בווידאו: קיירי אירווינג מדבר לפני הניצחון הגדול על גולדן סטייט
הסיפור הגדול של עונת ה-NBA הוא בוסטון. זה קצת מפתיע שבעונה בה יש לנו את הג'עג'ועים של לברון וקליבלנד, את פריחת התהליך בפילדלפיה ואת האינטגרציה של כוכבים בקבוצות חדשות בכל רחבי הליגה, הסלטיקס נטולי גורדון הייוורד הם הסיפור הגדול של הליגה, אבל אחרי רצף הניצחונות המרשים שלהם, בטח ובטח אחרי הניצחון הנהדר על גולדן סטייט, ברור שהם הסיפור הכי מרתק של העונה.
איך קבוצה שהחליפה 80 אחוז מהסגל שלה ומהחמישייה שלה, שאיבדה את אחד הכוכבים הגדולים שלה בדקות הראשונות של המשחק הראשון של העונה ונותנת דקות משמעותיות לרוקיז ולשחקני שנה שנייה, עדיין ניצבת בגאון עם המאזן הטוב בליגה ונראית בשלה מתמיד לנשל את לברון ג'יימס מכס המלכות שלו במזרח?
יש הרבה אבות להצלחה של הסלטיקס. המרכזי הוא כמובן דני איינג', שאחראי על הבנייה מחדש של הקבוצה אחרי שהקבוצה של קווין גארנט, פול פירס ורייג'ון רונדו הגיעה לתאריך התפוגה שלה. הבנייה מחדש הזו, לטעמי, היא האיכותית ביותר שראינו בהיסטוריה המודרנית של הליגה. עם זאת, איינג' הוא לא האחראי הבלעדי על ההצלחה. גם לקיירי אירווינג מגיע חלק מהקרדיט וגם לאייזאה תומאס שהקפיץ את הקבוצה מדרגה בעונות האחרונות ועזר לה להפוך ליעד מועדף לשחקנים חופשיים. אם רוצים ללכת ממש אחורה, אפשר גם לתת קרדיט לגארנט, שההגעה שלו ב-2007 שינתה את המנטליות של הפרנצ'ייז.
אבל עם כל הכבוד לכל הרשימה הזו, ככל הנראה רוב האחריות בהצלחת הסלטיקס ובעובדה שהקבוצה הזו מנפצת את תקרת הזכוכית שלה ומנצחת יותר משחקים ממה שהיא אמורה מדי שנה, רשומה על שמו של בראד סטיבנס.
מיהו בראד סטיבנס? ואיך לעזאזל בגיל 41 הוא כבר מאמן בהצלחה חמש עונות בליגה הטובה בעולם?
עוד בנושא
אמש: בוסטון עלתה ל-15 ניצחונות רצופים עם 99:110 באטלנטה
הלילה: גולדן סטייט כמעט שמטה יתרון 28 בברוקלין, 12 לכספי
הנבחר: מעקב הרוקיז על ההתקדמות של ג'ייסון טייטום מבוסטון
מייק האולנד, הפרשמן של אוניברסיטת דה-פו הקטנטנה בעונת 1998/99, זוכר את זה עד היום. "הוא ניסה להרוג אותי באימונים. הוא לא נתן לי שום דבר בחינם". הוא זה בראד סטיבנס, אז בעונתו הרביעית והאחרונה באוניברסיטת דה-פו. סטיבנס לא היה כוכב באוניברסיטה, אבל הוא היה שחקן בכיר. עם זאת, בעונתו האחרונה חל שינוי במעמדו. אחרי שנתיים די מאכזבות ביל פנלון, מאמן דה-פו, החליט לעשות שינוי ולשחק עם יותר שחקנים צעירים. ההחלטה הזו פגעה ישירות בסטיבנס, שהמספרים שלו היו נמוכים יותר כסיניור מאשר כפרשמן. אולם זה פינה אותו לשים לב לדברים אחרים, וסטיבנס החל להיות מעורב יותר בחניכה של השחקנים הצעירים בקבוצה, כפי שהאולנד וחברים אחרים תיארו זאת.
"הייתה לו את היכולת לשים לב לדברים השגויים שאתה עושה על המגרש", אמר ריאן הידינגר, חבר של סטיבנס עוד מימי התיכון. כעת הוא החל לקחת שחקנים אחרי פסקי זמן ולתת להם טיפים לגבי הדברים הללו. "לעיתים הוא נלחם בדחף הזה, ולפעמים הוא נתן לזה לזרום", סיפר פנלון לראיון בבוסטון גלוב ב-2013.
אלו היו ניצני האימון של בראד סטיבנס, אולם הניצנים הללו היו בסכנת הכחדה מהירה כשסטיבנס סיים את לימודי הכלכלה שלו באותה שנה והחל לעבוד במחלקת השיווק של איליי לילי, חברת תרופות ענקית שמעסיקה למעלה מ-40,000 עובדים ומבוססת באינדיאנה. סטיבנס היה אחראי על ניתוח התגמול לעובדי המכירות. הוא היה בסך הכל בן 23, אבל נראה היה שצפוי לו עתיד מזהיר בתאגיד הבינלאומי.
"ידעתי שאם אני צריך משהו שייעשה נכון, מדויק ומהר, אני צריך לתת אותו לבראד", סיפר כריס קומפוראס, מנהל מכירות בכיר באלי לילי. באותה תקופה סטיבנס התבקש להרצות באחד הכנסים של החברה על תגמול העובדים ואל מול כ-400 עובדים סטיבנס עמד ונתן הופעה. "שם ראיתי את המנהיגות פורצת החוצה", אמר פיליפ האצ'ינסון, יועץ בחברה.
סטיבנס נראה היה על המסלול המהיר להצלחה תאגידית. הוא התמודד עם אנשים שיש להם תואר שני ועדיין הרשים את כולם. הייתה לו משרה שהייתה שווה בערך 44 אלף דולר בשנה. לא רע עבור בחור שמסתכל מלמטה על גיל 25. אבל חיידק הכדורסל עדיין בער בו. בזמנו הפנוי, סטיבנס התנדב להיות עוזר מאמן בכמה מהתיכונים באזור, הוא אימן במחנות הקיץ של אוניברסיטת באטלר ושיחק בכל ליגה אפשרית שהייתה זמינה עבורו. "היה ברור שזה חסר לו", סיפר מיכה שרוסברי, חבר קרוב של סטיבנס, "הוא רצה להיות יותר מעורב במשחק ממה שהוא היה".
באחד ממחנות הקיץ של אוניברסיטת באטלר בהם סטיבנס אימן, הוא פגש את ת'ד מאטה, עוזר מאמן בתכנית הכדורסל של האוניברסיטה. סטיבנס החל לירות שאלות על מאטה על הכל התקפה, הגנה, איך מגייסים שחקנים למכללות. "יכולת לראות את הצמא שלו להיכנס לעולם האימון", אמר מאטה לבוסטון גלוב.
מאטה וסטיבנס נשארו בקשר וכאשר מאטה הפך למאמן ראשי בבאטלר בשנת 2000, סטיבנס דיבר איתו על כך שלמרות שהוא מרוצה באיליי לילי, היו לו מחשבות על עזיבה. "אני אוהב כדורסל", אמר סטיבנס באותו ראיון לבוסטון גלוב, "אני לא יודע אם אני אוהב אותו יותר מלהתחרות. אני פשוט אוהב להתחרות. אני מניח שאהיה מאושר בכל מקום שיש בו לוח תוצאות".
מאטה שמע את מה שיש לסטיבנס לומר והציע לו משרת עוזר ללא תשלום. זה היה רגע האמת מבחינת סטיבנס. בפעם הראשונה הציעו לו להיות מעורב בעולם הכדורסל ברמה הכי גבוהה שיש. הדילמה הייתה פשוטה. להישאר עם העבודה הנוחה והמסודרת בעולם התאגידי, או לרדוף אחרי החלומות שלו בעולם הכדורסל.
"אם הייתי בן 30 והייתה לי את אותה עבודה, כנראה שלא הייתי עוזב, עד אז בטח היו לי ילדים והתחייבויות", העיד סטיבנס, אבל בזמנו הוא היה בן 23 בלבד והיה חופשי ללכת אחרי החלומות שלו, וזה בדיוק מה שהוא עשה. הוא התפטר מאיליי לילי והחל לעבוד בחינם בבאטלר. משם, כבר הראש האנליטי שלו והמנהיגות שעליה דיבר האצ'ינסון הפכו אותו להצלחה מטאורית.
אחרי שנה הוא קודם לתפקיד עוזר מאמן במשרה מלאה (בתשלום) ואחרי שש שנים, ב-2007, בגיל 31 בלבד, הוא קודם לעמדת המאמן הראשי. כבר בעונתו הראשונה הוא הוביל את באטלר לעונה של 30 ניצחונות ובכך הפך למאמן הצעיר ביותר שמוביל את הקבוצה שלו ל-30 ניצחונות לפחות. סטיבנס עוד ישיג הרבה אבני דרך של "המאמן הכי צעיר שעשה כך וכך" בשנים הבאות כשהמרכזי שבהם הוא המאמן הכי צעיר שהוביל את המכללה שלו לשתי הופעות בפיינל פור המכללות, שהיו הראשונות בהיסטוריה של באטלר. גם ב-2011 וגם ב-2012 באטלר הגיעו לגמר טורניר ה-NCAA ולמרות שהפסידו בשניהם, המעמד של סטיבנס כילד הפלא של עולם הכדורסל רק הלך והתחזק.
ההצלחה החלה לסובב ראשים גם ב-NBA וב-2013, כאשר דוק ריברס ערק לקליפרס והשאיר את עמדת המאמן של הסלטיקס יתומה, דני איינג' כבר ידע את מי הוא רוצה. "למרות שהוא צעיר, אני רואה בבראד מנהיג אדיר שמוביל עם אישיות נדירה ומוסר עבודה גבוה. הקבוצות שלו תמיד משחקות קשוח ואני נרגש לעבוד איתו על להביא לפה את האליפות מספר 18", אמר איינג' במסיבת העיתונאים בה הוצג סטיבנס כמאמן הקבוצה.
בעונה הראשונה שלו, 2013/14, סטיבנס עוד הסתגל לתפקיד ונאלץ להתמודד עם סגל מדולל בכישרון, אבל בכל עונה מאז הוא מוציא מים מהסלע והסלטיקס שיפרו את המאזן שלהם מדי שנה (מ-25 ניצחונות ב-2014 ל-53 ב-2017). מעבר לתרגילים הגאוניים שלו ביציאה מפסקי זמן, סטיבנס הוא המנהיג של הסלטיקס, יש לו תפקיד מרכזי בכך שהקבוצה הפכה להיות יעד לשחקנים חופשיים (במיוחד במקרה של גורדון הייוורד, אותו הוא אימן בבאטלר) והוא זוכה להערכה אדירה בליגה.
"בראד סטיבנס הוא גאון. הוא כל הזמן בא מולנו עם דברים חדשים, אז אנחנו חייבים להיות מוכנים. כולנו דיברנו על זה והסכמנו שהוא מצליח להגביל אותנו. הוא הופך את החיים שלנו לקשים, כל פוזשן חשוב עבורו". את הדברים הללו אמר קיירי אירווינג על סטיבנס אי שם בראיון ל-ESPN ב-2015, כאשר דיוויד בלאט עוד היה על הקווים בקליבלנד והקאבס הובילו 0:3 בסדרת הסיבוב הראשון מול הירוקים. היום אירווינג מקבל הוראות מסטיבנס ונראה שהוא פורח תחת השרביט של המאמן החדש שלו.
הדרך של סטיבנס לעמדת המאמן הסופרסטאר לא הייתה רגילה. מעט מאוד מאמנים עושים את המעבר מהמכללות ל-NBA בצורה חלקה (ג'ון קליפארי, ריק פיטינו ואחרים טבעו כאשר ניסו לשחות במים העמוקים של ה-NBA) ומעט מאוד הגיע לעולם האימון אחרי שוויתרו על קריירה בטוחה ומכניסה בעולם העסקי. למה הוא עשה את זה בכלל?
"חשבתי על זה בדיעבד הרבה פעמים", אמר סטיבנס בראיון לניו יורק טיימס, "היו הרבה ימים בקריירת האימון שלי שאמרתי לעצמי 'מה לעזאזל חשבתי לעצמי?', כי זו לא העבודה הכי קלה בעולם. לעומת זאת, היא מאוד מספקת, לא רק בגלל התוצאות שאתה משיג אלא בגלל הקשרים שאתה יוצר". זו ככל הנראה הרציונליזציה של סטיבנס להחלטה שלו, וכולנו הרווחנו ממנה דמות שבדרך כלל אנחנו לא רואים בנוף הכדורסל.
מה זה אומר על עולם הכדורסל? האם סטיבנס היה יכול להיות מאמן בליגה לפני 20 שנה? האם גם אז היה משתלם לו לעזוב את העולם התאגידי לטובת הגחמה הכדורסלנית? התחושה האישית שלי היא שלא. הכדורסל השתנה בשנים האחרונות בעקבות עידן הביג-דאטה שהעמיד זרקור על מקומות שבעבר היו חשוכים. כדי להדליק את האור הזה יש צורך באנשים מבחוץ, משום שהאנשים מבפנים נמצאים שם כל כך הרבה זמן, שמבחינתם אין חושך בכלל (לפרטים נא לפנות לצ'ארלס בארקלי). סטיבנס הוא בדיוק האיש הזה. הוא מגיע מרקע אחר, עם חשיבה אחרת ולא בטוח שהחשיבה הזו הייתה מתקבלת בעידן אחר.
שאלה נוספת שצריך לשאול היא כמה עוד בראד סטיבנסים נמצאים בעולם? האם יכול להיות שיש עוד גאוני כדורסל שפשוט לא פגשו את הת'ד מאטה שלהם? או שלא היו להם את הביצים לעזוב את הנוחות של העולם העסקי? האם יכול להיות שעולם הכדורסל יכול להרוויח עוד הרבה יותר אנשים כמו סטיבנס? לא ברור מה התשובה, אבל כשרואים את ההשפעה של מאמנים שלא שיחקו בליגה כמו גרג פופוביץ', אריק ספולסטרה וסטיבנס, כנראה ששווה לבדוק האם יש עוד ידע שנמצא אצל אנשים שלאו דווקא שיחקו בליגה הטובה בעולם.
ומעל כל זה יש את השאלה שמרחפת מעל כל המדור הזה גאונות או מקריות? במקרה של סטיבנס, אין ספק שהוא עצמו גאון, אבל הייתה לא מעט מקריות בדרך בה הוא הפך לאחד המאמנים הטובים בעולם ולפייבוריט לתואר מאמן העונה. הלוואי עלינו כמה שיותר צירופי מקרים כאלו.
