בעוד ניגריה הפכה אתמול (שבת) לנבחרת האפריקנית הראשונה שהבטיחה את מקומה במונדיאל, ג'ון אובי מיקל היה הכוכב הגדול של המופע. קפטן הנשרים ליהטט בניצחון 0:1 על זמביה - הוא פרץ, כידרר, חילק מסירות והנהיג ביד רמה את כל נבחרתו. ואולי לאוהדי צ'לסי קצת מוזר לראות מילים כמו "ליהטט" ו"כידרר" מוזכרות במשפט שמתאר את כישוריו של אובי, אבל זה המצב. במדים הלאומיים ממלא הכוכב בן ה-30 את תפקיד הפליימייקר, וזה הזמן להכריז בפה מלא - מדובר באחד השחקנים המפוספסים ביותר בעשור האחרון. הניגרי עשה קריירה סבירה בצ'לסי, אבל יכול היה להשיג הרבה יותר אלמלא שינוי המשבצת הכפוי על המגרש.
לעתים נדמה כי החיים שלו עוותו. שם המשפחה שלו אובינה, השמות הפרטיים היו אמורים להיות ג'ון מייקל. פקיד כלשהו שגה ורשם בטופס מיקל, מישהו אחר הזיז את השם הזה לסוף, וכך יצא שכולם חושבים כי אובי מיקל הוא שם המשפחה. ובדיוק כפי שאיש לא יודע איך קוראים לו באמת, מעטים מאוד ידעו כיצד צריך לשלב אותו במערך על המגרש. ז'וזה מוריניו הסיט אותו לעמדת הקשר האחורי בסטמפורד ברידג', ושם הוא נתקע לתמיד. כך קיבלו הכחולים שחקן שכבש שער בודד ב-249 הופעות בפרמייר-ליג. בקמפיין הנוכחי במוקדמות גביע העולם, הוא הבקיע כפול.
עוד בנושא
ניגריה ניצחה את זמביה 0:1 ועלתה למונדיאל
מכור? גאנה דורשת לקיים משחק חוזר מול אוגנדה
קוסטה ריקה עלתה למונדיאל עם שער בדקה ה-95
ואם היה מגיע למנצ'סטר יונייטד?
למאמן שמבין טוב מכולם כיצד יש לנצל את כישורי של אובי קוראים סמסון סיאסיה, כוכב צפרירים חולון בשלהי המאה ה-20. אחרי שתלה את הנעליים, הוא קיבל לידיו את נבחרת ניגריה עד גיל 20 והצעיד אותה לגמר המונדיאל ב-2005. אובי, כולה בן 18, זהר מעל כולם. התחבולן היצירתי במרכז המגרש הותיר רושם עצום על כל הסקאוטים, נבחר במקום השני בדירוג מצטייני הטורניר אחרי ליאו מסי, ומאבק האיתנים על רכישתו רק התחמם.
היתה זו סאגה ביזארית, עליה נשפכו מילים רבות בעבר - לין אוסלו הנורבגית מכרה את שחקנה למנצ'סטר יונייטד מאחורי גבם של הסוכנים שחתמו עם צ'לסי. הסכסוך המשפטי נמשך זמן רב, והניגרי הגיע ללונדון רק בקיץ 2006. בדיעבד, זה לא פעל לטובתו. רומן אברמוביץ' ממש לא רצה לוותר לשדים האדומים בקרב היוקרתי, אבל מוריניו סבר שאין לאובי מקום בעמדתו הטבעית. פרנק למפארד היה במלוא הדרו, מיכאל באלאק בדיוק חתם, ולכשרון הצעיר יועד תפקיד שונה לגמרי. הפורטוגלי הבחין בחוסנו הפיזי, והפך אותו ליורש של קלוד מאקללה. הצרפתי הנהדר אף הוצמד עליו כחונך, והאוהדים האנגלים מעולם לא זכו לצפות באובי כפליימייקר.
ככל שחלפו השנים, הפך הניגרי לשחקן הססן יותר ויותר. הוא הפנים כי יצירתיות לא נחוצה לקשרים אחוריים, והקפיד למסור כדורים פשוטים לרוחב. אף מאמן, כולל אברהם גרנט, לא נתן לו סמכויות אחרות ולא שינה את קו המחשבה. סיאסיה ראה את השינוי ונחרד. "השיטה של צ'לסי הרסה את מיקל", הוא אמר אחרי מינויו למאמן ניגריה הבוגרת ב-2010, "הוא שחקן התקפי, אבל באנגליה סירסו אותו. כולנו אהבנו לראות אותו ב-2005, והתלהבנו כיצד הוא יצר מצבים לחלוצים. זו הסיבה בגללה צ'לסי קנתה אותו, אבל עכשיו הוא שחקן שונה לחלוטין. כדי להגיע לתהילה צריך לקחת סיכונים. אם ברצונו לחזור לגדולה, מיקל חייב להחליף קבוצה".
האולימפיאדה שמה קץ לקריירה בצ'לסי
זה לא קרה, ואובי בילה יותר מעשור בצ'לסי. היו לו רגעים מזהירים, אשר שיאם הזכיה בליגת האלופות ב-2012 עם הצגות כבירות מול ברצלונה בחצי הגמר ובאיירן מינכן בגמר. ואולם, בניגריה הוא נחשב התייחסו אליו כאל פוטנציאל לא ממומש. הקדנציה הראשונה של סיאסיה היתה קצרה, וגם ברוב הקריירה בנבחרת תופקד אובי כקשר אחורי. זה מה שהוא התרגל לעשות, והאוהדים ראו בו שחקן אפור ומשעמם. זה היה גם חלקו בזכיה באליפות אפריקה ב-2013 - שחקנים נוצצים יותר קיבלו את השבחים.
המפנה הגיע - איך לא? - שוב בזכות סיאסיה. הוא קיבל לידיו את הנבחרת האולימפית לקראת ריו 2016 וכלל את קשרו האהוב בסגל כאחד משני השחקנים מעל גיל 23. כמנהיג החבורה הצעירה, בלט אובי בכל המובנים. הוא אפילו שילם מכיסו למלון באטלנטה במהלך מחנה האימונים לפני הטורניר, כאשר התברר שההתאחדות שכחה לעשות זאת. שר הספורט התנצל בפניו באופן אישי והחזיר את כספו. ההכנות נפגמו בשל אי סדרים ארגוניים, והיו אפילו איומי שביתה, אבל על המגרש ניגריה עשתה את שלה, בעיקר בזכות עושה המשחק שלה. היא נכנעה רק לגרמניה בחצי הגמר, וחזרה הביתה עם מדליות הארד.
באופן מוזר, ההתעקשות להשתתף באולימפיאדה חיסלה את סיכוייו של הניגרי לשמור על מקומו בצ'לסי. "אנטוניו קונטה ניסה לשכנע אותו לוותר על ריו, אבל הוא העדיף להביא כבוד למולדתו, ומאז נענש על ידי המועדון", אמר מאמן הנבחרת החדש, גרנוט רור הגרמני. הגעתו של אנגולו קאנטה בכל מקרה לא הותירה לניגרי הזדמנויות רבות, אבל המתיחות עם האיטלקי גרמה לניפויו מהסגל באופן מוחלט. בינואר האחרון, אחרי שהמגעים עם מארסיי נכשלו, עשה אובי את דרכו לליגה הסינית. אחרי החתימה בטיאנג'ין, הוא נעלם מהרדאר מבחינת האוהדים באירופה, והם סבורים שהוא סוג של שחקן עבר. בפועל, הוא דווקא עשוי להפתיע את כולם במונדיאל הקרוב.
קפטן, כוכב, מנהיג
רור, בדיוק כמו סיאסיה, הצהיר כי ישתמש באובי בתפקיד היצירתי מימי נעוריו. זה גם מה שכוכב העבר הנרי אנווסו המליץ לו לעשות: "התרשמתי מאוד מביצועיו באולימפיאדה, והוא הזכיר עד כמה הפוטנציאל שלו גדול כמספר 10. הוא צריך לזנוח את התפקיד ההגנתי ולשחק רק בחלק הקדמי". וזה אכן התרחש, באיחור של עשור. בסין המשיכו לראות באובי שחקן הורס, והוא אפילו שובץ כבלם, אבל בנבחרת הוא הרוח החיה מאחורי המהלכים ההתקפיים. וכדי לבסס את מעמדו ככוכב הבלתי מעורער, הוא אף קיבל את סרט הקפטן שנלקח מאחמד מוסא.
התוצאה היתה מסחררת. אובי תרם שער ב-1:3 על אלג'יריה בתחילת הקמפיין, הבקיע ובישל ב-0:4 הענק על קמרון בחודש שעבר, וגם אתמול היה השחקן הבולט במגרש כאשר ההעפלה הובטחה רשמית. "מיקל הוא המנהיג שלנו, ומאמציו קריטיים עבור הנבחרת. אני מקווה שהפרק הטוב ביותר עוד לפניו", טען רור.
בקיצור, אוהדי צ'לסי מוזמנים בחום להתחיל להתגעגע. בקיץ הקרוב, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הם יראו את ג'ון אובי מיקל עם תדמית אחרת לגמרי. לא הברווזון המכוער, אלא הנשר הגדול מכולם. ואז, מי יודע, אולי הוא גם יחזור לאירופה מסין עם שטיח אדום לרגליו, כפי שעשה פאוליניו ממש לא מזמן.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק