ב-30 בינואר 1972 יצאו אלפי בני אדם למצעד למען זכויות אדם בשכונת העוני בוגסייד בעיר דרי שבצפון אירלנד, כשהמטרה היא מחאה על כליאתם של לאומנים אירים. בשלב מסוים כוחות של צבא בריטניה שאבטחו את האירוע פתחו באש וירו למוות ב-14 נערים ונערות קתולים לא חמושים. האירוע שלימים יקרא Bloody Sunday (יום ראשון העקוב מדם), נחשב עד היום לסמל המרכזי של תחילת המאבק המזוין, הרצחני ורב השנים של הלאומנים האירים בשלטון הבריטי.
שישה מ-14 הנערים והנערות שאיבדו את חייהם באותו יום ארור היו תושבי שכונת קרגן, בעלת הצביון האירי-קתולי העז. בשכונה הזו בדרי גדלו פעילי IRA (הצבא האירי הרפובליקני) בולטים, בשכונה הזו חי הפעיל הפוליטי מיקי דוויין, שמת בכלא ב-1981 כתוצאה משביתת רעב, בשכונה הזו בא לאוויר העולם ב-1989 ג'יימס מקליין. נולד ומאותו רגע ינק את ההיסטוריה המדממת של המאבק למען איחודה של צפון אירלנד עם אירלנד תחת שלטון עצמאי.
40 שנה ועוד כמה חודשים אחרי שארגון ה-IRA נקם את מותם של 14 הנערים והנערות עם סדרה של 22 פיצוצים שגבו את חייהם של תשעה אנשים ברחבי בלפסט אירוע שזכה לשם האלמותי Bloody Friday (יום שישי העקוב מדם) תרם ג'יימס מקליין את דעתו על המאבק למען איחודה של אירלנד. סנדרלנד התארחה אצל אברטון ביום הזיכרון הבריטי והקשר בן ה-23 שהגיע לחתולים השחורים מקבוצת דרי יונייטד מעיר הולדתו, היה השחקן היחיד על המגרש שלא ענד על חזהו את הפרג האדום סמלו של המועד.
הסירוב של מקליין (שמו נכתב McClean , אך הוא תמיד מבקש לבטא את זאת כ-McClane) לענוד את ה-Poppy הפך בתוך שעות לסקנדל ברחבי הממלכה. הנהלת סנדרלנד נאלצה להוציא הודעה רשמית בה נכתב שהמועדון כיבד את בקשתו של השחקן ולמרות שהיו מי שתמכו בצעד שלו בפומבי, הרגש הבולט כלפיו היה זעם. שבוע לאחר מכן אוהדי הקבוצה שרקו לו בוז במהלך המשחק נגד פולהאם וכעבור כמה ימים דיווחו כלי התקשורת בהרחבה שמקליין קיבל איומים על חייו.
הגדיל לעשות קודי לייצ'י, תושב מנצ'סטר בן 29 שהגדיר את עצמו כחייל משוחרר ושהדביק על דף הטוויטר של מקליין תמונה של קליעי אקדח. לייצ'י גם שלח מכתב לעיתון של המפלגה האירית הרפובליקנית ובו כתב: "מגיע למקליין שיירו בו למוות ושיגררו את הגופה שלו מול אנדרטה לזכר חיילים. הוא בושה מזדיינת. אני יודע שאני עלול להסתבך, אפילו להישלח למאסר, אבל אני מוכן להגיע לבית המשפט על הרקע הזה".
האומה רגשה וגעשה סביב הדיווחים אודות הכדורגלן הצעיר, אבל מי שהכיר את ההיסטוריה של מקליין לא הופתע. איך כתב חלוץ פלימות' ארגייל ונבחרת צפון אירלנד דאז, וורן פיני, בטור אישי אחרי תקרית הפרג האדום? "אם יש מישהו שהגיע לכותרות בגלל כל הסיבות הלא נכונות זה ג'יימס מקליין. חבל כי הוא שחקן כשרוני. ההחלטה שלו הייתה אנטי-בריטית וכל זה בזמן שהוא מתפרנס יפה מאוד מהפרמיירליג הבריטית".
מקליין אמנם נסק על לעמודי שערים באותם ימים, אבל זו כאמור לא הייתה הפעם הראשונה בה הוא מככב בכותרות.
הקשר הדינמי לבש את מדי הנבחרת הצעירה של צפון אירלנד בשבע הזדמנויות שונות, אבל כשקיבל זימון בכורה לנבחרת הבוגרת ביולי 2011, הוא סירב. בהתחלה טען שהוא מחכה לזימון מנבחרת אירלנד מסיבות מקצועיות, אבל לדעתם של רבים הדרך להחלטה לוותה בשיקולים פוליטיים ובחוסר רצון שלו ושל משפחתו לייצג את המדינה הבריטית שלדעתם צריכה להיות חלק מאירלנד השלמה והעצמאית.
אחרי שמקליין הבקיע את השער היחיד במשחק של סנדרלנד בסטוק בתחילת פברואר 2012, המגיש של תכנית סיכום המחזור Match of the Day 2 ברשת BBC, קולין מארי שנולד בבלפסט, ביקש להחמיא לו ובין היתר אמר ש"טוב לראות שחקן צפון אירי כובש שער ניצחון". התגובה של מקליין לא איחרה לבוא והוא צייץ בטוויטר: "קולין מארי בבקשה תהיה מדויק. שחקן אירי". כמה ימים לאחר מכן סיפר הקשר, שוב בחשבון הטוויטר שלו, על האהבה שהוא רוחש לשיר The Broad Black Brimmer, שיר על ילד שעוד לפני שנולד התייתם מאביו שנהרג במלחמת העצמאות של אירלנד בשנות ה-20 של המאה ה-20. שיר שנחשב לפרו IRA.
שלושה חודשים לאחר מכן, התראיין וסיפר: "גדלתי בדרי, עיר לאומנית בה כולם אוהדים את נבחרת אירלנד. זו הדרך בה גידלו אותי. כקתולי אתה לא ממש מרגיש בבית כשאתה משחק בנבחרת צפון אירלנד. לראות את דגלי היוניון ג'ק ולשמוע את השירים של הקהל - אני לא מרגיש חלק מזה. אם יש כדורגלן קתולי שאומר שהוא מרגיש בבית בנבחרת צפון אירלנד, הוא משקר".
מקליין ששימש כאחת מהתגליות של הפרמיירליג בעונה שעברה, סבל העונה מירידה חדה בכושרו בסנכרון מופלא עם העלייה בכותרות אודות המעשים מחוץ למגרש. מאמן סנדרלנד, מרטין אוניל, הפך את הקשר למיני פרויקט. הרי כמו מקליין, גם אוניל הוא קתולי שנולד בדרי.
המאמן ביקש מהשחקן לסגור את חשבון הטוויטר הנפיץ שלו ונענה בחיוב לזמן מה, אבל לא בטוח שזה יעזור. לא מעט הערכות באי הבריטי מדברות על כך שסנדרלנד תציב את מקליין ברשימת ההעברות בקיץ הקרוב ואם זה יקרה, כלל לא בטוח שיהיו עליו קופצות שיסכימו לקחת סיכון של מעורבות בסקנדלים פוליטיים. לפיכך, אף אחד לא יתפלא אם מקליין ינחת בסופו של דבר בסלטיק של ניל לנון. האחרון בוודאי יבין אותו במידת מה.
כדורגלנים קתוליים ייצגו ועודם מייצגים את נבחרת צפון אירלנד ללא בעיה, אבל זיכרון פרישתו של לנון ממדי הנבחרת הבריטית נותר טרי. הקשר הקשוח לבש את המדים הלאומיים במשך למעלה משבע שנים, אבל אחרי שעבר לסלטיק הקתולית החל לקבל איומים על חייו ודרישות שיפרוש מהנבחרת שבאופן מסורתי נתמכת בעיקר על ידי הפרוטסטנטים היוניוניסטים. כשבאוגוסט 2002 הגיעה ל-BBC הודעה על פיה לנון יירצח אם ישחק נגד קפריסין באותו שבוע, הוא החליט שדי ופרש מהמדים הלאומיים. עכשיו תתארו לכם איך מקליין היה מתקבל בנבחרת צפון אירלנד אם היה בוחר בה ולא באירלנד.
