1. מוקדם להגיד שמכבי תל אביב חזרה להיות מכבי תל אביב. אבל מכבי תל אביב לפחות חזרה להיות.
הצהובים נתקלו אמש (שלישי) לראשונה בקבוצת צמרת אירופית אמיתית. לא נוצצת, מושכת או יפה כמו ריאל מדריד, פנרבחצ'ה וצסק"א מוסקבה - אבל אפורה וכל כך יעילה. אולימפיאקוס איתגרה את המארחים בכל רגע נתון, לא נתנה להם כמעט מבט פנוי לעבר הסל, לא איפשרה להתקפות שלהם לזרום, לא נתנה להם את האוויר במגרש הפתוח, לא עשתה להם הנחות והלכה התקפה אחר התקפה - אחר התקפה - על נקודת התורפה ההגנתית ששמה ג'ונה בולדן (להלן: זובור לשחקני יורוליג מתחילים על שם יורגוס פרינטזיס).
כמו תמיד, זה הצליח לה. בקושי, על חודה נקודה, מתחת לרף ה-70. כמו שאולימפיאקוס יודעת.
עוד בנושא
מכבי תל אביב הפסידה 69:68 לאולימפיאקוס, קול החטיא על הבאזר
נבן ספאחיה: "הפרטים הקטנים הכריעו, יש לנו בעיות בהתקפה"
עוד ביורוליג: הצגת ענק ללוקה דונצ'יץ', הפסד מפתיע לברצלונה
2. נבן ספאחיה החל את המשחק בתבניות הקבועות שלו, ופתח עם החמישייה הרגילה - שאינה בהכרח הטובה ביותר שעומדת לרשותו. תיקון: החמישייה הרגילה - שבהכרח אינה הטובה ביותר שעומדת לרשותו.
המאמן הקרואטי משלם מחירים על ההחלטה לנסות ולהכניס בכוח את בולדן ודיאנדרה קיין דרך הדלת הקדמית של החמישייה. בבאמברג הוא הוריד אותם לספסל בפיגור 12:8 בדקה השישית; נגד באסקוניה החליף אותם בפיגור 13:7 בדקה השישית; ומול אולימפיאקוס סיפסל את בולדן בפיגור 12:6. בדקה השישית, כמובן.
בסיכום - פור של 16 הפרש ב-18 דקות ליריבות (37:21). בערב שנגמר על חודו של סל, זה יותר מקריטי.
במטוטלת הידועה של צמד הגארדים בצהוב היה זה שוב תורו של נוריס קול לזרוח, בעוד פייר ג'קסון ממשיך להיות עסוק בפייר ג'קסון ולכפות את עצמו על המשחק. את 30 הדקות הראשונות סיימה מכבי תל אביב בקול ענות חלושה, כשהיא בפיגור 51:45. זה לא סתם פיגור של שני פוזשנים, כמו נגד קבוצה רגילה; מול המכונה הסיזיפית של יאניס ספרופולוס, זה פער משמעותי יותר.
ספאחיה הבין שהוא חייב לצאת מהתבנית, להתנתק מהקיבעון ולעשות משהו מיוחד. אז הוא עלה לרבע הרביעי והמכריע בלי קול. קול, שקלע עד אותו רגע 20 נקודות בזמן שיתר חבריו עמדו על 25; קול, שעמד על 1 מ-1 לשלוש בזמן שהאחרים נתקעו על 1 מ-10; קול, שרשם 24 נקודות מדד, יותר מכל שאר הקבוצה יחד (20).
זה עבד. לפתע, ג'קסון צבר ביטחון ושוב הזכיר את הכוכב ההוא ממשחק הפתיחה. בולדן התעופף בהתקפה, נלחם על כל כדור (אבל ספג עוד ועוד נקודות בהגנה). הפער קוזז וקוזז עד למינימום האפשרי, ואז נזכר ספרופולוס שגם לו יש אס שממתין לשוב לפרקט.
3. וינקו ילובאץ טבע פעם את המשפט "נו פוסיבול ווין ווידאאוט דה קטש", ואפשר היה לחשוב לרגע שבמבטא יווני זה נשמע כאילו "נו פוסיבול ווין ווידאאוט דה ספאנוליס", אבל את מלכי האופי מפיראוס זה די מצחיק. בשנתיים האחרונות החמיץ הווינר הגדול של דורנו 11 משחקי יורוליג, ואולימפיאקוס ניצחה בתשעה מהם. 82 אחוזי הצלחה בלעדיו, ובאופן מפתיע רק 58 אחוזים איתו.
כי הרוח האמיתית של המועדון העיקש הזה מתחבאת בצילם של הכוכבים. הרוח האמיתית של המועדון העיקש הזה היא אוונגלוס מאנצריס, ודימיטריס אגרבאניס, וניקולה מילוטינוב.
ההיסטוריה, שמאדירה בצדק גמור את ואסיליס ספאנוליס, עושה עוול לפרינטזיס. האיש כבר קלע גויאבת ניצחון ששווה גביע אירופה בגמר מול צסק"א, ועוד שלשת ניצחון שהטיסה את הקבוצה לפיינל פור על חשבון ברצלונה. אז הפעם הוא חזר ברגע משבר, 5:32 דקות לסיום, ולקח כמו תמיד את המשחק עליו. מימין, משמאל, מקרוב, מרחוק. בכל פוזשן מחדש הוא התייצב מול בולדן, ודאג שהכדורים יצללו פנימה. שש נקודות בשלוש התקפות, פתאום שוב שש הפרש, והמאזן המושלם נשאר אצל האדומים.
4. ברוח החדשה שמשרה רוגע, הכלה וקבלה מצד הקהל התובעני (לשעבר) ביד אליהו, גם הפסד בנקודה מתקבל בהבנה מול יריבה עדיפה. העיקר שהחבר'ה נלחמו. העיקר שיובל זוסמן חסר המזל קיבל סוף סוף דקת בכורה העונה, וזכה לתשואות שהוכיחו כמה ההיכל הזה לא צמא רק לניצחונות - אלא גם לדמות שבאמת אפשר יהיה להזדהות איתה.
לצהובים - כמו ל-15 הקבוצות האחרות ביורוליג - אין זמן לנתח, לחשוב או לנוח. המחזורים הכפולים, על כל מעלותיהם ומגרעותיהם, מטשטשים את הפערים האמיתיים בין הקבוצות. בחסות העייפות, והמטוטלת הרגשית, והקילומטראז', קורים דברים מעניינים.
עד כמה הפערים האמיתיים מיטשטשים? את רוב ניצחונותיה בעונה שעברה רשמה מכבי תל אביב דווקא בשבועות העמוסים: מאזנה עמד על 4:6 במחזורים הכפולים (60%), ועל 16:4 במחזורים רגילים (20%). ועכשיו - בלגרד. היכונו לביאת הטיילור רוצ'סטי.