תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 53:29
סיימה את העונה: במקום ה-13 במזרח.
בשלוש העונות הראשונות לאחר עזיבת דוויט הווארד אורלנדו הייתה אחת הקבוצות החלשות בליגה, ברביעית היא ביצעה קפיצת מדרגה וניצחה 35 משחקים, החמישית הייתה אמורה להיות העונה בה הכחולים מפלורידה חוזרים להיות כוח משמעותי במזרח. כך, לפחות, האמין הג'נרל מנג'ר רוב האניגן, שהבין שזו ההזדמנות האחרונה שלו לאחר שורה של צעדים תמוהים. בקיץ שעבר הוא הלך על כל הקופה כשהביא את סרג' איבקה בעונה אחרונה בחוזה, החתים את ביסמאק ביומבו על חוזה עצום בעקבות כמה משחקי פלייאוף טובים והביא מאמן בכיר בדמות פרנק ווגל, שבנה קבוצת הגנה גדולה באינדיאנה.
הפרשנים לא התרשמו, חשבו שהאניגן יצר פקק בעמדות הפנים ושאין לקבוצה הזאת שחקנים שיצעידו אותה מעבר לבינוניות. הם צדקו. במקום צעד קדימה, אורלנדו לקחה צעד וחצי אחורה. איבקה נראה כמו שחקן משנה שלוהק לתפקיד שגדול ממידותיו, ביומבו התברר כשחקן ספסל די שולי, אף אחד מהצעירים לא התקדם וכששתי המניות הבטוחות היחידות בקבוצה הן אוון פורנייה וניקולה ווצ'ביץ' עדיף לא לצפות ליותר מדי. הקבוצה של ווגל דורגה במקום ה-29 במדד היעילות ההתקפית, פשוט כי לא היה מי שיקלע. ההתקפה הגיעה לזריקות סבירות, אבל הייתה מהחלשות בליגה באחוזי שלשות בקאץ' אנד שוט, אחוזי שלשות חופשיות וגם אחוזי עונשין.
לקראת הדדליין האניגן הבין שהעונה אבודה ושאיבקה יעזוב בקיץ, אז כדי לא לאבד אותו ללא תמורה הוא שלח אותו לטורונטו תמורת טרנס רוס ובחירת סיבוב ראשון. הטרייד הזה אפשר לווגל להעביר את ארון גורדון לעמדת הפאוור פורוורד, היחידה בה הוא עשוי להיות אפקטיבי. גורדון ואלפריד פייטון נראו הרבה יותר טוב לאחר פגרת האולסטאר, שניהם קלעו ביותר מ-50 אחוזים מהשדה כשפייטון מוסיף 7 ריבאונדים ו-8.4 אסיסטים. החמישייה של פייטון, פורנייה, רוס, גורדון ו-ווצ'ביץ' סיפקה רייטינג התקפי מרשים של 112 נקודות ל-100 פוזשנים, ווגל נתן לה לרוץ ביחד כמה שיותר. אבל השחקנים של אורלנדו, בעיקר גורדון ופייטון, כבר לימדו אותנו לא להפריז בחשיבות המספרים שלהם אחרי האולסטאר, כשרוב שאר הליגה בתרדמת. כדי שנשתכנע שהם ביצעו קפיצת מדרגה אמיתית, הם יצטרכו להביא אותה לידי ביטוי בעונה מלאה.
עוד בנושא:
דוויין וייד חתם לעונה אחת בקליבלנד, לברון ג'יימס: "אני שמח"
הפסקת עשר: לקראת פתיחת עונת 2017/18 של אטלנטה הוקס
עם הגב לוול: לקראת פתיחת עונת 2017/18 של וושינגטון וויזארדס
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ג'ונתן אייזק (רוקי, בחירה שישית), ג'ונתן סימונס (חופשי, מסן אנטוניו), שלבין מאק (חופשי, מיוטה), ארון אפללו (חופשי, מסקרמנטו), מו ספייטס (חופשי, מהקליפרס), ווסלי איוונדו (רוקי, בחירה 33), קם בירץ', קיילין לוקאס וטרוי קופיין (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים), אדריאן פיין (חוזה דו צדדי).
עזבו: ג'ף גרין (חופשי, לקליבלנד), ג'ודי מיקס (חופשי, לוושינגטון), סי ג'יי ווטסון (ללא קבוצה), סי ג'יי ווילקוקס (חופשי, לפורטלנד), סטיבן צימרמן (חופשי, ללייקרס), מרכוס ג'ורג'ס-האנט (חופשי, למינסוטה), פטריסיו גארינו (לבאסקוניה).
כצפוי, אחרי חמש שנים שהשיא שלהן היה 35 ניצחונות ומקום 11 במזרח, אחרי שלל טריידים תמוהים, בחירות דראפט שלא הוכיחו את עצמן והחתמות בעייתיות, האניגן סיים את תפקידו באורלנדו. במקומו מונה לנשיא לענייני כדורסל ג'ף וולטמן, שבמשך שנים עבד כעוזר של ג'ון האמונד בדטרויט ובמילווקי. המהלך הראשון שלו היה למנות את האמונד לג'נרל מנג'ר, שבהיפוך תפקידים מעניין יעבוד עכשיו תחת העוזר הנצחי שלו. מי שאוהב כדורסל קודם כל בזכות האינטריגות האפשריות בין שני מנהלים בגיל העמידה שהם גם חברים טובים, אורלנדו היא המקום הנכון עבורו השנה. כל השאר...
המהלך הראשון של הצמד החדש היה הבחירה בג'ונתן אייזק במקום השישי בדראפט, בחירה שהיא גם הבעת אמון באלפריד פייטון, מאחר שהם ויתרו על דניס סמית' ופרנק ניליקינה. אייזק הוא שחקן כנף שצמח בפתאומיות לגובה של שחקן פנים דקיק. הוא נייד, ריבאונדר טוב ושחקן שיכול לקלוע במגוון דרכים, שאלת מפתח עבורו ועבור אורלנדו תהיה האם הוא וגורדון יכולים לשתף פעולה כפורוורדים של הקבוצה. אם הוא יפתח קליעה יציבה משלוש ברמת ה-NBA זה מאוד יעזור לכך, בינתיים הוא כנראה יסתפק בלהיות המחליף של גורדון. לאורלנדו היו הקיץ שלוש בחירות בין המקומות 25 ל-35, וולטמן והאמונד העבירו שתיים מהן תמורת בחירות עתידיות ובבחירה ה-33 לקחו את ווסלי איוונדו, שחקן כנף מגוון שיתקשה לקבל דקות בצפיפות שתהיה לווגל בעמדות הכנף, שכוללות ארבעה שחקני רוטציה לגיטימיים ואת מריו הזוניה שלא הגיוני שימשיך להיות כל כך לא אפקטיבי.
האניגן לא השאיר ליורשים שלו יותר מדי מרחב תמרון בשוק החופשי (גם בקיץ הבא, בו גורדון ופייטון יסיימו חוזה והישארות שלהם תסתום את התקרה), אז כל ההחתמות שלהם היו קטנות. השחקן המשמעותי ביותר שהגיע היה ג'ונתן סימונס, שהיה אחד השחקנים הטובים ביותר בפלייאוף של סן אנטוניו והגיע במחיר מציאה של 20 מיליון דולר לשלוש שנים, ועוד בחוזה יורד. פרט אליו, אורלנדו עיבתה את הסגל עם שחקני רוטציה סבירים. שלבין מאק ייאבק עם די ג'יי אוגוסטין על דקות הרכז המחליף, ארון אפללו יספק אופציה מנוסה ויציבה יותר מסימונס בכנף, מו ספייטס ינסה לנגוס בדקות של ביומבו, כשהצוות הרפואי של המג'יק יבחן את האפשרות להלחים אותם כך שייצא שחקן אחד עם ההגנה של ביומבו וההתקפה של ספייטס.
ככל הנראה, כל השמות החדשים ימתינו ביחד על הספסל בזמן שווגל יריץ את החמישייה שסיימה את העונה שעברה והייתה היחידה שעבדה בה. זו חמישייה עם פוטנציאל התקפי מעניין, כי פייטון וגורדון מוקפים בה בשלושה קלעי חוץ ששניים מהם יודעים גם לעשות משהו עם הכדור. ווגל ניסה במהלך העונה שעברה להימנע מלהפוך את ווצ'ביץ' לסנטר הפותח שלו, כמעט בלתי אפשרי לבנות הגנה ראויה סביבו, אבל המונטנגרי פשוט טוב מכדי לא להיות הסנטר הפותח בקבוצה כמו אורלנדו. מכיוון שהוא קלע קטלני מחצי מרחק, הוא מועמד בכיר להיות הסנטר הבא שקולע שלשות, מה שירווח עוד יותר את המשחק לכל השאר.
מה מי מו
חמישייה: אלפריד פייטון, אוון פורנייה, טרנס רוס, ארון גורדון, ניקולה ווצ'ביץ'.
ספסל: די ג'יי אוגוסטין, שלבין מאק, ארון אפללו, מריו הזוניה, ג'ונתן סימונס, ווסלי איוונדו, ג'ונתן אייזק, דמיאן רודז', מו ספייטס, ביסמאק ביומבו.
מאמן: פרנק ווגל (עונה שמינית כמאמן ראשי בליגה, שנייה באורלנדו).
מועמד לפריצה: ג'ונתן סימונס. לאחר שבמשך שנתיים הוא חצב לעצמו מקום ברוטציה של גרג פופוביץ' עד שהפך לשחקן משמעותי בפלייאוף, סימונס בן ה-28 יגיע השנה לקבוצה הרבה הרבה פחות טובה שתיתן לו הזדמנות לעשות הרבה יותר. קשה לאפיין את סימונס כי הוא מאוד לא יציב ובעיקר נענה לאתגרים, כן ניתן לציין שהוא שומר טוב, שיש לו יכולת חדירה ברמה גבוהה, שהיו לו הבלחות של יכולת מסירה מעניינת ושמדי פעם הוא תופס ימי קליעה טובים. באורלנדו הוא עשוי להיות השחקן המוביל של היחידה השנייה, ויהיה מסקרן מאוד לראות אותו בתפקיד משמעותי. יש בו משהו לאנס סטיבנסוני, וזה זמן טוב להזכיר שהמאמן היחיד שהצליח למצות את הפוטנציאל של סטיבנסון הוא פרנק ווגל.
גולת הכותרת: אם הדינמיקה בין וולטמן להאמונד לא מספיקה לכם, אורלנדו יכולה להיות מעניינת בזכות השחקנים בהתהוות שלה. יש להם קסם שדומה לשלב הזה בסרטי גיבורי על בו הגיבור מקבל כוחות ומתחיל לנסות להבין מה לעשות איתם, בדרך כלל זה יוצא מוזר אך מדי פעם זה מתחבר. גורדון ופייטון הם כישרונות צעירים שמתחבאים בתוכם שחקני NBA איכותיים, ארחיב עליהם עוד מעט. אליהם ניתן לצרף את ג'ונתן אייזק, שנראה כמו מישהו שעדיין מנסה לעכל את כל הגובה הזה שנחת עליו פתאום. העונה ננסה להבין יחד איתו איך להשתמש בכוח העל שלו.
אקס פקטור: לטרנס רוס יש את כל המאפיינים של מומחה שלשות: העלייה שלו לקליעה מהירה מאוד, הוא יודע לעלות לקליעה אחרי יציאה מחסימות, הוא מסוגל לקלוע זריקות קשות והוא יכול להתחמם ולקלוע כמה זריקות רצופות. כל המאפיינים, חוץ מאחוזי קליעה שיגבו את הטייטל. עוד לא הייתה לו עונה של 40 אחוזים מעבר לקשת, הוא בדרך כלל קרוב ל-40 שזה אחוז טוב, אך רחוק מקייל קורבר בשיאו, למשל. אין ספק שלרוס יש פוטנציאל להיות קלע של 45 אחוז משלוש, לפעמים ההבדל הוא בעוד קצת יציבות בטכניקה ועוד קצת היכרות עצמית שמאפשרת לשחקן להבין מתי לזרוק ומתי לוותר על הזריקה. אורלנדו, כאמור, היא קבוצת קליעה איומה שמשוועת בדיוק לשחקן הזה שעצם התנועה שלו על קו השלוש יוצרת פאניקה בהגנה. אם רוס יתפתח לשחקן כזה, הוא יעשה את החיים של כל השאר קלים יותר.
המפתח: העקביות של ארון גורדון ואלפריד פייטון. לאורלנדו לא תהיה אפשרות להתחזק משמעותית לפחות בשנתיים הקרובות, הסיכוי היחיד שיהיו לה שחקני NBA בכירים בעתיד הנראה לעין טמון באפשרות ששתי בחירות הלוטרי מ-2014 יתפתחו לכאלה. הפוטנציאל קיים. גורדון הוא שחקן ייחודי מאוד, אתלט יוצא דופן שמגיע לטבעת די בקלות ומסיים בדאנקים, שיוצר לעצמו מצבי קליעה, שיכול לשמור על כל עמדה, שמוריד ריבאונדים ומוציא התקפות. פייטון הוא מהרכזים עם ראיית משחק יוצאת דופן, כזו שמאפשרת לו לזהות הזדמנות למסירה חצי שנייה חשובה לפני כל השאר, גם הוא יודע לסיים טוב בצבע וריבאונדר נהדר לעמדה שלו. בימים המוצלחים שלהם גורדון ופייטון נראים כמו כוכבי NBA בהתהוות, הבעיה היא שימים כאלה מגיעים בתדירות של פעם בשבועיים. השנה שניהם מקבלים סיטואציה אידיאלית להראות עקביות, ללמוד להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם על בסיס יומי. זה לא המפתח של אורלנדו לעונה הקרובה, זה המפתח להמשך העשור. לכן, בהחלט ייתכן שהשניים יקבלו הארכת חוזה עוד הקיץ (יש להנהלה זמן עד ה-17 באוקטובר), לאורלנדו פשוט אין אופק עתידי אחר פרט לשניהם.
ולכדור הבדולח
המזרח רק הולך ונחלש, ואחרי הטרייד של כרמלו אנתוני יש בקונפרנס חמש קבוצות שאמורות להיות נחותות משמעותית מאורלנדו. השילוב של חמישייה שרצה ביחד שנה שנייה, של צעירים שמסוגלים להתפתח ושל ספסל מעובה עם כמה מניות בטוחות אמור להספיק למג'יק להתמקם בקלות במקומות 9-10 במזרח, כשבקונסטלציה מסוימת הם יוכלו להתברג מקום או שניים גבוה יותר. התחזית הרשמית שלי היא 36 ניצחונות ומקום עשירי, אך זו לא תהיה הפתעה עד כדי כך גדולה אם אורלנדו תקבל את הזכות לחטוף סוויפ מקליבלנד או בוסטון בסיבוב הראשון.