משבר האימון הכי גדול בעידן אורי אלון: על המשבר של הפועל ירושלים

1. למי הפועל ירושלים הפסידה בבית?
לקבוצה שלא ניצחה במשחק חוץ ביורוקאפ במשך שלוש שנים תמימות.
לקבוצה שסחבה 15 הפסדי חוץ רצופים במפעל הזה.
לקבוצה שהפסידה ב-22 מ-23 משחקי החוץ האחרונים שלה.

עוד בנושא:
הפועל ירושלים הפסידה 86:81 לבודוצ'נוסט
ג'רלס ודייסון פנו להנהלה: "עם קציקאריס לא נגיע לכלום"
קציקאריס לא היה מרוצה מההופעה של הקבוצה שלו
לעמוד הפייסבוק אהרל'ה ויסברג | מאחורי הק?ל??עים

2. שש שניות לסיום הגיע הרגע לו חיכו כולם. בודוצ'נוסט בורחת ל-16 הפרש, וירושלים מוחקת את כל הפער, אבל הוא נפתח מחדש, ושלשה אדומה מכדור אבוד קופצת מהטבעת לתקרת הארנה ונוחתת פנימה. ואז זה קרה: קרטיס "לא עבדנו באימונים על הגנה, ורואים את התוצאות" ג'רלס עולה לזריקה הקריטית שמבדילה בין הפסד להארכה.

כל כך הרבה פעמים הוא קלע את הזריקות האלה. בזכותן הביא את האדומים לחצי גמר היורוקאפ. בזכותן זכה עמם באליפות המדינה. בזכותן קיבל חוזה משודרג לשנתיים נוספות. בזכותן - או שמא, בגללן - הגיע לעונה החדשה בתחושה שהוא הבוס. אז הפעם הוא החטיא את הזריקה הגורלית. כמה סמלי.

ירושלים כבר ידעה משברים בעבר הלא רחוק. איכשהו, הם תמיד מגיעים בתחילת העונה: אשתקד ספגה שלושה הפסדי ליגה רצופים כבר בנובמבר ועמדה על מאזן שלילי; לפני שנתיים פתחה את היורוקאפ בשלושה הפסדים מארבעה משחקים, והשתחלה בדרך לא דרך לשלב הבא - רק כדי לספוג בו מאזן 6:0; ולפני שלוש שנים עפה מאירופה עם שני ניצחונות בעשרה מחזורים.

הפעם, הבעיה האקוטית היא אחרת. הבעיה היא בטיימינג. הבעיה היא בכימיה. הבעיה היא בגישה. הבעיה היא שירושלים נמצאת כרגע במילכוד, כשהיא בפתחו של שבוע גורלי מבחינת הדינמיקה העונתית: במוצאי שבת תצא למשחק חוץ מול הפועל תל אביב, וביום רביעי הבא תארח את באיירן מינכן.

3. אף ש-80 אחוזים ממשחקי השלב הראשון עוד לפניה, האלופה בצרות. רק פעמיים ב-13 השנים האחרונות היא החלה את דרכה ביורוקאפ עם שני הפסדים, ובשתיהן היא הודחה בשלב הראשון; והצרות אינן נובעות בהכרח מהמאזן, אלא מהעובדה שההפסדים נרשמו ונערמו מול היריבות המסתמנות במאבק על הכרטיס לטופ 16 (אם האלופה בכלל תהיה חלק ממאבק כזה): בודוצ'נוסט גברה על האדומים בביתם, ולייטקאבליס פוניבז' ניצחה אותם בפער משמעותי של 14 נקודות.

זה לא אומר שירושלים אינה מסוגלת לעקוף אותן, אבל לפני שעוקפים - מומלץ לעלות לכביש. והכביש הזה, כך נראה, חסום כרגע.

4. מאמנים מעולם לא זכו לימי חסד בעיר הבירה. לא מהקהל ולא מהתקשורת, וגם לא מהשחקנים. ובכל זאת, נראה שלפחות במה שקורה בתוך הקבוצה פנימה - פוטיס קציקאריס נמצא בצרות עמוקות יותר מאלו שעמן התמודדו קודמיו.

דני פרנקו לא היה חביבם של רבים משחקניו, אבל היה לו גב מהכוכב האמיתי, מהמנהיג, מזכר האלפא, דונטה סמית', שהגיע יחד איתו ממכבי חיפה.

סימונה פיאניג'אני לא שידר על אותו גל עם השחקנים הישראלים, אבל איך נאמר בעדינות? הם לא בדיוק היו השחקנים המשמעותיים בקבוצה. הוא הניח מהיום הראשון את המפתחות בידיהם של ג'רלס וג'רום דייסון (כפי שהוא עושה כעת עם אנדרו גאודלוק וג'ורדן תיאודור במילאנו) - והצליח. כלומר: הכוכבים האמיתיים, המנהיגים, זכרי האלפא - הם היו בצד שלו.

קציקאריס, ואת זה אי אפשר להסתיר - האמת היא שגם אף אחד לא ממש מנסה להסתיר - מצוי במעין מבוי סתום דווקא עם מי שאמורים לסחוב אותו על גבם. ג'רלס הוא אחד, אבל לא יחיד. לא צריך להיות מומחה גדול בשפת גוף כדי להבין את הגישה הפרובלמטית של אוסטין דיי. היחידים שמשדרים אכפתיות ולא אפאטיות הם אלן אומיץ' הגמלוני וסטראטוס פרפרוגלו המיוחס. וגם טרנס קינזי שנראה עומד בצד המגרש, אוכל את עצמו מבפנים.

5. עכשיו מגיעה שעת המבחן של הנהלת ירושלים. בשנים עברו העניק אורי אלון אשראי בלתי מוגבל למאמנים שלו, והדרך הזו השתלמה. האם זה אומר שגם מעמדו של המאמן היווני מובטח לפחות עד יוני? לא בטוח, וכרגע גם לא משנה.

אפילו אם קציקאריס לא יישאר מספיק זמן כדי להדליק בעוד חודשיים נרות חנוכה בעיר הקודש, המסר לשחקנים חייב לעבור כבר עכשיו: אצלנו, לא יהיו סוני ווימסים. אצלנו, הבוס בא לעבודה בחליפה ולא בגופייה ובמכנסיים קצרים.

ההתנהלות הבעייתית של השחקנים, שמשתקפת מהספסל ומהפרקט, אינה פוטרת את המאמן מאחריות. גם אם הם אשמים בכל (והם לא), הוא זה שאמון על מציאת פתרון למצב והוא זה שיישפט בהתאם לתוצאות. בשורה התחתונה, הפועל ירושלים מוכשרת מכדי להיראות כפי שהיא נראית. לא רק בהגנה; הרי כמעט אף אחד מהשחקנים שלה מעולם לא זכה לחוזה בגלל הטיקט ההגנתי שלו. אלא גם בהתקפה.

ג'רלס ודייסון, אלה שהיו שווים אשתקד 28 נקודות, שישה ריבאונדים ושישה אסיסטים למשחק ביורוקאפ, סגרו במוצאי השבת האחרונה יום קשה במשרד עם חמש נקודות משותפות ועשרה אחוזים מהשדה, אבל הקבוצה הגיעה בכל זאת ל-90 נקודות (ועדיין, חשוב לזכור ולהזכיר, זה היה רק מול מכבי ראשון לציון). זה אולי שיכנע אותה שבסוף הסטטיסטיקה מתיישרת. מתברר שלא תמיד.

6. המהלך המשמעותי ביותר שירושלים (לא) ביצעה בקיץ היה הוויתור על אמארה סטודמאייר. זה לא היה צעד של מה בכך עבור מועדון שמנסה למתג ולבנות את עצמו לא רק מבחינה מקצועית - אלא גם מבחינה תודעתית. איתו, האלופה הישראלית הייתה קבוצה שמדברים עליה בכל עיר באירופה שאליה הגיעה; בלעדיו, היא עוד קבוצה ביורוקאפ.

כעת מתברר, אולי מוקדם מהצפוי, שגם חסרונו המקצועי של סטודמאייר מורגש. כעת מתברר, אולי מובהק מהצפוי, שגם חסרונו כדמות בחדר ההלבשה מורגש.

7. היום מותר כבר לדבר ביותר הערכה על פועלו של פיאניג'אני?