תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 50:32.
סיימה את העונה: מקום 12 במערב.
הדבר הכי חשוב שקרה בעונה שעברה בבירת קליפורניה היה כמובן הסיום לסאגת דמרקוס קאזינס. בדרך לשם בעלי הקבוצה ויווק רנדיבה ו-GM הקבוצה ולאדה דיבאץ הפגינו 50 גוונים של חוסר תפקוד, וגם אחר כך המצב לא היה מזהיר. אבל לפחות זה מאחורינו.
דייב ייגר הגיע, בתקווה לבסס זהות מחודשת למלכים. תקווה זו התבדתה במהרה. על הדרך המאמן גם רמס את מעמדו של עומרי כספי, שנאלץ לראות את ההפסדים נערמים מהספסל במקום לקחת חלק פעיל בהם, כשחקן רוטציה מן השורה. הארנה החדשה והנוצצת לא הסתירה את הפגמים של הקבוצה הביתית, ששיחקה כדורסל מפוזר (מקום 27 באחוז האיבודים), עם הגנה קבוצתית זוועתית. קאזינס נתן את המספרים האדירים שלו, אך כהרגלו היה מדובר בקלוריות ריקות. עצוב להגיד, אבל במדי הקינגס קאזינס היה גרסת הכדורסל לאיך שסופרמן היה נראה אם היה לו חוסן מנטלי של ילד בן 9.
החוזה של בוגי התקרב לסופו שבקיץ 2018, ודיבאץ ידע שהרגע האמת הגיע. הוא בחר להיפרד מהביגמן המצוברח, אלא שהוא עשה זאת בדרך הכי שלומיאלית שיש. לו היה מסתפק בלהודות שהיו לו הצעות טובות יותר שהוא לא לקח - דיינו. לו היה מסתפק בלהעביר אותו באמצע משחק האולסטאר בחוסר טקט משווע - דיינו. לו היה מסתפק בלעשות כן שבועות בודדים אחרי שיצא עם הודעה פומבית שלא יעביר אותו בטרייד דיינו. הקינגס ניסו לשנות כיוון, אבל גם את זה הם עשו בצורה הכי קינגסית שיש. הארגון שנחשב לאחד המועדונים הקיקיוניים בליגה לא הוסיף לעצמו תומכים.
גם כספי ניצל מההריסות, והמלכים קיבלו בתמורה את בבת עינו של רנדיבה - באדי הילד - עליו אמר פעם הבעלים האקסצנטרי שהוא קלעי כמו סטף קרי, בגוף כמו של קליי תומפסון. הילד דווקא היה לא רע במדי הקבוצה. לא שזה עזר לה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ג'ורג' היל (שחקן חופשי מיוטה), דיארון פוקס (רוקי), בוגדן בוגדנוביץ' (רוקי, הגיע מפנרבחצ'ה), זאק רנדולף (שחקן חופשי מממפיס), וינס קרטר (שחקן חופשי מממפיס), ג'סטין ג'קסון (רוקי, הגיע בטרייד), הארי ג'יילס (רוקי, הגיע בטרייד), פרנק מייסון III (רוקי).
עזבו: רודי גיי (שחקן חופשי, חתם בסן אנטוניו), טייריק אוונס (שחקן חופשי, חתם בממפיס), דארן קוליסון (שחקן חופשי, חתם באינדיאנה), בן מקלמור (שחקן חופשי, חתם בממפיס) לנגסטון גאלוויי (שחקן חופשי, חתם בדטרויט), טיי לוסון (שחקן חופשי, חתם בשאנדונג מסין), אנתוני טוליבר (שוחרר, חתם בדטרויט), ארון אפללו (שוחרר, חתם באורלנדו).
הדראפט הראשון פוסט-קאזינס היה בסימן "אופי ולא יופי". ברגע שגילו בעיר שדיארון פוקס ישמח להגיע אליהם הם התאהבו, וכולם החזיקו אצבעות שיישאר על הלוח לבחירה החמישית. המלכים שמחו עד הגג כשניתנה להם ההזדמנות למשוח את הילד מקנטאקי כרכז העתיד של הפרנצ'ייז. לפוקס בן ה-19 יש נתונים פיזיים ומנטליים של רכז פותח בליגה, והמהירות שלו במגרש הפתוח סחטו השוואות לג'ון וול ודרק רוז בשיאם. בדומה לשניהם, שיפור הקליעה הבעייתית שלו יהיה המפתח, כל השאר כבר פחות או יותר במקום.
את הבחירה העשירית שקיבלו מניו אורלינס (שהפכה לזאק קולינס) הם המירו בטרייד עם הטריילבלייזרס לבחירה ה-15 והבחירה ה-20, ואותן הם ניצלו כדי לבחור בג'סטין ג'קסון מצפון קרולינה והארי ג'יילס מדיוק, בהתאמה. התקרה של ג'קסון כשחקן לא תפיל אף אחד מהכיסא, אך ניתן להמר בבטחה שמתחבא שם שחקן NBA ראוי, לכל הפחות.
לפני שלוש שנים, הצפי היה שג'יילס ייבחר בערך 19 מקומות קודם, אך מבול פציעות רגליים הפך אותו לצל דהוי של המפלצת האתלטית שהיה בתיכון. לאחרונה נודע לנו שג'יילס ייעדר עד ינואר, כדי שיוכל לחזק את הברכיים, לפי הקבוצה. לכל הפחות, זה טיפה מוריד מהלחץ של הפקק שנוצר להם בעמדת הפנים - בין צעירים רעבים לניסיון בלי קבלות (לאביסייר, קאולי-סטיין, פאפאיאניס) לבין הוותיקים הסבירים שלא הולכים להשתפר (רנדולף, קופוס). ההיסטוריה אומרת שטריידים 2-על-1 בדראפט בדרך כלל משתלמים לקבוצה שמקבלת שני צ'אנסים לפגוע.
עם הבחירה ה-34 דיבאץ השלים סריה של צעירים משופשפים תקשורתית ובוגרים לגילם עם פרנק מייסון III, שהיה הרכז של קנזס בארבע השנים האחרונות. בוגדן בוגדנוביץ' - השחקן הטוב באירופה לפי דיבאץ - הגיע מפנרבחצ'ה עבור 27 מיליון דולר לשלוש שנים. כאילו למען הסימטריה, הקינגס ויתרו על הזכויות של הבחירה ה-51 בדראפט 1995. דיאן בודירוגה, אולי שמעתם עליו.
בשוק השחקנים החופשיים נדמה היה שייגר מושך בחוטים, כי סקרמנטו הפכה לשלוחה של ממפיס בקליפורניה. זאק רנדולף נטש את הגריט-אנד-גריינד, ובגיל 36 יקבל 24 מיליון דולר לשנתיים. בין לבין הוא הספיק להיתפס הקיץ עם כמות אבסורדית של מריחואנה ב-LA. הוא נשפט ל-150 שעות של עבודות שירות, ולא צפוי להפסיד זמן בהנחה שהליגה לא תעניש אותו בעצמה. וינס קרטר יצטרף לקולוניה (8 מיליון לעונה אחת), וינסה ללמד את הצעירים דבר או שניים על הליגה, בעשור החמישי לחייו. ג'ורג' היל חיפש בנרות מי שישלם לו, ולבסוף לקח חוזה נמוך בהרבה ממה שצפינו לו - 57 מיליון דולר לשלוש שנים, כשהאחרונה לא מובטחת במלואה. היל יעגן את עמדת הרכז בזמן שפוקס מתרגל לתפקיד. היל הוא ללא ספק השחקן הטוב ביותר שהגיע לקבוצה מרצונו בשנים האחרונות.
הרגע הכי קינגסי של הקיץ הגיע די מוקדם, כשהקבוצה צייצה "מזל טוב" לאנתוני טוליבר בטוויטר, ופיטרה אותו באותו יום (!).
מה מי מו
חמישייה: ג'ורג' היל, באדי הילד, גארט טמפל, זאק רנדולף, ווילי קאולי-סטיין.
ספסל: דיארון פוקס, סקאל לאביסייר, בוגדן בוגדנוביץ', ג'סטין ג'קסון, קוסטה קופוס, וינס קרטר, מלאכי ריצ'רדסון, ג'ורג'וס פאפאיאניס, הארי ג'יילס, פרנק מייסון III.
מאמן: דייב ייגר, עונה חמישית (שנייה בקבוצה), מאזן 149:179.
מועמד לפריצה: באדי הילד. הסגל עמוס בצעירים, אך הילד ב-23 הוא כנראה זה שהכי קרוב להגדרה הזו. השוטינג גארד שהגיע באמצע עונת הרוקי שלו לקבוצה לעולם לא יהיה תחליף ראוי לקאזינס מבחינת כישרון. אך אם מתעלמים מהקונטקסט הזה, הוא שיחק לא רע בכלל מאז המעבר, ונראה שהוא יכול להמשיך להתייעל ולשייף את כישוריו בהתקפה. מדובר בקלעי מחונן, שמסוגל למצוא נקודות בכל מיני דרכים. במדי הקינגס הילד הפגיז 6.8 שלשות ל-36 דקות, ותפר אותן ב-42.8 אחוזי הצלחה מלאי הבטחה. אם יוכיח שהמספרים האלה הם הסטנדרט שלו, וישפר את ההגנה למצב שהיא נסבלת - יש למלכים שחקן חמישייה לשנים הבאות. רק אל תבקשו שיחליף את בוגי.
גולת הכותרת: הילדים. לקינגס יש, תקשיבו טוב, עשרה שחקנים בחוזה הראשון שלהם בליגה, וזה בלי לספור את מאט ג'ונס שנמצא על חוזה לא מובטח. עם פוקס בראש החטיבה הצעירה, העונה הזו תהיה בסימן העתיד לבוא. דיבאץ לא צריך שכל ההימורים יפגעו בול - מספיק שאחד מכל שניים יוכיח את עצמו בשביל שיהיו לסקרמנטו חמישה שחקני רוטציה לשנים הבאות.
אקס פקטור: בוגדן בוגדנוביץ'. הסרבי מגיע לליגה והשם שלו ישר נכנס לטופ 5. ברמת הכדורסל לסקנד גארד בן ה-25 יש רזומה מרשים, עם חוש נהדר לרגעי קלאץ'. אלוף היורוליג הטרי זכה פעמיים רצופות בתואר הכוכב העולה של היורוליג (מה שמציג בעיה לוגית - איך כוכב יכול "לעלות" פעמיים? מה כואב לכם, תפרגנו למישהו אחר), ובקורות החיים שלו ניתן לראות שהוא מוביל את נבחרת סרביה מדי קיץ להצלחות בזירה הבינלאומית, כולל מדליית כסף ביורובאסקט האחרון.
יהיה מרתק לראות את משחקו מתורגם ל-NBA. יש משהו מאוד אמריקאי בדרך שבה הוא מתנהל על המגרש, אך האתלטיות שבה יפגוש היא לא מה שהוא רגיל אליו בזירה האירופית. הוא לא רוקי טיפוסי, כמובן, והוא מסוגל לתת המון מהספסל לייגר כבר עכשיו, אם האחרון ישכיל להכיר בכך.
המפתח: מטרות לעונה הקרובה. סקרמנטו היא אחת מהקבוצות האלה שעונה טובה שלה לאו דווקא תתבטא בניצחונות, ולכן חשוב לגלות מה דיבאץ וייגר רוצים להוציא מהעונה הזו. מאמנים מוכוונים לניצחונות, זה גנטי כנראה. ייגר כבר העלה חמישיית ווטרנים במשחק קדם עונה כדי להוכיח את הטענה. אך דיבאץ יצטרך להבהיר לו שפיתוח הצעירים לעתיד יהיה התפקיד העיקרי שלו, אחרת הקינגס יצאו קירחים מכאן ומכאן.
ולכדור הבדולח
בשלב הזה, הקינגס יצטרכו לזכות באמון שלנו מחדש, לפני שנוכל לסמוך עליהם לעשות את הדבר הנכון. הדבר הזה, העונה, יהיה לערום הפסדים במקביל להשקעה בלתי מתפשרת בצעירים, כדי לגלות מי מהם יוכל להיות חלק מקבוצת הפלייאוף הבאה שתעמיד הקבוצה. בחירת הדראפט שלהם העונה יקרה מתמיד - זו השנה האחרונה לפני השינוי שמתגמל הפסדים פחות, וכי הבחירה של העונה הבאה הולכת לפילי/בוסטון. פוקס, הילד ובוגדנוביץ' יראו משהו, ייגר והוותיקים ינצחו קצת, אני פחות בטוח לגבי כל השאר. 55:27, מקום 14 במערב.