לוס אנג'לס דודג'רס - יוסטון 5:1 (האסטרוס ניצחו 3:4 בסדרה וזכו באליפות)
ליוסטון לא הייתה שום "קללה" להסיר אבל הבוקר, אור ליום חמישי, היא הפכה לאלופת ה-MLB בפעם הראשונה בתולדותיה, אחרי 55 שנות המתנה מאז הקמת הקבוצה, זאת לאחר שגברה בחוץ במשחק השביעי והמכריע על לוס אנג'לס דודג'רס, 1:5 בסיומה של סדרה נפלאה.
בפעם השנייה ברציפות הוורלד סירייס סיפק משחק שביעי ומכריע, אולם בניגוד לדרמה הגדולה של העונה שעברה, הפעם השליטה של האסטרוס הייתה די ברורה מהפתיחה. המארחים, שניצחו את המשחק השישי, קיוו לרכב על המומנטום ולזכות בתואר ראשון מאז 1988, אלא שיוסטון הגיעה מהר מאוד ליו דרוויש. ג'ורג' ספרינגר פתח את המשחק עם דאבל ונכנס הביתה אחרי טעות חמורה של קודי בלינג'ר, שאפשרה לאלכס ברגמן להגיע בעצמו לבסיס השני. ברגמן גנב את השלישי וחבטה של חוזה אלטובה אפשרה גם לו להשלים הקפה, בדרך ל-0:2 מהיר.
לאנס מקולרס ג'וניור, שפתח עבור יוסטון, מילא את הבסיסים בתחתית האינינג, אך יצא מהבלגן ודרוויש קיבל עוד צ'אנס באינינג הבא, אולם הוא נתן למקולרס עצמו להכניס את בריאן מקאן ומיד לאחר מכן, חטף מספרינגר הומראן בן שתי ריצות, שקבע 0:5 גדול ליוסטון ושלח את דרוויש לספסל לטובת ברנדון מורו. ההומראן של ספרינגר היה החמישי שלו בסדרה רוויית ההומראנים הזו והוא השווה בכך את השיא של רג'י ג'קסון (1977) וצ'ייס אטלי (2009) לכמות הומראנים בוורלד סירייס בודד.
המגיש הבא שהדודג'רס שלחו למגרש, החל מהאינינג השלישי, היה קלייטון קרשאו והוא אכן הצליח לעצור את ההתרסקות ולסחוב עד לסוף האינינג השישי בצורה מרשימה (ארבעה סטרייקאאוטים ושתי חבטות חובה בלבד, זאת למרות שהגיש שני משחקים בסדרה), אך הבולפן של יוסטון עבד מצוין גם הוא ורק באינינג השישי אפשר צ'רלי מורטון לאנדרה אית'ייר להעלות את הדודג'רס על הלוח עם סינגל שהכניס את ג'וק פידרסן.
הדודג'רס, שכבר עשו כמה קאמבקים מדהימים בסדרה הזו, קיוו לייצר מומנטום, אך מורטון התעשת וסיפק עוד שלושה אינינגים שקטים מאוד וסגר את המשחק, הסדרה והעונה. מזל טוב ליוסטון, שזוכה למעט נחת אחרי כמה שבועות קשים בעיר.
