בן רייטר הפך הבוקר (חמישי) לאחד האנשים המדוברים בעולם הספורט האמריקאי. אם תחפשו את שמו בין שחקני אלופת ה-MLB החדשה, יוסטון אסטרוס, שחגגה תואר ראשון בתולדותיה אחרי 1:5 במשחק 7 של הוורלד סירייס, בחוץ מול לוס אנג'לס דודג'רס, לא תמצאו אותו. גם בדיקה בין עשרות האנשים שמנהלים ועובדים באסטרוס לא תניב את שמו. בן רייטר הוא עיתונאי של "ספורטס אילוסטרייטד", וגם סוג של נביא, כך מסתבר. אלא שהנבואה שלו, בדיוק כמו האליפות שהשיגה יוסטון, ממש לא מסתמכת על חוש שישי או משהו כזה. הנבואה הזו הגשימה את עצמה כי זה בדיוק מה שהיא הייתה אמורה לעשות.
ביוני 2014, לפני שלוש שנים וחצי, הגיש רייטר לעורך שלו ב"ספורטס אילוסטרייטד" כתבה בת כ-5,000 מילים, עליה עבד במשך תקופה ארוכה. בכותרת, השניים לא היססו ללכת עם "האלופה שלכם לשנת 2017: יוסטון אסטרוס" לצד תמונה של הכוכב הצעיר של הקבוצה, ג'ורג' ספרינגר, שזכה הבוקר בתואר ה-MVP של הוורלד סירייס אחרי שהשווה שיא היסטורי עם חמישה הומראנים לאורך הסדרה. בכותרת המשנה נכתב: "מבט חסר תקדים על הדרך בה מועדון הולך מעבר למאניבול במטרה לבנות את הדבר הגדול הבא במשחק".
ב-2,000 המילים הראשונות של הכתבה המפורטת הזו, שמו של ספרינגר לא מוזכר כלל. למעשה, אף שם, של אף שחקן שהיה שייך בקיץ 2014 לאסטרוס, לא מוזכר באותן 2,000 מילים, כמעט חצי מהטקסט כולו. מי כן עולים שם? ראשית, סיג מג'דל, שעבד פעם בשולחן בלאק ג'ק בקזינו במערב נבאדה ואחרי כמה תארים אקדמיים הפך למדען טילים ב-NASA ולבסוף, אחרי שקרא ב-2003 את "מאניבול", הספר המפורסם של מייקל לואיס שהפך לסרט המפורסם של בראד פיט, החליט שבעולם הבייסבול, הספורט שנסמך על מספרים יותר מכל ענף אחר (ובעיקר אחרי ש"מאניבול" יצא), הוא ימצא איך לשלב בין החוכמה שצבר לאהבתו להסתברויות והבנתו את הפער שבין היצר האנושי להמר, לתשובות שהסטטיסטיקה תמיד מספקת, פער שלמד בשולחנות הקזינו האפלוליים.
עוד בנושא:
יוסטון ניצחה בלוס אנג'לס את הדודג'רס 1:5 במשחק 7 וזכתה בוורלד סירייס
הכותרת של "ספורטס אילוסטרייטד" מקיץ 2014
מי שהכניס את מג'דל לעולם הבייסבול הוא הבחור השני שמוזכר באותה כתבה, ג'ף לונאו, שהכיר את מג'דל כאשר עבד בסנט לואיס. יחד, השניים בנו עבור הקרדינלס בתחילת העשור סגל צעיר ומבטיח שהגיע לוורלד סירייס (והפסיד לבוסטון ב-2013) ויחד, הם עברו ליוסטון אחרי שלונאו נשכר לתפקיד הג'נרל מנג'ר ב-2011. כשלונאו, שהפך מאיש עסקים לאיש בייסבול, נחת לראשונה בקבוצה מדרום טקסס, היא הייתה "נישט אהין נישט אהער", לא לכאן ולא לשם. ב-2005 האסטרוס הגיעו לוורלד סירייס (והובסו 4:0 מול שיקגו וייט סוקס) ובשנים שלאחר מכן הם גם פספסו את הפלייאוף וגם לא היו מספיק גרועים כדי לבנות מחדש כמו שצריך. ובינוניות, כך הראו המספרים למג'דל ולונאו, היא הדבר הכי גרוע.
השניים החלו במהרה במלאכת הפירוק של יוסטון, שהפסידה 106 משחקים ב-2011, 107 משחקים ב-2012 והשיא, 111 משחקים ב-2013. מהקרקעית הזו, ועם התכנית לטווח ארוך עליה כתב רייטר באותו מאמר (מישהו ניסה למכור הבוקר ברשת את שער המגזין ב-355 דולר), היה ליוסטון הרבה יותר קל לעלות. בין היתר, היא בחרה שלוש שנים ברציפות במקום הראשון בדראפט, כולל את קרלוס קוריאה ב-2012. הבוקר, בחגיגות שנערכו מיד עם סיום המשחק, קוריאה, אחד מכוכבי הקבוצה כיום, הציע לבת הזוג שלו נישואין.
ב-ESPN נכתב הבוקר כי רק ארבע קבוצות לאורך ההיסטוריה הכל כך ארוכה של הבייסבול הצליחו לזכות באליפות במרחק של חמש שנים או פחות מעונה בה הפסידו למעלה מ-100 משחקים. זה קרה לבוסטון ברייבס ב-1914 ומאז הם נודעו בכינוי "The Miracle Braves" וזה קרה לניו יורק מטס ב-1969 ומאז הם נודעו בכינוי "The Miracle Mets" וזה קרה שוב בשתי העונות האחרונות, עם שיקגו קאבס אשתקד ועם יוסטון העונה ובשני המקרים הללו, בניגוד לעבר, אף אחד לא מדבר על "ניסים", אלא אך ורק על תהליך, בנייה נכונה שסיפקה תוצאות.
בילי בין ואוקלנד, עם אותו "מאניבול" מיתולוגי, היו רק פורצי הדרך, אלא שלא היססו לשבור את כל המוסכמות והטקסים ולהכניס לבייסבול (ומשם גם לכל הספורט האמריקאי) קצת היגיון ושכל ישר. לצערה של אוקלנד, היא נשארה רק פורצת הדרך ובדרך כלל, בעוד שהראשון שעושה משהו נחשב בעיני רבים למשוגע, הרי שהשני שעושה אותו, אם גם הוא מצליח, כבר נתפס כגאון ומושך אחריו עוד רבים. תיאו אפשטיין לקח את הרעיונות של המאניבול לבוסטון ושבר שם את הקללה ב-2004 ולקאבס, ושבר שם את הקללה בעונה שעברה (אחרי ששיקגו הפסידה 101 משחקים ב-2012 ו-96 ב-2013) וכעת הגיעה תורה של יוסטון לעשות את זה כמו שצריך. פתאום, אפילו היאנקיז, שכל השנים שפכו מאות מיליוני דולרים על כוכבים שלא הוכיחו את עצמם (אהלן, אלכס רודריגז) החליטו "לזרוק" כמה שנים ונראים כמי שיוכלו לאיים על האליפות בעתיד הקרוב מאוד.
ועכשיו, אחרי שעשינו "תרגיל בן רייטר" ודיברנו כמעט כל הכתבה הזו על בייסבול-בלי-שחקנים, נזכיר בכל זאת כמה מגיבורי האליפות הזו, שהביאו אושר ליוסטון כמה שבועות בלבד אחרי שהוריקן הארווי פירק חלקים גדולים מאחת הערים הגדולות והמאוכלסות ברחבי ארצות הברית:
ג'סטין ורלאנדר - הכירו את שר הטבעות החדש. בגיל 34, לוורלאנדר סופסוף יש אליפות, אחרי שתי אכזבות בוורלד סירייס עם דטרויט, במדיה בילה את 11 העונות וחצי הראשונות בקריירה. בעוד כשבועיים, באיטליה, הוא ישים טבעת נוספת על האצבע, כאשר יתחתן עם בת הזוג שלו בשנים האחרונות קייט אפטון, שידעה גם להופיע על הדשא בחגיגות הזכייה במלוא זוהרה, וגם לא לגנוב את ההצגה מוורלאנדר, שכל כך חיכה לרגע הזה. יוסטון פתחה את העונה מצוין והשתלטה במהרה על הבית שלה, אבל אחר כך הפכה לקצת בינונית מדי. ורלאנדר הגיע בטרייד מדטרויט ברגע האחרון של מועד ההעברות (31.8) והעיר את הקבוצה, שניצחה מאז הגעתו ב-21 מתוך 29 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה. החוכמה של יוסטון, לייצר סגל איכותי, אך עם מקום שמאפשר להביא כוכב כמו ורלאנדר, השתלמה לשני הצדדים. ורלאנדר הביא לחבורה הצעירה של יוסטון שקט וניסיון, ניצח בעונה הסדירה את כל חמשת המשחקים שרשם במדי האסטרוס והמשיך לפלייאוף איכותי, עם ארבעה ניצחונות בארבעת משחקיו הראשונים ועוד שתי הופעות טובות בוורלד סירייס.
קרלוס בלטראן - עוד אחד שנראה נרגש הלילה הוא הפורטו ריקני בן ה-40, שחזר ליוסטון לקראת העונה הנוכחית. בלטראן מסתובב בליגה כבר 20 שנה וייכנס בעתיד להיכל התהילה, אבל הטבעת תמיד חמקה ממנו, עד הלילה. הוא שיחק ביוסטון בעבר, ב-2004, ופספס בשנה את הוורלד סירייס הקודם והיחיד של הקבוצה עד העונה. בלטראן עצמו הפסיד בוורלד סירייס לפני ארבע שנים, עם סנט לואיס מול בוסטון. אז הוא היה הכוכב והפעם רק שחקן שולי, אבל בכל זאת הצליח לספק כמה חבטות קלאץ'. בסיום, ההתרגשות שלו ניכרה היטב.
חוזה אלטובה - אם אתם מחפשים את השחקן שמייצג טוב יותר מכל אחד אחר את ה"מאניבול", הרי שמדובר באלטובה, השחקן הכי נמוך כרגע ב-MLB כולה (1.68 מטר בלבד). קשה להאמין שבמבט ראשון מישהו מהסקאוטים המיושנים היה נותן לוונצולאני צ'אנס, אבל במהרה הוא מתגלה כמכונת חבטות והשנה סיפק 204 כאלה בעונה הסדירה (שנה רביעית ברציפות עם 200 פלוס - השחקן החמישי בלבד שעושה זאת מאז מלחמת העולם השנייה). ברגעים מסוימים בפלייאוף השני בלבד בקריירה שלו נדמה היה שאין מגיש שיוכל למנוע מאלטובה לחבוט. בסופו של דבר, הבחור הקטן והחייכן סיים את הפלייאוף הזה עם הכי הרבה הומראנים (7), הכי הרבה ריצות שהכניס (14) והכי הרבה חבטות (22) מבין כל המשתתפים.
ג'ורג' ספרינגר - אחרון חביב, נחזור לאותו בחור שמופיע על שער הכתבה מקיץ 2014. יוסטון לקחה את הבחור מקונטיקט במקום ה-11 של דראפט 2011 ובנתה עליו לכל אורך הדרך. הוא התקדם לאיטו והשנה, בגיל 28, הפך לכוכב אמיתי, עם בחירה ראשונה לאולסטאר וזכייה ב-MVP של הוורלד סירייס. לאורך הסדרה מול הדודג'רס, ספרינגר חבט לחמישה הומראנים, שווה לשיא כל הזמנים. האחרון שבהם, האחרון לעונת 2017 כולה, היה במשחק 7, באינינג השני, הומראן בן שתי ריצות שקבע 0:5 וחיסל את לוס אנג'לס סופית. יש משהו מאוד סמלי בכך שבעונה בה נשברו שיאי הומראנים רבים, ספרינגר מוכתר כ-MVP של הגמר בזכות החבטות שלו למרחקים. הבייסבול מנסה לשמור על רלוונטיות מול הפוטבול והכדורסל וזה לא פשוט, אבל ההומראנים, שמתגלים כשילוב המושלם בין היילייטס ליעילות, הם הדרך הטובה ביותר של הענף להישאר בעניינים.
