פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הנבחר: מעקב הרוקיז על ההתקדמות המטאורית של ג'ייסון טייטום

        הוא התגלגל לבוסטון בטרייד שנוי במחלוקת, אבל מאז פתיחת העונה, ג'ייסון טייטום נראה כמו השחקן הכי מרשים במחזור הדראפט האחרון, בניגוד לכל התחזיות המוקדמות. מעקב הרוקיז על אולסטאר בפוטנציה, שפורח יחד עם כל שחקני הסלטיקס

        הנבחר: מעקב הרוקיז על ההתקדמות המטאורית של ג'ייסון טייטום

        זה היה אמור להיות המחזור של הרכזים. בחמש מתשע הבחירות הראשונות בדרפאט 2017 נבחרו פוינט גארדים, שרובם נראו מוכנים להפוך לשחקני מפתח בקבוצות שלהם. אם נתעלם מבן סימונס, רכז בגוף של פאוור פורוורד שנבחר שנה לפני כן, כחודש לתוך העונה ניתן כבר לומר שהרכזים של מחזור 2017 עדיין מסתגלים ל-NBA. חלקם מראים ניצוצות של איכות ודומיננטיות, אך אחוזי הקליעה שלהם מכל הטווחים רעים מאוד בינתיים. דווקא חלק מהפורוורדים שנבחרו בקיץ האחרון הם אלה שנראים מוכנים לליגה של הגדולים מהרגע הראשון. המרשים ביותר ביניהם הוא ג'ייסון טייטום, שחקן הכנף הדנדש של בוסטון.

        אי אפשר להתחיל לדבר על טייטום בלי להזכיר איך הוא מצא את עצמו לובש ירוק. הסלטיקס ביצעו לפני הדראפט טרייד בו העבירו את הבחירה הראשונה לפילדלפיה תמורת הבחירה השלישית ובחירה נוספת באחת מהשנתיים הקרובות שכמעט בוודאות תהיה גבוהה. הסיקסרס בחרו את מרקל פולץ, שנחשב לפרוספקט המבטיח ביותר במחזור, בבחירה הראשונה, דני איינג' הביא לבוסטון את טייטום בבחירה השלישית. חודש לתוך העונה, טייטום הוא השחקן המרשים ביותר במחזור הדראפט בזמן שפולץ מושבת עד שמישהו יחליט אם הוא ימני, שמאלי או פצוע. קצת מוקדם להספיד את הקריירה של פולץ, אבל ההתפתחות של שני השחקנים כבר הובילה להתייחסות לטרייד כשוד נוסף של איינג', שבחר את השחקן שרצה וקיבל עוד בחירה גבוהה לקולקציה שלו.

        נקודת הציון השנייה בקריירה הקצרה של טייטום התרחשה במשחק הראשון שלו ב-NBA. הפציעה של גורדון הייוורד, שכנראה לא יחזור העונה, שינתה לחלוטין את היררכיית שחקני הכנף של בראד סטיבנס. טייטום אמור היה להיות שחקן רוטציה עם תפקיד שולי בקבוצה שחושבת על הצמרת הגבוהה, אבל פתאום הוא מצא את עצמו כשחקן מפתח בקבוצה שמכינה את עצמה לעתיד אך עדיין מתבררת כיותר מדי טובה מכדי לא להיות בצמרת הגבוהה, לפחות בעונה הרגילה. הוא עשוי להיות כבר עכשיו השחקן השלישי בטיבו בקבוצה שמוליכה כרגע את הליגה ונמצאת בעיצומה של ריצה של 13 ניצחונות רצופים (גולדן סטייט תנסה לעצור את הריצה הזאת בין חמישי לשישי).

        עוד בנושא

        הלילה: ניצחון 13 ברציפות לבוסטון, 19 נקודות לג'ייסון טייטום
        סטיב קר משבח את בוסטון: "זו קבוצת העתיד, לפחות במזרח"
        במעקב הרוקיז הקודם: האבולוציה של בן סימונס מפילדלפיה

        ג'ייסון טייטום, בוסטון סלטיקס (AP)
        פתאום דני איינג' שוב נראה גאון. טייטום בפעולה (צילום: AP)

        טייטום נראה נינוח מאוד בסיטואציה הזאת. לעומת חבורת הרכזים שקיבלו תפקידי מפתח מיידיים בקבוצות חלשות ונאלצים לקחת על עצמם הרבה יותר מכפי שהם מסוגלים מהרגע הראשון שלהם בליגה, טייטום יכול להרשות לעצמו לקחת רק זריקות טובות ולהיות דומיננטי רק כשהוא מרגיש שזה מתאים לו. נדמה שזה המצב הטבעי מבחינתו, שהוא לא מהשחקנים שמחפשים לבלוט בכוח אלא מאלה שנהנים להיות בורג במכונה מוצלחת. השורה הסטטיסטית שלו מבליטה את היעילות הנדירה לרוקי: 14 נקודות ב-50 אחוזים מהשדה, 1.5 שלשות למשחק ב-48.9 אחוזים מרשימים, 3.9 הליכות לקו העונשין משם הוא קולע ב-82.8 אחוזים, ו-5.7 ריבאונדים.

        באופן בו טייטום מתפקד, הוא מדגים איך נראה שחקן כנף מודרני איכותי בליגה של מובילי כדור דומיננטיים. כרגע, הוא לא מסוגל להוביל כדור או ליצור לעצמו מצבי זריקה באפקטיביות ב-NBA (ניתן להניח שזה ישתנה במהלך השנים), הוא זקוק למובילי הכדור ולשיטה כדי להגיע לזריקות פנויות או ליצור את היתרון הקטן שהוא יודע לנצל כדי לחדור לסל. לכן, הוא יכול להעביר התקפות שלמות כשהוא עומד בפינה ויכולות לעבור דקות ארוכות בהן ניתן לשכוח שהוא בכלל על הפרקט.

        אך לעומת שחקנים רבים בתפקידים האלה, הוא לא נעלם בפינה. שחקן הכנף המודרני הוא שחקן של ניואנסים דקים, וטייטום יודע לבצע אותם. כאשר הוא מקבל את הכדור תוך כדי מהלך התקפי הוא יודע לשמור על שטף המשחק ולהחליט מתי יש לו פתח לתקוף בעצמו ומתי לא. הוא ער מאוד לרמת הריכוז של השומר שלו וכאשר השומר מפנה לרגע את הראש לכדור הוא יכול לברוח לו לטבעת או על קשת השלוש. לא פעם הוא מעביר כ-18 שניות מההתקפה בפינה ובדיוק ברגע הנכון מבחינת מוביל הכדור פתאום נע ומתפנה לשלשה. כך, למרות שאחוזי הקליעה שלו משלוש גורמים להגנות להתחיל לשים דגש מיוחד עליו, כל משחק הוא מצליח לארגן לעצמו לפחות שתיים-שלוש שלשות חופשיות.

        אחוזי הקליעה שלו מבחוץ יוצרים עבורו יתרון חשוב נוסף. הם מכריחים את השומרים שלו לנוע אליו במהירות כשהוא מקבל כדור על קשת השלוש, מה שמאפשר לו להביא לידי ביטוי את התכונה המרשימה ביותר שלו כרגע: השימוש בהטעיית קליעה כדי לעבור שחקנים ולהגיע לטבעת. הוא מבצע את הפעולה הזאת באופן מלוטש וטבעי כל כך וגורם למהלך הזה להיראות קל ברמה יוצאת דופן. הוא עובר שחקנים לא בזכות זריזות או מהירות, אלא בזכות קריאה מדויקת של העמידה והתנועה שלהם, זיהוי רגע של חוסר שיווי משקל בו תנועה חדה מוציאה אותם לחלוטין מהמהלך. גם בתנועה לטבעת יש לו חוש מיוחד לזיהוי נתיב לליי-אפ. במבט ראשון נראה שהוא נע לתוך צפיפות, אך רגע לאחר מכן הוא חופשי לגמרי לסיים בליי-אפ קל.

        שחקני בוסטון סלטיקס ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון (AP)
        יש מי שיחפה עליו בהגנה. טייטום וג'יילן בראון (צילום: AP)

        אם צריך לשים את האצבע על המאפיין הייחודי של טייטום, זו היכולת שלו לגרום למגרש להיראות הרבה יותר רחב ומרווח מכפי שהוא. איכשהו, תמיד נדמה שיש לו הרבה שטח לפעול בו. הוא כנראה מאוד לא אוהב צפיפות ופיתח את היכולת למצות את מעט החללים הפנויים שיש בסביבתו. זאת תכונה נהדרת לשחקן עם תפקיד משני בהתקפה, הוא נע לאיזורים הפנויים ומנצל את החופש היחסי לזריקות וחדירות נוחות. גם יכולת המסירה שלו מתבססת על חוש לזיהוי שחקנים שלרגע נשארו חופשיים לחלוטין. בינתיים הוא מוסר 1.5 אסיסטים למשחק, אך זו יכולת שבהחלט נמצאת ברפרטואר שלו. ראיית המשחק שלו טובה במיוחד דווקא בפוסט, כשהמשחק מתכווץ לכיוונו ונוצרים איזורים חופשיים למסירה, סטיבנס עדיין ממעט להשתמש ביכולת הזאת שלו.

        על ההגנה של טייטום יש הרבה פחות מה לספר, אבל לא בגלל שהיא לא טובה. כדי להסביר את הנקודה הזאת צריך להרחיב לרגע את המבט על הקבוצה שלו. את סוד ההצלחה המוקדמת של הסלטיקס ניתן לחלק לשני גורמים עיקריים. הראשון הוא רוח קבוצתית יוצאת דופן. סטיבנס הצליח ליצור חבורה מחויבת ברמה נדירה, מחויבת גם לשיטה שלו וגם אחד לשני. בדרך כלל נראה כאילו בוסטון משחקת עם חמישה אל הורפורדים. הם לא טועים, לא מקבלים החלטות פזיזות, כמעט לא לוקחים זריקות מיותרות וכולם באים לעבוד בהגנה, כולל קיירי אירווינג שהשתלב נהדר ברוח המועדון החדש שלו. כולם גם תורמים בריבאונד, מה שמאפשר לבוסטון להפתיע כאחת מקבוצות הריבאונד הטובות בליגה, בעיקר בהגנה.

        הגורם השני הוא מספר גדול מאוד של שחקני הגנה נהדרים. בוסטון היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה בפתיחת העונה, היא סופגת 95.8 נקודות ל-100 פוזשנים. זה שלב מוקדם מאוד ויש נתונים מוזרים של יעילות הגנתית שעוד ישתנו (פורטלנד והלייקרס מדורגות במקומות 3 ו-4 בתחום כרגע), אבל במקרה של בוסטון זה נראה לגיטימי, זאת נראית כמו קבוצת הגנה גדולה בהתהוות. הורפורד שומר על שחקני פנים ושחקני חוץ באותה רמת אפקטיביות, טרי רוזייר ממרר את החיים לגארדים, אך עיקר האיכות והעומק נמצא בעמדות הכנף. ג'יילן בראון מתפתח לסטופר נהדר, מרכוס סמארט הוא כבר כזה, מרכוס מוריס הוא די בשקט שומר איכותי על שחקני כנף פיזיים והרוקי סמי אוג'ליי מספק דקות הגנתיות טובות מאוד כל ערב.

        החבורה הזאת לא משאירה יותר מדי מקום לטייטום. כמעט תמיד הוא נחשב לשומר הכי פחות טוב מבין שחקני הכנף, למרות שגם הוא לא עושה רושם של שומר אישי רע. בדרך כלל הוא מקבל את המשימה הכי פחות קשה בהגנה. מול OKC, למשל, הוא שמר על אנדרה רוברסון בזמן שבראון שמר על פול ג'ורג' והורפורד על כרמלו אנתוני. כשהוא קיבל את ג'ורג' ומלו בחילופים הוא עשה עבודה טובה בסך הכל. בכלל, בדרך כלל השחקן שלו לא מגיע לזריקות טובות, פרט לרגעים בודדים שהוא מאבד ריכוז רחוק מהכדור (מה שטבעי מאוד לשחקן בן 19 עם 15 משחקים ב-NBA).

        קיירי אירווינג, מרכוס מוריס, בוסטון סלטיקס (AP)
        כולם שומרים. אירווינג עם מרכוס מוריס (צילום: AP)

        הבעיה ההגנתית של טייטום היא שהוא מסתפק בעבודה שלו: הוא שומר טוב על השחקן שלו ולוקח את הריבאונדים שנופלים לאיזור שלו. הוא ממעט לספק עזרה ולהשפיע על פוזשנים הגנתיים שהשחקן שלו לא מעורב בהם. למזלו, בוסטון לא צריכה שהוא יעשה את זה, גם כי כמעט כולם מסתדרים לבד בהגנת אחד על אחד ובריבאונד וגם כי יש מספיק שחקנים אחרים שמתמחים בעזרה. כל מה שסטיבנס צריך משחקן ההתקפה השלישי בחשיבותו שלו זה שהוא יעשה את העבודה שלו בהגנה, שלא ייצור חורים, ואת זה טייטום עושה.

        קל להבין מכך שהמבחן של טייטום להמשך, התחום בו הוא יצטרך להשתפר כדי להפוך לאולסטאר שהוא מסוגל להיות, הוא ביכולת להיות דומיננטי יותר. בהתקפה זה אומר להיות מסוגל ליצור מצבי זריקה בעצמו ברמה מסוימת, בהגנה זה אומר להיות יותר מעורב. יש גבול כמה דומיננטי הוא יוכל להיות בקבוצה של קיירי והייוורד בשנים הקרובות, זה כנראה יהיה תהליך הדרגתי בו הוא יתפתח במידה שתתאים לבוסטון ולשאיפות האליפות שלה, אבל הוא מוכשר מכדי להיות שחקן שמעביר חלקים נרחבים מהמשחק בעמידה בפינה, גם בהתקפה וגם בהגנה.