לספאחיה פתרונים: סיכום ההפסד של מכבי תל אביב מול פנאתינייקוס

לכאורה, אין הבדל משמעותי בין ההפסד של מכבי תל אביב באתונה לזה במוסקבה, ארבעה ימים קודם לכן. בשני המקרים, הרימה הקבוצה האורחת ידיים מול קבוצות שמדורגות לפניה בטבלה, בהפרש דומה ובדינמיקה דומה של המשחק. הנקודה היא שיש פער משמעותי, אפילו משמעותי מאוד, ברמת הכישרון של צסק"א ושל פנאתינייקוס. הראשונה קבוצה של כישרונות על, חלקם ברמת NBA; השנייה, לעומת זאת, שיחקה אמש בלי השחקן היחיד שלה שמשתייך לטופ האירופי, הקלע המוביל והמוח שלה, ויש לה סגל אפרורי למדי, גם אם עמוק ואתלטי. אם למכבי של העונה יש יומרות מעבר לדשדוש במרכז הטבלה, בואכה הטופ 8, המשחק הזה אמור להעיד לאן פניה מועדות. והתוצאה שלו, ויותר מכך הדרך שבה התפתח, מטרידות.

עוד בנושא:
מכבי תל אביב הפסידה 89:76 לפנאתינייקוס
נבן ספאחיה: "יש לנו עוד הרבה לעשות כדי להגיע לרמה הזו"
לוקה דונצ'יץ' הורחק, ריאל מדריד הביסה את ולנסיה

ראשית, המשחק הזה היווה תזכורת לכך שעם כל הכבוד לרזומה המרשים של נבן ספאחיה ולקדנציה שלו כעוזר מאמן ב-NBA, יש באירופה מאמנים טובים ממנו. צ'אבי פסקוואל הנהדר, שבימיו בברצלונה הנהיג קבוצה ששיחקה כדורסל מהיפים בתולדות היבשת בדרך לגביע ב-2010, והיה תמיד מאמן יצירתי מאוד בהתקפה, הוא אחד מהם. פנאתינייקוס, לא נעים לומר, מאומנת יותר ממכבי. ההתקפה שלה שיטתית יותר ומסודרת יותר, תרגילי החסימות לקלעים מדויקים, ובכל שלב ברור לשחקנים מה הפעולה הבאה – פיק אנד רול, חדירה והוצאת כדור, ניצול עזרה איטית לחדירה לטבעת. פנאתינייקוס, כאמור בלי השחקן החכם ביותר שלה, בחנה את הפתרונות ההגנתיים של מכבי, עצרה לגיחוך קל ואז הענישה את יריבתה בכל פעם מחדש. המשחק היה בשליטתה המוחלטת, בזמן שמכבי מתבססת על פרצים מאוד לא עקביים של אגרסיביות, כמה חטיפות כדורים וריצה למתפרצות והרבה יכולת אישית – פעם של נוריס קול, פעם של פייר ג'קסון, פעם של דשון תומאס – כדי לשמור על פער סביר. רק שלא היה ספק לשנייה מי קבוצת הכדורסל העדיפה – בדגש על קבוצה.

שנית, הפעם להגנה של מכבי תל אביב כבר אין תירוצים. ספאחיה צריך לצפות במשחק הזה ולהבין שכדי שהקבוצה שלו תגשר על המינוסים שלה מול שאר היבשת בקליעה – באופן עקבי מכבי קולעת הרבה פחות שלשות מיריבותיה – ובהנחה שהיא לא יכולה לשלוט בריבאונד מול קבוצה של סינגלטון וגיסט, עליה לייצר עצירות הגנתיות. הרגעים שבהם הגארדים שלה הפעילו לחץ אמיתי על הכדור הגיעו בדרך כלל אחרי פסקי זמן וגערות של המאמן, אבל לא באופן מתמשך ולא כתוצאה מהרגלי כדורסל טובים.

הטיולים לרחבה של פפאס ולקאביצ'יוס במשך מרבית הערב היו מביכים, וכך גם השלשות החופשיות של קיי סי ריברס והסלים הקלים של ג'יימס גיסט. למכבי יש בעיה אקוטית בהגנת הפיק אנד רול, בעיקר כי פרט לג'ונה בולדן אף אחד מהגבוהים שלה – כולל אלכס טיוס – לא מסוגל לבצע הדג' (עזרה גבוהה אחרי החסימה) בלי שהגארד ממול יחלוף על פניו בסערה. ג'ייק כהן, למשל, שיחק 1:51 שנראתה כמו נצח בשל הסחרחורת שחטף מול שחקני החוץ היוונים. פראחוסקי לא היה טוב יותר. ספאחיה צריך לחשוב על פתרון אחר לפיק אנד רול – חילופים אוטומטיים, דקות של אזורית, עזרה שטוחה (פלאט) תוך לחץ אגרסיבי של הגארדים על הכדור – כי הטקטיקה הנוכחית פשוט נכשלת פעם אחר פעם. נכון, פנאתינייקוס לא קלעה באחוזים הרצחניים של צסק"א, אבל גם 11 מ-26 משלוש היא גזירה שמכבי הנוכחית, על מגבלותיה ההתקפיות, לא יכולה לעמוד בה.

והמגבלות ההתקפיות האלה הרימו את ראשן המכוער מול הסוויצ'ים האוטומטיים בחסימות של פנאתינייקוס. פרט לקול, שחתך פעמיים במחצית הראשונה מהצד החלש לחזק בלי כדור וניצל את החילופים כדי לעשות סלים קלים, במרבית הערב התברר שוב שמכבי היא קבוצה של מוסרים בינוניים ועם בעיה מסוימת בקריאת מצבים. קול וג'קסון יכולים לקחת את הכדור לסל, אבל כמעט כל ניסיון למסור את הכדור לגבוה שתפס עמדה בצבע מול גארד נמוך יותר הסתיים באיבוד או בהחטאה. מכבי מגיבה לאט מדי, מאוחר מדי. דווקא בהרכב שבו שיחקה אמש, פנאתינייקוס מוכיחה שאין צורך במוסרי על כדי למסור היטב, במידה שהמאמן מקנה לשחקניו הרגלים נכונים. ספאחיה צריך לקבל קרדיט על האופי, הלחימה והעובדה שמכבי של השנה כמעט לא מתפרקת; רק שלאורך זמן, אם הכדורסל לא יהיה נכון יותר וטוב יותר בשני צדי המגרש, זה פשוט לא יספיק.