פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דלכורד היתוך: הסיפור המופלא של "נבחרת כורדית" שעלתה לליגה השבדית הבכירה

        פרויקט חברתי שהחל לפני 13 שנה על ידי מהגרים כורדים על מנת להציל נוער מסמים הפך לקבוצה רב לאומית אשר שוברת מחסומים, בונה גשרים ומטפסת מהמעמקים לטופ. הבלוג של יוכין על הסיפור המרגש של שבדיה

        דלכורד (אתר רשמי)
        אחת התופעות הייחודיות והמדהימות בנוף הכדורגל העולמי (מתוך חשבון הפייסבוק של דלכורד)

        הכל התחיל ב-2004 כאשר ארגון פשע, המכונה לה פמיליה, הצליח להפיץ המון סמים בקרב בני נוער בעיירה השבדית בורלאנגה, 40 אלף תושבים במרחק כ-200 ק"מ משטוקלהולם – חור במונחים המקומיים. אחד הקורבנות היה בנו של רמזאן קיזיל, מהגר כורדי מטורקיה. כאשר ראה את משפחתו נפגעת, החליט קיזיל לעשות מעשה. הוא פתח חוג כדורגל על מנת להעניק תעסוקה לצעירי המקום. במקום להסתובב ברחובות, להתדרדר לפשע ולהתמכר לסמים, הם יכלו לבעוט בכדור.

        זו היתה המטרה הצנועה והיחידה של מה שהוגדר כפרויקט חברתי קטן. 13 שנים בלבד חלפו, והמועדון המופלא הזה הבטיח בשבת העפלה לליגה השבדית הבכירה. לצד הצלחה ספורטיבית חסרת תקדים, הוא מעביר גם מסר של אחדות ואחווה, וגם משמש מעין קבוצה לאומית של כל הכורדים ברחבי תבל, כי הרי אין להם נבחרת. נא להכיר את דלכורד – אחת התופעות הייחודיות והמדהימות בנוף הכדורגל העולמי.

        דלכורד (אתר רשמי)
        שם דבר בקרב העם הכורדי (מתוך חשבון הפייסבוק של דלכורד)

        מיליוני אוהדים ברחבי העולם

        בשנים האחרונות הפכה דלכורד לשם דבר בקרב העם הכורדי. מעריצים בטורקיה, עיראק, גרמניה, שבדיה, נורבגיה וארצות הברית צופים באדיקות במשחקיה באינטרנט, מתרגשים אחרי כל ניצחון. לדף הפייסבוק הלא רשמי של האוהדים יש יותר ממיליון וחצי עוקבים. הקבוצה הפכה לגאוותה כורדיסטאן, ונציגיה הכורדים מרגישים שהם מייצגים את האומה.

        קחו, למשל, את רוואן אמין. הקשר הצעיר היגר עם משפחתו מהחלק הכורדי של עיראק להולנד כשהיה בן שלוש, התחנך באקדמיה של הרנבן, ייצג את הנבחרת הכתומה עד גיל 17 ובשלב מסוים היה במעקב של ארסנל. כאשר קיבל אביו שיחת טלפון מדלכורד לפני שנה, לא היה לו אפילו ספק קליל – רוואן חייב להצטרף למועדון. מאז הוא מרגיש בבית בשבדיה, שמח לדבר כורדית עם חלק מחבריו לקבוצה וטוען: "אני מרגיש חלק מהנבחרת הלאומית". לא לחינם מתנוסס דגל כורדי מעל האיצטדיון הקטנטן בבורלנגה במשחקי הבית של הקבוצה.

        ואולם, המייסדים של דלכורד כלל לא התיימרו להפוך ל"נבחרת". הם השתוקקו לייצג את האיזור השבדי, ולא רק את המהגרים. אפשר לראות את המורכבות הזו על הלוגו של הקבוצה. מצד אחד, הוא מעוצב בצבעי כורדיסטאן, ושמש צהובה – סמל הכורדים – נמצאת במרכזו. מאידך, יש שם גם שני סוסים, אשר מהווים סמל המחוז השבדי דלארנה. גם השם מהווה שילוב. "דל" בשביל דלארנה, "כורד" בשביל כורדיסטאן. הפרויקט שלהם היה פתוח מלכתחילה לכולם.

        רוואן אמין שחקן דלכורד (אתר רשמי)
        ייצג את נבחרת הולנד עד גיל 17. רוואן אמין (מתוך חשבון הפייסבוק של דלכורד)

        5 עליות ב-5 שנים

        "היו לנו כורדים, אבל גם שבדים מקומיים, סומלים, בוסנים, אלבנים, ועוד המון לאומים", מונה אדיל קיזיל, בנו הנוסף של רמזאן. אדיל הצטרף למועדון מיום הקמתו כשוער, ביחד עם מספר שחקנים צעירים נוספים שנזרקו מבראגה, הקבוצה הבכירה של העיר, בשל בעיות משמעת. הוא היה בן 20 ב-2004, והפך באופן ביזארי כשחקן המבוגר ביותר בקבוצה. ממוצע הגילאים עמד על 17. התואר הראשון שלהם היה בטורניר קטרגל מקומי. ב-2005 הם התקבלו לליגה השמינית, ולא הסתכלו לאחור.

        קצת קשה להאמין, אבל דלכורד השיגה חמש עליות רצופות, והעפילה לליגה השלישית תוך חמש שנים. היא עשתה זאת בלי לבצע שינויים משמעותיים בסגל, והפסידה ארבע פעמים בלבד בתקופה זו. הנסיקה הלא מתוכננת גרמה למנהלים לשנות בהדרגה את היעדים. אם כבר טיפסו כל כך קרוב לבאר, למה לא לנסות לשתות ממנה? אז המועדון החל להחתים שחקנים יותר מנוסים, וגם הניהול הפך למקצועי. אחרי שתלה את הכפפות בגיל 28 בשל פציעות, מונה אדיל קיזיל למנהל ספורטיבי. בהמשך נוצרה גם פונקציית מנכ"ל, אותה ממלא צ'גו חסקאלי – הוא עובד עדיין במשרה מלאה כמנהל כספים בחברת מחשבים בשטוקהולם, אבל נוסע לבורלנגה בסופי שבוע כדי לבצע את תפקידו.

        חסקאלי הוא דוגמא לאוהד שנשבע בקסמו של המועדון. הוא שמע על הפרויקט כאשר דלכורד עלתה לליגה השלישית והחלה לעשות כותרות והחל לנסוע למשחקיה. אין הרבה כמוהו, ועד היום ממוצע הצופים במשחק הבית של דלכורד לא מגיע לאלפיים. מנגד, אוהדים רבים יותר נוהרים למשחקי החוץ שלה באיזור שטוקהולם, כי שם מרוכזת האוכלוסיה הכורדית. הרוב בכלל צופים בה מהבית באמצעות האינטרנט, ולא אכפת להם שרוב שחקני הקבוצה כלל אינם כורדים.

        דלכורד (אתר רשמי)
        לא אכפת להם שרוב שחקני הקבוצה כלל אינם כורדים. אוהדי דלכורד (מתוך חשבון הפייסבוק של דלכורד)

        פלסטיני ויהודי הסתדרו נהדר

        לצד הקפטן הוותיק פרשאב עזיזי, יליד החלק הכורדי של עיראק שנוסע תכופות למולדתו על מנת לסייע לתושביה, והקפטן בפועל ראווז לבאן שהצטרף לא מכבר נורשפינג, יש גם לאומים אחרים – בין היתר סרבי, גמבי, ושני אמריקאים. בקיץ האחרון הוחתם אפילו שחקן יפני שהגיע מהליגה בתאילנד. כל זה התאפשר אחרי העליה הסנסציונית לליגה השניה ב-2015, אחרי שש שנים תמימות בליגה השלישית. לא הכל תמיד הלך חלק, אבל בשנים האלה המטרות כבר הוצבו גבוה.

        דלכורד היא פסיפס חברתי שהפך לתלכיד נדיר. "אנחנו משפחה", קובע קיזיל, וזה באמת נכון. כך מעידים כל השחקנים שעברו דרך הקבוצה במשך השנים. "אנחנו מבדילים בין צבעים רק כאשר עושים כביסה", קבע השוער פרנק פטרסון, שבדי טהור שהצטרף עוד ב-2010. הבלם אלכסנדר אקבלאד, יליד בורלנגה, נמצא שם מ-2008. אחמד עווד, הכוכב הבולט בחוד, הצטרף ב-2011, והוא בכלל ממוצא פלסטיני. הוא אפילו שוכנע לייצג החל מהשנה שעברה את נבחרת פלסטין. זה ממש לא הפריע למועדון להחתים ב-2015 את דייויד אבידור, בלם יהודי אמריקאי. "אנשים שהתבוננו מהצד אמרו לנו שהם יריבו בחדר ההלבשה, אבל אין דבר כזה אצלנו. הם היו חברים נהדרים, כמו כולם", מספר אדיל קיזיל. אבידור עזב בינתיים את שבדיה – הוא משחק כיום במילואים של ניו יורק רד בולס.

        דלכורד (אתר רשמי)
        פסיפס חברתי שהפך לתלכיד נדיר (מתוך חשבון הפייסבוק של דלכורד)

        "אומץ כורדי ומשמעת שבדית"

        דלכורד לא גורמת לכורדים להתבדל – היא מאפשרת להם להשתלב. בני משפחת קיזיל, במיוחד האב רמזאן, התקשו ללמוד שבדית אחרי שברחו מטורקיה ב-1989, והרגישו זרים במשך שנים ארוכות. ניהול מועדון כדורגל איפשר להם להתקרב לכל שכבות האוכלוסיה, וגם להשתלט על השפה. על הדרך, הם למדו המון על תרבויות רבות. וזה אחד הסודות החשובים ביותר להצלחה המסחררת של הקבוצה המופלאה הזו בשנים האחרונות – הגיוון. לדברי אדיל קיזיל, מדובר בשילוב של משמעת שבדית עם אומץ כורדי.

        ב-2016 הדהימה דלכורד בעונת הבכורה בליגה השניה ולא היתה רחוקה מהפסגה, אבל סיימה לבסוף רק רביעית. העונה היא הלכה רחוק יותר, הובילה את הליגה במשך חודשים ארוכים, וכעת הבטיחה את העליה ההיסטורית מחזור לסיום, כשבמאזנה 57 נקודות מ-29 משחקים. עם סגנון התקפי מובהק ושאפתנות שלא יודעת גבול, היא מתכוונת ללכת על כל הקופה גם מול מועדוני הפאר במדינה. המטרה היא תמיד לנצח, והחלום התעדכן להופעה במפעלים האירופים.

        דלכורד (אתר רשמי)
        "רוצים לשחק מול קבוצה טורקית" (מתוך חשבון הפייסבוק של דלכורד)

        "רוצה לשחק מול קבוצה טורקית באירופה"

        עבור רמזאן קיזיל, השאיפה הזו חשובה במיוחד מסיבות לאומיות. "אני רוצה לשחק עם הצבעים שלנו מול קבוצה טורקית – גלאטסראיי או פנרבחצ'ה. לא אשקוט עד שאשיג זאת. הגוף שלי בשבדיה, אבל הלב והמחשבות עדיין במולדת. לא עזבתי אותה מרצוני, ואני רוצה לעזור לאנשים שנותרו שם", אומר המייסד. השיקול הפוליטי הוא זה שגרם לאחים ג'ונאד, מיליונרים כורדים מעיראק שבילו חלק ניכר מחייהם בלונדון, לרכוש לפני שנתיים 49 אחוזים ממניות דלכורד ולהשקיע בה. בזכותם גדל התקציב השנתי לשני מיליון יורו, והם רואים את דלכורד כאמצעי לקידום המטרות הלאומיות. הדבר חשוב כעת אפילו יותר אחרי משאל העם על עצמאות כורדיסטאן שהתקיים בעיראק.

        אדיל קיזיל רואה זאת קצת אחרת: "הכורדים תמיד היו בכותרות בגלל המלחמות. אנחנו נחשבים לעם אומלל, עם ללא מדינה. דלכורד היא ההזדמנות לקבל הכרה חיובית". ולכן, במקביל לעליה לצמרת הכדורגל השבדי, גם הפרויקט החברתי בו הכל החל עדיין פורח. שחקנים מבקרים באופן קבוע בבתי הספר בבורלנגה, המועדון משקיע כספים באקדמיה שפתוחה בפני כל אחד בתשלום סמלי. אנשי הפועל קטמון עשויים להזדהות. המשימה העיקרית, כפי שמוסבר במצגת של המנכ"ל חסקאלי, היא "לשבור מחסומים ולבנות גשרים". במסמך מוזכרים אף סיפוריהם של שחקנים שחייהם השתנו ללא היכר בזכות דלכורד, כולל ברווה נורי, נרקומן לשעבר שמשמש כיום כקפטן אסטרסונד, הסנסציה של הליגה האירופית.

        לכן צוברת דלכורד אוהדים רבים ברחבי שבדיה. העליה לליגה הבכירה תגרום לסיפורה להדהד ברחבי העולם כולו, ולא רק בקרב הכורדים. "בכורדיסטאן אנשים אוהדים את ברצלונה, ריאל מדריד ודלכורד", אומר עזיזי. אחרי שאוהדים רבים יותר ייחפשו לסיפורה הייחודי של הקבוצה, חובבי כדורגל רבים נוספים עשויים לאמץ אותה, והשמיים הם הגבול מבחינתה. אם היא צמחה מפרוייקט לשיקום נוער מסמים לקבוצה בליגה הבכירה תוך 13 שנה, תארו לעצמכם מה אפשר לעשות בתריסר השנים הבאות.

        עקבו אחרי יוכין בפייסבוק