כשלוש וחצי דקות לסיום הרבע השלישי של המשחק הביתי של ממפיס מול ברוקלין בתחילת השבוע, האורחים יצאו להתקפה ביתרון 14. ההתקפה הסתבכה עם נסיון חדירה ואיכשהו הכדור יצא חזרה החוצה. מארק גאסול, שהגיע לעזרה מול החדירה בצבע, נשאר לעמוד בצבע עוד כשתי שניות נטול אוריינטציה, וגם כשטרח לשים לב שהשחקן שלו, טיילר זלר, כבר ביצע חסימה על קו השלוש, לא נראה לחוץ במיוחד להגיע לעמדה שלו. שחקן אחר של ממפיס נאלץ לבוא לעזרה, מה שהשאיר את דמארה קארול חופשי לחלוטין לשלשה אותה הוא קלע.
זה היה המהלך האחרון של גאסול כשחקן של דייויד פיזדייל. בעצירה הבאה של המשחק פיזדייל הוציא את גאסול ולא החזיר אותו לכל אורך הרבע הרביעי, בו ממפיס צמצמה את ההפרש עד לחמש אך לא הצליחה להשלים קאמבק והפסידה בעשר נקודות. למחרת הודיע כריס וואלאס, הג'נרל מנג'ר הנצחי של הגריזליס, על פיטוריו של פיזדייל. ממפיס הפסידה שמונה משחקים רצופים, רובם ללא מייק קונלי, אך זה היה הספסול של גאסול ברבע הרביעי שהיטה את הכף לכיוון פיטורי המאמן, שנחשב למוערך מאוד ברחבי הליגה עוד מימיו כעוזר בכיר במיאמי. בהמשך השבוע התברר שהיחסים בין הכוכב למאמן היו רעועים כבר תקופה ארוכה.
מאז יום שני, גאסול נמצא בטריטוריה לא מוכרת. לאחר שנים ארוכות בהן עשה לעצמו שם של אחד השחקנים החכמים והיעילים בליגה, שחקן שתמיד חושב על טובת הקבוצה, לפעמים יותר מדי, שחקן עם יכולות התקפיות והגנתיות יוצאות דופן שתמיד ניתן לסמוך עליו, פתאום מדברים על גאסול בתור הכוכב הבעייתי התורן שגורם לפיטורי המאמן שלו. הזרקור הופנה השבוע אל שפת הגוף הבעייתית שלו, אל מצבי הרוח המשתנים שלו ואל הדרישות המוגזמות מחבריו לקבוצה.
עוד בנושא
אחרי הספסול של מארק גאסול: ממפיס פיטרה את דייויד פיזדייל
על רקע הפיטורים: סכסוך בין סטיבן ג'קסון לצ'נדלר פארסונס
הלילה ב-NBA: שיא אסיסטים עונתי לגולדן סטייט מול אורלנדו
דוראנט הורחק: "אני צריך לדעת לסתום ולקבל את ההחלטות"
אך עם כל הכבוד לשפת הגוף ולגינוני חדר ההלבשה של הסנטר הספרדי, זה לא העניין החשוב. פיזדייל הכיר מקרוב שחקן אחר עם שפת גוף בעייתית וקשיים מול מאמנים וחברים לקבוצה. אחד, לברון ג'יימס. אבל לברון תמיד ידע להתעלות ברגעי משבר ולסחוף אחריו את הקבוצה. בשנה שעברה גאסול עשה בדיוק את זה, כאשר מייק קונלי נפצע הוא לקח על עצמו את הקבוצה והוביל אותה לניצחונות לא צפויים. השנה הפציעה של קונלי הובילה גם לקריסה של גאסול, שנדמה שמשהו בו כבה.
המהלך ההגנתי האיום שאחריו פיזדייל הוציא את גאסול סיים רבע שלישי נוראי שלו. הספרדי החטיא את כל זריקות השדה שלו ונראה חסר עניין בהגנה. פעם אחת הוא התעצבן שלא קיבל כדור בפוסט ודאג להראות את זה, הוא קיבל את הכדור כמה שניות לאחר מכן ונסיון החדירה שלו הסתיים בהוק-שוט משונה שבקושי פגע בטבעת. באחד מהפוזשנים ההגנתיים של ממפיס, הוא נראה רדום לחלוטין בזמן שהשחקנים סביבו ארגנו את הרוטציה ההגנתית. הרבע הזה החל בשוויון ותוך דקות בודדות ברוקלין יצרה בו פער דו ספרתי. זה היה משחק ביתי מול אחת הקבוצות החלשות בליגה, הזדמנות נהדרת לעצור רצף של שבעה הפסדים, גאסול החל את המשחק נהדר, אבל במקום להמשיך להנהיג את הקבוצה לניצחון, היה לו חלק מרכזי בקריסה שהובילה להפסד.
זה לא היה משחק בודד. במהלך רצף עשרת ההפסדים הנוכחי, כולל צמד ההפסדים לסן אנטוניו לאחר הפיטורים של פיזדייל, גאסול קלע 17.3 נקודות למשחק, אך עשה זאת ב-38.9 אחוזים מהשדה ו-29.7 אחוזים מהשלוש. במחציות השניות של המשחקים במהלך הרצף הזה הוא קלע ב-29.6 אחוזים איומים מהשדה, וכשזה מה שעושה הכוכב ומי שאמור להיות מנהיג הקבוצה אין לגריזליס סיכוי לנצח. גאסול לא מצליח לסחוב את ממפיס על הגב, ולמרות שמדובר בשחקן שבקרוב יחגוג 33, העומס המנטלי נראה משמעותי יותר מהפיזי. ככל שהמשחק מתקדם הוא נהיה עצבני יותר ומרוכז פחות ומסתפק בזריקות מבחוץ, גם כשליריבה אין שחקן שמסוגל להתמודד עם המימדים שלו.
אם ברגע הראשון נדמה היה שהספסול של גאסול היה נסיון של פיזדייל ליצור פיצוץ עם הכוכב שלו ולהבהיר שרק אחד מהשניים יכול להישאר, מבט על התפקוד של גאסול בתקופה הזו מחזק את האפשרות שהוא בסך הכל ניסה לנער את הכוכב שלו, מתוך הבנה שבמצב הנוכחי שלו ממפיס תמשיך להפסיד.
כיצד ניתן להסביר את ההבדל בתפקוד של גאסול בעונה שעברה לעומת העונה? אולי במי שנמצאים סביבו. בשנה שעברה גאסול היה השחקן הבכיר, אך בחדר ההלבשה היו זאק רנדולף, טוני אלן וגם וינס קרטר. השנה יש סביבו כמה שחקנים ותיקים כמו טייריק אוונס ומריו צ'אלמרס, אבל זאת לא החבורה שלו, לא קבוצת הגריט נ' גריינד שהוא מכיר. הפעם, ללא קונלי הוא נשאר לבד, השריד האחרון מהרביעייה המיתולוגית.
גאסול נמצא בשיאו כשהוא חלק ממשהו גדול. כדאי לזכור שמדובר באח הצעיר של אגדת כדורסל בספרד. בזמן שמארק היה בתחילת הקריירה, פאו כבר הוביל את נבחרת ספרד להישגים הכי גדולים שלה והיה השחקן השני בחשיבותו באלופת ה-NBA. מארק סיגל לעצמו אופי של מי שלא חשוב מה יעשה, תמיד יישאר בצל של אחיו הגדול. הוא לא פיתח את סוג המנהיגות שהייתה לפאו בנבחרת, וגם בממפיס הוא כיכב כשהיה מוקף בשחקנים ותיקים דומיננטיים.
הסיפור של הגריזליס העונה הוא הנסיון למצוא זהות חדשה לאחר הגריט נ' גריינד, לאחר הוויתור על רנדולף ואלן בקיץ. הקשיים של גאסול מדגישים שעוד יותר מהסגנון הייחודי, מה שנוצר בממפיס זה שלם שגדול מסך חלקיו, יחידה מגובשת של ארבעה שחקנים שהתפתחו ביחד ונשענו אחד על השני. גאסול הפך עם השנים להיות השחקן הטוב מבין הארבעה, רבים ראו בו את הסנטר הטוב בליגה בשנים האחרונות, אך כנראה הוא היה זקוק למנהיגות ולנוכחות בחדר ההלבשה של רנדולף ואלן לשם כך.
אז מה עכשיו? ממפיס כבר נמצאת במאזן שלילי של 14:7 ועד שקונלי יחזור בעוד שבועיים-שלושה צפויים עוד כמה משחקים קשים מאוד. הפלייאוף יכול לברוח לגריזליס כבר בדצמבר. לא מעט פרשנים חושבים שזה הזמן לפרק את החבילה: למכור את הכוכבים ולהתחיל לבנות מחדש. אבל זה לא הולך להיות פשוט. כריס וואלאס אמנם הביא לקבוצה את רביעיית הגריט נ' גריינד, אך עשה הרבה מאוד טעויות בדרך שהפכו את ממפיס לקבוצה שנמצאת בעמדת פתיחה רעה מאוד לבנייה מחדש.
בסגל של ממפיס יש כעת שלושה שחקנים עם חוזי מקסימום כבדים לפחות עד 2020, ואת שלושתם לא יהיה פשוט להעביר. גאסול, כאמור, תיכף בן 33 וצפוי להתקשות יותר ויותר להתמודד עם הגבוהים האתלטיים שמסתערים על הליגה ועם הרכבים נמוכים של יריבות. מייק קונלי החמיץ 48 משחקים בשנתיים ורבע האחרונות ונראה כמו עוד פוינט גארד שהברכיים שלו לא סוחבות בגיל 30. החוזה הכבד השלישי שייך לצ'נדלר פארסונס, שמראה סימני חיים חלקיים העונה, אך אף קבוצה לא תיגע בחוזה שלו ובטח לא תיתן משהו תמורתו. יהיה קשה עד בלתי אפשרי לקבל צעירים איכותיים או בחירות דראפט גבוהות על השלושה האלה.
גם בסגל הנוכחי אין בשורה בגזרת הצעירים. וואלאס נכשל פחות או יותר בכל בחירת דראפט בעשור האחרון. אם נוציא את הוותיקים מהסגל הקיים, לא יהיה מי שייקח את המושכות, היחיד שנראה בדרך להתפתח לשחקן רוטציה ראוי הוא הרוקי האנרגטי דילון ברוקס, שתפס לעצמו מקום בחמישייה. אפשר לפנטז שמברוקס, ויין סלדן, ג'רל מרטין ודיונטה דייויס יתפתח משהו, אבל לכל קבוצה בליגה יש צעירים מבטיחים יותר. השוואה לטורונטו, קבוצה בסיטואציה דומה של שנים ארוכות בשיפולי הצמרת, מדגישה את ההבדל: לרפטורס יש שבעה שחקני בני 25 ומטה שכל אחד, אם היה מגיע לממפיס, היה הופך כנראה לשחקן הרביעי באיכותו בקבוצה שבנה וואלאס.
קונלי יחזור בסופו של דבר, ושיתוף הפעולה המצוין שלו עם גאסול מביא נצחונות בקצב שמספיק כדי להישאר בתמונת הפלייאוף. למזלם של הגריזליז, היריבות לא בורחות. מה שאמור היה להיות המערב הפרוע, עם 11 קבוצות פלייאוף לגיטימיות, הפך במהרה להיות המערב הפצוע. לקליפרס נגמרים השחקנים, הגבוהים הדומיננטיים של דנבר יושבים בחוץ, יוטה משחקת ללא השחקן הכי חשוב שלה והלילה גם ניו אורלינס הצטרפה, כנראה, לרשימת הקבוצות עם כוכב פצוע. גם אם רצף ההפסדים יימשך, סביר שמאבקי הפלייאוף לא יברחו לחלוטין לממפיס.
וואלאס כבר הכריז שאין לו כל כוונה ללכת לבנייה מחדש. השאלה היא מה הטעם להחזיק בסגל שבמקרה הטוב ייאבק על מקום בפלייאוף. ממפיס חייבת לבוסטון בחירה מוגנת טופ 8 ב-2019 (כן, דני איינג' מחכך ידיים בהנאה גם בסיפור הזה) ויכול להיות שוואלאס מתכנן לבנות מחדש רק לאחר מכן. אבל אם במהלך העונה או בקיץ תימצא הקבוצה שלחוצה על הצלחה עכשווית ומוכנה לתת נכס עתידי משמעותי על גאסול או קונלי, זה יהיה פספוס גדול מבחינת ממפיס לא לקפוץ על המציאה.