לוחמים במוסכמות: על ההצלחה של ניו אורלינס בפתיחת עונת ה-NBA

בעידן בו שני גבוהים דומיננטיים הם קונספט שהפך לפאסה, הפליקנס מצליחים להפוך את קאזינס ודייויס ליעילים בזכות שינוי מרענן: הם פשוט נותנים להם לשחק כמו גארדים. פרויקט הסופר טימס מגיע לניו אורלינס, הקבוצה שהכי דומה והכי שונה מהווריירס בעת ובעונה אחת

25/11/2017
צילום:רויטרס עריכת וידאו:ניר חן

אחד הדברים הכי מוזרים ולא צפויים מתחילת העונה המוזרה הזו של ה-NBA הוא העליונות היחסית של המזרח על פני המערב. ערב פתיחת העונה כולנו דיברנו על מירוץ אימתני של 11 קבוצות במערב על 8 מקומות פלייאוף בעוד נדידת הכוכבים מהקונפרנס המזרחי למערבי גרמה למזרח להיראות כמו האח הטיפש של המשפחה. ההגמוניה של הקונפרנס המערבי על פני המזרחי, זו שנמשכת בערך מאז שמייקל ג'ורדן פרש (13 מתוך 19 האליפויות האחרונות בליגה הלכו למערב), הייתה צפויה להמשיך באין מפריע.

אלא שאנחנו כמעט רבע הדרך אל תוך העונה הרגילה, ואיכשהו, המזרח פשוט יותר טוב מהמערב. במפגשים ישירים בין הקונפרנסים המזרח מוביל, נכון לכתיבת שורות אלו, המאזן נוטה לטובת המזרח עם 55-62 (53% הצלחה). אם מנטרלים את המאזן של הבולס הפגומים מול קבוצות המערב זה אפילו מרשים יותר (46-62, 57% הצלחה). בעונה שעברה, למרות שפול ג'ורג', ג'ימי באטלר, פול מילסאפ וכרמלו אנתוני היו במזרח, המאזן הכולל היה 246-204 לטובת המערב (45.3% הצלחה) ובהחלט אפשר לדבר על שינוי מגמה משמעותי.

השינוי הזה נובע משני גורמים. הראשון הוא הערכה בחסר של קבוצות המזרח. דטרויט, בוסטון, פילדלפיה, הניקס והפייסרס משחקות הרבה יותר טוב ממה שציפינו מהן. הגורם השני הוא הפציעות במערב וחוסר החיבור של חלק מהקבוצות הבכירות באזור המערבי. הפציעות של רודי גובר, פול מילסאפ, מייק קונלי ופטריק בברלי משפיעות משמעותית על הקבוצות שלהם ואילו כאבי הגדילה של מינסוטה ואוקלהומה סיטי גורמות למערב להיראות הרבה פחות מפחיד ממה שדמיינו. במקום מאבק רצחני של 11 קבוצות, נראה שכבר עכשיו 8 המדורגות ראשונות במערב הן הקבוצות הבכירות בקונפרנס, ולא בטוח שלג'אז, לגריזליז, לקליפרס וללייקרס יש מספיק כוח אש כדי להדיח את אחת מ-8 הראשונות.

מתוך 8 הראשונות, הנהנית העיקרית מהיחלשות המערב היא ניו אורלינס. הקבוצה מעיר הג'אז לשם שינוי נהנית מפציעות של קבוצות אחרות וכאשר קבוצות אחרות הולכות אחורה (כמו הג'אז והקליפרס והגריזליז) גם עמידה במקום או התקדמות תינוקית נראית כמו צעד גדול קדימה.
הפליקנס נכון להיום נמצאים עם מאזן 8-11, שווה ערך למאזן הרביעי בטיבו בקונפרנס, אחרי כמה ניצחונות מרשימים מאוד על הספרס ואוקלהומה סיטי. זו הפעם הראשונה מאז שאנתוני דייויס הגיע לקבוצה שיש לה מאזן חיובי אחרי 19 משחקים ויש באופן כללי תחושה שהפליקנס, אחרי כמה עונות מבוזבזות, קצת התאזנו העונה. אז מה השתנה בעצם?

עוד בנושא

הלילה: ניו אורלינס שייטה מול פיניקס לניצחון שלישי ברציפות
עוד הלילה: גולדן סטייט רמסה את שיקגו, 33 לסטפן קרי
קווין דוראנט בספק למשחק של הווריירס מול הפליקנס

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר
פתאום זה עובד. קאזינס ודייויס(צילום: AP)

הדבר הכי משמעותי הוא שדמרקוס קאזינס ואנתוני דייויס משחקים ביחד מתחילת העונה. בעונה שעברה השילוב הזה נראה כמו שני פילים בחנות חרסינה ולצד כמה ניצוצות של גאונות היו הרבה מאוד רגעים שהעלו סימני שאלה גדולים על השילוב הלא מקובל הזה. סימני השאלה עלו לאו דווקא בגלל היכולות של קאזינס ודיוויס. אין עוררין לגבי הכישרון של שני הפנומנים הללו. סימני השאלה עלו מכיוון שהליגה הולכת יותר ויותר לכיוון של גארדים יוצרים וגם החוקים של הליגה הופכים את החיים לקלים יותר עבור גארדים וקשים יותר עבור ביג-מנים. ההגנה האזורית הפכה את תהליך הכנסת הכדור לפוסט-אפ לכמעט בלתי אפשרי בעוד ביטול ה-Hand-Checks (היכולת של המגן לשים יד על השחקן התוקף בהגנה) והריווח שיצרה מהפכת השלשות שחררו לחופשים את הגארדים היוצרים. בעולם כזה, לשחקן כמו ג'ון וול יש השפעה גדולה יותר על המשחק מאנתוני דייוויס.

למעשה אלווין ג'נטרי, מאמן הפליקנס, מצא את עצמו עם בעיה קיומית. יש לו שני גבוהים דומיננטיים בעידן שלא מאפשר גבוהים דומיננטיים. הוא דיבר על הבעיה הזו בתחילת העונה בראיון לניו יורק טיימס. "זו באמת הפכה להיות ליגה עם אוריינטציה של גארדים. תראה את הקו האחורי של וושינגטון ושל פורטלנד. אנחנו הולכים נגד הטרנד הזה ומנסים ליצור משהו משלנו, עם שני גבוהים שמנסים לנצל את היתרון שלהם במיס-מצ'ים".

הפיתרון של ג'נטרי לבעיה הזו הוא לשחק עם קאזינס ודייויס יותר כמו גארדים. קאזינס מקבל את הכדור במקומות לא שגרתיים לביג-מן בגודלו ולרוב מנהל את המשחק של הפליקנס מחוץ לקשת השלוש. הוא זורק 7 זריקות משלוש למשחק (15 בליגה, כמו קייל לאורי ויותר מג'יי ג'יי רדיק) והוא חודר 9.4 פעמים במשחק לסל (הכי הרבה מבין הסנטרים בקילומטרים וכמעט אותו מספר חדירות של ג'ימי באטלר).

קאזינס משחק העונה כמו גארד בגוף של סנטר ומעמיד מספרים מופרעים 26.1 נקודות (5 בליגה), 12.9 ריבאונדים (3 בליגה), 5.4 אסיסטים (ראשון מבין הסנטרים), 1.7 חטיפות (ראשון מבין הסנטרים, 14 בליגה), 1.4 חסימות ו-5.2 איבודים (ראשון בליגה). קשה למצוא בהיסטוריה של הליגה שחקן עם מימדים כאלו שמשחק כמו שקאזינס משחק. המשחק של דייויס הוא קצת יותר שמרני, אבל ממש קצת. גם הוא זורק יחסית הרבה לשלוש (2.1 זריקות למשחק, הכי הרבה בקריירה שלו), גם הוא חודר לא מעט ביחס לסנטר (2.9 חדירות למשחק, 7 מבין הסנטרים) וגם הוא מעמיד מספרים לא קונבציונליים (25.7 נקודות, 11.1 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 1.8 חסימות).

השילוב בין השניים הללו הוא לא משהו שקבוצות NBA רגילות אליו. "אתה יודע למה אני אוהב את ניו אורלינס?" אמר/שאל ג'ף ואן גאנדי בפודקאסט האחרון שלו עם זאק לואו, "כי זה שונה. כולם משחקים עכשיו כל כך דומה שכאשר אתה רואה קבוצות שמנסות לשחק אחרת, זה כיף, כי יש ניגוד".

יותר חדירות מג'ימי באטלר. קאזינס(צילום: AP)

הניגוד הזה מתבטא בדרך כלל בכאוס. היריבות של הפליקנס כל כך לא רגילות להגן על פיק-אנד-רול של גבוה לגבוה שנעשה על קשת השלוש, שזה מייצר בלאגן בהגנה. הפליקנס מנצלים את הכאוס הזה היטב, וזה הדבר השני שהשתנה אצלם העונה.

בעונה שעברה הפליקנס היו בתחתית הליגה בכמות נקודות מחיתוכים (מקום 25, 679 נקודות סך הכל) וממוצעים בכמות אסיסטים (מקום 13, 22.8 אסיסטים למשחק). העונה רק גולדן סטייט קולעת יותר נקודות מהם בחיתוכים לסל ומוסרת יותר אסיסטים מהם. בדיעבד, זה לא אמור להפתיע אותנו שהפליקנס נמצאים בצמרת של הקטגוריות הללו. ג'נטרי היה העוזר של סטיב קר בגולדן סטייט בעונת האליפות הראשונה והוא ירש ממייק ד'אנטוני את פיניקס הגדולה של העשור הקודם, שהייתה נושאת הדגל של המשחק המהיר שאנחנו רואים היום בליגה. המשחק המהיר עם החיתוכים והמסירות האינסופיות נמצא ב-DNA של ג'נטרי, ונראה שבעונתו השלישית בתפקיד ה-DNA הזה מצליח סוף סוף לחלחל לקבוצה שלו.

לפליקנס עדיין יש בעיות קליעה עמוקות (34.1% משלוש, 26 בליגה), אבל הם מפצים על זה בעזרת התנועה והחיתוכים לסל שמכריחים את ההגנות לחשוב. מעבר לכך, בחודש האחרון הם גילו את דריוס מילר שקולע ב-10 המשחקים האחרונים 2.8 שלשות ב-56%. ביחד עם שיפור שצפוי להגיע מצידו של ג'רו הולידיי (שכרגע קולע 22.5% מהשלוש), יכול להיות שעוד לא ראינו את התקרה של הפליקנס.

חיזוק משמעותי לצוות המסייע. דריוס מילר בהגנה(צילום: AP)

על אף כל זה, הפליקנס נמצאים בקושי בטופ 10 ביעילות התקפית ובמקום ה-16 ביעילות הגנתית. בניגוד לאוקלהומה סיטי, שלמרות הקשיים שלה אפשר לראות את הפוטנציאל שלה להפוך לקבוצת על הגנתית וליריבה שאף אחת לא תרצה לפגוש בפלייאוף, אצל הפליקנס קשה מאוד לצפות איך הניסוי שלהם יראה בעתיד. האם בסדרת פלייאוף, כאשר ליריבות יהיה זמן להתכונן, השילוב בין קאזינס לדייויס יהיה פחות יעיל? או שאולי הגודל שלהם יהמם את היריבות? האם דייויס יצליח להישאר בריא לאורך עונה שלמה? האם קאזינס יצליח להישאר שפוי לאורך עונה שלמה?

אלו סימני שאלה שנתחיל לקבל עליהם סימני קריאה בחודשים הקרובים, ואולי רק באפריל. בינתיים תהנו הלילה מהמשחק שלהם מול גולדן סטייט, הקבוצה שהפליקנס הם בו זמנית, איכשהו, הכי שונים ממנה והכי דומים לה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully