פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בייבי בום: הדרך הפתלתלה של סטפן קרי עד הפיכתו לכוכב על ב-NBA

        לפני שהפך לרוצח בעל פני התינוק המפורסם בתולדות הכדורסל, סטף קרי היה עוד שחקן שאפילו גולדן סטייט התקשתה לראות בו את הגאונות החבויה. יובל עוז חונך מדור חדש על ההתחלות של הכוכבים הגדולים, והפעם: כשהווריירס כמעט איבדו בטרייד הזוי את סמל המהפכה שלהם

        בייבי בום: הדרך הפתלתלה של סטפן קרי עד הפיכתו לכוכב על ב-NBA

        בשנים האחרונות אנחנו רואים שינוי גדול בעולם הספורט. מה שהיה בעבר מחוז הרגש, האמוציות והלב הופך לאט לאט לאזור שנשלט על ידי הרציונליזם, ההיגיון והשכל. כמעט כל ענף ספורט פופולרי עובר שינויים קיצוניים דרך טכנולוגיות חדישות, סטטיסטיקות מתקדמות ואלגוריתמים שנועדו להפוך אותו לא רק לגבוה, חזק ומהיר יותר אלא גם ליעיל וחכם יותר.

        הצד השני של המטבע הזה הוא שככל שמשהו הוא יעיל יותר ומתבסס על יותר ידע ומחקרים ומתכנתי קוד פייתון, משהו בקסם הטבעי של הדבר המופלא הזה שהוא ספורט נפגע. הוא הופך להיות צפוי יותר, מודע יותר. ב-NBA יש כבר תחושה בשנים האחרונות, בעקבות מהפכת האנליטיקס, שכמעט הגענו לקצה גבול היכולת. ריווח, שלשות, פיק-אנד-רול גבוה, סנטר שיודע לצלול אל הטבעת, שחקני הגנה ורסטיליים שיודעים לשמור על כמה עמדות, מוטת ידיים גדולה מהרגיל. היום כל עכבר NBA יודע שאלו האינסטרומנטים הבסיסיים להצלחה בליגה.

        אבל מה שמיוחד בכדורסל וספציפית ב-NBA, הוא שיש חשיבות מיוחדת לשחקן אחד. מכיוון שמדובר במשחק של 5 על 5 ולא 11 על 11, שחקן אחד יכול לעשות את ההבדל בין קבוצה בינונית לקבוצה היסטורית. אם יש לך את לברון ג'יימס או סטף קרי או יאניס אנטטוקונמפו, כל הסטטיסטיקות המתקדמות לא ממש משנות.

        המדור הזה בא לחגוג את השחקנים הללו ואת הרנדומליות שבה הם הגיעו למקום שבו הם נמצאים. אמנם מאחורי כל קבוצה עומדת סוללת משקפופרים שיודעים מה הפלוס מינוס של קלינט קאפלה גם אם תעירו אותם באמצע הלילה, אבל בפועל, מאחורי כל קבוצה גדולה עומד בדרך כלל שחקן מיוחד אחד, ומאחוריו עומד סיפור שלם, סיפור אמיתי, עשיר ומלא בצירופי מקרים משעשעים יותר או פחות. המדור הזה ינסה להביא לכם כמה שיותר כאלה ולהבין מה עומד מאחורי הסיפורים האלו, כמה מהם הם צירופי מקרים חד פעמיים וכמה מהם הם פשוט עבודה קשה.

        עוד בנושא

        גולדן סטייט הביסה 80:97 את מיאמי, 16 נקודות לסטף קרי
        קר מסרב לקצר את הרוטציה, כספי: "יכולים לשחק בכל סגנון"
        טיירון לו על המשבר של קליבלנד: "השחקנים שלנו נבוכים"

        סטפן קרי, גולדן סטייט ווריירס, חוגג (AP)
        רק מעטים האמינו בו. סטף קרי (צילום: AP)

        נקודת ההתחלה שלנו היא אי שם בשארלוט בשנת 2002. לבן של דל קרי, אחד הקלעים הגדולים ב-NBA בניינטיז, קוראים סטפן והוא מקבל החלטה חשובה. "כשהייתי בכיתה ח' החלטתי להשקיע בכדורסל כל השנה ולעשות את כל מה שצריך כדי לשחק במכללות".

        אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. שנתיים לאחר מכן סטפן התנשא לגובה של 1.67 מטר ושקל פחות מ-60 ק"ג. בשל היעדר הפיזיות שלו, הוא עדיין זרק את הכדור מהמותניים, ובעוד שזה לא הפריע ליכולת שלו לשלוט במשחק ברמה התיכונית, זה השפיע על היכולת שלו להירשם בפנקסים של הסקאוטים של המכללות.

        "אמרתי לו שאם אתה רוצה לשחק במכללות, אתה תהיה חייב להביא את הכדור גבוה יותר", סיפר דל קרי. באותו קיץ דל ובנו עבדו על חידוש הזריקה של סטפן וזה היה שינוי כואב. "היה קשה לי לראות את זה", אמר סת' קרי, אחיו של סטפן שצפה מהצד בשעות הארוכות בהן הוא ניסה לשפצר את הזריקה שלו. "הם עבדו על זה כל כך הרבה שהוא הגיע למצב בו הוא לא יכול היה לזרוק יותר. הוא היה חוזר בוכה ולא היה רוצה לעבוד על המשחק שלו יותר. הוא היה חייב לעבוד על זה פעם אחר פעם אחר פעם עד שהוא הגיע למצב בו הוא שלט בזה".

        סטפן חזר למגרש בכיתה י"א עם הקליעה המשופרת שלו וסיים עם ממוצע של קצת פחות מ-20 נקודות. זה השלב בו הגיוסים לקולג' מתחילים, ולקרי היו תוכניות גדולות. "כשאתה גדל בקרוליינה אתה רוצה לשחק בדיוק, צפון קרוליינה, ווייק פורסט. רציתי לשחק ברמה הזו", אמר. אבל שוב, הרצונות של קרי לא היו מקבילים למציאות.

        "אני לא זוכר שאפילו ראיתי אותו בתקופה הזו", אמר רוי וויליאמס, המאמן של מכללת צפון קרוליינה, "אני רק זוכר שכשראיתי אותו בסופו של דבר, אמרתי לעצמי 'וואו, הוא קטן'". בהיעדר מכללה גדולה שתיקח אותו תחת כנפיה, סטפן ניסה את מזלו בווירג'יניה טק, המכללה בה הוריו שיחקו (אמו שיחקה שם כדורעף) והכירו, אבל אפילו הם אמרו שהם מוכנים לתת לו מלגה רק לשנה אחת. באותה נקודת זמן, שנת 2005, הוא דורג רק במקום ה-260 בין כל השחקנים במדינה ומקום 50 בין הפוינט גארדים בני גילו על ידי האתר 247Sports, שמתיימר לדרג את הכישרונות של אותו מחזור גיוס. "אני לא חושב שהוא אי פעם אמר את זה, אבל היה אפשר לראות שזה פגע בו", סיפר אחיו סת'.

        אבל סטפן לא נתן לזה לפגוע בו. הוא השתמש בזה בתור מוטיבציה לקראת השנה האחרונה שלו בתיכון ובסופו של דבר הוא קיבל מלגה מלאה ממכללה קטנה בשם דייוידסון. אל תרגישו לא נעים אם אתם לא מכירים את השם, לא יצא משם אף שחקן NBA רלוונטי בערך מאז שנות ה-70 והם הגיעו לטורניר ה-NCAA רק שלוש פעמים מאז הסבנטיז, וגם להם היו ספקות לגבי הבחור הכחוש שכותב פסוקים מהתנ"ך על הנעליים שלו.

        "נראה כאילו רוח קלילה הייתה יכולה להעיף אותו", אמר ג'ים פוקס, עוזר מאמן בדייוידסון, אבל בכל זאת נראה היה שבמכללה ראו משהו שלא ראו במקומות אחרים. "חשבנו לעצמנו 'הנה שחקן שיש לו הרבה עבודה, אבל הוא יכול להיות מיוחד'", אמר פוקס. כשבוב מקילופ, המאמן של קרי בדייוידסון, נשאל לפני כשנתיים מה הוא ראה בקרי כשצפה בו לראשונה, הוא ענה בפשטות: "ראיתי גאונות".

        לקח עוד זמן עד שהגאונות הזו הגיע לכל בית בארה"ב, אבל סטפן התחיל לעשות רעש. עוד לפני שהגיע לדייוידסון, בעונה האחרונה שלו בתיכון, באחד המשחקים הגדולים מול תיכון נורקרוס הפייבוריטים, בו שיחק ג'ודי מיקס, קרי נתן הצגה ומול אולם מלא במאמני מכללות הוביל את התיכון שלו לניצחון. המאמן שלו בתיכון, שון בראון, אמר כי הוא "לא זוכר את השורה הסטטיסטית שלו, אני רק זוכר שהוא היה בלתי ניתן לעצירה".

        גם אחרי התצוגה הזו המכללות הגדולות לא הרימו את הכפפה, אבל בראון מספר כי "התחלת לשמוע יותר ויותר אנשים שואלים, 'הוא באמת הולך לדייוידסון?'".

        ככה קרי נראה במכללות

        קרי באמת הלך לדייוידסון ולמרות התחלה מלחיצה (תשעה איבודים בחצי הראשון של המשחק הראשון שלו במכללות) הוא החל את המעבר שלו מסטפן לסטף. במשחקו השני במכללות מול מישיגן הוא כבר קלע 32 נקודות, אבל הפריצה האמיתית הגיעה בעונתו השנייה בדייוידסון. קרי צמח לגובה של 1.90 מטר, קיבל יותר ביטחון והוליך את דייוידסון לטורניר ה-NCAA. סטף הוביל את דייוידסון, שהיו אנדרדוג בכל המשחקים שלהם בטורניר לאחר שדורגו 10 בבראקט שלהם, לניצחונות פנטסטיים על גונזגה (מדורגים 7), ג'ורגטאון (מדורגים 2) וויסקונסין (מדורגים 3). דייוידסון הפסידו בשלב האליט אייט לקנזס שבסופו של דבר גם זכתה בטורניר, אבל קרי הפך לכוכב בין לילה ולסיפור הסינדרלה של ארה"ב. הוא סיים את הטורניר עם ממוצעים של 34.3 נקודות עם 52.8% מהשלוש. הרוצח בעל פני התינוק נולד.

        סטף ויתר על הדראפט ב-2008 בטענה שהוא רוצה לעבוד על המשחק שלו (בעיקר על ניהול המשחק כרכז) וב-2009 הוא הוביל את כל שחקני המכללות בנקודות. בשלב הזה כבר אי אפשר היה להתעלם ממנו והוא נרשם לדראפט 2009. בשלב הזה נשמעו לא מעט ספקות לגבי היכולת של סטף לתרגם את ההצלחה שלו במכללות ל-NBA, והיה ברור שהוא צריך סיטואציה נכונה כדי להצליח, אבל מישהי בוודאות עמדה לבחור אותו בטופ 10, השאלה הייתה רק מי זו תהיה.

        בדראפט יש לשחקנים מעט מקום למשא ומתן. בדרך כלל הם פשוט הולכים לקבוצה שבוחרת בהם, אבל עדיין יש להם מעט מקום, וסטף והסוכן שלו, ג'ף אוסטין, ניסו לנצל את המקום הזה כדי ללכת למחוז חפצם, ניו יורק. "לניקס הייתה את הבחירה השמינית וחשבנו שניו יורק זו התאמה מצוינת. ממש רצינו שהוא יפול לבחירה 8", סיפר אוסטין למארק ספירס מיאהו לפני כשנתיים, "כשהוא הגיע לבחירה השביעית, חשבנו 'בבקשה אל תבחרו בו'. באותה נקודת זמן, גולדן סטייט לא הייתה יעד מועדף מבחינתנו".

        לווריירס, כאמור, הייתה את הבחירה השביעית באותו דראפט, והם לא היו הווריירס שאנחנו מכירים היום. הם הגיעו רק פעם אחת לפלייאוף מאז 1994 וההתייחסות אליהם ברחבי הליגה הייתה די דומה לאיך שמתייחסים היום לסקרמנטו, פרנצ'ייז כושל שמנוהל ברמה נמוכה. כתוצאה מכך, אוסטין וקרי סירבו להתאמן עבור הווריירס לפני הדראפט. אין אקט שאומר לקבוצה "אני לא רוצה לשחק אצלכם" יותר מאשר סירוב להתאמן אצלה לפני הדראפט. לכאורה, זה אמור להיות כבוד גדול עבור כל בחור בן 20 או 21 להראות את היכולות שלו מול עיניהם הבוחנות של מאמני NBA, אבל סטף והמחנה שלו רצו להגיע לניו יורק, והם ניסו לעשות הכל כדי להגיע לשם.

        אבל לארי ריילי, הג'נרל מנג'ר של הווריירס בזמנו, לא היה צריך לראות את קרי מתאמן כדי לדעת מה הוא מסוגל לעשות. הוא ראה אותו במשחק אחד במכללות וידע שזה השחקן שהוא רוצה. לפי ספירס, ריילי דירג את קרי כשחקן השני בטיבו בדראפט (אחרי בלייק גריפין). למרות הסירוב של קרי להתאמן עבורו ולמרות שאוסטין ביקש ממנו ישירות לא לקחת את סטף, ריילי לא יכול היה לוותר על הפוטנציאל. כשהגיעה הבחירה השביעית של גולדן סטייט, הוא לקח את קרי. הניקס נשארו עם ג'ורדן היל, שנחתך בקיץ שעבר ממינסוטה וכרגע לא משחק בליגה.

        סטפן קרי עם לארי ריילי, ג'נרל מנג'ר גולדן סטייט ווריירס (AP)
        בחר בו בניגוד לרצונו. לארי ריילי עם קרי בליל הדראפט (צילום: AP)

        מיד לאחר הדראפט הג'נרל מנג'ר של פיניקס באותה תקופה, סטיב קר, ניסה להשיג את קרי תמורת בחירת דראפט ואמארה סטודמאייר (שאז עוד היה כוכב בליגה). "זה היה קרוב, אבל כל עסקה שהיינו סוגרים הייתה מסובכת בגלל הברכיים של אמארה", קר סיפר ל'סן חוזה מרקורי'. ככל הנראה זה ההסבר לכך שהעסקה הזו נפלה וקרי נשאר באזור המפרץ.

        זה אמנם נראה כמו לפני עשורים, אבל קרי לא היה הצלחה מסחררת בגולדן סטייט בעונותיו הראשונות. אמנם בכל פעם שהוא עלה על הפרקט הוא שיחק מצוין, אבל זה לא קרה מספיק כדי להשפיע על הקבוצה. פציעות כרוניות בקרסול (קצת אירוני בהתחשב במיקום של הפסוקים מהתנ"ך) גרמו לו להפסיד 40 משחקים בעונתו השלישית והעלו סימני שאלה רציניים סביב הקריירה שלו והאם הגוף שלו מסוגל לעמוד בעומס של ה-NBA.

        באותה עונה, במרץ 2012, הווריירס שמו את עיניהם על אנדרו בוגוט ממילווקי והתלבטו את מי להעביר תמורתו – מונטה אליס או את קרי. זה נשמע כמעט הזוי היום כשאליס נמצא מחוץ לליגה וארון הגביעים של קרי מלא בשני תארי MVP ביחד עם שתי טבעות אליפות, אבל אז זה היה דיון אמיתי. עד היום לא ברור מי בהנהלה של הווריורס דחף לטרייד. העיתונאי הוותיק ג'ק מקאלום מ'ספורטס אילוסטרייטד' טען שאליס היה הפייבוריט של הבעלים ג'ו לייקוב, וכי הוא תכנן לבנות את כל העתיד של הקבוצה עליו ולא על קרי. בסופו של דבר לייקוב גם ספג קריאות בוז מאוהדי גולדן סטייט אחרי שהקשיב לאחרים והעביר את אליס האהוב לקבוצה אחרת. אבל גם הקרדיט מגיע לו או למישהו אחר, אבל ברור לכולם שהליגה הייתה נראית אחרת לגמרי אם קרי היה זה שעובר בטרייד.

        סטפן קרי עם מונטה אליס, גולדן סטייט ווריירס (AP)
        מה היה קורה אם מונטה אליס היה מועדף על פניו? (צילום: AP)

        את המשך הסיפור כולם מכירים. קרי הגיע לעונה הרביעית שלו בריא לחלוטין והפך לשחקן הכי מלהיב בליגה. שנתיים לאחר מכן הוא הפך לכוכב הכי גדול של האלופה ובשנים האחרונות הוא כבר הפך לאחד הכוכבים הכי גדולים ומוכרים בעולם. אבל מעבר למספרים והשלשות והאליפויות ותארי ה-MVP, קרי שינה את המשחק. זאק לואו תיאר אותו כ"שחקן הכי מהפכני מאז ווילט צ'מברליין" מכיוון שהוא שינה לחלוטין את איך שהכדורסל משוחק, את הגיאומטריה של המשחק ואת האזורים שבהם הכדור הופך להיות איום על הסל.

        זה הזמן לתהות האם סטף הוא תוצר של התקופה או שהתקופה היא תוצר של סטף. האם העובדה שהוא נולד לתוך עידן הסטטיסטיקות המתקדמות, שמקדשות את השלשות על פני כל זריקה אחרת, היא זו שמחזקת את מעמדו ההיסטורי או שמא הגדולה שלו היא חוצת תקופות ועידנים? האם הוא היה יכול לשנות את המשחק אם הוא היה משחק באייטיז?

        התחושה הפנימית היא שהתשובה היא לא. הרי גם בעידן הזה כל כך הרבה היה צריך לקרות כדי שסטף יגיע לאן שהגיע. האם הוא היה מגיע לאותו מעמד אם הוא היה נבחר על ידי הניקס בבחירה השמינית? או על ידי מינסוטה בבחירה ה-6 השישית? האם בפיניקס הוא היה מקבל את אותה הזדמנות כמו שהוא קיבל בגולדן סטייט? האם במילווקי היו נותנים לו יד חופשית לזרוק מכל מקום במגרש?

        יש כל כך הרבה שאלות גורליות שקשורות לקריירה של סטף קרי, אבל אם הייתי צריך לתמצת אותן בשני משפטים, זה מה שהייתי אומר. הסיטואציה בה סטף נמצא והתקופה בה הוא משחק היו תנאים הכרחיים כדי לשנות את המשחק, אבל הם לא תנאים מספיקים. סטף עצמו והיכולת שלו הם אלו ששינו את המשחק. כל מהפכה צריכה פרצוף, והפרצוף הממזרי של סטף, עם מגן השיניים השובב, הוא הפרצוף של מהפכת השלשות.

        על הסקאלה שבין גאונות חוצת תקופות לבין צירוף מקרים, אני נוטה יותר לגאונות.

        סטפן קרי גולדן סטייט ווריירס (AP)
        הכל היה יכול להיראות אחרת. קרי אחרי האליפות האחרונה (צילום: AP)