נגד הממלכה: ג'יימס מקליין הדיח את וויילס ומשתוקק לדרבי אירי בפלייאוף

השאלה המסקרנת ביותר לקראת הגרלת פלייאוף מוקדמות המונדיאל באירופה שתיערך בעוד שבוע פשוטה – האם נקבל דרבי אירי? לאירלנד יש סיכוי קלוש להיות מדורגת, צפון אירלנד אינה מדורגת, והדבר מותיר סיכוי של 25 אחוזים לשני מפגשים מופלאים ורווי יצרים. אם כך יקרה, יהיה זה המפגש התחרותי הראשון בין נבחרות שני חלקי האי מאז 1993. יהיה זה קרב ישיר בין שני מאמנים צפון אירים העונים שם אוניל – מייקל שעושה פלאים בצפון ומרטין הוותיק שמשקם את אירלנד.

ויהיה זה דרבי טעון במיוחד עבור שני שחקנים שנולדו בצפון אירלנד אך החליפו את הנבחרת. שניהם ילידי דרי, המעוז הלאומי והקתולי של הצפון, בו תומך הרוב המוחלט בוויתר על הברית עם בריטניה ואיחוד האי תחת השלטון האירי. שניהם הצטיינו אתמול במשחק החוץ הגורלי על אדמת הממלכה, נגד וויילס בקרדיף. הבלם שיין דאפי נבחר לאיש המשחק אחרי תצוגת תכלית אדירה ושמירה על רשת נקיה בניצחון 0:1 שהעלה את הירוקים לפלייאוף על חשבון הדרקונים, אבל את הכותרות גרף כהרגלו ג'יימס מקליין.

הקשר הג'ינג'י הפציץ את השער היחיד, וחגג באטרף מול היציעים תוך שהוא מנשק את הסמל האהוב על החלוצה. אין ולא היה מעולם שחקן שמזדהה יותר עם הסמל הזה, ואין הרבה שחקנים עם אג'נדה פוליטית נחרצת יותר. לעתים נדמה כי הכדורגל משמש עבורו רק אמצעי לבטא את דעותיו ולתרום את חלקו למאבק נגד האריה הבריטי, גם אם הוא משחק כבר שש שנים בפרמיירליג.

עוד בנושא

שער ניצחון של מקליין נתן לאירלנד 0:1 בויילס ומקום בפלייאוף
ספרד חגגה ניצחון דחוק בטדי: "נשמח לעוד חוויות כאלה בישראל"
תמיכה ב-IRA ואיומים ברצח: סיפורו של ג'יימס מקליין

מצד שני, עצם המעבר לסנדרלנד ב-2011 היה יוצא דופן ותקדימי, כי השחקן התנה אותו במעבר לנבחרת אירלנד. בצעירותו, ערך מקליין שבע הופעות בנבחרת צפון אירלנד עד גיל 21, אבל אז לא סתם התחרט אלא התבייש. "אני מבקש סליחה על הבגידה במדינתי, אסור היה לי ללבוש את מדי הצפון", הוא הצהיר. הקשר סירב לקבל זימון מצד מאמן צפון אירלנד הבוגרת דאז נייג'ל וורתינגטון והסביר: "תמיד חלמתי לייצג את אירלנד. לא הרגשתי חלק מהסגל בצפון אירלנד. אם שחקן קתולי יאמר שהוא שייך לנבחרת הזו, הוא משקר. כקתולי, היה לי קשה מאוד לעמוד בהמנון, לראות את דגלי הממלכה, לשמוע את שירי האוהדים. אני לא יכול להזדהות עם זה, גדלתי בסביבה אחרת לגמרי".

לכן, כאשר רצה יו"ר סנדרלנד, חלוץ העבר האירי המפורסם ניאל קווין, להחתים את מקליין מדרי סיטי בקיץ 2011, ביקש הצעיר לנהל עבורו את המגעים עם ההתאחדות האירית. הוא קיבל את מבוקשו, והעסק הוסדר בהצלחה, אבל מקליין נדרש להמתין מספר חודשים עד הזימון כי בתקופה הראשונה כלל לא היה בתוכניות מנג'ר החתולים השחורים סטיב ברוס. יש בכך משהו אירוני, כי אימו של ברוס היא צפון אירית, ולכן בנו אלכס היה רשאי לייצג את שתי הנבחרות של האי. הוא התחיל באירנלד, ואז המיר את נאמנותו לצפון אירלנד, במסלול הפוך ממקליין. ברוס האב לא ספר את הקשר, אבל הוא פוטר בנובמבר 2011, ומרטין אוניל החליף אותו. כך החל אחד הרומנים ההדוקים ביותר בין שחקן למאמן בעשור הנוכחי, אשר רק הולך מתעצם.

אוניל העניק למקליין את הופעת הבכורה בפרמיירליג, הפך אותו לשחקן מרכזי בסנדרלנד, וראה אותו כובש חמישה שערים כבר בעונתו הראשונה. כאשר עזב המנג'ר במרץ 2013, הגיעה גם דרכו של מקליין באיצטדיון האור לסיומה, והוא המשיך הלאה – תחילה לוויגן ובהמשך לווסט ברומיץ'. הקשר הנפלא שלו עם מאמנו האהוב, אשר מגיע אף הוא מאיזור דרי, נמשך מאז בנבחרת, שם הפך לאליל האוהדים הבלתי מעורער, לא רק בזכות ההקרבה חסרת הפשרות על הדשא אלא גם בשל התבטאויותיו ומעשיו. לעומת זאת, במועדוניו באנגליה מעמדו רעוע הרבה יותר מסיבות אלה בדיוק.

זה התחיל עם סירובו המתמיד לענוד את הפרג האדום ביום הזכרון הבריטי, בניגוד מוחלט למסורת המקובלת בליגה האנגלית. "אני מעריך מאוד את קורבנות שתי מלחמות העולם, אבל הפרג הזה מסמל גם קורבנות הסכסוכים האחרים מאז 1945, ועם זה יש לי בעיה. עבור אנשים מהצפון, במיוחד מאיזור דרי, בו התקיים הטבח במפגינים ב-1972, יש לפרג האדום משמעות שונה. צריך להבין שכולנו חיים בצל הטרגדיה הזו, גם אם יש אנשים שנולדו כמוני כמעט שני עשורים אחריה", הוא הסביר את מניעיו.

המחאה נגד הממלכה עלתה מדרגה לפני שנתיים כאשר ווסט ברומיץ' קיימה משחק ידידות בארצות הברית. האמריקאים אוהבים להשמיע המנונים לפני אירועי ספורט, וכיבדו את האורחת בהמנון בריטניה. בעוד כל השחקנים עמדו בשורה, הסתובב מקליין בהפגנתיות עם גבו למנניגה והוריד את הראש. המנג'ר הוולשי טוני פוליס זימן אותו לאחר מכן לשיחת הבהרה, וקיבל תשובה ברורה – אין לקשר כל כוונה לכבד את הממלכה, כל עוד היא שולטת בארצו. בימים אלה, כאשר מחאת שחקני פוטבול תופסת תאוצה בארצות הברית, באמצעות כריעת ברך בנגינת המנון, לא החמיץ מקליין הזדמנות להפיץ את הציוץ הזה של חבר מפלגת שין פיין.

מאז התקבל לא פעם מקליין בבוז על ידי האוהדים באיצטדיונים ברחבי אנגליה, ויש כאלה ששרים לעברו את ההמנון במטרה להקניטו. זה לא מפריע לו, אלא דווקא מוסיף מוטיבציה, אבל הסבלנות של פוליס כלפיו פחתה. בשנתיים האחרונות איבד האירי את המקום בהרכב והחל לחפש אופציות חדשות. השאיפה הגדולה מכולן היא המעבר לסלטיק, הקבוצה הקתולית אותה הוא אוהד מגיל אפס, אבל המגעים שהתנהלו בין המועדונים השנה לא הובילו לסיכום. בינתיים מרבה מקליין לשבת על הספסל, אך המצב בנבחרת דווקא לא יכול להיות טוב יותר. בקמפיין הנוכחי הוא הפך למנהיג, באנקר ודאי במערך של אוניל, וסיפק את הסחורה בגדול.

זה התחיל בדיוק לפני שנה כאשר אירלנד נקלעה לצרות בקישינב והיתה בדרך לאובדן שתי נקודות נגד מולדובה החדשה. מקליין הבקיע צמד והצעיד אותה ל-1:3 חשוב. חודש אחד חלף, והוא מצא את הרשת במשחק גורלי אפילו יותר, תוך שהוא מעניק לירוקים 0:1 יוקרתי על אוסטריה בווינה. היה זה ניצחון חוץ ראשון של אירלנד על יריבה בקנה מידה משמעותי במשחק רשמי מזה שלושה עשורים, והג'ינג'י היה חתום עליו.

המשחקים האלה ייזכרו עוד זמן רב, אבל מבחינת הקשר עצמו הקרב המרגש ביותר היה נגד ויילס במרץ האחרון. חמישה ימים לפני ההתמודדות, מת במפתיע חברו הקרוב ריאן מקברייד, קפטן דרי סיטי, בגיל 27. השניים היו קרובים מילדות, שיחקו יחדיו באינסטיטיוט הקטנה, התקדמו יחדיו לדרי, ושמרו על קשר הדוק מאוד. הטרגדיה היתה עצומה, ואוניל איפשר למקליין להיעדר מהסגל למשך כל תקופת ההכנה לקראת וויילס, על מנת להשתתף בהלוויה ולהתאבל. הקשר הבטיח כי יחזור בזמן, וביקש לשחק עם החולצה מספר 5, מספרו של מקברייד בדרי. הוא היה המצטיין בתיקו 0:0, והאיר בסיום: "אני מקווה שריאן גאה עכשיו".

ואולם, הוא לא הצליח להשיג ניצחון למען האומה והחבר המנוח, ואתמול היתה ההזדמנות האחרונה לתקן זאת. על הדרך, זה היה גם הצ'אנס לנקום עבור הקפטן שיימוס קולמן, ששבר את רגלו במרץ בתיקול פראי של ניל טיילור, ועדיין לא שב למגרשים. הקהל הוולשי שרק בוז בכל נגיעה שלו בכדור, אבל זו היתה מנגינה לאוזניו של הג'ינג'י. זו מצווה עבורו להבקיע נגד נבחרת בריטית, ועוד במגרשה. היו לו לא מעט איבודי כדור, והוא גם ביצע עבירות מיותרות, אבל בסופו של דבר הכל השתלם. כאשר נשאר ללא שמירה ברחבת הדרקונים, מקליין קבר את הכדור ברשת.

היה זה שערו הרביעי בקמפיין, וחסר עוד אחד על מנת להגיע למספר 5 לזכרו של מקברייד. זאת הוא יצטרך לעשות בפלייאוף, ואין שחקן שמשתוקק יותר לקבל את צפון אירלנד. רק המחשבה על הקרב הזה מעבירה צמרמורת בו, ובכל האוהדים תומכי איחוד אירלנד באיזור דרי. זה יכול להיות אירוע מכונן. נותר רק לחכות בקוצר רוח להגרלה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק