נקמתו של הנמר: ריקרדו גארקה רוצה להדיח את מולדתו ארגנטינה עם פרו

לגורל יש דרך מיוחדת לסגור מעגלים, ובמקרה של ארגנטינה ופרו מדובר במעשה אמנות של ממש. המעגלים לא רק נסגרים אלא מצטלבים, והעלילה עשויה לקבל מפנה נדיר הלילה (בין חמישי לשישי, 02:30, ישיר בספורט 1), כאשר שתי הנבחרות תפגשנה בקרב הגורלי באצטדיון בומבונרה בבואנוס איירס. על כף המאזניים מונחת ההעפלה למונדיאל, ושאלה אחת מטרידה את כולם - האם זה יסתיים שוב בתיקו 2:2?

הסיפור מתחיל ב-31 באוגוסט 1969, במחזור האחרון בבית א' במוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה. פרו נסעה לבואנוס איירס בידיעה כי תיקו יספיק לה על מנת להקדים את היריבה ולהעפיל לגביע העולם הראשון בתולדותיה, למעט 1930. היה זה גם קרב מאמנים מפואר - מצד אחד אדולפו פדרנרה האגדי, מגדולי הכוכבים הארגנטינים בכל הזמנים. מצד שני, דידי הברזילאי - אגדה גדולה לא פחות.

ודידי יצא עם ידו על העליונה, אחרי 20 דקות אחרונות מורטות עצבים, במהלכן עלו הפרואנים ליתרון פעמיים, ספגו שערי שוויון, אבל שמרו על הנקודה היקרה. אוסבלדו רמירס כבש את הצמד לזכות האורחת, אבל הכוכב הגדול שלה היה רוברטו צ'אלה, המאסטרו שלא נפל בכישוריו מטאופילו קוביאס. המשחק בבואנוס איירס היה אחד הגדולים בחייו, והוא רשם את שמו באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של המדינה. פרו עלתה בזכות 2:2, ופדרנרה חתום על הפעם היחידה בהיסטוריה בה לא עלתה ארגנטינה לגביע העולם.

עוד בנושא:

02:30, ספורט 1: ארגנטינה מול פרו בקרב איתנים על הכרטיס למונדיאל
רופא נבחרת ארגנטינה: "אגוארו לא מסוגל לזוז בלי עזרה, מצבו רע"
שחקן נבחרת הנערים החדש של פרו: אוסמה וינלאדן חימנס לופס

לקראת מקסיקו 86', ארגנטינה היתה קרובה לפיאסקו נוסף, כאשר אירחה את פרו ב-30 ביוני 1985 במונומנטל. דור הזהב של הפרואנים היה אז בשלהי הקריירה שלו, אחרי שהעניק לאוהדים רגעים רבים של אושר. פרו השתתפה בגביע העולם לא רק ב-1970, אלא גם ב-1978 וב-1982 ונחשבה לאחת האימפריות של היבשת. ארגנטינה, קרועה בוויכוח הגדול בין תומכי המאמן הנוכחי קרלוס בילארדו לקודמו ססאר מנוטי, לא היתה במיטבה בלשון המעטה. שבוע קודם לכן, היא הפסידה 1:0 בלימה, והפסד נוסף על אדמתה היה שולח אותה לפלייאוף. בניגוד ל-1969, תיקו הספיק לאלביסלסטה, אבל החשש היה עצום, כי על ספסל היריבה ישר לא אחר מאשר רוברטו צ'אלה.

הגאון, שקבר את ארגנטינה כשחקן 16 שנה קודם לכן, השתוקק לעשות זאת גם כמאמן. הוא הוזעק לתפקיד רק לקראת שני המפגשים הגורליים וניצח בראשון. הוא הוביל גם בשני, 1:2. פרו ביצעה מהפך במחצית הראשונה, ותשע דקות לסיום היא כבר הרגישה עם רגל וחצי במקסיקו. רמת החרדה של האוהדים בבואנוס איירס עלתה עם כל רגע שחלף. ההיסטוריה הייתה אמורה לחזור על עצמה. ואולם, היא לא חזרה. בדקה ה-81 ירה הקפטן דניאל פסארלה מזווית קשה. השוער הפאורני אוזביו אסאקוסו הדף, והכדור התגלגל על הקו השער. ריקרדו גארקה, אשר נשלח כמחליף לעת צרה על ידי בילארדו, עט על המציאה, דחק אותו פנימה והוציא את החבורה בתכלת-לבן לחגיגות מטורפות.

"בכלל לא ידעתי מי הבקיע. חיבקתי את פדרו פאסקולי, אבל התברר שהכובש היה גארקה", שחזר בדיעבד דייגו מראדונה. פסארלה בכלל ניסה לטעון שהכדור חצה את הקו אחרי הבעיטה המקורית שלו, אך הוא טעה. אלמלא השער הזה, כלל לא בטוח שארגנטינה היתה עולה למונדיאל דרך הפלייאוף. יתכן מאוד שהיא היתה נשארת בחוץ, וכל תולדות הכדורגל היו משתנים ללא היכר. לא היינו עדים לשער יד האלוהים, לא היינו צופים בטורניר הכביר של דייגיטו, ואלביסלסטה לא היו זוכים בגביע העולם השני בתולדותיהם. גם המאבק הנצחי בין מנוטי לבילארדו היה מקבל גוונים אחרים לגמרי. אבל גארקה היה שם. הוא העלה את ארגנטינה, ועל הדרך מנע את הכרטיס מפרו.

מאז, הפרואנים לא שבו. בגלל גארקה, שכונה "אל טיגרה" (הנמר), 1982 היה ונשאר גביע העולם האחרון בהשתתפותם. הם ירדו מנכסיהם, הפכו בהדרגה לנבחרת נחותה יחסית בסדר גודל של בוליביה, ובמילניום הנוכחי אפילו לא היו קרובים לעליה. רק המחשבה על כך היתה גורמת לגיחוך בקרב האוהדים המתוסכלים. פרו היתה זקוקה למישהו שיחולל מהפכה תודעתית אמיתית, והאיש הזה הוא דווקא גארקה. הארגנטיני מונה לתפקיד בפברואר 2015, ותוך זמן קצר הביא למפנה כביר. האיש שגרם לתחילת המשבר הלאומי לפני שלושה עשורים, הוא זה שהוציא את העגלה מהבוץ.

עם גארקה על הקווים, התעלתה פרו על כל הציפיות בקופה אמריקה ב-2015, וסיימה במקום השלישי. הכותרות היו גדולות יותר ב-2016, כאשר הפרואנים הדהימו את ברזיל עם ניצחון 0:1, שלחו את הסלסאו הביתה בשלב הבתים, וגרמו לפיטוריו של דונגה. ברבע הגמר הם הפסידו בפנדלים לקולומביה, אחרי משחק שקול וקשה, אבל גארקה נותר מאוכזב. הוא רצה הרבה יותר, והביטחון העצמי העצום שלו עבר גם לחניכיו. אחרי שנים ארוכות של לוזריות, הבינו בפרו שהם מסוגלים להעפיל.

"אנחנו טובים מספיק כדי לשחק בגביע העולם", הכריז גארקה כבר לפני חודשים ארוכים. שלושה ניצחונות רצופים על אורוגוואי, בוליביה ואקוודור במחזורים האחרונים הוכיחו שהוא צודק, ופרו מגיעה לבואנוס איירס כשהיא רביעית, בשוויון נקודות עם ארגנטינה ולפניה בזכות מספר שערי זכות רב יותר. במחזור האחרון תתארח ארגנטינה אצל אקוודור, בעוד פרו תארח את קולומביה. כאשר צ'ילה מפגרת אחריהן בנקודה, ממש לא בטוח למי יהיה טוב תיקו 2:2 הפעם, אבל שלוש נקודות יעניקו למנצחת כרטיס כמעט ודאי לרוסיה. מבחינת גארקה, המצב לא יכול להיות פיקנטי יותר. 32 שנה אחרי שהיה גיבור ארגנטינה, הוא יכול להפוך לשנוא במולדתו, בסגירת המעגל המושלמת מכולן.

הלחץ עליו עצום, אבל אם אתם חושבים שגארקה עלול לקרוס, הסירו דאגה מליבכם. הרי מדובר באיש שהתנסה בהרפתקה קשה אפילו יותר - הוא חצה את הכביש בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט באחת הפרשות המרעישות ביותר בבואנוס איירס בכל הזמנים. הנמר גדל באקדמיה של בוקה וקרע רשתות עבורה במחצית הראשונה של שנות ה-80', אבל אז נקלע המועדון לקשיים כלכליים, והנהלת ריבר הציעה לו הון עתק על מנת שיחצה את הכביש. גם הבלם אוסקר רוג'רי פותה באופן זהה, והשניים פנו להתאחדות בדרישה לבטל את חוזיהם בבוקה בשל אי תשלום שכר במועד. בקשתם נענתה, והם חתמו מיד בשורות היריבה המושבעת. הזעם בצד הכחול-צהוב לא ידע גבול, והנטישה בעיתוי כה בעייתי מבחינת המועדון הוגדרה כבגידה.

במבט לאחור, גארקה לא מאושר מהתנהלותו. "הייתי עושה את הדברים אחרת", הוא אמר, והמעבר בכל מקרה לא עבד מבחינתו - הוא לא התאקלם בריבר ועזב תוך חודשים ספורים לטובת אמריקה קאלי הקולומביאנית, איתה זכה בשתי אליפויות. רוג'רי דווקא נשאר בשורות המיליונרים, ו-1986 היתה השנה המושלמת מבחינתו. הוא זכה באליפות ארגנטינה, גביע ליברטדורס, הגביע הביניבשתי, וכמובן גם במונדיאל. לעומתו, גארקה בכלל לא היה בסגל למקסיקו. בילארדו העיד בדיעבד כי הבחירה היתה קשה מנשוא, אבל גיבור המוקדמות נותר בחוץ כדי לפנות מקום לחורחה ולדאנו ופאסקולי.

זה לא אומר שההערכה העצומה של בילארדו לחניכו נפגעה. בדיוק להיפך, והוא שופע מחמאות גם לגארקה המאמן, על אף שסגנונו דומה יותר דווקא למנוטי. "ריקרדו רציני מאוד בעבודתו, וכך אני מכיר אותו גם כשחקן. הוא מבין כדורגל לעומק, ומדבר המון עם השחקנים. הוא לא נוטה להתווכח ולא מסתכסך עם הסובבים. האישיות הנהדרת שלו תורמת להצלחתו. ולס סרספילד הציגה כדורגל מעולה בהדרכתו", אמר בילארדו. עם ולס זכה גארקה בשלוש אליפויות, והיו לו גם הצלחות עם טאז'רס ואוניברסיטריו הפרואנית. היו גם כישלונות בקריירה ארוכה ומפותלת, אבל כעת - קצת לפני יום הולדתו ה-60 - הוא עומד בפני המבחן הגדול.

כי הרי הנמר לא נסע למקסיקו, ולכן לא טעם מעולם את המונדיאל. ב-2014 הוא ניהל משא ומתן עם ההתאחדות של קוסטה ריקה, לה תמיד יש סיכוי מצוין לעלות, אבל זה לא הסתייע. אם יעשה את זה בדרך הכי סנסציונית, עם פרו, ועוד על חשבון מולדתו, יהיה זה אחד הסיפורים הטובים ביותר בתולדות הכדורגל הדרום אמריקאי - לא פחות. ואז אולי יקחו אותו בחשבון גם למשרת מאמן ארגנטינה, שתפורה היטב על מידותיו. אצל גארקה, אגב, החלום תמיד היה לחזור לספסל של בוקה. "אני מרגיש שזה חייב לקרות", הוא אמר עוד בשנת 2000. זה טרם קרה, אבל יש לו סבלנות, וגם המונדיאל המתין לו יותר משלושה עשורים.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק