והמנג'ר הוא אחד מהם, גם אם מבחינתו זה שייך לעבר. "אהבתי את יונייטד לפני שהצטרפתי לארסנל", הוא סיפר, אבל גם זה היה בקריצה, כי הוא לא באמת שיחק במדי התותחנים, אלא נזרק מהאקדמיה בגיל 17. למעשה, לג'ונסון האיטי והנמוך, כולה 168 סנטימטרים, שלא התברך גם בכישורים טכניים מיוחדים, לא היה סיכוי לפתח קריירה נוצצת על הדשא. את רוב שנותיו ככדורגלן הוא בילה בקבוצותיו של אבא, והדבר גרר תלונות לא מעטות על נפוטיזם מצד האוהדים.

גארי ג'ונסון הביא את בנו ליאוביל טאון הקטנה ב-2001, הדריך אותו שם במשך ארבע שנים, עבר לבריסטול סיטי ב-2005 והחתים אותו גם שם, והם עבדו יחדיו במשך ארבע שנים נוספות. האב דווקא טען שהדבר הקשה על לי: "בני נדרש לעבוד קשה מכולם על מנת להצדיק את המקום בהרכב. אם שחקנים אחרים היו חושבים שהוא מועדף בגלל קרבה משפחתית, הייתי מאבד את חדר ההלבשה". כך או כך, בשיא הקריירה ג'ונסון כמעט היה שותף לעליה של בריסטול סיטי לפרמיירליג במאי 2008, אך היא הפסידה בגמר הפלייאוף מול האל סיטי. מאז, הפציעה בקרסול חיסלה את התקדמותו, והוא פרש בגיל 31 כדי להתחיל מיד קריירה טובה יותר על הקווים.

התחנה הראשונה היתה אולדהאם, ובמסגרת תפקידו הוא התמודד מול אבא שאימן את יאוביל. המאבקים המשפחתיים גבו מחיר נפשי כבד מאימו של לי, במיוחד אחרי שגארי הביס אותו 0:4. "אי אפשר היה להסתפק ב-0:1?" היא זעמה, ומאז הצהיר האב שהוא מקווה לא לשחק עוד מול הבן. הבקשה שלו נענתה, כי לי השתדרג במהרה. אחרי שנה בבארנסלי, הוא מונה למנג'ר בריסטול סיטי, פחות משש שנים אחרי שגארי סיים את תפקידו בה. מעולם לא היה באנגליה צמד של אב ובן שעבד באותה קבוצה בהפרש זמנים כה קצר, וכך נעשתה היסטוריה מרתקת.

ללי ג'ונסון היתה הזדמנות לעשות היסטוריה נוספת בזכות קשר משפחתי אחר, אבל עליה הוא ויתר. שמעתם פעם על מאמן שמקבל הצעה לחזור מפרישה כשחקן פעיל כדי לערוך בכור נבחרת? ב-2014 נדהם ג'ונסון לקבל שיחת טלפון מההאתדחות של גיברלטר אשר התקבלה לפיפ"א והשתתפה במוקדמות יורו 2016. "ביררנו שסבתא שלך נולדה בגיברלטר, ולכן אתה יכול לייצג אותנו. תרצה לשחק נגד גרמניה", הוא נשאל. "יש לי קבוצה לאמן לקראת המשחק בשבת, ולכן אין זמן לרוץ אחרי אלופי העולם", השיב המנג'ר.

איך שלא תסתכלו על זה, הוא אוהב להמציא כותרות בעצמו, אבל לפעמים הכותרות גם רודפות אחריו. ג'ונסון ממש לא רצה לקבל איומים על חייו, אך גם זה קרה לו אשתקד כאשר החתים בבריסטול סיטי את כוכב בריסטול רוברס מתי טיילור ועורר זעם עצום בקרב האולטראס של היריבה העירונית. הוא אפילו נאלץ לעבור דירה, כי המשטרה התייחסה לכוונות החוליגנים ברצינות גמורה, והעונה שעברה כולה היתה קשה עבורו מאוד. הוא לא היה הדמות הפופולרית ביותר בבריסטול סיטי כשחקן, ולא כולם קיבלו אותו בעין יפה כמאמן. בינואר 2017 הוא היה אחראי לשמונה הפסדי ליגה רצופים – שיא שלילי בתולדות המועדון, וביציעים דרשו את ראשו. למזלו, ולמזלה של הקבוצה, הבעלים סטיב לנסדאון עמד לצידו.

"אנחנו סומכים על לי, והמטרה היא להיבנות ולהתפתח. אני אוהב את השקפת העולם שלו, ולכן אין כוונה להיפרד מאדם שמרגיש לנו נכון. תפקידה של ההנהלה הוא להסתכל לטווח הרחוק", הסביר לנדסדאון בקיץ, גם אם לא הכחיש כי סוגיית הפיטורים עלתה בשלב מסוים על הפרק בישיבות. ג'ונסון שרד, השאיר את הקבוצה בליגה כשהיא מסיימת במקום ה-17, והעונה יצא לדהירה חסרת מעצורים ביותר ממפעל אחד, כי השחקנים מאמינים בו.

לקיימברידג' יונייטד מתחילת שנות ה-90' יש חלק בכך.
כילד, אהב ג'ונסון להתחבא מאחורי דלת חדר ההלבשה ולהקשיב כיצד אביו החדיר מוטיבציה בשחקנים. מבחינת ההיבט המנטלי, גם הוא מגדיר את עצמו "אולד סקול". "המחוייבות והמאמץ מעל הכל", הוא אומר אך מוסיף: "בימינו, מאמן נדרש לשכנע את השחקנים. אמרתי להם שאני מתכוון להוציא מהם את המקסימום ולגרום להם להיות טובים יותר". והוא עושה זאת באמצעות העזרים שעומדים לרשותו. מדובר בשילוב נהדר של הגישה המנטלית האנגלית המסורתית עם חדשנות טכנולוגית, במטרה לשחק כדורגל מודרני ואטרקטיבי. אין ספק שהוא ראוי להערכה, וכל ההצלחות מגיעות לג'ונסון בזכות.

כעת, אחרי שהדיח את מוריניו, הוא ממתין למפגש כפול עם פפ גווארדיולה ומנצ'סטר סיטי בחצי גמר גביע הליגה בינואר – וגם נגד המובילה האנגלית יהיה לו מה למכור. חשוב מכך, עשור אחרי הפספוס הדרמטי בפלייאוף ההוא, בריסטול סיטי שוב חולמת על ההעפלה לפרמייר-ליג. ואז, גם שתי השאיפות הגדולות עשויות להיות רלוונטיות. מי יודע, אולי ב-2030 תזכה אנגליה במונדיאל עם לי ג'ונסון כמאמן. מעניין איזה יין הוא יקנה אז, ואיזה מעיל ילבש.